חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חואן קרלוס הראשון
5 בינואר 1938; רומא (בן 78)
Juan Carlos da Espanha.jpg
חואן קרלוס אלפונסו ויקטור מריה דה בורבון
שם בשפת המקור Juan Carlos I
מדינה ספרד
בת-זוג
שושלת בית בורבון
תואר מלך ספרד
אב חואן, רוזן ברצלונה
אם מריה דה לאס מרסדס, רוזנת ברצלונה
צאצאים
יורש העצר
מלך ספרד
תקופת כהונה 22 בנובמבר 197519 ביוני 2014 (38 שנים)
הקודם בתפקיד אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד
הבא בתפקיד פליפה השישי, מלך ספרד
שלט האצולה של מלך ספרד

המלך חואן קרלוס הראשוןספרדית: Juan Carlos I; נולד ב-5 בינואר 1938) הוא מלך ספרד לשעבר מ-22 בנובמבר 1975 עד 19 ביוני 2014.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דון חואן קרלוס אלפונסו ויקטור מריה דה בורבון אי בורבון – בנו של דון חואן דה בורבון, רוזן ברצלונה, ונכדו של אלפונסו השלושה עשר, המלך האחרון של ספרד לפני הקמת הרפובליקה הספרדית השנייה – נולד ברומא שבאיטליה, מקום גלותה של משפחת המלוכה הספרדית. הוא הוטבל לנצרות על ידי מי שיהיה לימים האפיפיור פיוס השנים עשר.

בפגישה שנערכה ב-25 באוגוסט 1948 בין שליט ספרד דאז, פרנקו, לבין אביו של חואן קרלוס, הוסכם כי הנסיך בן ה-10 יעבור לספרד להשלמת חוק לימודיו. לאחר שסיים בית-ספר תיכון במדריד, הוא עבר הכשרה צבאית במספר אקדמיות צבאיות בין השנים 1955 עד 1959.

בשנת 1956 נהרג מיריה אחיו הצעיר, הנסיך אלפונסו במה שהוגדר כתאונת נשק. על פי חלק מהמקורות, חואן קרלוס עצמו היה זה שירה בטעות באחיו הצעיר והרגו.

בשנת 1962 התחתן עם הנסיכה סופיה מיוון, בתו של מלך יוון פאולוס, ונולדו להם שתי בנות ובן: אלנה (1963), כריסטינה (1965) ופליפה (1968). (הן המלך והן המלכה הם צאצאים דור חמישי למלכה ויקטוריה.)

ב-1969 אישר הפרלמנט הספרדי את הצעתו של פרנקו למנות את הנסיך חואן קרלוס ליורשו, אשר בבוא העת יהפוך למלך ספרד. זאת למרות שהמלוכה הייתה אמורה לעבור לידיו של חואן דה בורבון, בנו ויורשו של המלך אלפונסו ה-13. קיומה של תנועה שקראה לשים קץ לשלטון פרנקו ולהכתיר את חואן דה בורבון למלך ספרד, וכן היחסים השליליים בין האחרון לבין פרנקו, גרמו לדילוג האמור בסדר ההורשה של הכתר הספרדי. הנסיך חואן קרלוס הסכים לדילוג זה לטובתו, וגרם בכך משבר פנימי במשפחת המלוכה. רק ב-1977, שנתיים אחרי שחואן קרלוס הוכתר למלך ספרד, הסכים אביו, חואן דה בורבון, לוותר על תביעתו לרשת את הכתר הספרדי.

פעמיים בתקופת שלטונו של פרנקו חואן קרלוס קיבל לידיו באופן זמני את משוכות השלטון עקב מחלתו של פרנקו - פעם אחת בין 19 ביולי ל-2 בספטמבר 1974, ופעם נוספת בין 30 באוקטובר ל-20 בנובמבר 1975. אחרי מותו של פרנקו, הוכרז חואן קרלוס כמלך ספרד ב-22 בנובמבר 1975, וחמישה ימים לאחר מכן הוכתר בטקס הכתרה שהתקיים במדריד. בנו פליפה הפך ליורש העצר הספרדי וקיבל את התואר נסיך אסטוריאס.

ב-27 בדצמבר 1978 התקבלה חוקת ספרד, אשר בין השאר שללה ממלך ספרד את סמכויותיו הביצועיות והפכה אותו לתואר סמלי בלבד. בכך ספרד הפכה להיות מונרכיה חוקתית. המלך מוגדר בחוקת ספרד כיורש הלגיטימי של שושלות המלוכה ההיסטוריות.

על פי הערכות, המלך הוא בעליו של הון בשווי 1.7 מיליארד יורו. על פי חוקת ספרד, בית המלוכה זכאי למימון פעולות המלך הכרוכות בתפקידו כראש המדינה. במסגרת התקציב השנתי מופרש סכום מסוים, שעמד בשנת 2007 על 8 מיליון יורו.

ב-2 ביוני 2014 הודיע חואן קרלוס, כי החליט לפרוש מתפקידו ולהעביר את הכתר לבנו הנסיך פליפה[1].

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפונסו השנים עשר, מלך ספרד
 
מריה כריסטינה, ארכידוכסית אוסטריה
 
הנרי, נסיך בטנברג
 
ביאטריס, נסיכת הממלכה המאוחדת
 
הנסיך אלפונסו, רוזן קאזרטה
 
מריה אנטונייטה, נסיכת שתי הסיציליות
 
הנסיך פיליפ, רוזן פריז
 
מריה איזבלה, נסיכת אורליאן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד
 
 
 
 
 
ויקטוריה אאוחניה, נסיכת בטנברג
 
 
 
 
 
קרלוס, נסיך שתי הסיציליות
 
 
 
 
 
לואיז, נסיכת אורליאן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חואן, רוזן ברצלונה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מריה מרסדס, רוזנת ברצלונה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]



הקודם:
אין
פרנסיסקו פרנקו, כיהן כראש המדינה הספרדית
מלך ספרד
22 בנובמבר 197519 ביוני 2014
הבא:
פליפה השישי, מלך ספרד