נקודת זבריצקי (סרט)

נקודת זבריצקי
Zabriskie Point
	כרזת הסרט
	כרזת הסרט
בימוי	מיכלאנג'לו אנטוניוני
הופק בידי	קרלו פונטי
תסריט	מיכלאנג'לו אנטוניוני; סם שפרד ; טונינו גוארה ; פרנקו רוזטי ; קלייר פפלו
עריכה	פרנקו ארקלי
שחקנים ראשיים	מרק פרצ'ט; דריה הלפרין
מוזיקה	דון הול (עריכת הפסקול)
צילום	אלפיו קונטיני
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	מטרו גולדווין מאייר
חברה מפיצה	MGM
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	3 בספטמבר 1970
משך הקרנה	110 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט דרמה
תקציב	7 מיליון דולר
	דף הסרט ב־IMDb

נקודת זבריצקי (באנגלית: Zabriskie Point) הוא סרט שיצא לאור ב-1970 בבימויו של מיכלאנג'לו אנטוניוני, והוא מתמקד בתנועת תרבות הנגד שפעלה בארצות הברית באותה עת. הסרט מספר, מנקודת מבט אוהדת, את סיפורו של זוג צעירים: מזכירה צעירה ואידיאליסטית ובחור רדיקלי ולוחמני, ומביא בצורה זו לצופה מסר אנטי ממסדי. למרות כישלונו הכפול של הסרט, הן בקופות והן אצל מבקרי הקולנוע, הפך במהרה לסוג של סרט פולחן. הסרט, שהיה סרטו היחיד של אנטוניוני שהופק בארצות הברית, התפרסם גם הודות לפסקול שלו שהורכב בעיקר ממוזיקה פסיכדלית מתקדמת שנכתבה במיוחד לסרט וכלל אמנים מפורסמים כמו להקות פינק פלויד וגרייטפול דד.

לזוג כוכבי הסרט, מרק פרצ'ט ודריה הלפרין, לא היה כל ניסיון במשחק לפני השתתפותם בסרט. את התסריט כתב אנטוניוני בשיתוף עם עמיתו, יוצר הסרטים האיטלקי, פרנקו רוזטי, המחזאי האמריקאי סם שפרד התסריטאי טונינו גוארה וקלייר פפלו – באותה עת, שותפתו לחיים של אנטוניוני. הסרט היה השני בסדרה בת שלושה סרטים דוברי אנגלית שביים אנטוניוני עבור המפיק האיטלקי קרלו פונטי ואולפן מטרו גולדווין מאייר. הראשון היה יצרים ב-1966 והשלישי היה זהות גנובה ("The Passenger") ב-1975.

שם הסרט מתייחס לנקודת זבריצקי הנמצאת בעמק המוות בקליפורניה. אזור מדברי מבותר ששימש כאתר הצילום של חלק מהסרט וזכור במיוחד כאתר בו מתרחשת סצנת האורגיה המדברית ההמונית.

סיפור העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרק (מרק פרצ'ט) הוא סטודנט המעורב בפעילות פוליטית אנטי ממסדית בקולג' בו הוא לומד. לאחר שהוא משיג אקדח ומבוקש על ידי המשטרה בחשד כי ירה והרג שוטר, הוא גונב מטוס קל וטס בו מעל המדבר. בעת טיסתו הוא מזהה מכונית נוסעת ובה דריה (דריה הלפרין) - מזכירת איש עסקים העוסק בפיתוח נדל"ן ואידיאליסטית המושפעת מרעיונות ילדי הפרחים, הנוסעת מלוס אנג'לס לכנס בפיניקס. הוא מלווה את המכונית בטיסה, נוחת ומצטרף לדריה בנסיעה במכונית. בנקודת זבריצקי הם עוצרים ומשוטטים בנוף המדברי תוך כדי החלפת דעות ותובנות פילוסופיות. בתוך כך הם מתאהבים וכשהם מתחילים לתנות אהבים הם מוצאים את עצמם מוקפים בעשרות זוגות וקבוצות המתנים גם הם אהבים בנוף המדברי.

בסיום הסצנה נעלמים הזוגות האחרים ולאחר שמרק ודריה נתקלים בשוטר, מחליט מרק לחזור במטוס הגנוב ללוס אנג'לס ודריה ממשיכה בנסיעה לפיניקס. בדרכה היא שומעת ברדיו המכונית על כך שמרק נורה על ידי שוטרים עם נחיתתו בלוס אנג'לס. לאחר מכן היא מגיעה לחווילה מבודדת בנוף מדברי הררי ונכנסת פנימה. בבית נערך משא ומתן עסקי, שאינו נושא פרי, בין הבוס של דריה ובין איש עסקים נוסף. לאחר שהיא נחה בחדר שהוקצה לה, היא חוזרת למכונית ואז כשהיא מביטה שוב לכיוון ממנו באה היא הוזה כי החווילה מתפוצצת לרסיסים. פיצוץ הבית מצולם בהילוך איטי שוב ושוב מזוויות צילום שונות כשברקע נשמעת מוזיקה של להקת פינק פלויד. בהמשך הסצנה רואים התפוצצויות של מוצרי צריכה שונים וגם הן מצולמות בהילוך איטי. בסיום נקטעת המוזיקה באחת ודריה המרוצה חוזרת למכוניתה ונוסעת אל השקיעה.

הסרט והביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הצלחתו הגדולה של אנטוניוני בסרט "יצרים" (Blow-Up) שנעשה בתקציב צנוע וזכה לאהדת הביקורת ולהצלחה מסחרית, ניתן לאנטוניוני תקציב גדול (במונחי אותן שנים) בן 7 מיליון דולר. הפקת הסרט ארכה כמעט שנתיים שכללו חיפוש ארוך והתעקשות של אנטוניוני על פסקול הסרט, וויכוחים בין הבמאי ובין המפיקים בשלב העריכה. גישתו הלא מפוכחת של אנטוניוני לתרבות הנגד בארצות הברית, העלילה הקלושה והזחלנית, הדיאלוגים הלא אמינים והמשחק החלש של כוכבי הסרט הביאו לכך שגם יופיו הוויזואלי של הסרט לא סייע, והביקורות עם יציאתו של הסרט היו קשות. מבחינה מסחרית נכשל הסרט לחלוטין. ההכנסות ממנו הגיעו ל-900 אלף דולר בלבד והפנייה לקהל הצעירים, שהיה קהל היעד מבחינת MGM, נכשלה.

המבקר האמריקאי ג'ין סיסקל כותב כי אנטוניוני ביים יצירת אמנות תוססת וכי כושר הצפייה וההיטמעות של אנטוניוני בנוף היא הסיפור האמיתי בסרט. שלטי החוצות על רקע השמים הכחולים, צל המטוס על פני הערבה המדברית, גופי הצעירים השחומים בחולות עמק המוות והשיא: פיצוץ הבית שהוא אורגיה של אנרגיה קינטית. לעומתו, עם יציאת הסרט למסכים, כתב וינסנט קנבי, מבקר הסרטים של הניו יורק טיימס: "אני חושש כי לכל הצופים האחרים, למעט מהנדסי כבישים (הסרט כולל צילומי אוויר רבים ויפים של כבישים המתפתלים אל האופק הכחול), "נקודת זבריצקי" יישאר סרט המציג שטחיות מסמרת שיער, דוגמה נוספת לדחף אמנותי נעלה שלא הובן בארץ זרה". קנבי אף מוסיף וכותב כי הסיפור האמיתי בסרט הוא הבחירה של מרק ודריה איך לפעול בעולם מלא הנלעגות בו הם חיים, וכי אנטוניוני מציג עמדה שבה האלימות היא התגובה הרציונלית היחידה^[1].

הפסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסקול של הסרט שיצא לאור באלבום Zabriskie Point כלל מוזיקה של מספר יוצרים וביניהם: פינק פלויד, The Youngbloods, The Kaleidoscope, ג'רי גרסיה, פטי פייג' והגרייטפול דד. שירם של הרולינג סטונז, "You Got the Silver", שהיה חלק מהפסקול, לא צורף לאלבום. המוזיקה של להקת פינק פלויד, ג'רי גרסייה ו- The Kaleidoscope חוברה עבור הסרט. אנטוניוני ביקר את להקת הדלתות בזמן שהקליטו את אלבומם L.A. Woman הלהקה הקליטה את השיר "L' America" עבור הפסקול של הסרט, אולם בסופו של דבר הוא לא נכלל בו. גם מנגינת השיר "Us and Them" מאלבומם של להקת פינק פלויד The Dark Side of the Moon נכתבה על ידי ריצ'רד רייט, עבור הפסקול, אך אנטוניוני חשב שהיא "כנסייתית" מדי ולא כלל אותה בפסקול. חלק גדול מהמוזיקה בסרט הוא רוק פסיכדלי אוונגרדי, שהוא לא תמיד הרמוני וקליט.