סופי מרסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סופי מרסו
Sophie Marceau
מרסו, 2012
מרסו, 2012
לידה 17 בנובמבר 1966 (בת 57)
הרובע החמישה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Sophie Danièle Sylvie Maupu עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפתצרפת צרפת
תקופת הפעילות מ-1980 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים קור פלורן עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אנדריי צולאווסקי (19852001) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Vincent Zulawski עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סופי מרסוצרפתית: Sophie Marceau; נולדה ב-17 בנובמבר 1966) היא שחקנית ובמאית קולנוע צרפתייה. זכתה לפרסום בעיקר בעקבות השתתפותה בסרטו של מל גיבסון "לב אמיץ" ובסרט "העולם אינו מספיק", ה-19 בסדרת סרטי ג'יימס בונד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם סופי דניאל סילבי מופו (Sophie Danièle Sylvie Maupu) בפריז שבצרפת. אביה בנואה הוא ותיק מלחמת אלג'יריה שעבד כנהג משאית, צייר וברמן, ואמה סימון (לבית מוריסט) שימשה כדיילת בחנויות כלבו. אחיה סילבן מבוגר ממנה בשלוש שנים.

מרסו גדלה בעיירה של, פרבר ממזרח לפריז. משפחתה עברה מאוחר יותר לז'נטיי, פרבר דרומי של פריז, והפעילה מסעדה בפריז. המשפחה קשת היום ניהלה חיים צנועים. במהלך השבוע סייעה מרסו בהפעלת המסעדה המשפחתית. את סופי השבוע נהגה המשפחה לבלות בבקתה באזור אסון. הוריה התגרשו כאשר הייתה בת תשע.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1980, כאשר חיפשה עבודה במהלך החופשה, נתקלה מרסו במודעה של סוכנות דוגמנות שחיפשה בני-עשרה[1]. מרסו הגיעה אל הסוכנות והצטלמה בה. באותה עת חיפש המלהק של הסרט "שיגעון של מסיבה" (La Boum), של קלוד פינוטו, שחקנית צעירה עבור הסרט. כחודש לאחר הצילומים בסוכנות הוזמנה מרסו למבחן בד יחד עם כאלף מועמדות אחרות. לאחר המבחן נקראה מרסו להיבחן שנית בפני הבמאי שהחליט לבחור בה לתפקיד.

הצילומים לסרט החלו ב-17 ביולי והסתיימו לפני חזרתה ללימודים. מיד לאחר מכן הוחתמה מרסו על חוזה ארוך טווח עם חברת הסרטים גומון. באותה העת החליפה את שמה בעצת הסוכנות מ"מופו" ל"מרסו".

הסרט La Boum זכה להצלחה רבה בצרפת, באיטליה, ביפן ובמדינות אחרות[2]. בעקבות ההצלחה זכתה גם מרסו לפרסום רב, צולמה לשערי עיתונים, התראיינה ואף השתתפה בכמה פרסומות לסבון Lux Beauté.

בשנת 1983 השתתפה מרסו בסרט ההמשך של הסרט La Boum שבגינו זכתה בפרס סזאר בקטגוריית השחקנית המבטיחה ביותר[1].

לאחר שיגעון של מסיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 השתתפה בסרט המלחמה Fort Saganne יחד עם ז'ראר דפארדייה וקתרין דנב. באותה שנה השתתפה בסרט Joyeuses Pâques עם ז'אן-פול בלמונדו. בשנת 1985 שוב שיחקה לצד ז'ראר דפארדייה בסרט "השוטר והפרוצה"[3].

מאמצע שנות השמונים השתתפה מרסו בשורת סרטים של בן זוגה, הבמאי אנדריי צולאווסקי: L'Amour braque (ב-1985), Mes nuits sont plus belles que vos jours (ב-1989), La Note bleue (ב-1991), ו-Fidélité (ב-2000).

בסוף 1990 הגיעה לישראל להשתתף בצילומי הסרט "למען סשה" (Pour Sacha - בישראל הופץ בשם "אהבנו את לורה") של הבמאי ארקדי אלכסנדר[4]. בו מרסו מגלמת חלוצה ציונית שמצטרפת עם ארוסה הצעיר לקיבוץ בצפון, עד שמלחמת ששת הימים קוטעת את הפסטורליה[5].

בשנת 1995 שיחקה בסרטם המשותף של וים ונדרס ומיכלאנג'לו אנטוניוני "מעבר לעננים", לצד אנסמבל שחקנים כמו אירן ז'קוב, ג'ון מלקוביץ', פאני ארדן, ז'אן רנו ומרצ'לו מסטרויאני.

בסרטי קולנוע דוברי אנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מאמצע שנות התשעים השתתפה בכמה סרטים מצליחים באנגלית:

במקביל שיחקה גם בסרטים דוברי אנגלית שהצליחו פחות כמו:

  • הסרט "לאור האש" (1997), בו שיחקה כאישה שוויצרית המוסרת את ביתה לאימוץ בלית ברירה באנגליה של המאה ה-19, כחלק מהסדר כלכלי עם אציל אנגלי, וחוזרת לחייה כאומנת.
  • הסרט אנה קארנינה (1997), בו שיחקה את אנה קארנינה, אישה יפה וצעירה הנשואה לפקיד מדינה בכיר (ג'יימס פוקס) אך פוגשת רוזן יפה תואר (שון בין) ונשבית בקסמו, הקונפליקט הפנימי בין תשוקותיה לבין המציאות החברתית הכואבת מובילים אותם לצער ודיכאון.

בשנת 2003 חזרה לשחק באנגלית לאחר מספר שנים שבהם שיחקה בסרטים דוברי צרפתית, בסרט "אלכס ואמה", קומדיה רומנטית שביים רוב ריינר[7].

העשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2021 כיכבה בסרט "הכל עבר בשלום" בבימויו פרנסואה אוזון, על המתת חסד[8].

כתיבה ובימוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995 מרסו כתבה וביימה סרט קצר של תשע־דקות בשם L'Aube à l'envers. בשנת 1996 כתבה ספר אוטוביוגרפי למחצה בשם Menteuse: Recit (הספר תורגם לאנגלית בשנת 2001 ונקרא Telling Lies); ובשנת 2002 כתבה וביימה את הסרט Parlez Moi D'Amour (דבר אליי על אהבה) בגינו זכתה בפרס בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל מונטריאול.

בספטמבר 2007 הייתה אורחת פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה והציגה את הסרט השני שביימה, "הנעלמת מדוביל"[9]. הסרט הוא סיפור מתח בלשי עם רוחות רפאים. כריסטוף למברט מגלם בו שוטר המגיע למלון לחקור מקרה של אישה שנעלמה[10]. מרסו גם שיחקה בסרט.

כמוזיקאית וזמרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1981 השתתפה מרסו באלבומו של הזמר הצרפתי פרנסואה ואלרי Dream in Blue, ובשנת 1985 הקליטה את אלבומה הראשון והיחיד לפי שעה Certitude.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרסו נישאה למפיק הקולנוע הפולני אנדריי ז'ולאבסקי, המבוגר ממנה בעשרים ושש שנים[1]. ביוני 1995 נולד בנם וינסנט. בשנת 2001 השניים נפרדו. מרסו ניהלה זוגיות עם המפיק האמריקאי ג'ים למלי, ובשנת 2002 נולדה בלונדון בתם המשותפת ג'ולייט. בשנת 2007 מרסו החלה מערכת יחסים עם הצרפתי-אמריקאי ממוצא יהודי כריסטופר למברט (עמיתה לסרט "La disparue de Deauville"), אך השניים נפרדו ב-2014. בשנים 2014–2016 הייתה בזוגיות עם השף הצרפתי סיריל ליגנק.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1983: פרס סזאר לשחקנית המבטיחה ביותר
  • 1988: פרס השחקנית הטובה ביותר, פסטיבל הסרטים הרומנטיים של קאבורג
  • 2000: פרס לסרט הזר, מצלמת הזהב
  • 2000: פרס השחקנית הטובה ביותר, פסטיבל הסרטים הרומנטיים של קאבורג
  • 2002: פרס הבמאית הטובה ביותר, פסטיבל הסרטים של מונטריאול

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שיגעון של מסיבה (1980) La Boum
  • שגעון של מסיבה 2 (1982) La Boum 2
  • (1984) Fort Saganne
  • חג שמח (1984) Joyeuses Pâques
  • L'Amour braque (1985)
  • Le Flics (1985)
  • Descente aux enfers (1986)
  • L'étudiante (1988)
  • Chouans! (1988)
  • Mes nuits sont plus belles que vos jours (1989)
  • Pacific Palisades (1990)
  • Pour Sacha (1991) (אנ'), הופץ בישראל בשם "אהבנו את לורה"
  • La Note bleue (1991)
  • Fanfan (1993)
  • המוסקטרית האמיצה (1994) La Fille de d'Artagnan
  • לב אמיץ (1995) Braveheart
  • מעבר לעננים (1995) Beyond the Clouds
  • אנה קארנינה (1997) Anna Karenina
  • Marquise (1997)
  • לאור האש (1997) Firelight
  • חיזור מקורי (1999) Lost & Found
  • חלום ליל קיץ (1999) A Midsummer Night's Dream
  • העולם אינו מספיק (1999) The World Is Not Enough
  • Fidélité (2000)
  • Belphégor - Le fantôme du Louvre (2001)
  • אלכס ואמה (2003) Alex and Emma
  • אישה מאוהבת (2003) Je reste !
  • Les clefs de bagnole (2003)
  • A ce soir (2004)
  • אנתוני זימר (2005) Anthony Zimmer
  • La disparue de Deauville (2007)
  • Les Femmes de l'ombre (2007)
  • The Curse of Turandot‏ (2021)
  • "הכול עבר בשלום" (2021)

תסריטאית ובמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1995: L'Aube à l'envers (סרט קצר).
  • 2002: Parlez Moi D'Amour

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 חגי לוי, בין בארדו לבונר, חדשות, 5 בספטמבר 1990
  2. ^ שיגעון של מסיבה. צרפת 80׳. הסרט שגילה לעולם את סופי מרסו, חדשות, 5 במרץ 1993
  3. ^ חגי לוי, שום פרוצה, בקושי שוטר, חדשות, 23 בינואר 1992
  4. ^ ג. עיטור, סופי מרסו מצטלמת בקיבוץ בצפון, חדשות, 16 באוקטובר 1990
    ג. עיטור, הצרפתים באים, חדשות, 3 בספטמבר 1990
  5. ^ חגי לוי, סרט / הר הבית בידינו, חדשות, 4 במאי 1992
  6. ^ נילי ברקן, ‏מלוקק ואירוני במינון הנכון, באתר גלובס, 15 בדצמבר 1999
  7. ^ פבלו אוטין, ‏לצחוק או לבכות?, באתר גלובס, 16 בפברואר 2004
  8. ^ אתר למנויים בלבד אורי קליין, "הכל עבר בשלום": צריך להיות במאי אינטליגנטי כדי ליצור סרט על שאלה כה טעונה, באתר הארץ, 3 ביולי 2022
    אתר למנויים בלבד נירית אנדרמן, פרנסואה אוזון: "כשאתה יכול לקבוע את יום מותך, יותר קל לסיים את החיים", באתר הארץ, 30 ביוני 2022
  9. ^ פבלו אוטין, ‏סופי מרסו - אורחת פסטיבל הקולנוע בחיפה, באתר גלובס, 23 באוגוסט 2007
    נירית אנדרמן, סופי מרסו תבקר בישראל כאורחת של פסטיבל הקולנוע בחיפה, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2007
  10. ^ פבלו אוטין, ‏הבשורה על-פי סופי מרסו, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2007