סטו אונגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סטו אונגר
Stu Ungar
אונגר באליפות העולם בפוקר 1980
אונגר באליפות העולם בפוקר 1980
לידה 8 בספטמבר 1953
מנהטן ניו יורק
פטירה 22 בנובמבר 1998 (בגיל 45)
לאס וגאס נבאדה
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
כינויים נוספים סטואי, הנער, נער הקאמבק
ידוע בשל זכה שלוש פעמים באירוע המרכזי של אליפות העולם בפוקר (1980, 1981 ו-1997)
עיסוק שחקן פוקר מקצועני

סטיוארט ("סטו") ארול אונגראנגלית: Stuart ("Stu") Errol Ungar; ‏8 בספטמבר 195322 בנובמבר 1998) היה שחקן פוקר מקצועני אמריקאי יהודי שנחשב לאחר משחקני הפוקר הטובים בכל הזמנים.[1][2][3][4] אונגר אחד משני שחקני הפוקר היחידים בהיסטוריה שזכו שלוש פעמים באירוע המרכזי של אליפות העולם בפוקר יחד עם ג'וני מוס; ואחד מארבעת שחקני הפוקר היחידים שזכו באירוע המרכזי של אליפות העולם בפוקר פעמיים ברצף, יחד עם ג'וני מוס, דויל ברונסון וג'וני צ'אן.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אונגר נולד בשנת 1953 למשפחת יהודית במנהטן ניו יורק, לאביו איזידור (1967-1907) ואמו פיי (1979-1976). כבר בגיל צעיר נחשף אונגר להימורים, וזאת כתוצאה מעיסוקו של אביו כמפעיל מועדוני הימורים.[5]

חרף ניסיונותיו של אביו להרחיק את בנו הצעיר מעולם ההימורים, החל אונגר לשחק ג'ין רמי ובמהרה בלט ביכולתו.[6] אונגר נחשב לתלמיד מחונן בבית ספרו, ואף הוקפץ כיתה שהיה בן 12, עם זאת, כשהיה בן 16, עזב את הלימודים.[7]

ב-25 ביולי 1967 נפטר אביו של אונגר כתוצאה מהתקף לב. נסיבות מותו של אביו, והשבץ ממנו סבלה אימו באותה עת, גרמו לאונגר, עוד בטרם מלאו לו 18 שנים, לפנות אל סצנת ההימורים של ניו יורק. במסגרת זו, נחשף לראש ארגון הפשיעה הניו-יורקי, ויקטור רומנו, שגם נחשב לאחד משחקני הקלפים הטובים באותה עת.[8] רומנו, אשר זיהה באונגר יכולות דומות לאלו שיש לו, בין היתר יכולת לחישוב סיכויי הימורים, שימש לאונגר כמנטור.

באותן שנים, התפרסם אונגר בתחרותיותו ויהירותו כלפי יריביו. אונגר נהג להקניט בקול רם יריבים שהפסידו לו. אחד מציטוטיו המפורסמים: "לעולם לא ארצה להיחשב כ-"מפסיד בכבוד". תראה לי מפסידן בכבוד, ואראה לך רק מפסידן"[9] עם זאת, הודות למערכת היחסים הקרובה של אונגר עם רומנו, היה מוגן מפני יריבים שנפגעו מהתנהגותו. מקרה זכור אחר היה ניסיון של יריב לתקוף את אונגר באמצעות כיסא. מספר שנים מאוחר יותר, טען אונגר כי התוקף נורה למוות מספר ימים לאחר האירוע, אף על פי שעד היום שנוי אירוע זה במחלוקת.

ג'ין רמי והמעבר לפוקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעודו בן 10 בלבד זכה אונגר בתחרות ג'ין רמי מקומית. במהלך שנות השישים, לאחר מותו של אביו, נשר אונגר מבית הספר והחל להתרכז ברמי במשרה מלאה, במטרה לסייע בפרנסתן של אמו ואחותו. אונגר החל לנצח טורנירי רמי באופן קבוע, וזכה בסכומים כספיים גבוהים, שמוערכים ב-10,000 דולר או יותר לטורניר בודד. בתקופה זו נחשב אונגר לאחד משחקני הרמי הטובים ביותר בניו יורק.[4]

אונגר חובב ההימורים, נהג להמר על מרוצי סוסים, אולם בתחום זה צבר בעיקר חובות, שהובילו אותו בשנת 1976 לעזוב את ניו-יורק למיאמי, פלורידה. בשנת 1977 עבר אונגר לאס וגאס, נבאדה, שם התאחד עם מדלן ווילר, בת זוגו לשעבר, שעתידה להפוך לאשתו בשנת 1982.

אונגר המשיך לשחק רמי בלאס וגאס ונחשב כשחקן מהשורה הראשונה. הוא הביס את השחקנים המקצועניים המובילים בעולם, כולל השחקן שנחשב הטוב ביותר באותה תקופה - הארי שטיין. בערב אחד ניצח אונגר את שטיין ב-86 משחקי רמי, מה שגרם לשטיין לחדול מלשחק רמי באופן מקצועני.[10] לאחר תקופה מסוימת, סומן אונגר כשחקן הרמי הטוב ביותר, ושחקנים החלו לסרב לשחק נגדו. במאמצו לאתר יריבים, היה מציע אונגר לאפשר ליריביו לקבל יתרונות התחלתיים. כך למשל אפשר אונגר ליריביו, ורק להם, לראות את הקלף האחרון בחבילה וכן נותן להם לשחק בעמדה טובה יותר,[1] למרות זאת אונגר המשיך לנצח.

באותה תקופה, בסוף שנות השבעים נחשב רמי למשחק הקלפים הפופולרי בלאס וגאס. אונגר ניצח והרוויח סכומים גבוהים בכל כך הרבה טורנירים, עד שמספר בתי קזינו בעיר סירבו לאפשר לו להירשם לטורנירים, היות ששחקנים אשר ראו כי אונגר נרשם - לא היו מוכנים להצטרף.[11] בביוגרפיה שלו בשלב מאוחר יותר, תיאר אונגר את ההנאה שהפיק מתהליך הניצחון על יריביו - תחילה הוא נהנה לראות את התקווה שלהם לנצחו, ואחר כך את מבט הייאוש על פניהם כשהם מבינים שאין להם שום סיכוי.[6]

בסופו של דבר, אונגר התקשה למצוא טורנירי רמי שיסכימו לאפשר לו להשתתף. כתוצאה מכך נאלץ אונגר לנטוש את משחק הרמי, ולעבור למשחק החדש שהתפתח בווגאס באותן שנים - פוקר.

לאחר שעבר לשחק פוקר באופן מקצועי, הביס אונגר את מקצוען הפוקר המפורסם בילי בקסטר והרוויח 40,000 דולר. לימים סיפר בקסטר שכשראה את אונגר לראשונה, הוא לא האמין שזה יריבו, היות שאונגר נראה צעיר, צנום ונמוך. באחד המשחקים, ביקש בקסטר בגיחוך להציב ארגז של קוקה קולה על כיסאו של אונגר, כדי שהאחרון יוכל להגיע לשולחן.[5]

אף על פי שאונגר התפרסם בשל הישגיו בפוקר, הוא החשיב את עצמו לשחקן רמי טוב יותר: "ביום נתון, אני מניח שניתן לנצח אותי בטקסס הולדם. סיכוי קלוש אך אפשרי. מצד שני, אני נשבע לך, אני לא רואה איך מישהו יכול לנצח אותי ברמי".

האירועים המרכזים באליפות העולם בפוקר בשנים 1980 ו-1981[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 נרשם אונגר לראשונה לאירוע המרכזי של טורניר אליפות העולם בפוקר (WSOPׁׂ). בראיון בשנת 1997 סיפר אונגר כי למעשה הפעם הראשונה ששיחק טקסס הולדם הייתה בטורניר ב-1980. אגדת הפוקר דויל ברונסון סיפר כי הוא מעולם לא ראה שחקן שכ"כ משתפר תוך כדי טורניר כמו אונגר בשנת 1980.[5][12]

אונגר זכה באירוע המרכזי של אליפות העולם בשנת 1980, כאשר ניצח את ברונסון והפך לאלוף הצעיר ביותר שהיה עד אז (שיא שנשבר בשנת 1989 על ידי פיל הלמות, ולאחר מכן על ידי אחרים). אונגר נראה אפילו צעיר יותר מכפי שהיה, ובעקבות טורניר זה דבק הוא הכינוי "הנער" (The Kid).

שנה לאחר מכן, בשנת 1981, הגן אונגר על תוארו וזכה פעם נוספת באירוע המרכזי של אליפות העולם. אונגר כמעט לא הורשה להשתתף באותו טורניר, כאשר מספר ימים לפני שהחל, ירק בפניו של דילר בשולחן פוקר לאחר הפסד של יד. בסופו של דבר הורשה אונגר לשחק רק לאחר התערבות של בנו של בני ביניון, מארגן הטורנירים ובלחצי התקשורת שעמדה על כך שיש לאפשר לאלוף להגן על תוארו.

שני צמידי אליפות העולם נוספים בשנים 1981 ו- 1983[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לשני הצמידים מהאירוע המרכזי, זכה אונגר באותן שנים בשני צמידי אליפות העולם נוספים מטורנירים צדדיים של אליפות העולם:

בצמיד השני שלו ובפרס בסך של 95,000 דולר, זכה אונגר בשנת 1981 בתקופה שבין שתי הזכיות שלו באירועים המרכזיים.

בצמיד הרביעי שלו, זכה אונגר בשנת 1983 ובפרס בסך של 110,000 דולר.

ההתמכרות לסמים והגירושין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1979 נפטרה אמו של אונגר, ובתקופה זו החל לצרוך קוקאין.

בביוגרפיה שלו סיפר אונגר כי בהתחלה הוא השתמש בסם לצורך קבלת אנרגיות בתקופות שהשתתף בטורנירי פוקר ארוכים. עם הזמן החל אונגר לצרוך את הסם יותר ויותר - מה שהובילו בסוף להתמכרותו.[5]

בשנת 1982 התחתנו אונגר ומדלן ווילר ובאותה השנה נולדה ביתם סטפני. אונגר אימץ בנוסף את בנה של מדלן מנושאיה הראשונים, ריצ'י, אשר העריץ את אונגר ואף אימץ את שם משפחתו. בשנת 1986 התגרשו אונגר ומדלין.[6] בשנת 1989, התאבד ריצ'י, זמן קצר לאחר שסיים את התיכון.[5]

התמכרותו של אונגר לקוקאין החמירה. במהלך האירוע המרכזי של אליפות בעולם בפוקר שנערכה בשנת 1990, נמצא אונגר, ביום השלישי של הטורניר, בחדרו בבית המלון כשהוא שרוע מחוסר הכרה על הרצפה כתוצאה ממנת יתר. אונגר הוביל באותה עת את הטורניר בפער כ"כ גדול, עד שאף על פי שהוא נעדר מהיום השלישי, הוא סיים את הטורניר במקום התשיעי הכללי, לאחר שהדילרים הורידו בליינדים מערימת הצ'יפים שלו בכל סיבוב.[6]

באותה תקופה, בכתבה שנערכה על אונגר ברשת ESPN, התראיינו רבים מחבריו ומתחריו והעידו כי הם חושבים שהוא לא יחיה עד יום הולדתו הארבעים. חבר אחר שלו העיד כי הדבר היחידי שמחזיק אותו בחיים הוא נחישותו לראות את ביתו מתבגרת.

אונגר, שתמיד נמשך להימורים גבוהים, איבד במהירות את כספי זכיותיו בפוקר בסמוך לאחר קבלתם, על הימורי ספורט, בעיקר על מרוצי סוסים.[5]

חבריו של אונגר ניסו להשפיע עליו שיפנה למכוני גמילה מסמים. אולם אונגר סירב, מהטעם שהיה במכוני גמילה בעבר ומהסיבה שמניסיונו קל יותר להשיג סמים בגמילה מאשר ברחוב.[13]

זכייתו באליפות העולם בשנת 1997 ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"נער הקאמבק"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 אונגר כבר לא היה בשיאו - הופעותיו הציבוריות התמעטו, הוא היה נתון אונגר בחובות כבדים ונזקי השימוש בסמים ניכרו בגופו.

על אף זאת, הוא קיבל תרומה בסך של 10,000 דולר, לצורך הרשמה לטורניר האירוע המרכזי של אליפות העולם בפוקר. אונגר היה האחרון להירשם לטורניר, כאשר חברו, שחקן הפוקר בילי בקסטר, רשם אותו שניות לפני שההרשמה נסגרה.[1]

ביום הראשון לטורניר, ניכר באונגר כי הוא היה מותש מאוד, ובשלב מסוים אף נרדם על השולחן. שחקן הפוקר וחברו, מייק סקסטון (ששיחק בטורניר גם הוא) אמר שבאותו הזמן הוא לא חשב שאונגר יצליח לעמוד בזה.[5]

במהלך הטורניר, החזיק אונגר בארנקו את תמונתה של בתו סטפני, והקפיד להתקשר אליה ולעדכנה בדבר התקדמותו. לאחר עליות ומורדות ביום הראשון, צבר אונגר תאוצה והחל לצבור סכומים גדולים שהקנו לו שקט נפשי ומנטלי להמשך. לאורך כל הטורניר, היה אונגר עם סכום הצ'יפים הגדול ביותר. לאחר שהעפיל לשולחן הגמר, תעשיית ההימורים המקומית סימנה את אונגר כבעל הסיכוי הגדול ביותר לנצח את הטורניר בפער משמעותי מיריביו.[1]

אונגר זכה באירוע המרכזי של אליפות העולם בפוקר (WSOP) לשנת 1997, ובכך השווה את שיא הזכיות לאירוע המרכזי - 3 פעמים, וכן זכה בצמיד החמישי שלו. לאחר זכייתו, התראיין אונגר לערוץ ESPN, הראה את תמונתה של ביתו למצלמה והקדיש לה את הניצחון. אונגר זכה במיליון דולר והתחלק בהם עם בקסטר. ניצחונו הקנה לו את הכינוי "נער הקאמבק" על ידי התקשורת בלאס וגאס בגלל פער שש עשרה השנים לזכייה האחרונה שלו באירוע המרכזי, כמו גם בשל עברו בשימוש בסמים.[4]

במהלך הטורניר הרכיב אונגר זוג משקפיים כחולות עגולות, שנועדו, לפי הביוגרף שלו, "להסתיר את העובדה שהנחיריים שלו קרסו כתוצאה מהשימוש בקוקאין".[5][6] אליפות העולם בשנת 1997 הייתה הטורניר הגדול האחרון שבו אונגר זכה בפרס משמעותי.

השנה האחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוך מספר חודשים בודדים, בזבז אונגר את כל כספי הזכייה מאליפות העולם על סמים והימורי ספורט. ניסיונותיו להיגמל מסמים כשלו בזה אחר זה.

כשהתקרב מועד האירוע המרכזי של אליפות העולם בפוקר לשנת 1998, הציע שוב בקסטר לממן לאונגר את דמי הכניסה, אך עשר דקות לפני ההתחלה, אונגר סירב להשתתף בטענה שאינו מסוגל לעשות זאת. מאוחר יותר חשף אונגר כי לא היה יכול להשתתף בטורניר עקב השימוש שלו בסמים בשבועות שלפני כן. אונגר אמר כי במצבו הנוכחי, הופעה בטורניר תהיה מביכה יותר אשר שלא להופיע כלל.

באותה שנה בתקופה שבה נערך האירוע המרכזי נעלם אונגר מהעין הציבורית. הוא התגורר במלונות שונים בלאס וגאס, ולעיתים נדירות עזב את חדרו. אונגר נצפה לפעמים מסתובב מחוץ לחדרי פוקר שונים ומבקש כסף. הוא סיפר שהכסף נחוץ לו כדי לחזור לשולחנות הפוקר, אולם בפועל הוא בזבז את הכסף שניתן לו על סמים. אונגר נאלץ לעבור להשתמש בקראק, היות שאפו היה במצב כ"כ רע, עד שלא התאפשר לו להשתמש בקוקאין, וקראק ניתן לצרוך באמצעות מקטרת. שחקני פוקר רבים, חלקם חבריו של אונגר, סירבו לתת לו כסף, עד אשר הוא יגמל. באותה תקופה היה אונגר גם נעצר מעת לעת על שימוש ואחזקת סמים.[5]

באוקטובר 1998 בוב סטופק, שהיה בעל בתי קזינו בווגאס, הגיע להסכמה עם אונגר לפיה הוא יכסה את חובותיו של אונגר, ישלם לו את דמי הכניסה לטורנירים, ויקבל ממנו את דמי הזכייה. כמקדמה קיבל אונגר מסטופק 25,000 דולר.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בנובמבר 1988, לן אונגר בחדר מס' 6 במלונית אואזיס הממוקמת בקצה הסטריפ של לאס וגאס.[14] אונגר שילם 48 דולר ללילה למשך שני לילות.

ב-22 בנובמבר, נמצא אונגר בחדרו כשהוא שרוע על הרצפה, בלבוש מלא, עם הטלוויזיה כבויה.[14] לאחר מכן נקבע מותו. בחפציו האישיים נמצאו 800 דולר מתוך ה-25,000 דולר שקיבל מסטופק, יתר הכספים לא אותרו.[1][4]

בנתיחה שלאחר המוות התגלו עקבות של סמים בגופו של אונגר, אבל לא בכמות שיכולה לגרום למותו. הפתולוג הגיע למסקנה כי אונגר מת ממחלת לב, שלקה בה כתוצאה משנים של צריכת בסמים.[5]

אף על פי שלאורך הקריירה זכה בסכום המוערך ב-30 מיליון דולר, אונגר מת חסר כל. הלוויתו מומנה באמצעות מגבית שגייס סטופק.[15] אונגר נקבר בלאס וגאס.[5]

סגנון משחקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אונגר היה ידוע כשחקן אגרסיבי מאוד, שמרבה לבלף. מייק סקסטון תיאר זאת: "הצ'יפים של אונגר תמיד היו בתנועה".[4]

שחקני פוקר מקצועניים סברו כי כתוצאה מהתנהגותו של אונגר, הוא לא הרוויח את הסכומים שהיה יכול להרוויח, שכן שחקנים, אשר איבדו אמונה שהם יכולים לנצח אותו, סירבו להשקיע סכומים גבוהים נגדו וסירבו לנסות לנצח אותו שוב. אונגר לא הסתפק רק בניצחון על יריביו, אלא ניסה לגרום להם השפלה בהפסדם. בביוגרפיה שלו, ציין אונגר כי לאורך השנים מספר שחקנים הציעו לו תשלום בעבור הפסד מכוון ברמי, כאשר באופן זה הם היו מרוויחים סכומים גבוהים יותר בהימורים הצדדים על זהות המנצח. עם זאת, אונגר סיפר כי לעולם לא הסכים לכך, שכן לא היה יכול לסבול את הרעיון שמישהו ינצח אותו, אפילו באופן לא חוקי.

אחת מהידיים המפורסמות ששיחק אונגר התרחשה במהלך האירוע המרכזי של אליפות העולם בפוקר לשנת 1992. באותו טורניר התמודד אונגר האלוף משנת 1990 מנסור מטלובי. מטלובי ניסה לבלף את אונגר באמצעות "אול-אין", כאשר על השולחן היה 3-3-7-Q-K, ואונגר החזיק ב-9–10. אונגר חשב כמה שניות, השווה ואמר: יש לך 4–5 או 5–6 אז אני משווה".אונגר ניצח את היד לאחר שמטלובי אכן החזיק 4–5. יד זו נחשבת לאחת הידיים המפורסמות בהיסטוריית הפוקר.[16][17]

אישיותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייו הצעירים של אונגר, במיוחד התקופה עם רומנו, השפיעו רבות על חייו הבוגרים. מקרה זכור היה כשאונגר הגיע לשדה תעופה כדי לטוס לטורניר פוקר באירופה ביחד עם שחקני פוקר מקצוענים. אונגר היחיד מבין כל חבריו שלא היה לו דרכון. לאונגר אפילו לא היה מספר ביטוח לאומי, וזה הונפק לו רק לאחר זכייתו בטורניר בשנת 1980, על מנת שיוכל לאסוף את כספי הזכייה.[1] כאשר הגיע אונגר לשדה התעופה, התגלה שלאונגר אין דרכון. בביקורת הגבולות נמסר לאונגר שהטיפול בכך יגרור מצידו תשלום קטן. אונגר הבין מהדברים כי מוצע לו קבלת שוחד, עניין שהיה רגיל אליו מתקופתו בניו יורק עם רומנו, ומסר שטר של 100 דולר. אונגר נעצר על ניסיון לשחק פקיד ציבור, והעניין סודר רק לאחר התערבות חבריו.[1]

בשלב מסוים החל אונגר לקבל מימון למשחקי הפוקר על ידי המאפיה בלאס וגאס, בהנהגת אנטוני ספילוטרו. בהתאם לסיכום ביניהם, היה אונגר צריך לדווח לספילוטרו אחת ליום על הכספים שצבר. בשלב כלשהו נעלם אונגר ליומיים, ולאחר מכן הופיעו בביתו של ספילוטרו עם אקדח בחגורתו. בנו של ספילטרו הכה את אונגר קשות, לדבריו לא בגלל חוסר הדיווח או ההעלמות, אלא משום שהעז להופיע עם אקדח בבית של אביו. יחסיו של אונגר עם ספילטרו אפיינו לאס וגאס במהלך שנות ה-80.[18][19]

אף על פי שהיה הבעלים של מספר מכוניות יוקרה, נהג אונגר בעצמו רק לעיתים רחוקות. הוא העדיף להשתמש במוניות כמעט לכל מקום שהלך, אפילו בנסיעות קצרות מביתו לבתי הקזינו. אונגר היה ידוע כאחד שנותן טיפים גדולים מאוד לנהגי המונית ועובדי הקזינו, ללא קשר לשאלה אם הרוויח באותו היום.[1] סיפור אופייני לאונגר, הוא שיום אחד רכש מכונית ספורט חדשה מדגם מרצדס. אונגר נהג ונהג עד אשר הרכב נתקע. אונגר גרר את הרכב לסוכנות הרכבים, ושם הוסבר לו שהרכב נתקע כי אזל הדלק. אונגר השיב: "למה לעזאזל לא סיפרת לי שעלי לתדלק את הרכב?"[1]

חבריו של אונגר העידו עליו שהוא אכל "כמו חיית פרא". אונגר ראה באכילה כעניין שולי שעליו לסיים כמה שיותר מהר, על מנת שהוא יוכל לחזור במהרה לשולחן הקלפים. אונגר היה מקפיד להזמין מקום לו ולחבריו למסעדות, והיה דואג לשלם את החשבון עבור כולם. חבריו מעידים כי הוא היה ממהר למסעדה, אוכל את האוכל מהר ככל שהיה ניתן, זורק כסף על השולחן עבור כל ארוחה, בצירוף טיפ נדיב, וממהר לעזוב, בזמן ששאר חבריו היו רק בשלב המנות הראשונות.[1]

חבריו נהגו לציין כי אונגר, כשהיה בידיו כסף, היה אחד האנשים הכי נדיבים שהם אי פעם פגשו. הוא היה ידוע כאחד שתמיד יהיה מוכן לעזור לחבר. פעם אחת, כשהיה אונגר ברצף ניצחונות גדול, הוא מימן לחברו להימורים, מייקל סאלם את תשלומי המשכנתה עבור מספר חודשים. סאלם סיפר כי לא ביקש את הכסף, רק ציין כבדרך אגב באוזניו של אונגר, כי הוא ברצף הפסדים נוראי.[1] עורך דינו של אונגר, נזכר בפעם אחת שאונגר שאל אותו לשלומו, הוא השיב כי הכל בסדר אולם הוא מתקשה קצת מבחינה כלכלית. אונגר הוציא מיד 10,000 דולר במזומן מכיסו, נתן לעורך הדין ואמר לו "קח את זה. זה שלך. תחזיר לי כשתוכל. וגם אם לא תחזיר - הכל בסדר".[1] פעם אחרת, כשהלך אונגר בלאס וגאס ביחד עם דויל ברונסון, אדם עצר אותו וביקש כסף. אונגר שלף שטר של 100 דולר ונתן לו. ברונסון שאל את אונגר מי היה האיש? ואונגר ענה: "אם הייתי יודע את שמו, אני הייתי נותן לו 200 דולר."[1]

מייק סקסטון ואונגר הפכו הרבות השנים לחברים טובים. במהלך התקופה בה סקסטון סבל מרצף הפסדים והיה קרוב לפשיטת רגל, הוא ישב ליד אונגר כאשר האחרון שיחק בקזינו באחד ממשחקי הקאש. במהלך המשחק היה צריך אונגר ללכת לשירותים, וביקש בינתיים מסקסטון להחליפו. החלפת שחקנים בזמן המשחק בדרך כלל אסורה בחדרי הפוקר, עם זאת עבור שחקני טופ כמו אונגר, הכללים אז היו גמישים יותר.[1] בזמן שאונגר חזר מהשירותים הוא הבחין שסקסטון צבר רווח, נתן לו את המושב ועבר לשחק בשולחן אחר. בסיום הרוויח סקסטון 4,000 דולר ואונגר נתן לו מחצית מהם.[1]

פעם אחרת, זכה אונגר בסכום גבוה (מעל 1.5 מיליון דולר) על הימורי מירוצי סוסים. באותו הלילה, הזמין אונגר את חבריו למועדון חשפנות, ושילם על כל הבילוי. סקסטון העריך את עלות של הלילה בעלות של 8,800 דולר לאדם.[1]

אונגר לא היה ידוע בהיגיינה האישית שלו - הוא היה חופף את שערותיו רק לעיתים רחוקות, וגם זאת אצל הספר של הקזינו פעם או פעמיים בשבוע.[1]

לאונגר מעולם לא היה חשבון בנק על שמו, ושמר את כספו בתוך כספות במלונות ברחבי לאס וגאס. הוא דחה את הרעיון של בנק או חשבון בנק. ציטוט מוכר שלו הוא: "אתה מתכוון, שאני לא יכול ללכת לשם בחצות ולקבל את הכסף שלי? זה מגוחך" (בתקופה שלפני הכספומטים). אשתו לשעבר מדלן סיפרה כי לאונגר אפילו לא היה מושג איך פועל חשבון בנק, היות שמאז ומעולם הוא שילם על הכל במזומן.[1]

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אונגר נחשב על ידי רבים כאחד מכישרונות הפוקר הגדולים ביותר ששיחקו את המשחק.[5][6]

במהלך קריירת הפוקר שלו, זכה אונגר בחמישה צמידי אליפות העולם בפוקר, ובסכום של 3,600,000 דולר מזכיות בטורנירים.

אונגר מדורג במקום ראשון באחוזי הצלחה בטורנירי פוקר (דמי כניסה 5,000 דולר ומעלה) כאשר מתוך 30 טורנירים שהשתתף בהן הוא זכה ב-10.[3]

בשנת 2001, נבחר סטו אונגר להיכל התהילה של הפוקר.[20]

בשנת 2003 נעשה סרט המבוסס על חייו סיפורו של סטואי אונגר. אונגר היה גולם על ידי מייקל אימפריולי.[21]

צמידים באליפות העולם בפוקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם הטורניר פרס (דולר ארה " ב)
1980 $10,000 No Limit Hold'em World Championship $365,000
1981 $10,000 Deuce to Seven Draw $95,000
1981 $10,000 No Limit Hold'em World Championship $375,000
1983 $5,000 Seven Card Stud $110,000
1997 $10,000 No Limit Hold'em World Championship $1,000,000

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטו אונגר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 Ungar, Stu (29 ביוני 2006). One of a Kind: The Rise and Fall of Stu Ungar (documentary). USA: Szymanski, Al. 
  2. ^ "WSOP Hall of Fame". Poker Pages. 
  3. ^ 3.0 3.1 Mike Sexton. "Poker Greats". Poker Pages. 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 Steve Fishman. "The End of the Game". New York Media LLC. 
  5. ^ 5.00 5.01 5.02 5.03 5.04 5.05 5.06 5.07 5.08 5.09 5.10 5.11
    אל שימנסקי, "יחיד במינו: סטו אונגר סיפור", ESPN דוקומנטרי, 2006
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 Alex Williams (26 ביוני 2005), "The Boy King Has Left the Table", The New York Times 
  7. ^ Dalla & Alson page 32
  8. ^ Dalla & Alson page 28, 42
  9. ^ "Stu Ungar - Poker Pro". Recent Poker. 
  10. ^ Dalla & Alson page 53
  11. ^ Dalla & Alson page 86
  12. ^ Wise, Gary. "The World Series of Poker: 1980". Hand of the Day. Poker Listing. בדיקה אחרונה ב-18 ביוני 2009. 
  13. ^ Dalla & Alson page 235
  14. ^ 14.0 14.1 Steve Fishman. "The End of the Game". New York Media LLC. 
  15. ^ Dalla & Alson page 294
  16. ^ Phil Hellmuth (2 באוגוסט 2004). "Mansour Quits Stuey forever". UltimateBet.com. אורכב מ-המקור ב-2007-10-11. 
  17. ^ Tony Dunst (26 בפברואר 2008). "He Said, She Said, Vol. 7: Stu Ungar's Famous 10-high Call". Poker News. בדיקה אחרונה ב-12 בינואר 2010. 
  18. ^ Jason Kersten (1 בדצמבר 2010). "Gangsters' Paradise". Maxim. 
  19. ^ Andrew Gumbel (12 בדצמבר 1998). "To live and die in Vegas". The Independent. 
  20. ^
  21. ^ סיפורו של סטואי אונגר, The Movie Database (בעברית)