הימור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הימור הוא כל פעולה המערבת סיכון כסף או רכוש על חיזוי תוצאה של הגרלה, משחק, תחרות או כל אירוע אחר שתוצאתו תלויה, באופן חלקי או מלא, במזל או ביכולתו של מישהו להצליח לבצע משהו.

אף על פי שבעבור רבים מדובר בצורה של בילוי או אפילו פרנסה, הימורים יכולים להפוך להתנהגות התמכרותית ופוגעת.

המילה "הימור" יכולה להתייחס גם לכל פעילות שבה הסיכון גבוה וההחלטות שנעשות מתבססות על ידע לא שלם (לדוגמה, השקעת מניות בסיכון גבוה, מסעות מסוכנים, ואפילו מערכות יחסים).

נראה כי הימורים התקיימו עוד בזמנים פרה-היסטוריים. הימורים מתועדים, למעשה, בכל התרבויות העתיקות.

סוגי הימורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדאיות ההימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדד המשקף את רמת הכדאיות של ההימור הוא שיעור הפרסים מתוך כלל ההכנסות. שיעור זה הוא תוחלת הזכייה לכל שקל שמושקע בהימור. בהימור בקבוצה קטנה, שנעשה שלא מטרת רווח של המארגן, ניתן להגיע למצב שבו 100% של ההכנסות מחולק כפרסים, למשל בהימור שבו כל אחד מהמשתתפים שם סכום מסוים בקופה, מוטל גורל והזוכה לוקח את כל הקופה. בהימורים בהיקף רחב יותר שיעור הפרסים מתוך כלל ההכנסות קטן מ-100%, משום שחלק מההכנסות הולך לכיסוי הוצאות התפעול של ההימור וחלק אחר הוא רווחיו של המפעיל. ככל ששיעור זה נמוך יותר, כך ההפסד של המהמרים גדול יותר.

רבים סבורים שהימורים הם צעד שגוי, משום שתוחלת הזכייה קטנה ממחיר ההשתתפות. זו גישה פשטנית, משום שהיא בוחנת רק את התוחלת ומתעלמת מהמשקל שמייחס המהמר לתוצאות האפשריות: זכייה בפרס גדול לעומת הפסד ההשקעה ברכישת כרטיס. בנוסף לכך, המטרה של חלק מהשחקנים אינה רק הזכייה במשחק, אלא גם תחושת הריגוש וההתמכרות לחלום ההתעשרות - הנאה שכרטיס השתתפות עשוי לספק אותה במחיר הוגן.

רגולציה של ההימורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות הסינית מקובל מאוד לשחק משחקי לוח, דוגמת מה-ג'ונג, תמורת כסף; יותר מכך, אצל חלק מהסינים נחשב רק משחק שבו כסף מחליף ידיים כמשחק "אמיתי". עם זאת קיימת אצל הסינים דיכוטומיה בין הגדרת עיסוק במשחק חברתי, גם אם הוא מלווה בהפסד כספי ניכר, כ"משחק" (waan2 בג'וטפינג), מונח בעל משמעות חיובית המציין פעילות חברתית רצויה, לבין הגדרת העיסוק כ"הימור" (do2), מונח בעל משמעות שלילית המתאר התמכרות להימורים עד כדי פגיעה בחובותיו של האדם כלפי חבריו ומשפחתו. בשל הפופולריות של משחקי מזל אצל הסינים הייתה פעילות של הימורים נפוצה בסין, אם כי השלטונות ראו פעילות זו בעין רעה ולעתים קרובות אסרו עליה.

הימורים אסורים באופן רשמי במדינות האסלאמיות, ומוגבלים על-פי חוק במרבית המדינות האחרות. ישנן ממשלות המארגנות הימורים בעצמן, באמצעות גוף הפועל מטעמן ומשתמש ברווחי ההימורים למטרות לאומיות. הימורים כאלה מתוארים לעתים כמס רגרסיבי, מפני שרבים מקוני הכרטיסים הם האנשים הפחות אמידים בחברה. הסיכוי הקלוש לזכות בפרס הראשון בהימור כדוגמת הלוטו והעובדה שתוחלת הזכייה קטנה ממחיר הכרטיס הובילו לכינויים כמו "מס על טיפשות". הביטוי הוא רטורי (המשחק בלוטו הוא בהתנדבות; תשלום המסים איננו בהתנדבות), אבל הוא בא לרמוז שמשחקי הימורים הם מנגנונים להעלאת ההכנסה הממשלתית, שתמשוך רק את הלקוחות שנכשלו לראות שהמשחק הוא למעשה עסקה גרועה.

בישראל מותרים ההימורים רק באמצעות גופים שקיבלו רישיון לכך מהמדינה. בהתאם לכך אסורה הפעלת בתי קזינו, אך פועלים שני גופי הימורים גדולים, מפעל הפיס והטוטו, המפעילים פרסומת אינטנסיבית לשם פיתוי מהמרים להמר באמצעותם. בנוסף מתקיימות לעתים הגרלות בהיתר כחלק ממסעי פרסום. בנוסף לכך מתקיימים בהיקף נרחב הימורים לא חוקיים, שהמשטרה מטפלת בעצירתם.‏[1]

בחלק מהמדינות, וישראל בתוכן, על זכייה בהימור מוטל מס המקטין עוד יותר את תוחלת הזכייה ואת כדאיות ההימור.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל הימורים ביהדות אסורים והעיסוק הקבוע בהם נחשב לחמור אף יותר. העוסקים בהימורים מקצועיים נקראו בתלמוד "מפריחי יונים ומשחקים בקוביה" (בבלי מסכת סנהדרין דף כד/ב) והיו פסולים לעדות מפני שנחשדו בגזל או מפני ששקעו בפעילות זו ולא עסקו ביישובו של עולם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוגמה: אלה לוי-וינריב, ‏14 חשודים בהעלמת מס בהיקף 4.6 מיליארד שקל, באתר גלובס, 9 בפברואר 2014