סיימון קונוויי מוריס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיימון קונוויי מוריס
Simon Conway Morris
אין תמונה חופשית
לידה 6 בנובמבר 1951 (בן 69)
קרשלטון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פלאונטולוגיה
מקום מגורים בריטניה
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט הארי בלקמור וויטינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה הפתוח במילטון קיינס עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט גראהם באד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס צ'ארלס שוצ'רט (1989)
  • מדליית צ'ארלס דוליטל וולקוט (1987)
  • פרס ויליאם בייט הארדי (2010)
  • מדליית לייל (1998)
  • עמית החברה המלכותית עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חקר המאובנים של פצלי ברג'ס
והפיצוץ הקמבריוני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סיימון קונוויי מוריסאנגלית: Simon Conway Morris; נולד ב-6 בנובמבר 1951) הוא פלאונטולוג, ביולוג אבולוציוני ואסטרוביולוג אנגלי הידוע בשל מחקריו על המאובנים של פצלי ברג'ס והפיצוץ הקמבריוני. תוצאות הגילויים הללו התפרסמו בספרו של סטיבן ג'יי גולד משנת 1989 "חיים מופלאים". עם זאת, ספרו של קונוויי מוריס עצמו בנושא "כור ההיתוך של הבריאה" (The Crucible of Creation‏; 1998) מבקר את הצגת הדברים ואת הפרשנות של גולד.

קונוויי מוריס, בהיותו נוצרי אדוק, דוגל בהשקפות תאיסטיות על ההתפתחות הביולוגית. קונוויי הוא פרופסור אמריטוס,[1] לאחר שכיהן כיושב ראש תחום הפלאוביולוגיה האבולוציונית במחלקה למדעי כדור הארץ באוניברסיטת קיימברידג' מ-1995.[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונוויי מוריס נולד ב-6 בנובמבר 1951 בקרשלטון (Carshalton) שבמחוז סארי באנגליה, וגדל בלונדון. למד גאולוגיה באוניברסיטת בריסטול וקיבל ב-1972 תואר ראשון בהצטיינות. לאחר מכן עבר לאוניברסיטת קיימברידג' וסיים דוקטורט בסנט ג'ונס קולג' ב-1975 תחת הארי בלקמור וויטינגטון (Harry Blackmore Whittington). בשנים 1975–1979 היה עמית מחקר בסנט ג'ונס קולג' בקיימברידג', ואחר-כך מרצה באוניברסיטה הפתוחה בקיימברידג', ומשנת 1991 פרופסור חבר. בשנת 1987 הוא הפך לעמית של סנט ג'ונס קולג'. הוא שימש פרופסור לפלאוביולוגיה אבולוציונית במחלקה למדעי כדור הארץ באוניברסיטת קיימברידג' מ-1995 ועד פרישתו לגמלאות.

בשנת 1981 היה מרצה אורח באוניברסיטת קלגרי, פרופסור אורח באוניברסיטת קנזס בשנת 1988, ועמית סלבי (Selby Fellow) באקדמיה האוסטרלית למדעים בשנת 1992.

הוא נבחר כעמית בחברה המלכותית בגיל 39. זכה במדליית וולקוט של האקדמיה הלאומית למדעים בשנת 1987,[3] בפרס צ'ארלס שוצ'רט (Charles Schuchert Award) לפלאונטולוגיה ב-1989, בדוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אופסלה ב-1993, במדליית לייל (Lyell Medal) מטעם החברה הגאולוגית של לונדון ב-1998, בפרס טרוטר (Trotter Prize) לסדרת הרצאות מאוניברסיטת טקסס A&M ב-2007, ובפרס ויליאם בייט הארדי (William Bate Hardy Prize) מטעם החברה הפילוסופית של קיימברידג' ב-2010.

ב-1996 הוא העביר את הרצאת חג המולד של המכון המלכותי של בריטניה הגדולה בנושא "ההיסטוריה בעצמותינו" (The History in our Bones).

ב-1975 נישא לזואי הלן ג'יימס (Zoe Helen James), ולזוג נולדו שני בנים.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונוויי מוריס ידוע בעיקר בזכות עבודתו על הפיצוץ הקמבריוני, והפאונה של המאובנים של פצלי ברג'ס. השקפותיו של קונוויי מוריס בנוגע לפצלי ברג'ס התפרסמו במספר רב של מאמרים טכניים, ובאופן כללי יותר בספר "כור ההיתוך של הבריאה" (The Crucible of Creation, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1998). קונוויי מוריס חקר גם מרבצים דומים ברפובליקה העממית של סין ובגרינלנד. בנוסף לעבודתו במדינות אלה הוא ערך מחקרים באוסטרליה, קנדה, מונגוליה וארצות הברית. מחקריו על סביבות בעלי החיים מהסוגים שנתגלו בפצלי ברג'ס, כמו גם על ההתפתחות המוקדמת של שלדים, הקיפו מגוון רחב של קבוצות, החל במסרקניות ועד בעלי החוליות המוקדמים.

החשיבה שלו על המשמעות של פצלי ברג'ס התפתחה, ובשנים האחרונות הוא חוקר את תופעת ההתכנסות האבולוציונית, שתזה עיקרית שלה מובאת ב"פתרון החיים: בני אדם בלתי נמנעים ביקום בודד" (Life's Solution: Inevitable Humans in a Lonely Universe, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 2003). התזה היא שכאשר על יצורים שאינם קרובים זה לזה מבחינה סיסטמטית פועלים לחצי ברירה חזקים ודומים יתפתחו מאפיינים דומים באופן שטחי. לדעתו, אפילו התפתחות החיים ביקום מוגבלת מאוד לצורות דומות כמו על כדור הארץ. הוא מעורב בפרויקט מרכזי לחקר ההשלכות המדעיות של ההתכנסות האבולוציונית וגם להקמת אתר (www.mapoflife.org) שמטרתו לספק מבוא נגיש לאלפי הדוגמאות הידועות להתכנסות. עבודה זו ממומנת על ידי קרן ג'ון טמפלטון. העניין הנוכחי שלו באבולוציה מתכנסת ומשמעותה הרחבה יותר, הנושא של הרצאות גיפורד (Gifford Lectures, הקשר בין דת ומדע) שנשא ב-2007, דורבנו בחלקם על ידי טיעוניו של סטיבן ג'יי גולד על חשיבות האקראיות בתולדות החיים.

ב-2017 הודיע הצוות שלו על גילוי האב הקדמון ביותר של בעלי החוליות, יצור דמוי שקית שחי באזור סין של ימינו לפני 540 מיליון שנים.[4]

אבולוציה, מדע ודת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונוויי מוריס פעיל בחינוך הציבורי לגבי המדע והוא משתתף בהרחבה בשידורים ברדיו ובטלוויזיה. האחרונה כוללת את הרצאות חג המולד של המכון המלכותי של בריטניה הגדולה שהעביר בשנת 1996. כנוצרי, הוא השתתף בוויכוחים מדעיים ודתיים, כולל טיעונים נגד תכנון תבוני מחד ומטריאליזם מאידך. בשנת 2005 הוא העביר את "הרצאת בויל" (Boyle Lecture) השנתית על הקשר בין דת ומדע. ב-2006 הוא הרצה ב"מכון פאראדיי למדע ודת" (Faraday Institute for Science and Religion) על "אבולוציה וכוונון עדינה בביולוגיה". הוא נשא את הרצאת גיפורד באוניברסיטת אדינבורו ב-2007 בנושא: "המצפן של דרווין: כיצד אבולוציה מגלה את שיר הבריאה".[5] בהרצאות אלו מעלה קונוויי מוריס טיעונים כיצד האבולוציה עולה בקנה אחד עם האמונה בקיומו של אלוהים.[7]

הוא מבקר את המטריאליזם והרדוקציוניזם:

הגדרות משביעות רצון אלה של החיים מתחמקות מאתנו עשויות להוות רמז אחד לכך שכשמטריאליסטים יצעדו קדימה ומכריזים בסטירה קלה של הידיים שזה "זה", עלינו להיות ספקנים מאוד. בין אם "הזה" הוא תמונת העולם המרוכזת בגנים של הרדוקציוניסט ריצ'רד דוקינס, "החומצה האוניברסלית" של הדרוויניזם חסר המשמעות של דניאל דנט, או האמונה בסלקציה הקבוצתית של דייוויד סלואן וילסון (לכל הפחות כדי להסביר את תפקידן של דתות אנושיות), אנו בהחלט צריכים להכיר בכך שכל אחד מספק תובנות, אך כהסברים מוחלטים למה שאנחנו רואים סביבנו הם, אם לומר זאת בנימוס, מעט לא שלמים.

ועל מדענים שהם אנטי דתיים בצורה מיליטנטית:

המדען שברעם - והם תמיד רועמים - מצהיר שמי שמאמין באלוהות משוגע באופן בלתי נמנע, "סדוק" כמו שאבי היקר היה אומר, אם כי אני צריך להוסיף שיש לי כל סיבה להאמין שהוא היה - ועכשיו אני מקווה שהוא - בצד של המלאכים.

במרץ 2009 הוא נשא את נאום הפתיחה בכנס "אבולוציה ביולוגית: עובדות ותאוריות" שהתקיים באוניברסיטה האפיפיורית הגרגוריאנית ברומא, וכיהן כיושב ראש של אחד המושבים. הכנס נערך בחסות הכנסייה הקתולית.[8] קונוויי מוריס תרם מאמרים בנושא אבולוציה ואמונה נוצרית למספר אוספים, בהם "נספח קיימברידג' למדע ודת" (2010) ו"נספח בלקוול למדע ונצרות" (2012).

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Cambrian "Explosion" of Metazoans. in Origination of Organismal Form: Beyond the Gene in Developmental and Evolutionary Biology ISBN 0-262-13419-5
  • The Early Evolution of Metazoa and the Significance of Problematic Taxa. (ed., with Alberto M. Simonetta) Cambridge University Press, 1991. ISBN 0-521-40242-5
  • The Crucible of Creation: The Burgess Shale and the Rise of Animals. Oxford University Press. 1998. ISBN 0-19-850256-7. 
  • Life's Solution: Inevitable Humans in a Lonely Universe. Cambridge University Press. 2003. ISBN 0-521-60325-0. 
  • The Deep Structure of Biology. (ed.) Templeton Foundation Press, 2008. ISBN 1-59947-138-8
  • Fitness of the Cosmos for Life: Biochemistry and Fine-Tuning. (ed., with John D. Barrow, Stephen J. Freeland, Charles L. Harper, Jr.) Cambridge University Press, 2008. ISBN 978-0-521-87102-0
  • Water and Life: The Unique Properties of H2O. (ed., with Ruth M. Lynden-Bell, John D. Barrow, John L. Finney, Charles Harper, Jr.) CRC Press, 2010. ISBN 1-4398-0356-0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Professor Simon Conway Morris
  2. ^ BioLogos (2013). "Simon Conway-Morris". The BioLogos Foundation. אורכב מ-המקור ב-12 June 2011. 
  3. ^ "Charles Doolittle Walcott Medal". National Academy of Sciences. אורכב מ-המקור ב-13 May 2011. 
  4. ^ "Bag-like sea creature was humans' oldest known ancestor". 
  5. ^ "News & Events". The University of Edinburgh. אורכב מ-המקור ב-9 April 2008. 
  6. ^ "Gifford Lectures 2006 –". University of Edinburgh. אורכב מ-המקור ב-20 March 2007. 
  7. ^ הציטוטים להלן נלקחו מהסיכומים הרשמיים של הרצאת גיפורד.[6]
  8. ^ "CNS Story: Organisms' common ancestry aids medical research, says biologist". אורכב מ-המקור ב-10 March 2009.