סיכול (דיני חוזים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דוקטרינת הסיכול בדיני החוזים מאפשרת לצד לחוזה להשתחרר מחיובי החוזה, אם ביצוע החוזה הפך בלתי אפשרי כתוצאה מהתרחשותו של מאורע חריג.

דיני הסיכול בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדין הקיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשפט הישראלי עילת הסיכול קובעת כי במקרה שהחוזה הופר כתוצאה מנסיבות שלא ניתן לצפות או למנוע ("כוח עליון"; בלעז נהוג להשתמש במונח הצרפתי "force majeure", פוֹרְס מָז'וּר), לא יהיה הצד המפר חייב בפיצויים, ולא יהיה הצד הזכאי חייב באכיפת החוזה. חרף לשון החוק והפסיקה שייחדה בעבר את עילת הסיכול כטענת הגנה בלבד,[1][2][3] הדין הישראלי כיום מאפשר הן לנתבע הן לתובע להשמיע את הטענה שהחוזה סוכל,[4][5][6][7][8][9] לפי העילה הקבועה בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970:

פטור בשל אונס או סיכול החוזה
(א) הייתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי-אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.
(ב) במקרים האמורים בסעיף-קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות העניין ובמידה שנראה לו.

סעיף קטן (א) מכיל את ההוראה העיקרית, לפיה בהתקיים התנאים הקבועים, החוזה סוכל ולא ניתן לתבוע מן המפר את אכיפת החוזה או פיצויים בגין ההפרה. סעיף קטן (ב) מוסיף וקובע כי בית המשפט רשאי לחייב את הצדדים בהשבת מה שקיבלו על פי החוזה, ובשיפוי הצד הנפגע מן ההפרה על הוצאותיו הסבירות.

גם בסעיף 10 לחוק השכירות והשאילה נקבע הסדר דומה:

פגם שאין לדרוש תיקונו
היה הפגם תוצאה מנסיבות שבעת כריתת החוזה לא ידע עליהן המשכיר ולא היה עליו לדעת עליהן, או לא ראה אותן ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, ותיקון הפגם באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שהיה מטיל על המשכיר חיוב השונה באופן יסודי ממה שהוסכם בין הצדדים – לא יהא הפגם עילה לדרישת תיקון, לפיצויים או להחזרת הוצאות.

הפסיקה בישראל צמצמה את הנסיבות היכולות להיחשב כסיכול. נקבע כי חוזה יכול להיחשב כמסוכל רק אם לא ניתן היה לצפות בפועל או בכוח את הנסיבות המסכלות. כך נקבע שגירוש הישראלים מאוגנדה במרץ 1972 על ידי אידי אמין לא מסכל את קיומו של חוזה קבלנות, שכן לאור "השלטון הדיקטטורי החשוך" באוגנדה, הצדדים אכן צפו בפועל כי אירוע מסוג זה עשוי להתקיים.[10] משעלתה טענה לסיכול חוזה כתוצאה ממלחמת יום הכיפורים, השופט משה לנדוי קבע שחרף אי הוודאות בנוגע לעיתוי פריצת המלחמה, כל עוד מדינת ישראל לא השיגה שלום עם שכנותיה, מלחמה במוקדם או במאוחר היא מאורע צפוי בישראל.[11] פסיקה זו מתיישבת עם הגישה המקובלת בעולם, לפיה מלחמה אינה מאורע בלתי צפוי מטבעה.[12] כן קבע בית המשפט העליון כי פגעי טבע ככפור, או כגשם עז אף הם ניתנים לצפייה.[13] פסיקה זו צמצמה מאוד את תחולת דוקטרינת הסיכול במשפט הישראלי, ומלומדים כגבריאלה שלו סבורים כי כיום סעיף 18 הוא אות מתה בספר החוקים.[דרוש מקור] באשר למקרה אישי כגון מוות, קבע בית המשפט כי מקרה זה מוביל לסיכול החוזה רק במקרה של שירות אישי הכרוך בתכונותיו האישיות של המנוח, ואינו ניתן להעברה לאחר.[דרוש מקור]

מספר פסקי דין שניתנו בשנים האחרונות החלו לכרסום בהלכה המצמצמת את דיני הסיכול, אך היא טרם שונתה במפורש. הגישה החדשה באה לידי ביטוי בפסק הדין בפרשת רגב נ' משרד הביטחון, שם טען השופט אנגלרד כי המבחן הקיים לסיכול חוזה קשיח מידי ושיש לשנות אותו.[14] השופט יצחק אנגלרד הביע דעה זו בפסקי דין נוספים אך יתר שופטי בית-המשפט העליון דחו את עמדתו.[דרוש מקור] למרות שעמדתו של השופט אנגלרד לא אומצה, בתי משפט בערכאות נמוכות הסכימו עם עמדתו ופסקו באופן שמרחיב את ההכרה בסיכול חוזה.[דרוש מקור]

הרפורמה המוצעת בקודקס האזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעת חוק דיני ממונות מכילה רפורמה ביחס לדין הסיכול בישראל. הצעת החוק מבקשת להחליף את המבחן לתחולת טענת הסיכול ולאמץ מבחן חדש המכונה "מבחן הסיכון". על-פי המבחן החדש יש לבדוק על מי מהצדדים לחוזה הוטל הסיכון לאירוע שמנע את ביצוע החוזה. שינוי נוסף שמוצע לערוך הוא בתוצאה של קבלת טענת הסיכול. בעוד שכיום הסיכול משמש טענת הגנה של הצד שהפר את החוזה, לפי ההצעה עילת הסיכול תביא לפקיעת החוזה.

דיני הסיכול בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 1148 של קוד נפוליאון קבע ש:

Il n’y a lieu à aucuns dommages et intérêts lorsque, par suite d’une force majeure ou d’un cas fortuit, le débiteur a été empêché de donner ou de faire ce à quoi il était obligé, ou a fait ce qui lui était interdit.

כיום, סעיף 1351 לקוד האזרחי של צרפת קובע ש:

L'impossibilité d'exécuter la prestation libère le débiteur à due concurrence lorsqu'elle procède d'un cas de force majeure et qu'elle est définitive, à moins qu'il n'ait convenu de s'en charger ou qu'il ait été préalablement mis en demeure.

חוסר היכולת לקיים התחייבות פוטר את החב מקיום התחייבויותיו, ככל שחוסר יכולתו נגרם כתוצאה ממאורע של כוח עליון מובהק, אלא אם כן הסכים החב ליטול את הסיכון שיתרחש המאורע או שכבר התרו בו לקיים את חבותו.

Lorsque l'impossibilité d'exécuter résulte de la perte de la chose due, le débiteur mis en demeure est néanmoins libéré s'il prouve que la perte se serait pareillement produite si l'obligation avait été exécutée.
Il est cependant tenu de céder à son créancier les droits et actions attachés à la chose.

במקרה שבו חוסר היכולת לקיים התחייבות נגרם כתוצאה מאובדן הדבר עליו נסובה ההתחייבות, חב שהתרו בו לקיים את חבותו יהא פטור אם יצליח להוכיח שהאובדן היה מתרחש גם אם היה מקיים את ההתחייבות.
עם זאת, על החב להעביר לנושה את זכויותיו בדבר שאבד.

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עילת הסיכול בארצות הברית מעוגנת בדין הפדרלי בשני דברי חקיקה: הריסטייטמנט השני בדיני חוזים (Restatement (Second) of Contracts) והקוד המסחרי האחיד (Uniform Commercial Code), אשר מציבים מבחנים דומים.

סעיף 261 של הריסטייטמנט קובע כי חוזה סוכל אם התחייבויות אחד הצדדים הפכה לבלתי אפשרית ללא אשמתו של אותו צד לחוזה:

Where, after a contract is made, a party's performance is made impracticable without his fault by the occurrence of an event the non-occurrence of which was a basic assumption on which the contract was made, his duty to render that performance is discharged, unless the language or the circumstances indicate the contrary.

סעיף 2–615 של הקוד המסחרי האחיד אימץ מבחן דומה המנוסח באופן שונה:

Except so far as a seller may have assumed a greater obligation and subject to the preceding section on substituted performance:
(a) Delay in delivery or non-delivery in whole or in part by a seller who complies with paragraphs (b) and (c) is not a breach of his duty under a contract for sale if performance as agreed has been made impracticable by the occurrence of a contingency the non-occurrence of which was a basic assumption on which the contract was made or by compliance in good faith with any applicable foreign or domestic governmental regulation or order whether or not it later proves to be invalid.

סעיף 13-4-21 לקוד האזרחי של מדינת ג'ורג'יה מטיל חובת זהירות על החייב:

If performance of the terms of a contract becomes impossible as a result of an act of God, such impossibility shall excuse nonperformance, except where, by proper prudence, such impossibility might have been avoided by the promisor.

הדין האמריקאי מבוסס על גישת הניתוח הכלכלי של המשפט לעניין סיכול חוזים. לפי גישה זו, החוזה משמש לחלוקת סיכונים בין הצדדים לו וכך מבטיח להם ודאות ביחס לעתיד. לכן, יש להכיר בכך שהחוזה סוכל רק אם הצד שאינו יכול לקיים את החוזה אינו נושא בסיכון שהפך את החוזה לבלתי אפשרי. בהתאם לכך, בתי המשפט האמריקאים בדקו האם הצדדים צפו את האירוע המסכל והאם האחריות לו הוטלה על אחד הצדדים במסגרת החוזה. בעוד שעיקר הביקורת על דיני הסיכול בישראל היא כי מדובר בפרשנות צרה ושמרנית מידי, נטען כי המשפט האמריקאי לא הצליח ליצור מבחן ברור ולכן בתי המשפט פוסקים באופן לא עקבי.[דרוש מקור]

אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד אמצע המאה ה-19, המשפט באנגליה סירב להכיר בטענת הסיכול ודגל בתפיסה כי האחריות החוזית היא מוחלטת. בשנת 1863 ניתן פסק-הדין הראשון שהכיר בסיכול חוזה.[15] הנימוק למתן הפטור מן האחריות החוזית היה כי בעת כריתת החוזה, הצדדים הניחו שלחוזה לא יהיה תוקף אם אחד מיסודותיו יפגע. המשפט הבריטי הסכים להכיר בסיכול חוזה רק אם אירע שינוי סיבות קיצוני ונדיר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיקה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ע"א 464/81 מפעלי ברוך שמיר חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' ברוריה הוך, ניתן ב-14 ביולי 1983. פ"ד כרך ל"ז, חלק שלישי, עמ' 393–417, פסקה 16 לפסק דינו של השופט בך
  2. ^ ע"א 345/82 ויקטור נוי, עו"ד, כמנהל עזבון המנוח א' ביסטרי ז"ל ואחרים נ' יהודה פדובה, ניתן ב-11 באוגוסט 1985. פ"ד כרך ל"ט, חלק שלישי, עמ' 292–298, פסקאות 8–11 לפסק דינו של השופט גולדברג
  3. ^ ע"א 443/88 אלרם חברה לשכון ואחר נ' אריאלה חיה פדן, ניתן ב-14 בפברואר 1990. פ"ד כרך מ"ד, חלק ראשון, עמ' 696–701, בעמ' 701 מול אות שוליים ד
  4. ^ ת"א (מחוזי ירושלים) 4205/02 ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון ואחרים, ניתן ב-31 ביולי 2008. פסקה 20 לפסק דינה של השופטת כנפי־שטייניץ
  5. ^ ת"א (מחוזי ירושלים) 3531/01 בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון ואחרים, ניתן ב-21 ביוני 2002, פסקה 18 לפסק דינו של השופט צבן
  6. ^ ת"א (מחוזי ירושלים) 2259/08 יורו ישראל ואחרים נ' משרד הבינוי והשיכון ואחרים, ניתן ב-4 במרץ 2012. פסקה 19 לפסק דינה של השופטת אפעל־גבאי
  7. ^ ת"א (שלום ירושלים) 37002-03-10 המוסד לביטוח לאומי נ' חנין ארטור ואחרים, ניתן ב-24 במרץ 2011. פסקה 17 לפסק דינו של השופט וינוגרד
  8. ^ גבריאלה שלו ואפי צמח, דיני חוזים, מהדורה רביעית, עמ' 791–792
  9. ^ ברק מדינה, סיכול חוזה, חוזים, כרך ג', עמ' 457–466
  10. ^ ע"א 101/74 חירם לנדאו עבודות עפר כבישים ופתוח בע"מ ואחר נ' פיתוח מקורות מים (ארצות חוץ) בע"מ ואחר, ניתן ב-29 ביולי 1976. פ"ד כרך ל', חלק שלישי, עמ' 661–669, בעמ' 667 מול אות שוליים א
  11. ^ ע"א 715/78 אריה כץ נ' נצחוני מזרחי בע"מ ואחר, ניתן ב-13 בספטמבר 1979. פ"ד כרך ל"ג, חלק שלישי, עמ' 639–644, בעמ' 643
  12. ^ Felder v. Oldham, 199 Ga. 820, 35 S.E.2d 497, 1945 Ga. LEXIS 382, 164 A.L.R. 415
  13. ^ ע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט י.מ.ש. אילן נהול והשקעות בע"מ, ניתן ב-24 במאי 1992. פ"ד כרך מ"ו, חלק שלישי, עמ' 350–361, פסקה 14 לפסק דינו של השופט חשין
  14. ^ ע"א 6328/97 עזרא רגב ואחר נ' משרד הביטחון, ניתן ב-23 בנובמבר 2000. פ"ד כרך נ"ד, חלק חמישי, עמ' 506–528
  15. ^ Taylor v Caldwell [1863] EWHC QB J1, (1863) 3 B & S 826, 122 ER 309



הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.