יצחק אנגלרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק אנגלרד
Izhak Englard (196701068).jpg
לידה 3 באפריל 1933 (בן 84)
תאריך עלייה 1951
בוגר האוניברסיטה העברית
השתייכות מערכת בתי המשפט הישראלית
תקופת כהונה 19972003
תפקידים בולטים שופט בית המשפט העליון
פעילויות נוספות פרופסור למשפטים, נשיא עמותת המשפטנים ישראל-גרמניה
פרסים והוקרה פרס ישראל לחקר המשפט

יצחק אֶנְגֶלָרְד (נולד ב-3 באפריל 1933) הוא פרופסור למשפטים, שופט בית המשפט העליון בשנים 19972003, ונשיא עמותת המשפטנים ישראל-גרמניה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגלרד נולד בפרנקפורט אם מיין שבגרמניה וגדל בבאדן ובציריך. בשנים 1948 - 1949 למד בישיבת עץ חיים בשווייץ ובשנת 1951 סיים בשווייץ את לימודיו. באותה שנה עלה לישראל ולמד בישיבת כפר הרא"ה (1951 - 1952). את לימודי המשפטים למד וסיים בהצטיינות באוניברסיטה העברית בירושלים (1952 - 1956)[1]. בשנת 1957 הוענק לו תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת פריז בצרפת. עבודתו לדוקטורט עסקה בנושא "הכלל הדבר מדבר בעדו במשפט הישראלי". את התמחותו ערך אצל שופט בית המשפט העליון דוד גויטיין, עורך הדין שצ'ופק ובמחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. בשנת 1960 הוסמך לעריכת דין, לצד היותו עוזר הוראה לפרופסור גד טדסקי באוניברסיטה העברית[2].

את שירותו הצבאי עשה בפרקליטות הצבאית (1962 - 1963), ולאחריו היה מרצה למשפטים באוניברסיטה העברית. בסוף שנות ה-60 הוא חקר את נושא האימוץ, בדק סטטיסטיקות של אימוץ והמליץ המלצות שונות לגבי חוק האימוץ[3].

בשנת 1970 הוענקה לו דרגת פרופסור חבר[4] ובשנים 19841987 היה דיקן הפקולטה למשפטים. בשנים 19711974 עמד בראש המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי באוניברסיטה העברית ובשנים 19801981 היה מנהל המכון לחקר המשפט העברי. לאורך השנים שימש גם יועץ חיצוני לועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת והיה פרופסור אורח באוניברסיטאות בארצות הברית, קנדה ושווייץ ובהן אוניברסיטת ייל.

אנגלרד נחשב למומחה עולמי בתחום דיני הנזיקין ובין חיבוריו כתב ספר יסוד על פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בשנת 1992 היה לחבר האקדמיה הישראלית למדעים ובשנת 1996 לחבר מן המניין באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי. בשנת 1997 הוענק לו פרס ישראל לחקר המשפט.

בבית המשפט העליון כיהן בשנים 19972003.

בשנת 2007, ארבע שנים לאחר פרישתו מבית המשפט העליון, שבר אנגלרד שתיקה ממושכת כאשר יצא בביקורת חריפה נגד שר המשפטים, פרופסור דניאל פרידמן, שהיה גם ידיד אישי שלו. אנגלרד חלק על קביעתו של פרידמן לפיה הרכב בית המשפט העליון מונוליתי מדי, קבע שהצעת פרידמן לשנות את מבנה הוועדה למינוי שופטים באופן שיקטין בה את השפעתו של בית המשפט העליון היא שגויה ונימק כי גם בימי הסנהדרין מינה הגוף השיפוטי את החברים שכיהנו בו. אנגלרד תקף את ביקורתו של פרידמן על התערבותו של בית המשפט העליון בסוגיות ביטחוניות ואמר כי תפקידו של בית המשפט העליון הוא להתערב בכל מקום ובכל תחום בהם מתבצעות פעולות בלתי חוקיות. בסיום דבריו אף השווה את פעילותו של פרידמן למעשה המוזכר בתנ"ך בו גונב אבשלום את לב בני ישראל כאשר הוא ממריד אותם נגד הסמכות השיפוטית של אביו, דוד, בהבטיחו לכל אדם כי הוא עצמו יצדיקו במשפט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]