סמואל פירסון גודארד הבן

סמואל פירסון גודארד הבן
.Samuel Pearson Goddard Jr
	סמואל פירסון גודארד הבן
לידה	8 באוגוסט 1919; קלייטון, מיזורי, ארצות הברית
פטירה	1 בפברואר 2006 (בגיל 86); פרדייז ואלי, אריזונה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	גן הזיכרון גרייס סנט פול, טוסון, אריזונה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת אריזונה; אוניברסיטת הרווארד ;
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	4 בינואר 1965 – 2 בינואר 1967; (שנתיים)
	→ פול פאנין ג'ק ויליאמס ←

סמואל פירסון גודארד הבן (באנגלית: .Samuel Pearson Goddard Jr;‏ 8 באוגוסט 1919 – 1 בפברואר 2006) היה פוליטיקאי אמריקאי מאריזונה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אריזונה ה-12 בשנים 1965–1967. לאחר תום כהונתו כמושל, הוא נותר פעיל בפוליטיקה, שימש כחבר הוועדה הדמוקרטית הלאומית וכיושב ראש הוועדה הדמוקרטית של אריזונה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמואל פירסון גודארד הבן נולד בקלייטון, פרבר של סנט לואיס, מיזורי, כבנם של פלורנס הילטון (לבית דנהאם) וסמואל פירסון גודארד האב. הוא למד באוניברסיטת הרווארד והיה חבר במועדון גלי של המוסד ובנבחרת החתירה שלו. הצטיינותו בספורט זה הובילה להכנסתו ב-1976 להיכל התהילה של החתירה. ב-1941 סיים גודארד את לימודיו עם תואר בוגר אוניברסיטה בהיסטוריה.

זמן קצר לאחר סיום לימודיו התגייס גודארד לחילות האוויר של צבא ארצות הברית ושירת כטוראי במלחמת העולם השנייה. הוא הוצב ב-1942 ושירת כקצין מבצעים וקשר באנגליה, הודו, צפון אפריקה ובדרום האוקיינוס השקט. ב-1946 הוא השתחרר בדרגת מייג'ור והמשיך להיות פעיל בכוחות המילואים של חייל האוויר, שם הוא הגיע עד לדרגת קולונל.

ב-1944 נשא גודארד לאישה את ג'וליה "ג'ודי" האץ' מספרינגפילד, אילינוי. הזוג בחר להשתקע באריזונה, על סמך המלצת רופא שהאקלים היבש בה יסייע להקל על דלקת המפרקים השיגרונית שממנה סבלה ג'ודי. לשניים נולדו שלושה בנים, טרי (לימים ראש עיריית פיניקס והתובע הכללי של אריזונה), טים וביל.

ב-1946 רכש גודארד אדמה בטוסון, ובנה בית למשפחתו. את חלקת האדמה הוא פיתח באמצעות חלוקתה כך שהיא כללה מגרשים רבים, בתים שהיו מרוחקים מהכביש, תוך הקפדה על מגבלות לשמירת האזור כאזור מגורים. לאזור זה הוא קרא "אלנדה לינדה" (אנ') (בספרדית: "הכפר החמוד"), וכיום הוא רשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.^[1]

ב-1949 סיים גודארד לימודי תואר במשפטים באוניברסיטת אריזונה, ופתח משרד עורכי דין בטוסון.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודארד היה למנהיג בקהילה המקומית, סייע להקים אגודות וארגונים שונים בטוסון, ולקח חלק בגיוס כספים למטרות צדקה. ב-1959 הוא היה ליושב ראש קבוצת לימודי הנוער של טוסון, ונבחר כחבר בוועידת הבית הלבן לילדים ונוער. פעילותו הקהילתית זיכתה אותו בתואר איש השנה של טוסון ב-1959.

ב-1960 נבחר גודארד לראשונה כיושב ראש הוועדה הדמוקרטית של אריזונה. בשנים 1961–1962 הוא שימש כנשיא ועידת הקרנות המאוחדות של 11 מדינות המערב. הוא זכה להכרה ככוח עולה בפוליטיקה של המפלגה הדמוקרטית באריזונה, וב-1962 התמודד, אך ללא הצלחה בבחירות על משרת מושל המדינה.

מושל אריזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1964 התמודד גודארד שוב בבחירות על משרת מושל אריזונה, והפעם נבחר לאחר שהביס את מי שלימים יכהן כתובע הכללי של ארצות הברית, ריצ'רד קליינדינסט ביחס קולות של 53 מול 47 אחוזים. לוגו מסע הבחירות של גודארד, הקוקייה הרצנית של אריזונה, זכה להכרה בכל רחבי המדינה, והוא סייע לחזק את המוניטין שלו כאדם עם אנרגיות שמביא דברים לידי ביצוע.

כמושל, סייע גודארד ליזום פשרה בין מושלי מדינות האזור שתמכו במיזם אגן נהר הקולורדו, כולל מיזם מרכז אריזונה. מיזם זה הבטיח מקור מים זמין למדינה, הניח את היסודות לצמיחה של הכלכלה ושל גודל האוכלוסייה.

גודארד חתם על חוק שאסר על אפליה על רקע שיוך גזעי, מגדרי, דתי ואתני. הוא גם הקים את משרד התקציב המדינתי ופעל לשיפור היחסים עם מדינת סונורה השכנה שבמקסיקו.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1966 התמודד גודארד בבחירות לתקופת כהונה שנייה, אך נוצח על ידי ג'ק ויליאמס. ב-1968 הוא ניסה להתמודד שוב על משרת המושל ושוב נוצח על ידי ויליאמס. גודארד שימש גם כיושב הראש של המפלגה הדמוקרטית באריזונה במשך עשר שנים וכחבר הוועדה הדמוקרטית הלאומית במשך עשרים שנה.

ב-1999 התאלמן גודארד מאשתו הראשונה ג'ודי. הוא נפטר בפרדייז ואלי שבאריזונה ב-1 בפברואר 2006, והותיר אחריו את שלושת בניו ואת אשתו השנייה, מיירה אן. הוא נטמן בגן הזיכרון גרייס סנט פול שבטוסון.