ראול הקטור קסטרו

ראול הקטור קסטרו
Raúl Héctor Castro

קסטרו כסטודנט למשפטים
לידה	12 ביוני 1916 קנאנאה, סונורה, מקסיקו
פטירה	10 באפריל 2015 (בגיל 98) סן דייגו, קליפורניה, ארצות הברית
שם לידה	ראול קסטרו
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות הקהילתי, סדונה, אריזונה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת צפון אריזונה אוניברסיטת אריזונה המכללה למשפטים ע"ש ג'יימס א. רוג'רס
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
שגריר ארצות הברית בארגנטינה 16 בנובמבר 1977 – 30 ביולי 1980 (שנתיים ו־36 שבועות) תחת נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר → רוברט היל הארי שלאודמן ←
מושל אריזונה ה־14 6 בינואר 1975 – 20 באוקטובר 1977 (שנתיים ו־41 שבועות) → ג'ק ויליאמס וסלי בולין ←
שגריר ארצות הברית בבוליביה 3 בספטמבר 1968 – 3 בנובמבר 1969 (שנה ו־8 שבועות) תחת נשיאי ארצות הברית לינדון ג'ונסון ריצ'רד ניקסון → דאגלס הנדרסון ארנסט סירקוזה ←
שגריר ארצות הברית באל סלוודור 11 בדצמבר 1964 – 17 ביולי 1968 (3 שנים ו־31 שבועות) תחת נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון → מוראט ויליאמס ויליאם בודלר ←
פרסים והוקרה
פרס אוטלי (2001)

ראול הקטור קסטרו (באנגלית ובספרדית: Raúl Héctor Castro;‏ 12 ביוני 1916 – 10 באפריל 2015) היה דיפלומט, שופט ופוליטיקאי אמריקאי מאריזונה, יליד מקסיקו, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אריזונה ה-14 בשנים 1975–1977. טרם כהונתו כמושל הוא כיהן כשגריר ארצות הברית באל סלוודור ולאחר מכן בבוליביה, ולאחר כהונתו כמושל כשגריר בארגנטינה. לפני תחילת הקריירה הדיפלומטית והפוליטית שלו, היה קסטרו עורך דין ושופט במחוז פימה שבאריזונה.

קסטרו נולד בקנאנאה שבמדינת סונורה שבמקסיקו. הוא חי שם עד 1926, אז היגרה משפחתו לאריזונה, והתיישבה ליד העיר דאגלס. הוא למד בקולג' למורים של מדינת אריזונה שבפלגסטף (כיום אוניברסיטת צפון אריזונה), ועם סיום לימודיו הוא חזר למדינת הולדתו סונורה כדי לעבוד עבור מחלקת המדינה של ארצות הברית כפקיד בשירות החוץ. לאחר מכן הוא שב לאריזונה, שם הוא החל קריירה כעורך דין וסיים לימודים בקולג' למשפטים של אוניברסיטת אריזונה. קסטרו שימש כסגן התובע המחוזי של מחוז פימה, עד שב-1954 נבחר כתובע המחוזי, וב-1958 היה לשופט בית המשפט הגבוה של המחוז.

ב-1964 מונה קסטרו על ידי הנשיא לינדון ג'ונסון כשגריר ארצות הברית באל סלוודור בהמלצתו של הסנאטור קארל היידן, זאת על אף המחלוקת שהייתה בנוגע לזהות של שם משפחתו לזה של נשיא קובה, פידל קסטרו. לאחר ארבע שנות כהונה באל סלוודור, מונה קסטרו כשגריר בבוליביה, שם הוא כיהן עד התפטרותו ב-1969 ושב לאריזונה כדי להתחיל בקריירה פוליטית. ב-1970 ניצח קסטרו בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית באריזונה למשרת מושל אריזונה, אך נוצח בהפרש קטן על ידי המושל המכהן, הרפובליקני ג'ק ויליאמס. ב-1974 החליט קסטרו להתמודד שוב על התפקיד, והפעם הביס את יריבו הרפובליקני ראסל ויליאמס, חבר נציבות התאגידים של אריזונה, בהפרש קטן. שנתיים בלבד לאחר תחילת כהונתו כמושל, פנה קסטרו לנשיא ג'ימי קרטר, וביקש להתמנות כשגריר בארגנטינה, ולצורך כך התפטר מכהונתו כמושל. ב-1980 סיים קסטרו את כהונתו בארגנטינה, וכך תמה הקריירה הציבורית שלו, והוא שב לאריזונה לעיסוקו בעריכת דין. הוא נפטר בגיל 98 בסן דייגו.

ראשית חייו

ראול הקטור קסטרו נולד בעיר קנאנאה שבמדינת סונורה שבמקסיקו. הוא היה אחד מ-14 ילדיהם של אביו פרנסיסקו דומינגס קסטרו, שעבד כצולל למים עמוקים בסן חוסה דל קאבו שבבאחה קליפורניה ומאוחר יותר ככורה בקנאנאה, ושל אמו, רוסריו אקוסטה, שלמדה שלוש שנות לימוד בלבד, אך לימדה את בעלה קרוא וכתוב. אביו של קסטרו היה מעורב בשביתת כורים בקנאנאה ונשלח למאסר, אך מאוחר יותר שוחרר, וב-1926 הגיע כפליט לארצות הברית עם כל משפחתו, שהשתקעה בפיטרוויל שליד דאגלס, אריזונה, בסמוך לגבול ארצות הברית–מקסיקו, והם היו לאזרחי ארצות הברית. אביו של קסטרו קרא באוזניו באופן סדיר מעיתונים מקסיקנים כדי שיהיה מיודע בענייני השעה, ולימים הוא זקף לזכות זאת את חשיפתו לפוליטיקה. בעת שלמד קסטרו בבית ספר יסודי, הייתה נהוגה בבית הספר בדאגלס הפרדה גזעית, והוא למד בבית הספר שברחוב 15, שהיה היחידי בעיר שבו למדו תלמידים מקסיקנים. על אף זאת, לא הותר בית ספר זה השימוש בשפה הספרדית, והוא נאלץ ללמוד אנגלית כדי לא להיענש על ידי מוריו. בבית הספר התיכון שיחק קסטרו פוטבול בעמדת הקוורטרבק של נבחרת בית הספר וגם התחרה באתלטיקה. כשסיים את לימודיו, מתוך מבוכה על כך שלא היה לו שם אמצעי, בחר לעצמו קסטרו את השם האמצעי הקטור, בהשראת שמו של שחקן נבחרת הכדורסל של בית הספר שאותו הוא העריץ. עם סיום לימודיו, ניסה מנהל בית הספר להשפיע עליו שלא ללמוד בקולג', באומרו שיהיה זה בזבוז זמן וכסף, שכן אף אחד לא יעסיק בוגר קולג' מקסיקני מאזור הגבול.

לימודים

על אף זאת, זכה קסטרו במלגת פוטבול והחל ללמוד בקולג' המדינתי למורים של אריזונה בפלגסטף (כיום אוניברסיטת צפון אריזונה). בעת לימודיו שם, למדו בקולג' כ-475 סטודנטים. אחד התנאים לקבלת מלגה היה הדרישה לשטיפת כלים שלוש פעמים בשבוע במטבח הקולג', וקסטרו פילס את דרכו כדי להיות עוזר הטבח של הקולג'. הוא גם עסק באגרוף, ובנוסף לימד בבית הספר היסודי המקומי. בגיל 23 נעשה קסטרו אזרח אמריקאי, ושב לדאגלס כדי להתחיל בקריירת הוראה. הוא נדחה בשל היותו מהגר מקסיקני, והייאוש היה מנת חלקו עד שהוא החליט לעלות על רכבת משא ולהתעסק באגרוף באופן מקצועי, עיסוק שנתן לו רווח של 50 דולר לקרב. מאוחר יותר הוא החליט לשוב לדאגלס ולעבוד עבור מחלקת המדינה של ארצות הברית כפקיד שירות החוץ באגואה פריאטה, עיר גבול במדינת הולדתו סונורה. הוא שוכנע על ידי ידיד לעזוב את עבודתו במחלקת המדינה ותחת זאת ביקש לפתוח בקריירה משפטית. הוא החליט ללמוד בקולג' למשפטים של אוניברסיטת אריזונה. כדי לשלם את שכר הלימוד, היה קסטרו למורה לספרדית באוניברסיטת אריזונה, אך עיסוק זה גרם לבעיות בנוכחותו בשיעורים בקולג' למשפטים, ודקאן הקולג' חש שהוא לא יהיה מסוגל להקדיש את עצמו ללימודים בעודו מחזיק במשרתו. קסטרו פיתח מערכת יחסים עם נשיא האוניברסיטה, שפנה לדקאן בית הספר למשפטים, ובסופו של דבר שיכנע אותו לקבל את קסטרו ללימודים. הוא סיים את הלימודים עם תואר במשפטים, וב-1949 התקבל ללשכת עורכי הדין של אריזונה. ב-1959 נשא קסטרו לאישה את חברתו משכבר הימים, פטריסיה סטיינר, ולזוג נולדו שתי בנות.

קריירה משפטית

לאחר סיום לימודיו, עסק קסטרו במשך שנתיים בעריכת דין בטוסון, ובסופו של דבר היה לסגן התובע המחוזי של מחוז פימה. באותה עת היה מו יודול התובע המחוזי, ועם פרישתו, הוא כינס את כל סגניו והודיע להם שכיורשו הוא בחר את אד לרקין. קסטרו יצא מהפגישה כועס על הדרך שבה בחר יודול את יורשו, אף על פי שמשרת התובע המחוזי הייתה משרה נבחרת, וב-1954 הוא החליט להתמודד בבחירות עליה בעצמו. הוא ניצח בבחירות בהפרש של 65 קולות, והיה לאמריקאי הראשון ממוצא מקסיקני ששימש בתפקיד זה באריזונה. הוא כיהן בתפקיד עד 1958, כאשר הוא היה לשופט של בית המשפט הגבוה של מחוז פימה.

שגריר באל סלוודור ובבוליביה

בזמן כהונתו על כס השיפוט, זכה קסטרו למוניטין, ובעקבות כך הוא קיבל הצעה מרוי אלסון, עוזרו של הסנאטור קארל היידן, להתמנות כתובע פדרלי. קסטרו לא היה שבע רצון מההצעה, וחש שהסכמתו תוביל לירידה בדרגה מתפקיד השיפוט בו הוא כיהן. הוא דחה את ההצעה וביקש תחת זאת להתמנות לתפקיד שגריר. אלסון יידע את הסנאטור היידן על שאיפתו של קסטרו, והיידן פנה לנשיא לינדון ג'ונסון לבדוק אפשרות למינויו של קסטרו. בתחילה, התנגד ג'ונסון לכך בשל שם משפחתו של קסטרו שהיה זהה לזה של נשיא קובה, פידל קסטרו, ובשל שמו המלא שהיה זהה לאחיו של הנשיא הקובני ראול קסטרו. מתוך רצון שלא להרגיז את ציבור הבוחרים לקראת הבחירות לנשיאות של 1964, ביקש ג'ונסון מקסטרו שיישנה את שם משפחתו, אך זה סירב. ג'ונסון התרצה, ומינה את קסטרו כשגריר ארצות הברית באל סלוודור. במהלך כהונתו כשגריר, הוענק לו אות הכבוד הגבוה ביותר של המדינה, מסדר חוסה מטיאס דלגדו . לאחר ארבע שנים באל סלוודור, הוא מונה לתפקידו הבא כשגריר בבוליביה, ונודע בכינוי "השגריר על גב הסוס", בשל נוהגו להגיע רכוב על סוס לאזורים הכפריים של בוליביה ולברך את התושבים שם. בעת כהונתו כשגריר בבוליביה, הופצץ מעונו שם פעמיים על ידי טרוריסטים. הוא שירת בתפקיד עד לאחר תום שנת נשיאותו הראשונה של ריצ'רד ניקסון, ואז הועבר מתפקידו.

קריירה פוליטית

בחירות 1970

לאחר תום כהונתו כשגריר בבוליביה ושובו לאריזונה, החל קסטרו לבדוק את האפשרות להיבחר כמושל אריזונה בבחירות של 1970. ב-18 ביוני אותה שנה, הוא הכריז על כוונתו להתמודד בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית מול סוחר המכוניות מפיניקס ג'ק רוס וראש עיריית צ'נדלר ג'ורג' נאדר. קסטרו קיים את אירוע ההכרזה על מועמדותו בטוסון, אך איש לא הגיע, מתוך האמונה שסיכוייו לזכות במועמדות המפלגה אפסיים. על אף זאת, הצליח קסטרו לנצח בבחירות המקדימות של המפלגה בהפרש משמעותי, ובבחירות הכלליות התמודד מול המושל המכהן, הרפובליקני ג'ק ויליאמס, שהתמודד על תקופת כהונה שלישית. במהלך מסע הבחירות, תקפו הרפובליקנים את קסטרו על כך שכביכול אהד את המהגרים המקסיקנים במהלך התקופה בה שימש כתובע של מחוז פימה, ועל כך שהוא היה שופט "סביר" אך לא "מצטיין". בסופו של דבר, החליטו הרפובליקנים להימנע מלהשמיץ את קסטרו על רקע עברו מתוך חשש שמתקפות כלפיו יתפרשו כמתקפות כלפי בן מיעוטים, ומנהל מסע הבחירות של ויליאמס הצהיר מאוחר יותר שהוא התחרט על כך בשל רצונו של קסטרו לתקוף את ויליאמס. רוב ציבור התומכים בוויליאמס התגורר באזור המאוכלס ביותר באריזונה, מחוז מריקופה, בעוד ששאר תושבי המדינה תמכו בקסטרו. בסופו של דבר, נוצח קסטרו בבחירות הכלליות בהפרש קטן, כאשר ויליאמס זכה ב-50.9 אחוזים מהקולות מול 49.1 האחוזים שקיבל קסטרו.

בחירות 1974

ב-1974 החליט ויליאמס שלא להתמודד על תקופת כהונה רביעית. כתוצאה מכך הכריזו חמישה מתמודדים על כוונתם להתמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקנית למשרת המושל, כולל איוון מיקם (שלימים נבחר כמושל, אך הודח) וחבר נציבות התאגידים של אריזונה, ראסל ויליאמס (ללא קשר משפחתי עם ג'ק ויליאמס). קסטרו הודיע על החלטתו להתמודד על מועמדות הדמוקרטים למשרת המושל. בבחירות המקדימות של הדמוקרטים, כמעט ולא ניצבו מול מתמודדים, והוא קיבל יותר מכפלים מספר הקולות של שני יריביו גם יחד. מנגד, הבחירות המקדימות של הרפובליקנים היו תחרותיות מאוד, והובילו לפיצול בקרב חברי המפלגה, כשראסל ויליאמס נבחר כמועמדה. בשל המרוץ הצמוד בבחירות של 1970, קיבלה הקהילה ההיספנית עידוד בנוגע לאפשרות שקסטרו ייבחר כמושל, ורבים מאוד מחבריה התנדבו למסע הבחירות שלו. בסופו של דבר ניצח קסטרו בבחירות הכלליות בהפרש קטן, כאשר קיבל 4,119 קולות יותר מאשר ויליאמס. הפרש זה נזקף לזכות הצבעתם של אנשי שבט הנאוואחו במחוזות נאוואחו ואפאצ'י, שם הסתכמו הפרשי הקולות בין קסטרו לבין ויליאמס ב-5,488 קולות. שבועות ספורים לאחר הבחירות, עוד לפני השבעתו, נכח קסטרו בפתיחה של בנק בנוגלס שבמקסיקו, ולאחר מכן הוא שב לארצות הברית דרך מעבר הגבול להולכי הרגל. הוא היה מלווה בשניים ממנהלי הבנק שהציגו בפני בקרי הגבול את היתרי המעבר שלהם. קסטרו הכריז על עצמו כאזרח ארצות הברית ובקר הגבול ביקש ממנו הוכחה לכך. בתשובתו לבקר, הציע קסטרו שהם יקראו לסנאטור בארי גולדווטר כדי לשאול אותו אם ניתן להרשות למושל הנבחר של אריזונה להיכנס למדינתו.

מושל אריזונה

קסטרו כמושל

ב-6 בינואר 1975 הושבע קסטרו כמושל אריזונה ה-14, והיה לאמריקאי הראשון ממוצא מקסיקני שכיהן בתפקיד זה מאז קבלתה של אריזונה כמדינה בארצות הברית ב-1912. לצד בחירתו כמושל, השיגו הדמוקרטים רוב של 18 מתוך 30 חברי הסנאט המדינתי. לעומת זאת, בית הנבחרים של אריזונה נותר בשליטת הרפובליקנים כאשר הם איישו לאחר הבחירות 33 מתוך 60 המושבים בו. במהלך תקופת כהונתו כמושל, נמתחה ביקורת קשה על קסטרו מצד הרפובליקנים, שהאמינו שהוא פשוט שאף לקבל את תואר המושל, יותר מאשר לבצע את התפקידים הקשורים במשרתו. בעל הטור ג'ון קולב מהעיתון Phoenix Gazette כתב על קסטרו, באומרו, "הסיקור המפרגן והנינוח של ראש הרשות המבצעת הפך לג'ונגל של אנשי החדשות באמצעות חצאי משפטים, נתונים עובדתיים בלתי מדויקים ואפילו קביעות סותרות". כמושל, סייע קסטרו במסע הבחירות של מושל ג'ורג'יה לשעבר ג'ימי קרטר בבחירות לנשיאות של 1976, ואף על פי כן, ג'רלד פורד ניצח בבחירות אלו באריזונה. בנוסף לכך, סייע קסטרו למסע הבחירות של קרטר בניו מקסיקו ובטקסס.

שגריר בארגנטינה

בשל הביקורות שהוטחו נגדו במהלך כהונתו כמושל, כולל התנגדות ממושכת בבית המחוקקים, הוצעה לקסטרו ב-1977 על ידי הנשיא קרטר משרת שגריר ארצות הברית בארגנטינה. קסטרו התפטר כדי לקחת על עצמו את המשרה, ובמקומו השובע כמושל וסלי בולין, מזכיר המדינה של אריזונה, אך בולין נפטר בעת כהונתו פחות משנה לאחר מכן. קסטרו היה אמביוולנטי בנוגע להתפטרות ממשרת המושל, שכן הוא לא רצה לאכזב את הקהילה ההיספנית שסייעה לו להיבחר. על כל פנים, מאוחר יותר הוא הצהיר שהוא חש שהוא יוכל לסייע יותר לקהילה ההיספנית בתור שגריר בארגנטינה. שוב הוא חש מצוקה בעת כהונתו כשגריר בשל מוצאו המקסיקני, כשארגנטינאים רבים שאלו את עצמם מדוע ארצות הברית בחרה במקסיקני לשרת בארגנטינה. קסטרו כיהן בתפקיד מ-1977 ועד 1980, ותפקיד זה היה האחרון בקריירה הפוליטית שלו.

שנותיו האחרונות

ב-2007 קראה אוניברסיטת צפון אריזונה, שבה למד קסטרו, את בניין הקולג' למדעי החברה וההתנהגות על שמו. כשלמד במוסד הוא התחרה שם באגרוף ובאתלטיקה, וב-1988 הוא הוכנס להיכל התהילה של ספורטאי האוניברסיטה, וב-2011 להיכל התהילה של הקולג' למדעי החברה וההתנהגות.

ב-12 ביוני 2012, יום הולדתו, נעצר קסטרו על ידי סוכנים של משמר הגבול של ארצות הברית למשך חצי שעה כאשר שהה ברכב כנוסע בדרך למסיבת יום הולדתו מביתו שבנוגלס, אריזונה למסעדה בטוסון. קסטרו בן ה-96 לא הורשה להמתין ברכב ותחת זאת אולץ להמתין מחוצה לו בחום של כמעט 38 מעלות צלזיוס ללא מים. עצירתו של הרכב אירעה ככל הנראה בשל העובדה שסוכני משמר הגבול ניטרו ערכים נמוכים של קרינה מהרכב, קרינה שככל הנראה נגרמה מהליך רפואי שעבר קסטרו יום קודם לכן בבית חולים בטוסון.

ראול הקטור קסטרו נפטר בהוספיס בסן דייגו ב-10 באפריל 2015, בגיל 98. הוא נטמן בבית הקברות הקהילתי של העיר סדונה שבאריזונה.

לקריאה נוספת

• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 59.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ראול הקטור קסטרו בוויקישיתוף

• ראול הקטור קסטרו באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ראול הקטור קסטרו באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• ראול הקטור קסטרו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)