סקוט (נהר, קליפורניה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סקוט
Scott River
אורך 97 ק"מ
ספיקה ממוצעת 17.8 מ"ק לשנייה
אגן ניקוז 2,080 קמ"ר
מוצא מפגש הנהרות סאות פורק סקוט ואיסט פורק סקוט בקליפורניה
גובה מוצא הנהר 950 מטרים
קואורדינטות מוצא 41°18′45″N 122°48′06″W / 41.312434154°N 122.8016794°W / 41.312434154; -122.8016794
שפך הנהר קלאמת
קואורדינטות שפך 41°46′44″N 123°02′06″W / 41.778889°N 123.035°W / 41.778889; -123.035
מדינות באגן הניקוז קליפורניה בארצות הברית

הנהר סקוטאנגלית: Scott River) הוא יובל באורך של כ-97 קילומטרים של הנהר קלאמת, במחוז סיסקיו בצפון קליפורניה בארצות הברית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה היסטורית כינו ציידי הפרוות את הנהר "נהר הבונה" (Beaver River), לפני שחברת מפרץ הדסון כמעט הכחידה את הבונה מהאזור בתחילת המאה ה-19.[1] לעמק סקוט (אנ') הגיעו לראשונה (האירופאים הראשונים) סטיבן מיק (אנ'), תומאס מקיי (Thomas McKay), ג'ורג' אדולפוס דוזל (George Adolphus Duzel) ועוד 16 ציידי פרוות מחברת מפרץ הדסון בשנת 1836. בשנת 1850 לבדה, לפי הדיווחים, לכד מיק 1,800 בונים בעמק סקוט, שהיה ידוע אז כעמק הבונה (Beaver Valley).[2] מיק, שצד בכל רחבי המערב, הכריז על עמק הבונה כאחד המקומות הטובים ביותר שראה אי פעם ללכידת בונים וחיות ציד, וחזר לפרוש לגמלאות שם בחוות ג'וסייה דול (Josiah Doll) מ-1871 ועד מותו ב-1889 בגיל 90. גילוי הזהב ב-1850 במהלך הבהלה לזהב בקליפורניה על ידי החלוץ ג'ון וו. סקוט (John W. Scott) בסקוט בר (אנ'), במורד הנהר מעמק סקוט, הביא מחפשי זהב רבים לאזור; התגלית של סקוט הובילה להענקת שמו לעמק והנהר לכבודו.

אגן הניקוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגן הניקוז של הנהר סקוט משתרע על פני כ-2,080 קמ"ר. כשני שלישים מהקרקע בבעלות פרטית, וכשליש בבעלות ציבורית. כ-45 אחוזים מהקרקע משמשים ליערנות, 40 אחוז למרעה, 13 אחוזים לגידולים ו-2 האחוזים הנותרים מהקרקע משמשים למטרות שונות.

בית גידול ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונות חפירה שפעלו בעמק סקוט בין השנים 1934 ו-1950 גרמו לכמה מהנזקים הבולטים ביותר שנגרמו בתקופת הכרייה. מכונות מחפר יובה (Yuba) גדולות, שהשתמשו גם בכספית לעיבוד חול וחצץ, חפרו חומר בעובי 15 עד 18 מטרים מתחת לערוץ הנהר ומישורי השיטפונות ויצרו ערימות של פסולת כרייה בגובה של יותר מ-8 מטרים במורד הזרם מהיישוב הקטן קאלהאן (אנ').

בשוגר קריק (Sugar Creek), יובל של נהר סקוט שהוא בדרך כלל נחל אכזב, עבדה בטסי סטייפלטון (Betsy Stapleton), בעלת הקרקע המקומית, עם מייקל פולוק (Michael Pollock) ממנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי כדי ליצור "מקביל לסכר בונים" על ידי נעיצה של עמודים לתוך ערוץ הנחל כדי למשוך בונים לבנות סכרים. כעת יש בשוגר קריק בריכות בונים רב-שנתיים בעוד שהנחלים הסמוכים מתייבשים בקיץ ובסתיו.[3] השיטה של פולוק שימשה בהצלחה ביובל ברידג' קריק (Bridge Creek) באורגון, שם הגידול שלאחר מכן בסכרי בונים הוביל לעלייה דרמטית בשפע טרוטת עין-הקשת.[4]

קישורים חיצונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Erwin G. Gudde, William Bright (2004). California Place Names:The Origin and Etymology of Current Geographical Names. University of California Press. p. 30. ISBN 9780520242173. נבדק ב-23 ינו' 2010. {{cite book}}: (עזרה)
  2. ^ Will Harling (2010-11-16). "Restoring Coho Salmon in the Klamath River, One Beaver At A Time". Forest and River News. אורכב מ-המקור ב-2010-11-16.
  3. ^ Mcgregor Campbell (22 באוקטובר 2016). "How beavers could help save the western US from a dry future". New Scientist. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ Pollock, M.M., J.M. Wheaton, N. Bouwes, C. Volk, N. Weber, and C.E. Jordan. (2012). Working with beaver to restore salmon habitat in the Bridge Creek intensively monitored watershed: Design rationale and hypotheses, NOAA Tech. Memo. NMFS-NWFSC-120 (Report). U.S. Dept. Commererce. p. 47.{{cite report}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)