עבאס אמיר-אנטזם
 | |
| לידה |
18 באוגוסט 1932 טהראן, איראן  |
|---|---|
| פטירה |
12 ביולי 2018 (בגיל 85) טהראן, איראן |
| מדינה |
איראן |
| השכלה | |
| מפלגה |
החזית הלאומית האיראנית |
| בן או בת זוג |
Elaheh Mizani (1997–2018) |
| מספר צאצאים |
2 |
| פרסים והוקרה |
פרס ברונו קרייסקי |
|
iran-amirentezam | |
  | |
עבאס אמיר-אנטזם (בפרסית: عباس امیرانتظام; באנגלית: Abbas Amir Entezam; 18 באוגוסט 1932 – 12 ביולי 2018) היה פוליטיקאי איראני וסגן ראש הממשלה בממשלתו של מהדי באזרגאן בשנת 1979. אנטזם פעל למען דמוקרטיה באיראן ובשנת 1981 נעצר ונכלא בגין האשמות ריגול לטובת ארצות הברית, עם זאת נטען כי האשמות אלה הן רק כיסוי לכך שנאסר בעקבות התנגדותו לעליית הממשלה התיאוקרטית באיראן. אנטזם הוא האסיר הפוליטי שהוחזק למשך הזמן הארוך ביותר בכלא האיראני. לאחר 17 שנים בכלא שוחרר ונעצר מספר פעמים כך שסך הכל ריצה קרוב ל-38 שנים. אנטזם נפטר ב-2018 לאחר שחווה דום לב.[1][2][3][4][5]
ילדות והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטזם נולד ב-1932 בטהראן שבאיראן למשפחה מהמעמד הבינוני. אנטזם נשאר בטהראן עד סיום לימודי ההנדסה באוניברסיטת טהראן ב-1955. למד באוניברסיטת ברקלי שבארצות הברית שם סיים תואר שני באדריכלות. לאחר מכן למד באוניברסיטת פריז שבצרפת שם סיים תואר שני נוסף.[2][3]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1955 הפך אנטזם לנציג בתנועה לשחרור איראן (אנ'), לא ידוע הרבה על פועלו בתנועה. לאחר שסיים את לימודיו הגבוהים, נשאר אנטזם בארצות הברית ועבד כאיש עסקים, עד שבאזור 1970 חזר לאיראן על מנת להיות עם אמו החולה.
באיראן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות פעילותו הקודמת עם התנועה לשחרור איראן, שושלת פהלווי (ששלטה באיראן בשנים אלה) אסרה עליו לצאת מאיראן. אנטזם התבסס באיראן והקים משפחה, ובנוסף לזאת חבר מחדש למייסד התנועה לשחרור איראן, מהדי באזרגאן, כחבר עסקים.
בדצמבר 1978 מינה באזרגאן את אנטזם להיות ראש הלשכה המדינית בתנועה לשחרור איראן, והשותפות הפוליטית שלהם נמשכה ב-1979, לאחר המהפכה האיראנית, מנהיג המהפכה אייתוללה חומייני מינה את באזרגאן להיות ראש הממשלה והוא בתורו מינה את אנטזם להיות סגנו והדובר הרשמי לממשלה החדשה. במהלך תפקידו אנטזם ניסה לבנות מחדש את היחסים בין ארצות הברית לבין איראן, וחתר למגעים דיפלומטיים עם שגרירות ארצות הברית ולנורמליזציה של היחסים בין שתי המדינות. בהמשך שנת 1979, אנטזם הצליח להחתים את רובו של הקבינט על מכתב שהתנגד למועצת המומחים ושבו נוסחה חוקת הרפובליקה האיסלאמית של איראן החדשה שבה גופים דמוקרטיים היו כפופים לגופים פקידותיים, מתנגדיו התיאוקרטיים תקפו אותו. באוגוסט 1979 מינה באזרגאן את אנטזם לשגריר איראן בשוודיה.[2][6][7][3]
מאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת מאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדצמבר 1979 הרשויות האיראניות ביקשו מאנטזם לחזור בדחיפות לטהראן באמצעות מכתב. הוא חזר לטהראן ונעצר בעקבות האשמות שהיו מבוססות על סדרה של מסמכים שנלקחו משגרירות ארצות הברית לאחר ההשתלטות עלייה במהלך משבר בני הערובה באיראן. על אנטזם נגזר מאסר עולם. תחילה, אנטזם ריצה 17 שנים רצופות בכלא האיראני, "כלא אווין". ההאשמות שעל פיהן נעצר כללו ריגול לטובת ארצות הברית, קיום מגעים עם סוכנות הביון המרכזית, העברת מידע ל"סוכני אויב" ויצירת קשרים איתם על מנת לחסום את החוקה שהעניקה את הכוח העליון לאייתוללה רוחאללה חומייני, מנהיגה המהפכני של איראן. ב-1998 הוא שוחרר, אך תוך פחות משלושה חודשים נעצר בשנית. לאורך השנים עד מותו אנטזם שוחרר ונעצר מחדש מספר פעמים בעקבות אמירות נגד השלטון.
התנאים והעינויים בכלא האיראני[עריכת קוד מקור | עריכה]
במכתבים שהוברחו שנכתבו על ידי אנטזם, היו תיעודים לעינויים פיזים ופסיכולוגיים כאחד, שהאסירים בכלא היו נתונים להם. במכתבים תוארו מספר מקרים ביניהם, השמה של אסירים בתוך ארוני קבורה קטנים בגודל של כ־50x80x140 ס״מ. אנטזם כתב על מספר מקרים שבהם עיניו כוסו והוא נלקח לחדר ההוצאה להורג, פעם אחת הוא רשם שהוחזק שם במשך שני ימים בעוד שהאימאם שקל את הוצאתו להורג. אנטזם אף כתב על כך ששהה בבידוד במשך 555 ימים. במקרה נוסף נאלץ לחלוק שנתיים וחצי תא כה צפוף שהאסירים נאלצו לקחת תורות לשינה על הרצפה. בנוסף אנטזם תיאר מחסור באוכל, שינה, סבון, תרופות ועוד. בעקבות שהותו בתנאים אלו סבל אנטזם מנזק קבוע באוזן, עיוותים בעמוד השדרה ומחלת עור.[8][9][2][6]
פטירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטזם נפטר ב-12 ביולי 2018 בטהראן, איראן. לפי אשתו, אלחה אמיר-אנטזם, חווה אנטזם דום לב. יום לאחר מכן הוא נקבר בבית הקברות בהשת-א-זהרה שבטהראן.[10]
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס ברונו קרייסקי (1998)[2]
- פרס יאן קרסקי (2003)[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של עבאס אמיר-אנטזם
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Press, The Associated (2018-07-13). "Abbas Amir Entezam, Iranian Official Jailed as a Spy, Dies at 86". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-11-26.
- ^ 1 2 3 4 5 6 iranian.com: Abbas Amir-Entezam, Amir-EntezamMasoud Kazemzadeh, www.iranian.com
- ^ 1 2 3 John Lorentz, The A to Z of Iran, Rowman & Littlefield, 2010-04, ISBN 978-0-8108-7638-5. (באנגלית)
- ^ Interrogator Of Former Iran Revolutionary Admits He Was Victim Of Enmity With America, Radio Free Europe / Radio Liberty, 2020-07-15 (באנגלית)
- ^ The Iranian politician who went from deputy PM to long-suffering political prisoner, The Independent, 2018-07-19 (באנגלית)
- ^ 1 2 Perseverance and honor: Interview with Abbas Amir-Entezam, web.archive.org, 2008-12-11
- ^ DIPLOMATIC CORPS: Abbas Amir-Entezam IRI's First Ambassador to Sweden (1979) | Iranian.com, iranian.com
- ^ https://pure.uva.nl/ws/files/1110785/54691_14.pdf
- ^ Ervand Abrahamian, Tortured Confessions: Prisons and Public Recantations in Modern Iran, University of California Press, 2023-04-28, ISBN 978-0-520-92290-7. (באנגלית)
- ^ Iran's Longest-Held Political Prisoner Gets Low-Key Funeral, Voice of America, 2018-07-13 (באנגלית)