עביר זייבק חדאד

עביר זייבק חדאד
عبير زيبق حداد
לידה	נצרת, ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
יצירות בולטות	דומא, נשות החופש
בן זוג	סוהיל חדאד
פרסים והוקרה	הסרט "דומא" זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל Urban T. V במדריד. שנת 2012; הסרט "נשות החופש" זכה בפרס "הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר" בפסטיבל Hobnobben באינדיאנה, ארצות הברית. שנת 2018; הסרט "נשות החופש" זכה בפרס "הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר" בפסטיבל Religion Today Film Festival באיטליה. שנת 2018; הסרט "נשות החופש" זכה בפרס "WOMEN OF FAITH FOR PEACE" בפסטיבל Religion Today Film Festival באיטליה. שנת 2018; הסרט "נשות החופש" זכה בציון לשבח ב־Ethnocineca - International Documentary Film Festival Vienna, בווינה. שנת 2018; הסרט "נשות החופש" זכה בפרס "הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר" בפסטיבל הקולנוע לזכויות האדם, מדריד 2018;
	פרופיל ב-IMDb

עביר זייבק חדאד (בערבית: عبير زيبق حداد) היא אשת תיאטרון וקולנוע, שחקנית מפיקה ומרצה בכירה במכללת בית ברל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עביר זייבק־חדד, יוצרת תיאטרון בובות, במקור מנצרת וכיום גרה ביפו, היא רעייתו של השחקן והמפיק סוהיל חדד. אמא לשלושה ילדים, שהגדול שבהם עוסק גם הוא בקולנוע.

עביר בוגרת תואר ראשון (בהצטיינות), בחוג לתולדות התיאטרון, מהאוניברסיטה העברית בירושלים משנת 1983. כמו כן, סיימה תואר שני בשנת 1990 בחוג לאמנות התיאטרון בהפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, באוניברסיטת תל אביב. נושא עבודת התיזה שלה הוא "היעלמותו של התיאטרון הערבי-פלסטיני בגליל". בשנת 1996 היא סיימה תעודת הוראה, במכון מופ"ת – סמינר לוינסקי (מכללת לוינסקי לחינוך), תל אביב.

במשך יותר משני עשורים היא כיהנה במספר תפקידים בתחומי ההוראה, ההדרכה ובניהול וייעוץ. בתחילת דרכה היא שימשה כמדריכה ומנחה ארצית לתיאטרון חובבים בחברה הערבית מטעם מיל"ב (מרכז ישראלי לקידום דרמה חינוכית ובימות חובבים) ובהמשך כיהנה כמדריכה ארצית להוראת תיאטרון בבתי ספר ערביים מטעם משרד החינוך. כמו כן, היא הייתה מדריכת גננות ערביות ברמלה מטעם המחלקה לשיקום שכונות, מדריכת גננות ומורות בחינוך המיוחד ברחבי הארץ בנושא דרמה יוצרת, ויועצת בנושא תיאטרון לטלוויזיה בערוץ הראשון. נוסף על כך, שימשה כמרצה בנושא אמניות בחברה, בשלוחות אוניברסיטת לידס בישראל, ובין השנים 1994- 2003 היא שימשה כמנהלת מרכז העשרה לילדים ביפו.^[1]

שיחקה במספר סרטי קולנוע -"בית לחם - היורד למעלה",^[2] ובסרט "3000 לילה" המספר את סיפורן של האסירות הפלסטיניות של הבמאית מאי מסרי.

בעבר ובהווה נבחרה לכהן במספר ועדות, צוותי חשיבה וצוותי שיפוט מקצועיים מביניהם: חברות בוועדת רפרטואר תיאטרון ילדים, אמנות לעם, בשנת 1995 נבחרה לכהן בוועדה להתאמת תוכנית לימודים ללימודי תיאטרון בבתי ספר תיכוניים בשפה הערבית ובשנת 2013 כיהנה כחברה בצוות השופטים במסגרת תחרות פרס הבמה לילדים ונוער בתיאטרון הבימה. בשנת 2013 הייתה חברה בצוות השופטים בפסטיבל הסרטים Religion Today Film festival, טרנטו, איטליה.

בין השנים 2000- 2010 שימשה כחברת הוועד המנהל בעמותת "ילדי השלום" ובין השנים 2006–2012 שימשה כחברת הוועד המנהל ב"עמותת חלונות", ביניהם שנתיים שימשה כיו"ר הוועד המנהל. לאחרונה היא חברה בצוות השופטים בפסטיבל הסרטים.

הפקות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקריירה שלה היא הפיקה ושיחקה בהצגות רבות כמו: "דודה רים" אשר זכתה בשלושה פרסים בפסטיבל חיפה להצגות ילדים. הפיקה, כתבה ושיחקה בהצגה "שוקולד" שזכתה בארבעה פרסים בפסטיבל חיפה להצגות ילדים והפיקה את המונודרמה "מסייה איברהים ופרחי הקוראן" שזכתה במקום הראשון בפסטיבל "מסרחיד" בעכו.

בשנת 1995 פרסמה את הספר "התיאטרון הפלסטיני בגליל", בהוצאת משרד החינוך והתרבות. כמו כן, משנת 1990 היא משמשת כמרצה במכון הערבי במכללה האקדמית בית ברל, מבין הקורסים שלה: "תיאטרון ותיאטרון בובות", "לספר סיפורים", "סיפור תיאטרון וטלוויזיה".

קריירה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתה הקולנועית מתמקדת בסוגיות הנוגעות לחייהן של נשים ערביות.

בשנת 2011 הפיקה את סרטה התיעודי הראשון "דומא"( בערבית: دمى - "בובות"), סרט מסע בעקבותיה של הפגיעה המינית המודחקת בחברה הערבית. היא לקחה אז מצלמה ויצאה למסע מצפון הארץ ועד לדרומה כדי לתעד את סיפוריהן של נשים ערביות נפגעות אלימות מינית. כל הנשים הללו חיפשו באמצעותה את הדרך לנפץ את מערכת ההשתקה שנכפתה עליהן מצד משפחותיהן והחברה כולה, שנשלטת עדיין על ידי הגברים. הסרט השתתף בפסטיבלים רבים ברחבי הארץ והעולם והוקרן באוניברסיטאות ובמכללות בישראל ובעולם, בסינמטקים, במרכזי תרבות ובבתי ספר ערבים, שם הצליח לעורר דיון סביב הנושא של הפגיעה המינית ככלל.^[3]

ב-2015 שיחקה בתור שופטת בסרטו של אלעד קידן, "היורד למעלה.

בשנת 2016 היא ביימה והפיקה את סרטה "נשות החופש", המספר את סיפורן של נשים שנרצחו בשם המושג המפוקפק "כבוד המשפחה", את סיפורן של נשים שחיות תחת איום לרצח, נשים ששרדו רצח ועוקב גם אחר סיפורו של רוצח שהביע חרטה. לאורך הסרט יש סיפורים, שיחות, וידויים, ואימג'ים קולנועיים. לדברי חדאד "לפני 43 שנים נרצחה אשה צעירה בנצרת, העיר בה גדלתי. הרצח השאיר אותי חסרת מנוחה. אני חוזרת שוב ושוב לנצרת ומחפשת הסברים למקרה הנתעב. אני נוסעת ברחבי הארץ ובשטחי הרשות הפלסטינית, מנסה לברר את הסיבות למצב המתמשך של מקרי הרצח בחברה ואת המושג הבעייתי 'רצח על כבוד המשפחה".

פרסי יצירה והצטיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט "דומא" זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל Urban T. V במדריד. שנת 2012
הסרט נשות החופש זכה בפרס "הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר" בפסטיבל Hobnobben באינדיאנה, ארצות הברית. שנת 2018
הסרט נשות החופש זכה בפרס "הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר" בפסטיבל Religion Today Film Festival באיטליה. שנת 2018
הסרט נשות החופש זכה בפרס "WOMEN OF FAITH FOR PEACE" בפסטיבל Religion Today Film Festival באיטליה. שנת 2018
הסרט נשות החופש זכה בציון לשבח ב־Ethnocineca - International Documentary Film Festival Vienna, בווינה. שנת 2018
הסרט נשות החופש זכה בפרס "הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר" בפסטיבל הקולנוע לזכויות האדם, מדריד 2018