עדה ביטנבנדר
עדה מטילדה קול ביטנבנדר (באנגלית: Ada Matilda Cole Bittenbender; 3 באוגוסט 1848 – 15 בדצמבר 1925) הייתה עורכת-דין ופעילה חברתית בתחומים רבים. ביטנבנדר פעלה למען הפמיניזם הסופרג'יסטי בנברסקה והייתה שותפה בארגוני נשים. בין היתר, היא הייתה חברה במועצת הנשים הבין-לאומית הראשונה, והשתתפה בתנועות התנגדות לאלכוהול (במקור: Temperance Movement (אנ')). בתקופות שונות בחייה, ביטנבנדר ערכה שני עיתונים, כתבה שלושה ספרים והתמודדה למשרת שיפוט בבית המשפט העליון של נברסקה מטעם מפלגת האיסור, עוד לפני שהייתה לנשים זכות הצבעה. כמו כן, ביטנבנדר נחשבת לעורכת-הדין הראשונה בנברסקה כי ב-1882 הייתה האישה הראשונה שהתקבלה ללשכת עורכי-הדין המדינתית. ב-1888 הייתה האישה השלישית בהיסטוריה שטענה בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית.[1][2][3][4][5][6][7]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביטנבנדר נולדה ב-3 באוגוסט 1848 בשם עדה מטילדה קול בעיירת אסילום, בראדפורד, פנסילבניה, ארצות הברית. מוצא אימה הוא מניו אינגלנד ומוצא אביה הוא חלקית מניו אינגלנד וחלקית מגרמניה. אביה היה חייל בצבא האיחוד במלחמת האזרחים האמריקנית ומת זמן קצר לאחר המלחמה.[7][6]
ביטנבנדר התחנכה בעיקר בבתי ספר פרטיים. ב-1869 היא סיימה את לימודיה בקולג' בינגהמטון בניו-יורק. בינואר 1874 התחילה ללמוד באוניברסיטה פרטית בבלומברג, פנסילבניה, וסיימה ללמוד שם ב-1875. בסיום הלימודים נהייתה חברת פקולטה ולימדה במשך שנה. בהמשך, היא למדה במכון פרטי בוושינגטון וסיימה את לימודיה בקיץ של 1877.[7][6][4]
הוראה ועריכת עיתון
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם סיום לימודיה, ביטנבנדר החלה לעבוד כמנהלת בית הספר הפרטי שבו למדה בעבר. לאחר תקופה קצרה, היא פרשה כי חשה מותשת מעבודה מרובה. ב-1879 ביטנבנדר החלה לערוך את עיתון ה"רקורד" (במקור: “The ‘Record’”) שבן זוגה רכש ביחד עם שותף נוסף. במקורות נכתב על ביטנבנדר שהקווים שאפיינו את עריכתה היו מוסריות, משפחתיות, התנגדות לאלכוהול (במקור: Temperance Movement (אנ')) ורפובליקניות (בהקשר של הפוליטיקה האמריקנית). היא ערכה את העיתון במשך שלוש שנים.[5][4][6][7]
עריכת דין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזמן שערכה את ה"רקורד", ביטנבנדר עסקה בעריכת-דין במשרד של בן זוגה. ב-1882 היא עברה בחינה וקיבלה רישיון להופיע בבית-משפט. ביטנבנדר היא האישה הראשונה שהתקבלה ללשכת עורכי-הדין בנברסקה, ולכן יש המתייחסים אליה כאל עורכת הדין הראשונה במדינה. ביום שביטנבנדר עברה את הבחינה, הזוג הקימו פירמה משותפת.[5][4][7]
המשך הקריירה לצד פעילות חברתית ופוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הזוג ביטנבנדר חידשו יחד את איגוד החקלאים של פולק, נברסקה. גב' ביטנבנדר שימשה כמזכירה, גיזברית, דוברת וב-1881 גם כנציגת האיחוד במועצת החקלאות המדינתית. ביטנבנדר היא האישה הראשונה ששימשה כנציגה בגוף הזה. ביטנבנדר פרשה מעריכת ה"רקורד" ב-1881, והפכה לעורכת של עיתון ברית החקלאים (תרגום חופשי. במקור: “Farmers’ Alliance”) בנברסקה.[5][7]
על ביטנבנדר נאמר שהיא התבלטה כעורכת דין מוצלחת מכיוון שהיא הופיעה מספר פעמים בפני בית המשפט העליון של המדינה וניצחה. היא הופיעה בפני בית המשפט המחוזי ובפני בית המשפט המדינתי של נברסקה והגנה על העברת הצעת החוק של תנועת ההתנגדות לאלכוהול, על הצעת חוק הטבק, על חוק הנותן לאימהות את האופוטרופוסות על ילדיהן באופן שווה עם בני זוגן, ועל מספר חוקים נוספים.[4][7]
ב-1881, ביטנבנדר נבחרה לתפקיד מזכירת ארגון הנשים הסופרג'יסטיות בנברסקה עם הקמתו. יחד עם שותפות נוספות, היא עבדה מול הרשות המחוקקת כדי להוביל להגשת הצעת התיקון לחוקה שמעניק זכות בחירה לנשים. בוועידת הסופרג'יזם הראשונה לאחר ההגשה, היא נבחרה כאחת משלוש דוברות של קמפיין נשי. באספה השנתית הבאה, היא נבחרה לנשיאת האיחוד, ובשלושת החודשים האחרונים של הקמפיין היא הייתה גם יו"ר ועדת הקמפיין המדינתית. ביטנבנדר חיברה הצעת חוק שהועברה על ידי הרשות המחוקקת של נברסקה ב-1887, שהובילה להקמת בית ספר מעשי שיהווה גם בית לנשים ובנות ששרדו את מעגל הזנות, במטרה לצמצם את התופעה ולסייע עליהן.[4][7]
במרץ 1888, ביטנבנדר הייתה חברה במועצת הנשים הבין לאומית הראשונה (באנגלית: International Council of Women (אנ') או בקיצור: ICW (אנ')). באותו חודש, ביטנבנדר נאמה במועצת הנשים הבין לאומית בוושינגטון די.סי. על "אישה בעריכת דין" (במקור: Woman in law (אנ')). באותה תקופה, היא עברה לגור בוושינגטון במשך מספר מושבים של הקונגרס. ביטנבנדר ייצגה את איחוד הנשים הנוצרי הלאומי להתנגדות לאלכוהול (במקור: National Women Christian Temperance Union (אנ') או בקיצור: National WCTU (אנ')) בתור האחראית על תחום החקיקה, העצומות והעתירות. היא הפיצה מסרים באופן קבוע לאיגודים מקומיים ולעיתונות כחלק מהפעילות שלה עבור עצומות והשפעה בקונגרס להובלת האיסור בקולומביה (האיסור על אלכוהול. ר' ערך מפלגת האיסור), איסור חוקתי (על אלכוהול), הגנה על נשים, וצעדים נוספים שהאסיפה הלאומית דרשה.[5][7]
ביטנבנדר ניסחה הצעת חוק שנועדה לתת תוקף לעצומה להגנה על נשים. הצעת החוק שלה הוגשה על ידי סנאטור בלאייר מנְיוּ הֶמְפְּשֶׁר, ארצות הברית. העברת הצעת החוק בקונגרס מיוחסת בעיקרה למאמצים הרבים שביטנבנדר השקיעה. בנוסף לכך, היא דיברה בקצרה בשימוע בפני ועדות הסנאט ובית הנבחרים לטובת האיסור במחוז קולומביה.[7]
ב-15 באוקטובר 1888, ביטנבנדר טענה לראשונה בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית. ביטנבנדר היא האישה השלישית בהיסטוריה שהגיעה למעמד הזה. העניין המשפטי שסביבו ביטנבנדר טענה נוצר על ידי הסנאטור בלאייר. באותה שנה, ביטנבנדר נבחרה להיות פרקליטת איחוד הנשים הנוצרי הלאומי להתנגדות לאלכוהול (במקור: National WCTU (אנ')).[5][4][7]
ביטנבנדר חיברה את "מדריך לאומי לשינוי האיסור" (במקור: "National Prohibiotory Amendment Guide"). ספר בן למעלה מ-100 עמודים שמתאר את הדרך להעברת תיקון לחוקה הפדרלית שיוציא מחוץ לחוק את הסחר במשקאות אלכוהוליים. הספר יצא בשנת 1889.[7][1]
בספטמבר 1891, ביטנבנדר נמנתה בין המועמדים שהוצגו על ידי מפלגת האיסור בנברסקה לשיפוט בבית המשפט העליון של המדינה. ביטנבנדר קיבלה 7,322 קולות מתוך סה"כ 155,000 שהשתתפו בבחירות. זהו אחוז חסר תקדים בגובהו של קולות (ביחס לכמות המשתתפים בבחירות) שניתנו למתמודד/ת מטעם מפלגת האיסור. חשוב לציין שבאותו זמן לנשים לא הייתה זכות הצבעה, ומדובר בקולות גבריים בלבד. באותה שנה, יצא הספר "עבודת האישה באמריקה" (במקור: “Woman’s Work in America”, ניו יורק, 1891) שכלל פרק בנושא עריכת-דין (”Women in Law”) שאותו ביטנבנדר חיברה.[7][2]
בשנת 1911, ביטנבנדר הוציאה לאור ספר בשם "טדוס וטיסוד: סיפור על התנגדות לאלכוהול." (תרגום חופשי. במקור: "Tedos and Tisod: A Temperance Story"). הספר פורסם כתעמולה למען התנגדות לאלכוהול. סביב אותה תקופה, ביטנבנדר הייתה חברה בכנסייה פרסביטריאנית ומורה בבית הספר של שבת (באנגלית: Sabbath-school (אנ')) של הכנסייה.[6][7][1]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-9 באוגוסט 1878 נישאה להנרי קליי ביטנבנדר, שהיה אז עורך דין צעיר מבלומברג, פנסילבניה, שסיים את לימודיו בקולג' של פרינסטון. בנובמבר 1878 הזוג ביטנבנדר עברו לאוסאולה, נברסקה, ארצות-הברית. במהלך החורף הראשון שלהם באוסאולה, גב' ביטנבנדר עבדה כמורה, ומר ביטנבנדר הקים משרד לעריכת-דין.[5][4][6][7]
בדצמבר 1882, ארבע שנים לאחר שהתחתנו, בני הזוג ביטנבנדר עברו לגור בלינקולן, נברסקה, ארצות-הברית. בהמשך, החל ממרץ 1888, היא גרה בוושינגטון במשך מספר מושבים של הקונגרס לצורך פעילות פוליטית. מלבד התקופה הזאת, בני הזוג חיו בלינקולן, נברסקה עד מותם. למרות הופעותיה בעיתונות, חבריה הקרובים של ביטנבנדר תיארו אותה כאחת שלא מתרגשת מ"אור הזרקורים". כמו כן, על הזוג נכתב שהם בזבזו כסף רב יותר על עניינים ציבוריים מאשר על חייהם הפרטיים.[7][6]
לאחר המוות של הנרי, בן זוגה, ומספר שנים לפני מותה, ביטנבנדר פרשה מהחיים הציבוריים. היא סיפרה שלתחושתה, המאמץ שהשקיעה במשך חייה במאבקים שונים נשא פרי והסב לה סיפוק. בשנותיה האחרונות, לאחר שהפסיקה לעסוק בעריכת-דין, ביטנבנדר התמסרה ללימודי פילוסופיה.[5][3]
ביטנבנדר נפטרה ב-15 בדצמבר 1925, בגיל 77, בבית אחותה. במקורות לא צוין שהיו לה ילדים.[5][3][6]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עדה ביטנבנדר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Ada Matilda (Cole) Bittenbender, The national prohibitory amendment guide, Chicago: Woman's temperance, 1889
- ^ 1 2 Annie Nathan Meyer, Woman in Law, Woman's Work in America, H. Holt and Company, 1891
- ^ 1 2 3 Ada Matilda Cole Bittenbender, Tedos and Tisod: A Temperance Story, Gilloa Book, 1911
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Bittenbender, Ada C., History Nebraska, 1997
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Kristin Mapel Bloomberg, “‘Striving for Equal Rights for All’: Woman Suffrage in Nebraska, 1855- 1882,” Nebraska History 90 (2009): 84-103.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 “WELL KNOWN WOMAN DIES”, no author name, “Lincoln Journal Star” (December 15, 1925), page 2.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 “A Woman of the Century: Fourteen Hundred-seventy Biographical Sketches Accompanied by Portraits of Leading American Women in All Walks of Life.” edited by by Frances Elizabeth Willard and Mary Ashton Livermore. published by Moulton on January 1, 1893. Digitized on July 7, 2007. Pages 87-88.