עדנאן מנסור
.jpg) | |||||
| לידה |
5 בינואר 1946 (בן 78) בורג' אל-בראג'נה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 לבנון | ||||
| השכלה | דוקטור במדעי המדינה מטעם אוניברסיטת סן-ז'וזף הלבנונית | ||||
| עיסוק | דיפלומט, פוליטיקאי ושר החוץ והמהגרים לשעבר, בממשלת לבנון | ||||
| מפלגה | אמל הלבנונית | ||||
| דת | מוסלמי שיעי לבנוני (מִתְוַ֫אלִי) | ||||
| בת זוג | ליילה פאחורי | ||||
| adnanmansour.net | |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
עדנאן מנסור, (בערבית: عدنان منصور ; באנגלית: Adnan Mansour ; נולד ב-5 בינואר 1946) הוא דיפלומט, פוליטיקאי ושר החוץ והמהגרים לשעבר, בממשלת לבנון.
ראשית חייו וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנסור נולד בבורג' אל-בראג'נה ב-5 בינואר 1946 למשפחה שיעית מִתְוַ֫אלִית ( مِتْوَالِي ). [1] הוא השלים תואר בוגר במדעי המדינה ומינהל מאוניברסיטת סנט ג'וזף בביירות.[2] כמו גם תואר מוסמך בתיאוריה פוליטית ותואר דוקטור במדעי המדינה.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנסור החל את דרכו במשרד החוץ הלבנוני בשנת 1974. הוא היה קונסול לבנון במדינות שונות, כגון, אוסטרליה, סודאן ומצרים. מ-1990 עד 1994, הוא היה שגריר לבנון ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הוא שימש גם בתפקיד שגריר לבנון באיראן מ-1999 עד 2007. [3] תפקידיו הדיפלומטיים האחרונים היו שגריר לבנון בדוכסות לוקסמבורג מ-2007 עד 2010 ובבלגיה מ-2007 עד 2011. [4]
מנסור היה חבר בתנועת אמל ושימש כעוזרו של יו"ר הפרלמנט נביה ברי. [5] הוא מונה לשר החוץ והמהגרים ב-13 ביוני 2011, במקום עלי אל שאמי (אנ').[6] [7] [8] מנסור היה חלק מקואליציית 8 במרץ בקבינט של נג'יב מיקאטי.[9]
מנסור ביקר בלוב בינואר 2012, הביקור הראשון של דיפלומט לבנוני במדינה זו לאחר שלושים שנה. [10] בספטמבר 2012, הוא ושופט לבנוני יצאו למאוריטניה כדי לחקור את ראש המודיעין הלובי לשעבר עבדאללה סנוסי (אנ'), ששירת בתקופת מועמר קדאפי על גורלו של האימאם מוסא סאדר . [11] [12]
גבראן באסיל (אנ') החליף את עדנאן מנסור כשר החוץ בפברואר 2014. [13]
השקפות ובריתות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנסור מחזיק בעמדה פרו-סורית[14] והוא מקורב לנביה ברי.[15] ניילה טואני, עיתונאית לבנונית, כינתה אותו שר החוץ של סוריה בלבנון. [16] בספטמבר 2012, לאחר ההערות השליליות של מנהיג חזבאללה, חסן נסראללה, על הסרט תמימות המוסלמים, מנסור טען שעל שרי החוץ הערבים להיפגש כדי להוקיע את הסרט.[17] דבריו של מנסור ספגו ביקורת מצד פוליטיקאים וחברי קבינט לבנונים, כולל שר העבודה סלים ג'ריסתי (אנ').[17] בפסגת מועצת שרי החוץ הערבים בקהיר שהתקיימה ב-6 במרץ 2013, טען מנסור כי על סוריה להצטרף מחדש לליגה הערבית.[18] דבריו עוררו שוב ביקורת הן מצד ממשלת לבנון והן ממדינות ערב במפרץ הפרסי.[18]
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנסור נשוי לליילה פאחורי. יש להם שלושה ילדים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של עדנאן מנסור (בערבית)- מנסור: מלחמת הטרור נגד סוריה נועדה להרוס את המדינה התומכת בהתקוממות באתר סוכנות הידיעות הערבית סורית SANA
- לבנון: נגיש תלונה למועצת הביטחון על "חדירת" החיילים הישראלים, באתר ynet, 7 באוגוסט 2013
- לבנון שלחה מכתב תלונה למזכ"ל האו"ם בעקבות "האזנות ישראליות", באתר ynet, 8 בינואר 2014
- יוני גבאי, רוסיה וחיזבאללה מגנים את ישראל: הפרת חוקים, באתר כיכר השבת, 31 בינואר 2013
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Thomas El Basha (13 ביוני 2011). "Mikati forms 30-member Lebanon Cabinet". The Daily Star. Beirut. נבדק ב-5 באוקטובר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Adnan Mansour". Beirut. נבדק ב-5 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Lebanon: Hezbollah dominates new cabinet of PM Mikati". BBC News (באנגלית בריטית). 2011-06-13. נבדק ב-2024-02-25.
- ^ "Lebanon announces cabinet line-up". Now Lebanon. 13 ביוני 2011. אורכב מ-המקור ב-10 ביוני 2020. נבדק ב-10 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Laila Bassam; Yara Bayoumy (13 ביוני 2011). "Lebanon gets Hezbollah-led cabinet after 5-month lag". Reuters. נבדק ב-25 בדצמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Lebanon: Hezbollah dominates new cabinet of PM Mikati". BBC. 13 ביוני 2011. נבדק ב-5 באוקטובר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Lebanon's New Cabinet" (PDF). International Foundation for Electoral Systems. נבדק ב-4 במרץ 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hussein Dakroub (14 ביוני 2011). "New Cabinet, old realities". The Daily Star. נבדק ב-8 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The New Lebanese Government" (PDF). Lebanese Information Center. ביולי 2011. אורכב מ-המקור (Assessment Report) ב-4 באוקטובר 2013. נבדק ב-13 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ronald Bruce St John (2015). Libya: Continuity and Change (2nd ed.). Abingdon; New York: Routledge. p. 179. ISBN 978-1-135-03653-9.
- ^ Hussein Dakroub (3 בספטמבר 2012). "Mansour, Lebanese judge to question Sanousi on Sadr's fate". The Daily Star. אורכב מ-המקור ב-17 בינואר 2013. נבדק ב-4 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lebanon FM to interview Gaddafi’s top spy about Sadr’s fate – Ya Libnan, 2012-09-03 (באנגלית אמריקאית)
- ^ "Lebanon announces new government after ten month political deadlock". Euronews. 15 בפברואר 2014. אורכב מ-המקור ב-23 באפריל 2019. נבדק ב-16 בפברואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Lebanon FM to interview Gaddafi's top spy about Sadr's fate". Ya Libnan. 3 בספטמבר 2012. נבדק ב-4 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Riyadh renews commitment to Lebanon". The Daily Star. 11 במרץ 2013. נבדק ב-26 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Nayla Tueni (13 במרץ 2013). "Lebanon's foreign minister on the Syrian side?". Al Arabiya. נבדק ב-14 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Minister Jreissati calls Mansour's move "unconstitutional"". Ya Libnan. 19 בספטמבר 2012. נבדק ב-4 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Elie Hajj (12 במרץ 2013). "Lebanon Foreign Minister Creates Stir Over Syria". Al Monitor. נבדק ב-13 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה)
