עובדיה בן-שלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עובדיה בן שלום

עובדיה בן שלום (1923–2004) היה מייסד ונשיא האגודה לטיפוח חברה ותרבות. תרם רבות לקידום מורשת יהדות תימן בישראל, והקים מכוני מחקר ביניהם מכון המש"י לחקר יהודי תימן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עובדיה בן שלום נולד בכפר בני טייבה השוכן ליד העיירה דמאר בתימן. אביו, ר' שלום בן-זכריה מחפוד היה מנהיג הקהילה בכפר ובכפרי הסביבה והיה אדם משכיל ומומחה לרפואה עממית. אמו, מרים בן שלום הייתה קדרית במקצועה. הוריו של עובדיה החליטו לעלות לארץ ישראל מתוך תחושת ציונות וכמיהה לארץ הקודש.

לפני קום המדינה שירת עובדיה באצ"ל לזמן מה, ואחר כך עבר לה"הגנה". בהגנה שירת בפל"ם (פלוגות המשמר של ההגנה) תחת פיקודו של מרדכי אלקיים.

בשנת 1950 נטש את מלאכת ליטוש היהלומים, מלאכה שהבטיחה לו הכנסה מכובדת והצטרף אל הפועלים למען עולי תימן. שבע שנים עבד בלשכת העבודה בנתניה לרווחת מבקשי העבודה הרבים שבאו מן העיר עצמה ומסביבותיה.

בסוף שנות השישים חש עובדיה כי ההיבט האתני והייחוד העדתי במדינת ישראל לוקה בחסר עד כדי סכנת כליה. תרבות העדות, ערכי הדת ושמירתם היו נושאים שעובדיה רצה לחזק במדינה. רגשות אלה התפתחו על רקע תפיסת "כור ההיתוך" שהונהגה בשנים שלאחר קום המדינה ולפיה על קבוצות העולים שהגיעו ארצה להתנתק מהמרכיבים התרבותיים המייחדים אותן כדי להשתלב במערכת תרבותית חילונית, אירופית, שעוצבה בידי אנשים שגדלו בבתים יהודים-אשכנזיים. בהיותו בן לעדת יהודי תימן החליט עובדיה להקדיש כמעט את כל עתותיו לטיפוח התרבות והמסורת של יהודי תימן.

נפטר בשנת 2004 לאחר מאבק במחלה קשה.

האגודה לטיפוח חברה ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970, יחד עם עוד שבעה חברים, הקים עובדיה את האגודה לטיפוח חברה ותרבות במטרה לשמר ולטפח את מורשת יהדות תימן ושבטי ישראל. מיום הקמת האגודה ועד מותו שימש עובדיה נשיא האגודה והרוח החיה שבה. פעילויות האגודה משכו אליה אנשי רוח רבים מקרב הקהילה התימנית ומחוצה לה והיא שימשה כמוקד העיקרי לעשייה התרבותית, המדעית והאקדמית על יהדות תימן. במהלך שנות פעילותה עודדה האגודה  יוצרים וסופרים להעשרת נכסי הרוח של יהודי תימן, קיימה שבתות וימי עיון והוציאה לאור כתבי עת אקדמיים. באגודה פועל מוזיאון לתרבות ומורשת יהדות תימן הכולל מאות פריטים אתנוגרפיים, מגילות וכתבי יד.

כחלק ממימוש חזון האגודה הקים עובדיה את מכון המש"י - המכון לחקר מורשת שבטי ישראל. המכון הוקם בשנת 1990 מתוך ההכרה שבתרבות יהודי תימן קיימים אוצרות גנוזים שאינם גלויים לציבור ושיש לחקרם ולתעדם. נשיא מכון המש"י בעבר היה הרב יוסף קאפח. מכון המש"י משתתף בהוצאת כתב העת "תימא" בעריכת פרופ' יוסי טובי אשר עוסק בחקר יהודי תימן ויוצא לאור גם בימינו.

כחלק מפעילות האגודה, ייסד עובדיה את קבוצת "נשות החיל" של האגודה אשר מטרתה להצדיע לנשים אשר תרמו רבות בעשייתם הציבורית והחברתית. בין נשות החיל של האגודה נמנות נעמי בן שלום, גילה בשארי, שושנה דמארי, מלכה חג'בי, עפרה חזה, גאולה כהן[1], שולמית כצנלסון, שרה לוי-תנאי והרבנית ברכה קאפח.

לאגודה המנון מפורסם הנקרא "המנון האגודה" אשר נכתב והולחן על ידי אורי שבח.

יער יהודי תימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עובדיה יזם את נטיעתו של "יער יהודי תימן" בשיתוף עם הקרן הקיימת לישראל והמועצה האזורית מטה יהודה. היער ממוקם בסמוך ליישובים אשתאול, קריית יערים, תרום, נחם וישעי שבפרוזדור ירושלים. התושבים הראשונים של יישובים אלה הם עולי תימן מעליית "על כנפי נשרים" והועסקו על ידי הקרן הקיימת בהכשרת הקרקע ובנטיעת היער.

משפחתו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל עשרים נשא עובדיה לאישה את נעמי. לזוג ארבעה ילדים: דליה יגאל יהורם ואילן. יגאל בן שלום נודע כמנכ"ל הביטוח הלאומי לשעבר.

שמו מונצח בחדר לומדי הקבלה בבית המקובלים בישיבת בית אל בירושלים וכן הרחוב בנתניה שבו התגורר (רחוב פתח תקוה) הוסב על שמו וכעת הוא נקרא רחוב עובדיה בן שלום.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]