עובדיה יעבץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עובדיה יעבץ
הרב עובדיה יעבץ.tiff
לידה 1922 בערך
ה'תרפ"ב בערך
פטירה 17 בינואר 2011
י"ב בשבט ה'תשע"א
השתייכות תימנים
תחומי עיסוק הלכות שחיטה
חיבוריו ספר "אפיקי מים", "שפתי ישנים", "דרכי נועם", "יהודי צעדה וסביבותיה"

הרב עובדיה יעבץ (ה'תרפ"ב בערך, 1922 בערך - י"ב בשבט תשע"א, 17 בינואר 2011) היה רב תימני ישראלי. כיהן כרבה של העיר צעדה ולאחר עלייתו ארצה רבה של קריית עקרון.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בצעדה לשושלת רבנים. סבו, הרב עובדיה יעבץ, היה אב בית הדין של צפון תימן ונודע כתלמיד חכם וכבקי בקבלה[1] וברפואה טבעית.[2]

בהיותו בן פחות מעשרים הוסמך לרבנות על ידי סבו. לאחר מות סבו (בשנת 1941), כיהן תחתיו ברבנות בנו הרב יעקב, אביו של הרב עובדיה. זמן קצר לאחר מכן חלה הרב יעקב ונפטר. הרב עובדיה התמנה תחתיו לרבה של צעדה וסביבותיה. כמנהג רבני תימן, שימש גם שוחט, מוהל, סופר סת"ם ומלמד. שלט בכתיבה וקריאת ערבית על בורייה ושלט בקוראן. באמצעות זאת יצר קשרים עם רבים מראשי השלטון באזור. הוא ניצל קשרים אלו לטובת הקהילה היהודית, ורבים פנו אליו כדי שייצג אותם בפני השלטונות.

בשנת 1949, סמוך למבצע על כנפי נשרים, נרתם הרב יעבץ לעודד יהודים מצעדה וסביבותיה למכור את רכושם ולעלות לארץ ישראל. הוא שיגר מכתבים ליהודי הכפרים והרצה בצעדה ובסביבותיה בעניין.[3] הרב יעבץ יצא בראש קבוצת עולים גדולה למסע אל מחנה העולים "גאולה" שבעיר עדן. לאחר שהות של מספר חודשים שם עלה לישראל והתיישב במחנה העולים בראש העין, שם כיהן כראש המועצה הדתית.

בשנת 1959 התבקש על ידי הסוכנות היהודית לצאת לתימן כדי להשפיע על היהודים הנותרים שם לעלות לארץ. הוא יצא לתימן דרך ג'יבוטי ושב עם קבוצת עולים גדולה. עמד בקשר עם יהודי צפון תימן באמצעות מכתבים ומשלוח ספרים, עד שעלו כולם, בתחילת שנות התשעים. לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר הקשר הפך לקשה יותר, המשיך הרב יעבץ לשמור עליו באמצעות סוכני המוסד וסייענים מקומיים, והעביר ספרים ומכתבים ליהודים שנותרו שם.

בשנת 1960 התמנה לרבה של קריית עקרון, וכיהן בתפקיד זה למעלה מחמישים שנה, עד לפטירתו.

הרב יעבץ הרבה לנאום ולהרצות בקרב בני העדה התימנית בישראל.[4] עמד בקשר עם חוקרי יהדות תימן, בהם פרופסור יהודה רצהבי ופרופסור אהרון גימאני, וסיפק מידע למחקריהם.

לפני שהתמנה לתפקידו היה מזוהה עם מפלגת הפועל המזרחי. פעל למען הציונות הדתית בהרצאות ובכתב. היה ידוע כציוני נלהב.[5] פעל במתינות ובדרכי שלום, ולאור זאת נמנע מליזום עימות כדי לסגור את מתחם "עקרון אלפיים" בשבת, והעדיף לנסות לשכנע בעלי עסקים בשיחות אישיות להימנע מלפתוח את העסקים בשבת.

רחוב בקריית עקרון נקרא על שמו.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אפיקי מים" - פירושים וחידושים על התורה, תשנ"ה (2 כרכים). בסוף חלק ב' נוספו חיבוריו "שפתי ישנים", על הלכות שחיטה וטריפות, ושאלות ותשובות.
  • "דרכי נועם"- שאלות ותשובות, בהוצאת עמותת "אהבת תימן", תשס"ה
  • צעדה וסביבותיה" - היסטוריה של יהודי צפון תימן. יצא לאחר פטירתו, בעריכת הרב ד"ר אהרון בן דוד, ובנו של המחבר, נתנאל יעבץ

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השבועון "ערים" 7.5.93, עמ' 43

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר אהרון בן דוד, בית האבן, הוצאת אהבת תימן, 2008. עמודים 215-227
  2. ^ פרופסור יוסף טובי, כתבים, הוצאת "אעלה בתמר", ירושלים, תשמ"ט. כרך ב', עמודים 1033-1034
  3. ^ שלום מנצורה, עליית מרבד הקסמים, בני ברק: המכון לחקר חכמי תימן, תשס"ג
  4. ^ "בית אבי", רז יונה מדהלה, ישראל, עמודים 115-116
  5. ^ חוברת "אמונים", בטאון רבני תימן בישראל, התש"ל, עמודים: 15-18 ועמוד 25