עוסק במצווה פטור מן המצווה
מראה
העוסק במצווה פטור מן המצווה הוא כלל הלכתי, הקובע שאדם העוסק בקיום מצווה אחת פטור מקיום מצווה אחרת באותו זמן. למשל, מי שעוסק במצוות השבת אבידה אינו מחויב בזמן זה לתת צדקה[1].
מקור הדין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתלמוד הבבלי[2] נלמד הדין בדרשה משני מקורות שונים:
- א. מהפסוק ”בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ” (ספר דברים, פרק ו', פסוק ז'), העוסק במצוות קריאת שמע, חז"ל דייקו מהדגשת המקרא "בשבתך ובלכתך" שדווקא בשֶבת ובלֶכת שלך כלומר שאדם עוסק בעיסוקיו - הוא מחויב במצוות קריאת שמע, אבל כאשר אדם אינו עוסק בעיסוקיו הפרטיים אלא הוא עוסק במצווה הוא פטור מקריאת שמע. מפטור זה למדו חז"ל פטור כללי ממצוות לעוסק למי שעוסק במצווה.
- ב. מדין פסח שני שהוא הזדמנות שנייה לחגוג את הפסח עבור אלו שנבצר מהם לחגוג את חג הפסח במועד המקורי משום שהיו טמאים. חז"ל דייקו מן המקרא כי הסיבה לכך שהם נטמאו הייתה העובדה שהם עסקו בקבורת מת מצווה, ומכאן שמותר להיטמא למת מצווה אף על פי שבעקבות כך לא יתאפשר לאדם לקיים את מצוות קרבן פסח. כלומר, העיסוק במצווה אחת (טיפול במת מצווה) פטר ממצוות אחרות. ומכאן נלמד פטור כללי ממצוות לעוסק במצווה[3][4].
הרחבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פטור 'העוסק במצוה פטור מן המצווה' מתקיים במקרים מסוימים אפילו שלא בזמן ביצוע המצווה בפועל, כאשר האדם טרוד מקיום מצווה. לדוגמה, חתן פטור מקריאת שמע בכל ליל החתונה[5]. ובשונה מאדם הטרוד בטרדה שאינה של מצווה שהוא חייב בכל המצוות[3].
- הרחבה נוספת לפטור העוסק במצווה פטור מן המצווה נאמרה ביחס לפעולות עקיפות לקיום מצווה כגון הליכה בדרך לצורך קיום מצווה, ולא רק בשעת קיום המצווה בעצמה[6].
הסתייגויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הראשונים סייגו את הפטור של העוסק במצווה רק למקרים בהם קיימת השפעה כל שהיא של מצווה אחת שהאדם עושה על האחרת, לדוגמה אדם העוסק במצוות השבת אבידה שאינו מחויב לעצור מעיסוקו זה ולתת צדקה לעני. אך כאשר אין כל השפעה של מצווה האחת על השנייה לדוגמה אדם הלובש ציצית או שיש לו מזוזה בפתח ביתו אינו פטור מכל המצוות מדין 'עוסק במצווה פטור מן המצווה'[7].
- במקרה שהעיסוק בביצוע מצווה האחרת לא יבטל לחלוטין את קיום המצווה בה עוסק האדם אלא רק יגרום לעיכובה נחלקו הראשונים: לדעת התוספות[8] והרא"ש[9] האדם חייב בביצוע המצווה השנייה, ואילו לדעת הר"ן ופוסקים נוספים הוא פטור[10].
- הפטור למי שעוסק במצווה הוא רק מקיומה של מצווה אחרת אך הוא אינו מתיר לעבור על מצוות לא תעשה[11] כגון אכילת אוכל לא כשר או גנבה[12].
- יש שאמרו שהעוסק במצווה שבין אדם למקום אינו נפטר ממצוות שבין אדם לחברו, כיוון שהוא נפטר רק ממצווה דומה למצווה שעוסק בה[13].
הגדרות המצווה הפוטרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לפי דעות מסוימות אף העוסק במצווה דרבנן פטור ממצווה דאורייתא[14].
- יש שסוברים שהעוסק במצווה שפטור ממנה (כגון זקן שעוסק בהשבת אבידה, למרות שלפי כללי מצוות השבת אבידה הוא פטור מלקיימה), אינו נפטר באמצעותה ממצוות אחרות[15]. אך יש חולקים ופוטרים את מקיים המצווה ממצוות אחרות אפילו אם אינו חייב[16].
- הפוסקים נחלקו בעוסק בספק מצווה, האם היא פוטרתו מקיום מצוות אחרות. לפי דעת השאגת אריה[17] אינו פטור, ולפי דעת שו"ת הר צבי עדיין יהיה פטור, מכיוון שחייב לקיים גם ספק מצווה[18].
- אף במקרה שמקבל שכר על המצווה, כגון סוחר בתפילין, יהיה פטור[19]. לעומת זאת אם עיקר כוונתו לקבל שכר, יהיה חייב[20].
הגדרת הפטור
[עריכת קוד מקור | עריכה]האחרונים דנים בשאלה האם העוסק במצווה אחת לא חייב כלל בקיומה של מצווה אחרת, או שהוא פטור רק מאחר שהוא נחשב לאנוס, ועדיין נחשב לעושה מצווה אם בכל זאת קיים את המצווה[21], לפי צד זה אם האדם קיים את המצווה השנייה על אף הפטור, יצא ידי חובתו, והוא לא יצטרך לחזור ולקיימה כשיגמור לעסוק במצווה הראשונה. למשל, אם אדם עסק בצורכי ציבור, אך הצליח למרות הטרחה לקרות קריאת שמע, הוא לא יהיה חייב לחזור ולקרות קריאת שמע[22].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עוסק במצוה פטור מן המצוה; בתוך: אוצר עיונים, ש"ס מתיבתא, ברכות, כרך א, מערכה י, עמ' קמד-קסב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הערך "עוסק במצוה", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- הערך "העוסק במצווה פטור מן המצווה", באתר ויקישיבה (מבוסס על קובץ יסודות וחקירות)
- אוסף מאמרים בעניין העוסק במצווה פטור מן המצווה, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף נו עמוד ב בההיא הנאה דלא בעיא למיתבי ליה ריפתא לעניא".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ה, עמוד א', וכן, חלק מהלימוד, מובא בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"א, עמוד א'.
- ^ 1 2 תלמוד בבלי סוכה כ"ה א'
- ^ התלמוד מסביר ששני המקורות נצרכים ולא מספיקה דרשה אחת, כיון שמהפסוק "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" העוסק בקריאת שמע, ניתן ללמוד שהעוסק במצווה פטור מן המצווה רק במצוות שאדם שאינו עושה אותם אינו נענש בכרת, כמו קריאת שמע. ואילו מהפסוק העוסק בקרבן פסח, ניתן ללמוד שעיסוק במצווה אחת יכול לפטור את האדם אפילו מקיום מצוות שהעונש על אי עשייתם הוא כרת, כמו קרבן פסח, אך אי אפשר ללמוד מפסוק זה שיהיה פטור מן המצווה אפילו אם כבר הגיע הזמן בו עליו לקיים את המצווה ונתחייב בה, מה שכן ניתן ללמוד מהפסוק העוסק בקריאת שמע לאחר שכבר הגיע זמן קריאתה.
- ^ משנה ברכות פרק ב', משנה ה'
- ^ בתלמוד בבלי סוכה כ"ה א, נאמר הפטור של עוסק במצווה ביחס להולכים בדרך לקיים מצווה. ומשם נלמדה הלכה זו לכל מקום. וראה על כך עוד בדברי הרשב"ש, שדי חמד חלק ד' ד"ה 'ומי שהולך', עמוד 435
- ^ תוספות, מסכת סוכה, דף כ"ה, עמוד א', ד"ה שלוחי. רא"ש מסכת סוכה פרק ב' סימן ו'. ראו גם במקורות לקמן.
- ^ תוספות, מסכת סוכה, דף כ"ה, עמוד א', ד"ה שלוחי
- ^ מסכת סוכה פרק ב' סימן ו'
- ^ ראו הגהות אשרי סוכה פרק ב סימן ו בשם האור זרוע, ובר"ן על הרי"ף סוכה יא. בדפי הרי"ף, ובשאגת אריה ל"ז ד"ה 'ואע"פ שהתוספות'
- ^ ואפילו כאשר מדובר בשב ואל תעשה. שדי חמד שם עמוד 441
- ^ מהר"ץ חיות, למסכת סוכה, דף כה עמוד א, כותב: "דעוסק במצוה פטור מן המצוה אינו רק ממ"ע אבל מל"ת לא מפטר וכי ס"ד דעוסק במצוה יהיה מותר לאכול נבלות וכדומה.
- ^ שדי חמד, ד"ה 'ומי שעוסק', עמוד 435
- ^ שדי חמד שם ד"ה 'ועוסק', עמוד 436. והקובץ שיעורים, חלק ב' ל"ב, הסתפק בכך.
- ^ נתיבות המשפט, רצ"א, ג'
- ^ רבי שמואל מסלנט, הובא בשו"ת הר צבי או"ח חלק ב' ק"ג, שהסתפק בכך בעצמו.
- ^ שאגת אריה ל"ז
- ^ שו"ת הר צבי או"ח חלק ב' ק"ג, ד"ה 'בשו"ת' וד"ה 'והנני'
- ^ שדי חמד שם ד"ה 'ואם'
- ^ משנה ברורה, סימן ל"ח, סעיף קטן כ"ד
- ^ קובץ שיעורים על מסכת בבא בתרא דף מ"ח; קהילות יעקב על מסכת ברכות דף כ"ה; עיון בלומדות ט"ז; ברכת אברהם על מסכת סוכה, דף כ"ה, עמוד א' סימן "עוסק במצווה" ו'
- ^ משנה ברורה, סימן ע', סעיף קטן י"ח
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.