איוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.
איוב. ציור מעשה ידי בונט משנת 1880

אִיּוֹב, דמות מקראית, סיפורו האישי מסופר בראשית ספר איוב בפרקים א'-ב', שמהווים פתיחה לספר, ובסופו בפרק מ"ב, ז'-י"ז. מסופר עליו כי "הָיָה הָאִישׁ הַהוּא, תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע."[1] ואילו בתלמוד הבבלי מובאת דעה לפיה: "איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה."[2]

מדרש שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הטוענים כי איוב הוא שם ספרותי -טיפולוגי, שניתן על ידי המחבר המקראי לאיוב. לשיטתם שמו נגזר מן השורש א-י-ב, שמשמעו: לשנוא ולהתנגד. פירוש השם אם כך הוא: השנוא כלומר זה הדחוי. נראה כי איוב הוא שם ממוצא שמי מערבי. ייתכן גם כי שמו הוא קיצורו של השם, Ayya-abu שמשמעו : איה האב? שזהו צורה של שם תאופורי. שם זה היה רווח באלף השני לפני הספירה, במרכזים שמיים מערביים כמו אללח' השם נזכר גם במכתבי אל-עמארנה.[3]

זיהוי שמו של איוב כיובב מצוי בתרגום השבעים לתורה ובספר דברי איוב. על-פי הספר אשתו מתה כחלק מהניסיונות, שהועמד בהם, ולאחר מכן נשא לאישה את דינה, בת יעקב ולאה: ואתם משפחה נבחרה כבודה מזרע יעקב אבי אמכם: אני מבני עשו אחי יעקב אשר בתו היא דינה אמכם וממנה תולדותיכם (א, ד'-ה') בבראשית רבה, פרשת וירא, נ"ז נדרש כך: "אבא בר כהנא אמר בימי יעקב דאמר ר' אבא בר כהנא דינה אשת איוב". נישואין בין דינה ואיוב ממשיכים את הקרבה בין יעקב לעשיו לדורות הבאים ובכך מעצימים את דמותו של איוב כגיבור עצמאי וצדיק ושיוך דמותו לבת ישראל מעניק לספר איוב לגיטימציה בין ספרי הקאנון.[4] זיהוי שמו של איוב כיובב מצוי בתרגום השבעים לתורה ובספר דברי איוב.

דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר איוב, מוצגות שתי דמויות של איוב השונות זו מזו. בסיפור המסגרת הפותח את ספר איוב מציג המחבר המקראי את איוב כאיש תם וצדיק, אשר מקבל עליו את הדין ואת הייסורים והסבל הרב, שנפלו בחלקו. בחלק זה של הסיפור איוב שם את מבטחו באל. אלוהים גומל לו בכך שהוא מכפיל את רכושו ומברך אותו. איוב מת בשיבה טובה כאיש מאושר . לעומת זאת בחלקו הפיוטי של הספר מדגיש המחבר המקראי את ביקורתו איוב על אלוהים. הוא חוזר ומתלונן על ייסוריו ומאשים את האל על ייסוריו הרבים ודורש משפט צדק.[5]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי ספר דברי איוב, המשתייך לספרים החיצוניים, אשתו של איוב נקראה סיטיס. על-פי הספר אשתו מתה כחלק מהניסיונות, שהועמד בהם, ולאחר מכן נשא לאישה את דינה, בת יעקב ולאה: ואתם משפחה נבחרה כבודה מזרע יעקב אבי אמכם: אני מבני עשו אחי יעקב אשר בתו היא דינה אמכם וממנה תולדותיכם (א, ד'-ה') בבראשית רבה, פרשת וירא, נ"ז נדרש כך: "אבא בר כהנא אמר בימי יעקב דאמר ר' אבא בר כהנא דינה אשת איוב". נישואין בין דינה ואיוב ממשיכים את הקרבה בין יעקב לעשיו לדורות הבאים ובכך מעצימים את דמותו של איוב כגיבור עצמאי וצדיק ושיוך דמותו לבת ישראל מעניק לספר לגיטימציה בין ספרי הקאנון.[6] בסוף סיפורי איוב (ספר איוב, פרק מ"ב, פסוקים י"ב-ט"ו), מסופר כי אשתו יולדת לו בנים ובנות. ה' מברך את איוב, משיב לו את רכושו ונולדים לו שבעה בנים ושלוש בנות, ימימה, קציעה וקרן הפוך.

יג וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת. יד וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ. טו וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם.
איוב ובנותיו, ציור מעשה ידי ויליאם בלייק מוצג בגלריה הלאומית בלונדון

סיפור המעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוב, איש תם, ישר וירא אלוהים. מסופר עליו כי היו לו שבעה בנים ושלוש בנות ועושר רב. המלאכים, וגם השטן ,מגיעים להתייצב מול אלוהים. ה' מפנה את תשומת לבו של השטן לאיוב הצדיק. השטן מצידו טוען, שאיוב צדיק רק כי ה' נתן לו עושר רב. השטן ממשיך וטוען כי במידה וילקח ממנו כל העושר הזה הוא יקלל ולא יברך: " הַחִנָּם, יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. י הֲלֹא את (אַתָּה) שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ, וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ--מִסָּבִיב: מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ, וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ. יא וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ, וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ--אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ, יְבָרְכֶךָּ."[7]. ה' מאשר לשטן לפגוע בכל אשר לאיוב, אך לא בגופו.[8]

השטן פוגע באיוב במחלת השחין. ציור בצבעי מים מעשה ידי ויליאם בלייק משנת 1821

אצל איוב מופיע שליח האל ומודיע שעדרי הבקר שהיו לו, נגנבו. לאחר מכן שליח נוסף מופיע אצל איוב ומודיע לו, שעדרי הצאן הושמדו. השליח השלישי מודיע, שעדרי הגמלים נחטפו, ואז מגיע השליח הרביעי ומודיע, כי עשרת ילדיו של איוב ששהו בבית אחיהם הבכור, מתו. איוב קם ממקומו, קורע את בגדיו ואומר : "יְהוָה נָתַן, וַיהוָה לָקָח; יְהִי שֵׁם יְהוָה, מְבֹרָךְ."[9]

בהתכנסות השנייה אצל האלוהים באו המלאכים להתייצב אצל ה' וגם השטן בתוכם. ה' פונה לשטן : "הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב--כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים, וְסָר מֵרָע; וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ, וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם" והשטן עונה כי איוב נשאר צדיק וירא אלוהים, מפני שה' לא הרשה לו לפגוע בגופו. ה' מתיר לשטן לפגוע בגופו של איוב . איוב לוקה במחלת השחין הוא מתיישב על ערמת אפר, ולוקח לו שבר חרס להתגרד בו כדי להקל על יסוריו. אשת איוב מציעה לו ל"ברך" את אלוהים כלומר לקלל ואיוב מסרב להצעתה.[10] שלושת רעי איוב, אליפז, בלדד וצופר באים לבקרו כאשר השמועה על מצבו מגיעה אליהם. הם באים לנחם אותו ויושבים במחיצתו שבעה ימים. הם משוחחים עמו ולאחר דבריהם, איוב מקלל את מזלו, וטוען כי כל זמן שהיה עשיר פחד שירע מזלו והנה כעת שאיתרע מזלו הוא מייחל למותו אך גם זה לא מתאפשר בידיו.

אליפז רעו, עונה לאיוב. הוא אומר לו כי בעבר היה זה איוב שניחם אנשים אחרים, אז מדוע עכשיו שזמן אסונו שלו, הוא מתלונן? הוא רומז לאיוב כי ייתכן שהאסון שנקרה לפתחו הוא גמול על חטא שעשה בעבר. לאחר דברים אלו פותחים רעיו בדיון, שבו איוב עונה, וכל אחד מרעיו עונה בתורו. איוב נשאר בשלו וטוען כי לא חטא. מנגד רעיו טוענים ונשארים איתנים בדעתם שאיוב חטא. הם טוענים כי ה' תמיד גומל לצדיקים רק טובות, ועונשים כבדים מקבלים אלו הרשעים. איוב חותם את דבריו בקורות אותו בעבר ובעקרונות לאורם הוא מנהל את חייו. איוב מגיע למסקנה כי חכמת האדם היא לא אחת מאשר יראת האל. לדידו יראת אלוהים מובילה כל אדם לסור מן הרע ולקיים מצוות. איוב מתאר בפני שומעיו כיצד עקרון זה הנחה אותו כל ימי חייו עד עתה.לאחר שאיוב מסיים את דבריו. רעיו משתתקים. לאחר הדיון הזה מצטרף אליהוא בן ברכאל הצעיר ונושא את דבריו . הוא טוען כי במידה והאדם יידע להקשיב הוא ישמע את דברי האלוהים. דברי ה' באים בכל מיני צרות גם של סבל כמו במחלה או אף בחלום. לשיטתו על האדם להקשיב לדברי ה'.

איוב ביקש פעמים רבות תשובות מה'. ובספר איוב, פרק ל"ח ה' משיב לאיוב. ה' היופי בבריאת העולם. איוב מתפעם מדברי האל, אך אינו שואל מדוע בא עליו כל הסבל וה' בדבריו אינו מסביר זאת.

איוב ננזף בידי אשתו. ציור שמן על קנבס מעשה ידי גאספר טרברסי. מוצג במוזיאון הלאומי בוורשה.

לאחר הדברים האלה פונה ה' אל אליפז ואל רעיו ואומר: " חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ--כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה, כְּעַבְדִּי אִיּוֹב."[11] לאחר מכן ה' משיב לאיוב את הונו. מסופר כי לאיוב נולדו שבעה בנים ושלוש בנות: ימימה, קציעה וקרן הפוך וברשותו גם רכוש רב. איוב נפטר בשיבה טובה כשהוא זוכה לראות את ארבעת דורות ההמשך.

מקום מושבו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הטוענים כי ארץ עוץ נקראת על שם עוץ בן נחור.[12] לדעת חוקרים, ארץ עוץ נמצאת בארם, וזאת לפי הכתוב בספר בראשית עוץ הוא מבני ארם. אחרים טוענים כי מיקומה של ארץ זו באזור פדן ארם, על יד נהר פרת, וזאת גם משום שמוצאם של בני נחור היה מחרן ועוץ היה בכורו של נחור . מנגד יש הסבורים, שארץ עוץ עליה מסופר בספר איוב היא אדום, וזאת כי מוצא רעי איוב הוא מאדום.[13] על ארץ עוץ נרמז בלוח העמים.[14] שמה הסמלי הסמוי של ארץ זו, נרמז אף בשם "עוץ" ובזיקה למילה "עצה" .[15]

גם פירוש המצודות טוען כי "ייתכן שהיא ארם נהרים כי נחור היה אדון הארץ כמ"ש אל ארם נהרים אל עיר נחור (בראשית כ"ד) ועוץ היה בכור נחור כמ"ש את עוץ בכורו (בראשית כ"ב) וע"כ קראו שם הארץ על שם בנו הבכור כי לו משפט הממשלה."

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איוב א' א'
  2. ^ תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ט"ו עמוד א'
  3. ^ מנשה הראל, רן צדוק, יעקב קליין, עולם התנ"ך: איוב, דוידזון-עתי, תל אביב, 1996, ע"מ 25.
  4. ^ יאיר זקוביץ ,צבת בצבת עשויה מה בין מדרש פנים מקראי למדרש חוץ מקראי, תל אביב, עם עובד,2009, ע"מ 172.
  5. ^ יעקב קליין, עולם התנ"ך: איוב, תל אביב, דוידזון עתי, 1996, ע"מ 9.
  6. ^ יאיר זקוביץ ,צבת בצבת עשויה מה בין מדרש פנים מקראי למדרש חוץ מקראי, תל אביב, עם עובד,2009, ע"מ 172.
  7. ^ איוב, א' ט'-י"א
  8. ^ איוב א' י"ב
  9. ^ איוב א' כ"א.
  10. ^ בספר איוב, פרק ב', פסוק ט' נעשה תיקון סופרים. על פי המסופר, איוב איבד את כל שהיה לו - את בניו ואת בנותיו, את רכושו ואף בהמשך את בריאותו. איוב יושב ומתאבל, ואשתו מבקשת ממנו להודות שאינו מאמין עוד. כאן נעשה תיקון סופרים מחשש לפגיעה באלוהים. בפסוק זה מתכוונת אשת איוב למילה "קָלֵּל" ולא למילה "בָּרֵךְ". איוב מתייחס לדברי האישה בבוז ובסלידה רבה. יחד עם זאת ניתן לומר, שהיא משמשת עזר כנגדו בכך שהיא מעוניינת, שיבוא הקץ ליסוריו.
  11. ^ איוב מ"ב, ח'.
  12. ^ גרשון גליל, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 146.
  13. ^ מנשה הראל, עולם התנ"ך: מגילות, תל אביב, דוידזון עתי, 1994, ע"מ 156.
  14. ^ בראשית י' כ"ג
  15. ^ פרנק פולק, הסיפור במקרא: בחינות בעיצוב ובאמנות, ירושלים, מוסד ביאליק, 1994, ע"מ 308.