ספר המתים
ספר המתים הוא השם השכיח לטקסטים ממצרים העתיקה ששימשו במהלך הקבורה. במצרית קדומה, נקראו טקסטים אלה ספר ההליכה [או החזרה] ביום. השם ספר המתים הוא המצאה של האגיפטולוג הגרמני קארל ריכרד לפסיוס, שפרסם חלק מהטקסטים בשנת 1842.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר המתים שימש למצרים כמדריך וספר עזר לחיים שלאחר המוות, והוא מורכב בעיקר מלחשים שונים שהיו אמורים לעזור לו. לא כל הלחשים שימשו בכל קבורה, אלא רק מבחר מהם, על פי מעמדו ועושרו של האדם. חלק מהלחשים היו מתנות לאלים, ואילו אחרים שימשו כדי שהאדם יוכל ללכת; היה קיים לחש כדי שלא למות בחיים שלאחר המוות, ואפילו לחש 'כדי שאדם לא ילך הפוך ויאכל צואה' (פרק 189).
גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגרסאות המוקדמות ביותר המוכרות לנו הן מהמאה ה-16 לפנה"ס, בזמן השושלת ה-18 של הממלכה החדשה. הספר כלל בתוכו חלקים מספרות דתית מצרית מוקדמת יותר, הידועות ככתבי סרקופגים (בערך 2000 לפנה"ס) וכתבי פירמידות (2300-2600 לפנה"ס). ספר המתים שנועד לסופר אני.
בחודש אפריל 2012 התגלו דפים מספר המתים במוזיאון קווינסלנד באוסטרליה. המוזיאון קיבל את הדפים כתרומה 100 שנים לפני כן, הוא החזיק את הדפים במחסנים ודף פפירוס אחד בתצוגה מבלי להבין את משמעותם של הטקסטים. הדף זוהה על ידי האגיפטולוג ואוצר המוזיאון הבריטי ד"ר ג'ון טיילור.[1]
פפירוס אני[עריכת קוד מקור | עריכה]
העותק המפורסם ביותר של ספר המתים הוא הפפירוס של אני. עד אז, נמצאו רק חלקי פפירוסים שנגנבו על ידי שודדי עתיקות ונמכרו בשוק השחור. הפפירוס הזה שנמצא על ידי ארנסט וואליס באדג' נמצא בשלמותו בשנת 1887, בעיר לוקסור שבדרום מצרים (תבי לשעבר) ונתן תמונה מלאה, כיצד מורכב ספר מתים. החל מהעלייה לעולם הבא, עבור דרך 42 השערים שבכל אחד מהם עומד אל אחר, ועד לדין הסופי שנערך על ידי אוסיריס בכבודו ובעצמו, ובו נשקל לבו של המת כנגד נוצתה של אלת האמת מע'ת. הפפירוס היה במקורו באורך של 28 מטר, והוא חולק ל-37 דפים, בהוראתו השנויה במחלוקת של באדג', על פי חלוקות של פרקים ונושאים.
לעיתים קרובות הטקסט הותאם עבור הנפטר, כך שהטקסט המדויק משתנה מאדם לאדם. אולם, ניתן לחלק את הגרסאות השונות לכמה קטגוריות עיקריות - הגרסה ההליופוליטנית, הגרסה התבאנית, שכללה רק הירוגליפים (השושלת ה-20 עד ה-28); גרסה הירוגליפית והריאטית, הקרובה לזו התבאנית, ללא סדר קבוע של הפרקים (שימשה בעיקר את השושלת ה-20); והגרסה הסאיתית, בה יש סדר קבוע (לאחר השושלת ה-26).
לחש 125[עריכת קוד מקור | עריכה]
לחש 125 הוא החלק הידוע ביותר של ספר המתים. הוא עוסק בשפיטת נשמתו של האדם על ידי אוסיריס ו-42 אלים אחרים.
על נשמת המת לדקלם את "הכרזת הצדק", המכוונת לאוסיריס, ומורכבת מהכחשות של סדרה של עבירות, על מנת להבטיח לאוסיריס שהוא ניהל חיים תקינים. על המת אז לפנות אל 42 השופטים על פי שמם ולהכחיש 42 עבירות נוספות. אם לאחר מכן הוא ימצא זכאי, הוא יילקח לפני אוסיריס, שיוביל אותו לעולם הברוכים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר המתים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ספר המתים, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אורן דותן, התגלו הדפים האבודים מספר המתים המצרי, באתר מאקו, 23 באפריל 2012
| המיתולוגיה המצרית | ||
|---|---|---|
| הפנתאון המצרי | אוסיריס • איסיס • אכר • אמון • אמונת • אנוביס • אפיס • אפפ • ארבעת בני הורוס • אתום • אתון • בת • בס • בסתת • גב • הורוס • חעפי • חכא • וואדג'ת • ח'ונסו • ח'נום • ח'פרי • חתחור • מות • מונתו • מין • מע'ת • מפדת • נו • נות • נחבת • נית • נפרתם • נפתיס • סתת • סבכ • סופדו • סח'מת • סת (סת־בעל) • ענקת • פאחת • פתח • קבוי • קוק • קטש • רע (העין של רע) • רשף • שו • תאורת • תחות • תפנות • סרקת |    
|
| אתרים מיתולוגיים | בנבן | |
| כתבים דתיים | אמדואת • כתבי הפירמידות • כתבי ארונות קבורה • ספר האדמה • ספר המערות • ספר המתים (הפפירוס של אני) • ספר הנשימה • ספר השערים | |
| פולחן | מקדשים מצריים (מקדש לוקסור • כרנך • מקדשי אבו סימבל) • הפירמידות במצרים (הפירמידה הגדולה של גיזה) • הספינקס הגדול של גיזה • עמק המלכים | |
