עיון (עיר מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחלות שבטי ישראל

עִיוֹן הייתה עיר מקראית, באזור שיועד לשבט דן בצפון נחלת שבט נפתלי, ואשר בשל היותה על גבול הצורים והצידונים, ידעה כיבושים רבים.

תחילה, העיר נזכרת בתיאור כיבושי בן הדד הראשון הארמי בממלכת ישראל: "וַיִּשְׁמַע בֶּן-הֲדַד אֶל-הַמֶּלֶךְ אָסָא, וַיִּשְׁלַח אֶת-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר-לוֹ עַל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה"[1].

לאחר מכן, נזכרת בתיאור כיבושי תגלת-פלאסר השלישי מלך אשור: "בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר"[2].

בתקופת המשנה והתלמוד נזכרת נוקבתא דעיון, כנקודה הצפון-מזרחית של ארץ ישראל בתחום שהחזיקו עולי בבל[3].

שמה של העיר הקדומה השתמר לפי הסברה[מי הסובר?] בעמק עיון, המכונה בערבית "מרג' עיון", הסמוך מצפון לדן ולאבל בית מעכה.

יהוסף שוורץ הציע כי משמעות המילה "נוקבתא" שבמקורות חז"ל היא "עמק צר", כאשר הכוונה היא לאפיק נחל עיון העובר ליד מטולה[4].

מקום העיר עצמה טרם זוהה בוודאות, ויש המציעים את "תל דבין" שבמרכז עמק עיון, בו נמצאו שרידי חומות וחרסים החל מתקופת הברונזה[5].

יש הסבורים[דרושה הבהרה] כי העיר נזכרת כבר בכתבי המארות המצריים מראשית המאה ה-18 לפני הספירה, וכן ברשימת הערים של תחותמס השלישי מתחילת המאה ה-15 לפני הספירה[5].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוק כ'; וכן ספר דברי הימים ב', פרק ט"ז, פסוק ד'.
  2. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק כ"ט.
  3. ^ תוספתא, שביעית, ד, ה; וכן תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א'.
  4. ^ תבואות הארץ, א, ג.
  5. ^ 5.0 5.1 אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, כרך ו', עמ' 184-185.
Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.