עירית פרנק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות משחק

שימוש בפרמטרים מיושנים [ בכורה ]

עירית פרנק
אין תמונה חופשית
לידה 16 בפברואר 1959 (בת 60)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1982 - הווה
שפה מועדפת עברית
עיסוק בימאות
מקום לימודים תלמה ילין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עירית פרנק (נולדה ב-16 בפברואר 1959) היא שחקנית ובמאית ישראלית. מנכ"לית תיאטרון הסמטה[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנק היא בוגרת מגמת התיאטרון בתיכון תלמה ילין. בהמשך למדה משחק בבית צבי וסיימה את לימודיה בשנת 1982. כבר באותה שנה השתתפה בסרטו של ג'אד נאמן "מגש הכסף" ובדרמת הטלוויזיה האמריקאית "זכרונות אהבה" של NBC בכיכובו של קירק דגלאס, תפקיד שעליו הייתה מועמדת לפרס אמי האמריקאי.

בשנת 1983 לוהקה לתפקיד הראשי בסרט "בחינת בגרות", שם גילמה את אורנה, תלמידת תיכון המנהלת רומן עם בן שכבתה (דן תורן) ונכנסת להיריון.

בשנת 1984 שיחקה בסרט "עדות מאונס" לצד מוסקו אלקלעי, ענת עצמון, נתן דטנר, אורי גבריאל, אושיק לוי ודליק ווליניץ ובאותה שנה השתתפה בסרט הקצר "קירות עץ דקים" לצד אבי קושניר.

בשנת 1985 השתתפה בסרטו של נדב לויתן "בנות" לצד חנה אזולאי הספרי, ענת טופול, חלי גולדנברג, קרוליין לנגפורד ואחרים. באותה שנה השתתפה גם בדרמה האמריקאית "לא בדיוק גן עדן" לצד קווין מק'ינלי ואחרים.

בתחילת שנות השמונים עסקה פרנק גם בהוראת משחק בעיר לוד ובכלא הנשים נווה תרצה, הקימה את אחד הבוטיקים הראשונים ברחוב שינקין בתל אביב ועסקה בפעילות ציבורית. לאחר שנישאה וילדה את בתה ובנה עסקה בהפקה ושיווק הצגות, ערכה וביימה הצגות ילדים ("עלילות מיקי מהו", "פיט-פט-טו") ושימשה כעוזרת הפקה.

בשנת 1993 גילמה את ליאורה בסרטו עטור הפרסים של אסי דיין "החיים על פי אגפא". בהמשך השתתפה בסרט הווידאו "המהפכה" (1995), בסרט הקצר "זכרונות מאפריקה" ובמספר סדרות טלוויזיה, בהן "החבר'ה הטובים", "טיפול נמרץ" ו"סיטי טאוור".

משנת 1998 ועד שנת 2008 שימשה פרנק כמנכ"לית וכמנהלת אמנותית של תיאטרון הסמטה[2]. פרנק התפטרה מהתפקיד עקב דרישת האוניברסיטה העממית בתל אביב, שמינתה אותה כמנכ"לית לאחר התפטרותה[2].

בשנת 2007 התמנתה לתפקיד מנכ"לית האוניברסיטה העממית, ממנו פרשה כעבור שלוש שנים ושבה אל ניהול תיאטרון הסמטה[3].

מכהנת בנוסף כחברת הנהלת אמ"י וכחברה בפורומים שונים המייצגים את מוסדות התרבות בישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]