עליזה הרץ-זומר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף עליזה זומר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עליזה הרץ-זומר
עליזה הרץ-זומר עם הפסנתרנית הרומניה לואיזה בוראק, לונדון 2010
לידה 26 בנובמבר 1903
פראג, ממלכת בוהמיה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בפברואר 2014 (בגיל 110)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פסנתרנית, מורה למוזיקה
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים Artis Bohemiae Amicis (28 בנובמבר 2010) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עליזה (אליס) הֶרץ-זוֹמֶר (Alice Herz-Sommer;‏ 26 בנובמבר 1903, פראג, ממלכת בוהמיה, אוסטריה-הונגריה (צ'כיה) – 23 בפברואר 2014, לונדון) הייתה פסנתרנית יהודייה ניצולת השואה. חייתה במולדתה בוהמיה (ולימים בצ'כוסלובקיה), מ-1949 בישראל ומ-1986 ועד מותה בלונדון.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עליזה הרץ נולדה ב-1903 כאחת מצמד תאומות לסופי ופרידריך הרץ בעיר פראג, בירת ממלכת בוהמיה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום בירת צ'כיה). במשפחה היהודית המתבוללת דוברת הגרמנית היו חמישה ילדים. מגיל צעיר החלה לנגן בפסנתר והייתה לפסנתרנית ידועה, שאף ניגנה כסולנית עם התזמורת הפילהרמונית הצ'כית. הסופר פרנץ קפקא התארח בבית הוריה מדי פעם והיה חבר טוב של פליכס ולטש, שנישא מאוחר יותר לאחותה, אירמה. נישאה ב-1931 למוזיקאי ליאופולד זומר, שהיה כנר מוכשר, אם כי לא עסק בנגינה כמקצוע. ב-1937 נולד בנם, שטֶפַן (לימים רפאל).

כאשר פלשה גרמניה לצ'כוסלובקיה במרץ 1939, עזבו רוב משפחתה וחבריה לארץ ישראל; עליזה וליאופולד שקלו לעלות לארץ ישראל, אך לא עשו זאת בגלל האחריות שהרגישה עליזה כלפי אמה החולה, בגלל הדאגה לעתידו של בנם ובגלל חוסר כסף. אחיותיה מריאנה, אירמה ומשפחותיהן הצליחו לצאת מפראג בליל כניסתו של היטלר. ב-1942 נשלחה האם לטרזיינשטאט ואחר כך לטרבלינקה, שם נספתה. כעבור שנה, ב-1943, נשלחה עליזה עם בעלה ובנה לטרזיינשטאט.

כשגילו הגרמנים במחנה כי היא פסנתרנית ידועה, הטילו עליה לנגן בקונצרטים במחנה. זומר הסכימה כדי להגן על בנה שטפן, אך בעלה נשלח באוקטובר 1944 לאושוויץ ואחר כך לדכאו, שם מת. אחרי שחרור המחנה במאי 1945 חזרה זומר לפראג, ובמרץ 1949 עלתה לישראל והצטרפה למשפחתה בירושלים, שם הייתה למורה בקונסרבטוריון. אחותה התאומה, מריאנה, נישאה לאמיל אדלר. בנה עברת את שמו לרפאל, היה לצ'לן מפורסם ועבר לגור בלונדון, וב-1986 הצטרפה אליו זומר. הבן רפאל נפטר ב-2001 במהלך סיור בישראל.[1]

ב-2005 הופק סרט דוקומנטרי על חייה בשם "מגיהנום לגן עדן". ב-2011 יצא סרט על אודותיה בשם "Alice Dancing Under the Gallows".[2]

בשנותיה האחרונות חייתה זומר בלונדון, והוסיפה לנגן ולהיות פעילה. נחשבה לניצולת השואה המבוגרת ביותר, אך בהמשך התברר כי ישראל קרישטל, ניצול שואה והגבר המבוגר בעולם, נולד לפניה.

נפטרה ב-23 בפברואר 2014, בגיל 110. הותירה אחריה שני נכדים.

ב-2014 סרט דוקומנטרי קצר שנעשה על חייה "The Lady in Number 6: Music Save My Life"‏ (2013),[3] זכה לפרס אוסקר בקטגורית הסרט הדוקמנטרי הקצר.[4][5], שבוע בדיוק לאחר מותה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Melissa Müller, Reinhard Piechocki, A Garden of Eden in Hell: The Life of Alice Herz-Sommer; translated by Giles MacDonogh, London: Pan Books,‎‪ 2007. (התפרסם בהמשך בשם Alice's Piano)
  • Caroline Stoessinger, A Century of Wisdom: Lessons from the Life of Alice Herz-Sommer, the World's Oldest Living Holocaust Survivor, New York: Spiegel & Grau, 2012.‎

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על בנה ראו: יפעת נבוהערב עם: הצ'לן רפאל זומר: הנגינה כסם חיים, מעריב, 6 בפברואר 1972 (ראיון); Louise Greenberg, Obituary: Raphael Sommer: Cellist whose musical flair survived a concentration camp, The Guardian, 28 November 2001.
  2. ^ אתר הסרט.
  3. ^ אתר הסרט; IMDB Logo 2016.svg "The Lady In Number 6", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית).
  4. ^ מערכת mako תרבות, ‏ניצולת השואה המבוגרת ביותר מועמדת לאוסקר, באתר ‏mako‏‏, ‏17 בפברואר 2014‏
  5. ^ http://www.haaretz.com/culture/arts-leisure/1.577630