ענת ניר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ענת ניר
ענת ניר, 2022
ענת ניר, 2022
לידה 3 בנובמבר 1979 (בת 44)
גני יהודה, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מקום מגורים תל אביב-יפו, ישראל
פעילות בולטת יו"ר פמיננסי - מכללה כלכלית לנשים, חברת ועד מנהל באגודת הלהט"ב
השכלה
מקצוע פוליטיקאית
מפלגה מרצ
www.anatnir.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ענת ניר (נולדה ב-3 בנובמבר 1979) היא יזמת תרבות, פעילה חברתית ופוליטית,[1] מרצה ואשת שיווק ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניר היא בתה של ד"ר לילי ניר, פעילה פמיניסטית, מייסדת "פמיננסי - מכללה כלכלית לנשים". היא גדלה בסביון, למדה בתיכון מקיף יהוד ושירתה בצה"ל כמפקדת מחלקה ובהמשך כקצינת הדרכה בחיל האוויר.

בוגרת תואר ראשון במינהל עסקים עם התמחות בשיווק ותואר שני במגדר ויישוב סכסוכים בינלאומיים של האוניברסיטה למען השלום של האו"ם. את התזה שלה כתבה בנושא העצמה כלכלית של נשים בישראל.

ענת ניר במחאת הלהט"ב 2018
ענת ניר ביום הבחירות לראשות מרצ 2018

בגיל 21 הקימה את הבר הלסבי "מקום" בתל אביב והחלה ליזום ולהפיק אירועי תרבות ופסטיבלים, רבים מהם יחד עם דנה זיו. יחד הן פעלו בשם "דנה וענת".[2][3] אחד האירועים הבולטים בהפקתן היה לסבית קטלנית, פסטיבל קולנוע לסבי ישראלי המתקיים אחת לשנה מאז 2008.

בשנת 2015 הצטרפה לחברת "אינטראקטינג טכנולוגיות" כמנהלת השיווק של "Moovz", הרשת החברתית הגדולה בעולם לקהילת הלהט"ב,[1][4][5] שם עבדה במשך כשנתיים עד שהחליטה להיכנס לחיים הפוליטיים.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז ינואר 2013 מכהנת ניר כיושבת ראש "פמיננסי", מכללה כלכלית לנשים.[1] בשנים 2015–2017 כיהנה כחברת ועד מנהל באגודה למען הלהט"ב[1] והייתה ממובילי המחאה כנגד משרד התיירות אשר הביאה את משרד האוצר להעביר סכום של 10 מיליון שקלים לטובת פעילות ייעודית של הקהילה הגאה.[6]

ניר שותפה להפקה וניהול התוכן של אירועים רבים. בהם מצעד הגאווה בתל אביב (2012-2009), אירוע הגאווה השני בבאר שבע (2011) והקמפיין לעידוד תיירות גאה מטעם משרד התיירות והתאחדות המלונות אשר זיכה את העיר תל אביב בתחרות בינלאומית בתואר העיר הגאה הטובה בעולם לשנת 2011. היא הייתה מיוזמי כנס הכלכלה הוורודה הראשון שנערך בישראל.[7][8]

בדצמבר 2018 הייתה ניר אחת מהמקימות של קואליציית ארגוני הנשים "דגל אדום",[9][10] ויחד איתה הייתה מיוזמות ומובילות מחאת הנשים[11][12] שכללה שביתה ביום שלישי, 4 בדצמבר, וסדרת אירועי מחאה שהסתיימו בעצרת מרכזית בכיכר רבין. ניר נמנתה עם מארגנות העצרת ובה גם נאמה וקראה למאבק משותף "מעבר לסקטורים וחוצה מגזרים, מעמדות, עדות, ולאומים, שישנה את סדר היום הציבורי ויביא את הקול הנשי לכנסת".[13] על פעילותה זו נבחרה ניר, יחד עם שאר יוזמות מחאת הנשים, לאחת מ-50 הגיבורים החברתיים של שנת 2018, של אתר ynet.[14]

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017 מכרה ניר את חלקה בחברת ההפקות בה הייתה שותפה על מנת להתמודד על מקום ברשימת מרצ לכנסת, במסגרת יוזמת "אבוקדו" בתוך המפלגה בה היא שותפה מייסדת. מטרת היוזמה היא לקדם תפיסת עולם פוליטית שונה שאינה מושתתת על "פוליטיקת זהויות שטחית שבמסגרתה יקנו לנו שריון כלשהו במפלגות הקיימות",[15] אלא מבוססת על קידום פוליטיקה של טוב משותף, וזאת באמצעות גיבושה של הקהילה הגאה סביב ערכים משותפים ולא סביב העדפה מינית במטרה לייצר כוח פוליטי משמעותי.[16][17]

בדצמבר 2018 הכריזה ניר כי תתמודד על מקום ברשימת מרצ לכנסת ה-21, בבחירת הפנימיות שיערכו בפברואר 2019.[18] בבחירות המקדימות לרשימת מרצ שנערכו ב-14 בפברואר 2019 הגיעה למקום ה-14 ברשימה.[19]

לאחר פיזור הכנסת ה-21 והקדמת הבחירות לכנסת ה-22 נערכו בוועידת מרצ בחירות מקדימות חוזרות בהן התמודדה ניר והתקדמה למקום ה-13 ברשימה, אך לאחר הקמת המחנה הדמוקרטי נדחקה למקום 31.[20] לקראת הבחירות לכנסת ה-24, עם החלטת מרצ לרוץ ללא חיבור למפלגה אחרת, הוצבה במקום ה-11 ברשימה אך לא נבחרה לכנסת.[21] לקראת הבחירות לכנסת העשרים וחמש התמודדה שוב במסגרת הבחירות המקדימות במרצ והגיעה למקום ה-18.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ענת ניר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 ענת ניר, באתר WDG
  2. ^ ליבי רסקין, ‏דנה וענת חוגגות עשור: הלסביות ששינו את פני הקהילה, באתר ‏מאקו‏, 13 בדצמבר 2012
  3. ^ 8. דנה זיו, ענת ניר וליאור אלפנט, באתר ‏מאקו‏, 25 בדצמבר 2011
  4. ^ ג'ורג' אבני, ‏זוזי לאפליקציה: מובז מנסה לכבוש את הנשים, באתר ‏מאקו‏, 5 באוקטובר 2015
  5. ^ אתר למנויים בלבד הדר קנה, ההומואים כובשים את התרבות הפופולרית - אז למה הלסביות נשארות בחוץ?, באתר TheMarker‏, 12 ביולי 2016
  6. ^ אתר למנויים בלבד אילן ליאור, בעקבות מחאת הלהט"ב: משרד התיירות הקפיא קמפיין להבאת תיירים למצעד הגאווה, באתר הארץ, 18 באפריל 2016
  7. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏כלכלה ורודה: 63% מהקהילה הגאה יעדיפו פרסום ייעודי להם, באתר גלובס, 9 ביוני 2014
  8. ^ נסלי ברדה תנחה ועידה כלכלית ראשונה לקהילה ההומו-לסבית, באתר גלובס, 2 ביוני 2014
  9. ^ אמיר אלון, תלם יהב ויהודה שוחט, נגד אלימות, אפליה ועושק: 50 הגיבורים החברתיים של 2018, באתר ynet, 31 בדצמבר 2018
  10. ^ מארגנות שביתת הנשים: "זו לא הצלחה אישית, אלא של כל הנשים", באתר Xnet‏, 4 בדצמבר 2018
  11. ^ איתי שיקמן, מכאן יצאה לדרך שביתת הנשים: דירת השותפות בת"א שהפכה לחמ"ל, באתר ynet, 3 בדצמבר 2018
  12. ^ אמיר אלון ואיתי בלומנטל, שביתת הנשים: ההסתדרות תומכת, ייתכנו דחיות בטיסות, באתר ynet, 2 בדצמבר 2018
  13. ^ אתר למנויים בלבד בר פלג, "אנחנו דורשות מעשים": כ-20 אלף הפגינו בתל אביב במחאה על האלימות נגד נשים, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2018
  14. ^ אמיר אלון, תלם יהב ויהודה שוחט, נגד אלימות, אפליה ועושק: 50 הגיבורים החברתיים של 2018, באתר ynet, 31 בדצמבר 2018
  15. ^ גיא פרחי, זהבה, מאחורייך: האם פעילי יוזמת אבוקדו יעמדו בראשות מרצ?, באתר Time Out תל אביב, 8 ביוני 2017
  16. ^ אתר למנויים בלבד נחמה דואק, ארץ במקום מרצ, באתר "ידיעות אחרונות", 8 ביוני 2017
  17. ^ אמרי קלמן וענת ניר הודיעו: מתכוונים לרוץ לראשות מרצ, באתר WDG ‏, 25 במאי 2017
  18. ^ ההודעה של ענת ניר על ההתמודדות בפריימריז של מרצ,עמוד הפייסבוק של ענת ניר, 30 בדצמבר 2018
  19. ^ רשימת מרצ לכנסת ה-21, מתוך אתר ועדת הבחירות המרכזית
  20. ^ רשימת מרצ לכנסת ה-22, מתוך אתר מרצ
  21. ^ רשימת מרצ לכנסת ה-24, מתוך אתר ועדת הבחירות המרכזית