פאולו סורנטינו
 | |
| לידה |
31 במאי 1970 (בן 49) נאפולי, איטליה  |
|---|---|
| מדינה |
איטליה |
| שפה מועדפת |
אנגלית, איטלקית |
| עיסוק |
במאי קולנוע, תסריטאי, שחקן, מחזאי |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת נאפולי פדריקו השני |
| בן או בת זוג |
Daniela D'Antonio |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
פאולו סורנטינו (באיטלקית:Paolo Sorrentino; נולד ב-31 במאי 1970) הוא במאי, מפיק וסופר איטלקי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בנאפולי ברובע ארנלה. בגיל 16 התייתם משני הוריו. בהתייחסות לכך הוא ציין: "עבורי, מראדונה הציל את חיי. במשך שנתיים שאלתי את אבי אם מותר לי ללכת למשחק כדורגל של נאפולי, מאחר שבילינו את סוף השבוע בכפר בבית המשפחה בעיירת הנופש רוקאראזו (אנ').בכל פעם שביקשתי ללכת, הוא ציין שאני עדיין קטן מדי. בפעם האחרונה ששאלתי, נענתי בחיוב: זה היה משחק בין נאפולי לאמפולי. ביקשתי את טובתו של חבר שלי שיקח אותי למשחק. כשהמשחק הסתיים, החבר הודיע לי שקרתה תאונה. אבא ואמא מתו בשנתם. מדברר שהייתה תקלה בתנור, והייתה דליפת גז. הם הורעלו מפחמן חד-חמצני"[1]
סורנטינו החל כבמאי מקומי, אשר עוסק בנושאים הפנימיים הבוערים של איטליה, ושל עירו נאפולי בפרט - פוליטיקאים מושחתים, עולם המאפיה, פערי הדורות ועוד. את הפריצה שלו עשה סורנטינו בעקבות סרטו מ-2004 "ההשלכות של האהבה", שמתאר איש עסקים בודד שעובד בעל כורחו עם הקאמורה - המאפיה הקמפאנית. ב"חבר המשפחה" תיאר את עולם ההלוואות של השוק האפור וב"דיוו"- בפוליטקאי מעורר המחלוקת ג'וליו אנדראוטי. לאחר מכן, הוא עבד על "זה בוודאי המקום", סרט באנגלית שבו מגלם שון פן את דמותו של המוזיקאי רוברט סמית'. ב"יפה לנצח" מתוארים חיי הלילה של רומא מעיניו של ג'פ גמברלה, עיתונאי ופנסיונר, וב"נעורים" המלחין בדימוס פרד בלינגר (מייקל קיין) והמוזקיאי מייק בויל (הארווי קייטל) יוצאים לחופשה בהרי האלפים, שם יתעמתו עם משקעי העבר. סרטו האחרון "הם" היא ביוגרפיה על שערוריותיו של סילביו ברלוסקוני.
בנוסף על סרטיו, בימה וכתב סורנטינו מספר סדרות טלוויזיה: "הקבוצה" על יחידת משטרה בפישינולה נאפולי, הסדרות הקומיות "שבת ראשון שני" ו"הקולות שבפנים" על בסיס מחזותיו של אדוארדו דה פיליפו, ושתי הפקות הענק האפיפיור הצעיר והאפיפיור החדש - דרמות מומצאות על חיי האפיפיור האמריקני הראשון, פיוס השלושה-עשר ועל אנשי הותיקן. סורנטינו ציין כי מבחינתו, כל אחת מן הסדרות היא למעשה "סרט בן 10 שעות". זאת ועוד, סורנטינו נוהג לשתף פעולה ברוב יצירותיו עם השחקן טוני סרבילו (אנ') והצלם לוקה ביגאצי (אנ').
פרסים ופסטיבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חמישה מסרטיו הוצגו בפסטיבל קאן, כאשר סרטו "il divo" זכה בפרס חבר השופטים. ב-2014 סרטו "יפה לנצח" (La grande bellezza) זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ,בבאפט"א לסרט שאינו דובר אנגלית ובארבעה פרסי האקדמיה האירופית לקולנוע, תשעה פרסי דויד של דונטלו ושש זכיות בסרט הכסף. ב-2015 הוא כתב וביים את סרטו באנגלית "נעורים" (עם מייקל קיין, רייצ'ל וייס והארווי קייטל) שזכה בשלושה פרסי האקדמיה האירופית לקולנוע, כולל לסרט הטוב ביותר. ב-2016 כתב וביים ביחד עם ערוצי Sky וHBO את הסדרה האפיפיור הצעיר (עם ג'וד לאו ודיאן קיטון). ב-2020 עלתה עונת המשך, בשם האפיפיור החדש.
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סרטים
| מספר | שנה | שם הסרט בעברית | שם הסרט באיטלקית | תפקידיו בסרט | |||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| במאי | תסריט | שחקן | |||||
| 1 | 1998 | האבק של נאפולי | Polvere di Napoli |  |
 |
| |
| 2 | 2001 | אדם אחד יותר | L'uomo in più | |
|
| |
| 3 | 2004 | ההשלכות של האהבה | Le conseguenze dell'amore | |
|
| |
| 4 | 2006 | חבר המשפחה | L'amico di famiglia) | |
|
| |
| 5 | 2006 | הקיימן | Il caimano | |
|
| |
| 6 | 2008 | הדיוו | Il divo | |
|
| |
| 7 | 2009 | שאלה של הלב | Questione di cuore | |
|
| |
| 8 | 2011 | זה בוודאי המקום | This Must Be the Place | |
|
| |
| 9 | 2013 | יפה לנצח | La grande bellezza | |
|
| |
| 10 | 2014 | ריו, אני אוהב אותך | Rio, Eu Te Amo | |
|
| |
| 11 | 2015 | נעורים | Youth - La giovinezza | |
|
| |
| 12 | 2018 | הם | Loro | |
|
| |
- סדרות טלוויזיה
| מספר | שנה | שם הסדרה בעברית | שם הסדרה באיטלקית | תפקידיו בסדרה | |||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| במאי | תסריט | שחקן | |||||
| 1 | 2000 | הקבוצה | La squadra | |
|
| |
| 2 | 2004 | שבת ראשון שני | Sabato, domenica e lunedì | |
|
| |
| 3 | 2010 | בוריס | Boris | |
|
| |
| 4 | 2014 | הקולות שבפנים | Le voci di dentro | |
|
| |
| 5 | 2016 | האפיפיור הצעיר | The Young Pope | |
|
| |
| 6 | 2020 | האפיפיור החדש | The New Pope | |
|
| |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Aldo Cazzullo, Sorrentino: «Quella trasferta da ragazzo per vedere Maradona che mi ha salvato la vita», Corriere della Sera, 2016-10-22 (באיטלקית)
