פאול יוליוס רויטר
 | |
| לידה |
21 ביולי 1816 קאסל, הסן  |
|---|---|
| פטירה |
25 בפברואר 1899 (בגיל 82) ניס, צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות וסט נורווד |
| שם לידה |
Israel Beer Josaphat |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, נסיכות הבוחר מהסן |
| תארים |
פרייהר, ברון |
| השקפה דתית |
יהדות |
| בת זוג |
Ida Maria Magnus |
| ילדים |
הרברט, George Baron de Reuter, Clementine Maria Chermside |
| מספר ילדים |
5 |
| פרסים והוקרה |
ennoblement (1871) |
  | |
פאול יוליוס רויטר (בגרמנית: Paul Julius Freiherr von Reuter; 21 ביולי 1816 – 25 בפברואר 1899) היה יזם בריטי ממוצא יהודי-גרמני בתחום התקשורת במאה ה-19, חלוץ בתחום סוכנויות הידיעות, ומייסד סוכנות הידיעות "רויטרס".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בקאסל בשם ישראל בר יהושפט לרב העיר והמדינה רבי שמואל לוי יהושפט ולבטי סנדרס. בהיותו בן 13 נפטר אביו והוא נשלח אל דודו הבנקאי בגטינגן. בגטינגן פגש את קרל פרידריך גאוס, שעסק באותה עת בניסויים בטלגרף, וגם הוא התחיל להתעניין בטלגרף כמכשיר להעברת ידיעות במהירות, דבר שזרע את מיקודו העסקי בשנים הבאות.
ב-29 באוקטובר 1845 עקר ללונדון, וב-16 בנובמבר התנצר בכנסייה לותרנית ושינה את שמו לפאול יוליוס רויטר. צעדו זה לא היה חריג במידה קיצונית בקרב יהודי גרמניה באותה תקופה, ורויטר שב לגרמניה וקבע את מקום מגוריו בברלין, שם נשא אישה בשם אידה מריה אליזבת קלמנטיין מאגנוס, בתו של תעשיין עשיר.
ב-1848 עם גל מהפכות "אביב העמים" באירופה, וכינונה של הרפובליקה הצרפתית השנייה, עקר לפריז, שם עבד בשירות הידיעות של שרל-לואי אוואס (אנ') כמתרגם. עם כניסת הטלגרף לשימוש ציבורי, החלו סוכנויות שונות להשתמש בו להעברת ידיעות מהירות בעיקר בענייני כלכלה. רויטר זיהה את ההזדמנות ועם פתיחתו לשימוש הציבור של קו הטלגרף ברלין-אאכן, הקים רויטר את סוכנות הידיעות שלו באאכן, ממנה שלח ידיעות לכל חלקי היבשת, כשהוא עושה שימוש ביוני דואר כדי לקצר את זמן הקישור בין הערים הגדולות, באמצעות שילוב זה של ישן וחדש השיג רויטר יתרון מכריע של יום על פני מתחריו שעשו שימוש באמצעי שילוח מסורתיים כמו עגלות דואר. בשלוש השנים הבאות פיתח ושיכלל את התשתיות לתעשיית החדשות שלו שעברה עם הזמן להיות מבוססת לגמרי על קווי הטלגרף, וב-1851 חזר ללונדון והקים את סוכנות הידיעות "רויטרס" בבורסה לניירות ערך בלונדון.
לאחר שביסס את מעמדו כמקור חדשות אמין, פנה לעיתוני בריטניה הגדולים כדי להרחיב את תחום עיסוקה של הסוכנות גם לידיעות מדיניות. כדי להחדיר את מקור המידע החדש לעיתונים הגדולים שהחזיקו שליחים בערי הבירה הגדולות באירופה, והתייחסו לטלגרף בחשדנות, הציע רויטר את שירותי הסוכנות החדשה שהקים בחינם למשך חודש. למרות זאת חדירתו לשוק הייתה איטית ונדרשו שנים עד שכל עיתוני בריטניה הנחשבים ניאותו להשתמש בשירותיו.
ב-17 במרץ 1857 קיבל רויטר אזרחות בריטית. ב-7 בספטמבר 1871 העניק לו ארנסט השני, דוכס סקסוניה-קובורג-גותה את תואר האצולה הגרמני פרייהר (Freiherr) ושמו בגרמנית שונה ל"Paul Julius Freiherr von Reuter". בנובמבר 1891 העניקה לו ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת (ולצאצאיו הגברים) את הזכות להשתמש באותו תואר גרמני בבריטניה, בשמו המקביל באנגלית ברון (Baron).
רויטר מת ב-25 בפברואר 1899 בווילה רויטר, בניס, צרפת. הוא נקבר בבית הקברות וסט נורווד (אנ') בלונדון.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1845 התחתן רויטר עם אידה מריה מגנוס, בתו של פרידריך מרטין מגנוס, בנקאי גרמני בברלין. נולדו להם שלושה בנים: הרברט (אנ') שירש אותו כברון רויטר, ג'ורג' ואלפרד. קלמנטינה מריה, אחת מבנותיו, התחתנה עם הרוזן השוודי אוטו סטנבוק, ואחרי מותו של סטנבוק, סר הרברט צ'רמסייד, מושל קווינסלנד.
לאחיו של הברון השני ג'ורג' נולדו שני בנים, אוליבר (שהפך לברון רויטר הרביעי) ורונלד. בת המשפחה האחרונה, מרגריט, הברונית דה רויטר, אלמנת הברון הרביעי ונכדתו של פול יוליוס רויטר, נפטרה ב-25 בינואר 2009 בגיל 96 ללא ילדים והייתה הנצר האחרון לשושלת.[1]
אחיו הגדול של רויטר, רבי גרשון יהושפט, מילא את מקום אביו ברבנות קאסל, ולאחר מכן כיהן כר"מ בקלויז בהלברשטאדט (שם היה רבו של רבי עזריאל הילדסהיימר). נפטר בניסן ה'תרמ"ג (1883).[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שאול גינזבורג, היהודי הגרמני שיסד את סוכנות הידיעות הראשונה והגדולה ביותר בעולם, הארץ, 28 ביוני 1938
- ש. גינזבורג, תולדות "רויטר", פארווערטס. תרגום המאמר לעברית בעיתון "הצופה", 22 בדצמבר 1937
- פאול יוליוס רויטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פאול יוליוס רויטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ מתה הנצר האחרון לשושלת רויטרס, באתר הארץ, 27 בינואר 2009
- ↑ עזריאל הילדסהיימר (הנכד), "רבני הלברשטט וחכמיה", בתוך: יצחק רפאל (עורך), ספר אביעד, מוסד הרב קוק תשמ"ו, עמ' רנ.