פאיז א-סראג'

פאיז א-סראג'
فايز السراج

צילום משנת 2017
לידה	20 בפברואר 1960 (בן 64) טריפולי שבלוב
מדינה
השכלה	אוניברסיטת טריפולי
עיסוק	פוליטיקאי, אדריכל
מפלגה	פוליטיקאי עצמאי
ראש ממשלת לוב 12 במרץ 2016 – 15 במרץ 2021 (5 שנים)

פאיז א-סראג' עם ג'ון קרי

פאיז מוסטפא א-סראג' (בערבית: فايز السراج או فائز السراج; נולד ב-20 בפברואר 1960 בטריפולי) הוא איש עסקים ופוליטיקאי לובי שכיהן, בהתאם להסכמי סחיראת מדצמבר 2015, כראש המועצה הנשיאותית וכראש ממשלת ההסכמה הלאומית של לוב עד מרץ 2021, כשהוחלף על ידי מוחמד אל-מנפי. את כהונתו בתפקידיו הבכירים התחיל סראג' בגלות תוניס ב-12 במרץ 2016 וב-30 במרץ אותה שנה עבר עם ממשלתו לטריפולי. סראג' הוא אדריכל בהכשרתו. את פעילותו הפרלמנטרית החל ב-2014 כחבר ב"בית הנבחרים" המוכר על ידי האו"ם, שפעל בטוברוק.

ביוגרפיה

השנים המוקדמות

פאיז א-סראג' נולד בשנת 1960 בטריפולי כבנו של מוסטפא א-סראג', שכיהן מספר פעמים כשר בממשלה בימי הממלכה הלובית. מוצא משפחתו המבוססת היה בנתנים עות'מאנים בני קולולו (קראע'לה) שהיו לבעלי חנויות ואחוזות רחבות ידיים. למד אדריכלות ותכנון ערים באוניברסיטת טריפולי. בימי משטר הג'מאהיריה של הקולונל מועמר קדאפי עבד כפקיד במשרד הבינוי הלובי. מאוחר יותר ניהל חברה פרטית לייעוץ בתחום פרויקטים הנדסיים.

הקריירה הפוליטית

חבר בפרלמנט

אחרי המהפכה שהביאה לנפילת השליט מועמר קדאפי, ביולי 2012 נבחר פאיז א-סראג' כחבר בקונגרס הכללי הלאומי ושימש בתפקיד זה למשך שנתיים. ב-25 ביוני 2014 הוא נבחר לבית הנבחרים הלובי שנכנס לתפקידיו ב-4 באוגוסט באותה שנה. בשנת 2014 שימש כשר הדיור והשירותים בציבוריים בממשלת אחמד מעיתיק שכיהנה זמן קצר מאוד.

ראש מדינה וראש ממשלה

ב-17 בדצמבר 2015 נחתם בסחיראת, במרוקו, תחת חסות האו"ם הסכם בין שני השלטונות היריבים בטוברוק ובטריפולי, במטרה לשים קץ למלחמת האזרחים השנייה בלוב. א-סראג' נמצא כמועמד מתאים כדי להתמנות לראש המדינה ולראשות ממשלת ההסכמה הלאומית שהרכבה חיכה לאישורם של שני הפרלמנטים היריבים – הקונגרס הלאומי הכללי בטריפולי ובית הנבחרים בטוברוק. ב-9 בינואר 2016 היה סראג' יעד לניסיון התנקשות בדרך שבין זליתן למסראתה.

הוא הצליח להרכיב ממשלה ב-19 בינואר אך בית הנבחרים הלובי היושב בטוברוק סירב להעניק לה את אמונו. בנסיבות אלה, ב-25 בינואר התפטר סראג' וממשלתו. אולם למחרת, ב-26 בינואר, הוא הודיע כי ירכיב ממשלה חדשה תוך 10 ימים. ב-2 בפברואר 2016 פגש את הגנרל ח'ליפה חפתר, המפקד הראשי של הכוחות במזרח לוב, וב-9 בפברואר ביקש שהות של שבוע נוסף כדי להרכיב את הממשלה. לא ניתן היה להשיג בהתחלה את אישור הפרלמנט מפני שנעדרו חברים רבים שהיו צריכים להשתתף בהצבעה. עם זאת, הוא נכנס לתפקידיו כבר ב-12 במרץ בתוניס, ללא הצבעת אמון, אך בתמיכת מעצמות מערביות - ארצות הברית, צרפת, גרמניה, איטליה והממלכה המאוחדת. ההנהגה החדשה הצדיקה את הלגיטימיות שלה על ידי עצומה שנחתמה על ידי רוב חברי בית הנבחרים. למחרת הודיעו עשר ערים במערב לוב - ובהן סבראטה, זאווייה וזוארה, כי הן תומכות בממשלת האחדות הלאומית.

בסופו של דבר גם ממשלת ח'ליפה אל-ע'וויל בטריפולי הסכימה לפנות את מקומה לממשלה הנתמכת על ידי האו"ם. ב-30 במרץ 2016 סראג' עם עוד שישה חברי מועצת הנשיאות והממשלה בדרך הגיעו לטריפולי. למחרת משרדי הממשלה היו בשליטתם. ראש הממשלה ח'ליפה אל ע'אווי שמונה על ידי הקונגרס נמלט למיסראתה. ב-14 באוקטובר 2016 כוחות נאמנים לקונגרס הלאומי הכללי השתלטו על מלון "ריקסוס" מושב המועצה המדינית העליונה, והודיעו על חזרת ממשלתו של אל-ע'וויל. בטריפולי פרצו עימותים בין הנאמנים לסראג' לכוחות הנאמנים לאל-ע'וויל' שלא הצליחו בסופו של דבר להשיג תמיכה רחבה. בסוף אוקטובר 2016 עבר מועצת המדינה העליונה למלון רדיסון בלו אל מהרי.

בזירה הצבאית

ב-6 בינואר 2016 בהתאם להסכם בין סראג' לממשלה בטוברוק הוקמה מועצה צבאית בראשות הגנרל ח'ליפה חפתר. השליח המיוחד של האו"ם בלוב, מרטין קובלר, נאלץ להפר את תנאי ההסכם בסחיראט לפיהם אחרי הקמת ממשלת האחדות הלאומית כל התפקידים הצבאיים יפונו.

ממשלו של סראג' עשה מאמצים להקמת צבא לאומי אמיתי בשירות שלטונו אבל רוב הכוחות שהיו ברשותו היו מרכבים ממילציות שונות, כמו "הכוח להגנתה של טריפולי" וככוחות מקומיים בערים מיסראתה וזינתאן. בפברואר 2017 סירובו של חפתר לשאת ולתת עם סראג' אכזב את מצרים. הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי עמד על כך שבית הנבחרים הלובי וממשלת ההסכמה הלאומית יגיעו להסכם וישימו קץ למלחמת האזרחים ויעצרו את התפשטות התנועה האסלאמית והג'יהדיסטית שקמה תוך כדי כך. מצרים הביעה דאגה מעליית השפעת האחים המוסלמים עקב המשך המלחמה בין לובים. איטליה המשיכה לתמוך לממשל סראג' והייתה הראשונה בין מדינות המערב שב-10 בינואר 2017 פתחה שגרירות בטריפולי - אחרי שנתיים של סגירה.

ב-1 ביוני 2017 הודיעה ממשלת ההסכמה הלאומית על הקמת שבעה אזורים צבאיים בכל לוב, שכללו את טריפולי, בנגזי, טוברוק, בדרום: סבהא, אל-כופרה, במרכז (ממסראתה עד זואיתינה) ומערב (ממערב לטריפולי עד לג'בל נפוסה). מפקדיהם של כל אזור חויבו לאמן ולהכין את כוחותיהם ולהיות נתונים לפיקוחו של ראש המטה הכללי של הצבא הלובי. באותה תקופה לא כל השטחים שהוזכרו היו בשליטת ממשלת ההסכמה הלאומית. באוגוסט 2018 פרצו קרבות בין יחידות צבאיות שונות שהיו כפופות למשרד הביטחון מה שאילץ את ראש הממשלה סראג' לגייס לעיר הבירה מיליציות חדשות מכמה ערים אחרות. באביב 2019 יצא המרשל חפתר למתקפה על טריפולי. מול האיום הצבאו של חפתר, שנתמך במידות שונות, בין היתר על ידי רוסיה, מצרים, צרפת ואחרים, השיג סראג' סיוע צבאי יעיל מטורקיה ועזרה מקטר. סראג' הגיב במתקפת מתואמת של כוחותיו נגד שנקראה "מבצע הר הגעש הסוער". פרט למשמר הנשיאות שאומן אחרי הקמתו על ידי קרבניירים איטלקים, התבסס הכוח הנאמן לממשלה בטריפולי על האחים המוסלמים, על משמר מפעלי הנפט, על חטיבת 301 (מורכבת מהמיליציה ממיסוראתה), חטיבת אבו סלים וחטיבת נוואסי (שמומנו על ידי האיחוד האירופי) ועל חלקים מחיל הים וחיל האוויר הלובי (שנשאר ברובו נאמן לממשלה, ושבסיסיו בשדות תעופה שונים ברחבי המדינה ובמיוחד זה שבמסראתה), מיליציות של טוארגים, בני טבו וברברים אחרים שבגבול עם אלג'יריה וניז'ר.

מדיניות הפנים

עם כניסתו לתפקיד בטריפולי הפך א-סראג' למנהיג הלובי היחיד הזוכה להכרת הקהילה הבינלאומית. משאבי הנפט שעד אז שווקו על ידי היריבים בטוברוק הועמדו לרשות הממשל החדש. ממשלת סראג' הקימה חדר מבצעים במלחמה נגד כוחות המדינה האסלאמית שפעלו בלוב והקימה משמר נשיאותי.

ב-10 במאי 2016 ממשלתו הקימה משמר נשיאותי וב-12 ביולי 2016 עברה לבניינים הרשמיים במרכז הבירה.

ב-14 באוקטובר 2016 הודיע ראש הממשלה לשעבר ח'ליפה אל ע'וול שממשלתו חוזר לשלטון והשתלטה על בניין המועצה המדינית העליונה. בסופו של דבר ב-16 במרץ 2017 אל ע'וול סולק שוב אחרי קרבות שבהם נפצע ושהביאו לכיבוש המלון ריקסוס על ידי כוחות ממשלת ההסכמה הלאומית של סראג'.

ב-2 במאי 2017 נפגש סראג' עם המרשל חפתר באבו דאבי לראשונה מאז שנבחר בראש המועצה הנשיאותית. שני המנהיגים הודיעו כי בקרוב יפורסם הסכם ביניהם.

ב-18 במאי 2017 במרכז טריפולי כוחות הקשורים לממשלתו של סראג' היו מעורבים בטבח של 140 אנשים, אזרחים ואנשי צבא מתומכי חפתר. משלחת הסיוע של האו"ם הוקיעה את המעשים שכללו שחיטות והוצאות להורג.

ב-25 ביולי 2017 כינס נשיא צרפת עמנואל מקרון בטירת לה סל (La Celle) מפגש בין-לובי תחת חסות ממשלו. בראג' וחפתר חתמו במעמד זה על הסכם שבו התחייבו לשביתת נשק.

ב-17 בדצמבר 2017, שנה אחרי חתימת הסכמי סחיראת, הצהיר המרשל חפתר שהסתיים מנדט המועצה הנשיאותית בטריפולי שאותה הוא להכיר מלכתחילה.

ב-29 במאי 2018 הודיעו כמה סיעות לוביות שהתכנסו בפריז על ארגון בחירות לנשיאות לוב ולפרלמנט המדינה ב-10 בדצמבר 2018.

בפסגה שאורגנה בחסות האו"ם באבו דאבי ב-27 בפברואר 2019 הגיעו סראג' וחפתר להסכם עקרונות חדש על ארגון בחירות.

ב-16 באפריל 2020 נוכח מגפת הקורונה הכריז סראג' על סגר כללי במערב לוב. ב-20 באוגוסט 2020 אחרי הסכם חדש לשביתת נשק הודיע סראג' על בחירות עתידיות במרץ 2021.

ב-23–26 באוגוסט הפגינו מאות אנשים בטריפולי נגד השחיתות.

מדיניות חוץ

באפריל 2016 השתתף א-סראג' במפגש הפסגה של הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי שהתכנס באיסטנבול.

ב-5 ביולי2018 ממשלתו של אל-סראג' התחילה את פעילותה חברת הנפט מליטה אויל אנד גז (בהשתתפות חברת ENI האיטלקית ושל National Oil Company NOC).

ביולי 2018 דחתה ממשלת סראג' את תוכנית האיחוד האירופי בנוגע לעצירת ההגירה לאירופה דרך לוב על ידי הקמת מרכזי מעצר בשטחה.

לעומת זאת הסכימה עם ממשלת קונטה של איטליה להקמתו מחדש בעזרת איטליה, של משמר החוף הלובי.

העברת התפקידים

ב-16 בספטמבר 2020 הודיע סראג' על כוונתו להתפטר בסוף החודש אוקטובר 2020 אולם בסוף אוקטובר חזר מכוונתו. ב-5 בפברואר 2021 הפורום הלובי לשיח פוליטי התכנס בז'נבה ובחר במוחמד אל-מנפי כיורשו של סראג' בתפקיד המועצה הנשיאותית ובעבד אל-חמיד דבייבה בתפקיד ראש הממשלה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פאיז א-סראג' בוויקישיתוף

• פאיז א-סראג', ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• ביוגרפיה באתר CIDOB - מרכז העסקים הבינלאומיים בברצלונה
• באתר réalités(הקישור אינו פעיל)
• כתבה ב"גארדיאן" - ההודעה על הקמת ממשלת אחדות לאומית בלוב אחרי חודשים של משא ומתן, 29 באוקטובר 2015
• מאת ניקיטה צ'וגונוב, "ממשלת ההסכם הלאומי עולה לשלטון", באתר אל-מסדר אל-ערבי, 6 באפריל 2016 (ברוסית)