פאני לוביץ'

פאני לוביץ'
	פאני לוביץ' בסרט "לאט יותר" (1967) תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	18 בספטמבר 1903; חרקוב, אוקראינה
פטירה	15 בספטמבר 1988 (בגיל 84); קריית אתא, ישראל
מדינה	ישראל
	פרופיל ב-IMDb

פאני לוביץ' (גם פניה ליוביץ') (18 בספטמבר 1903 - 15 בספטמבר 1988) הייתה שחקנית ומורה ישראלית למשחק, מראשוני שחקני התיאטרון הלאומי הבימה.

ביוגרפיה

פאני לוביץ' נולדה בדבינסק שבלטביה, אז חלק מן האימפריה הרוסית. למדה משחק בסטודיו הדרמטי העברי "הזמיר" בחרקוב שבאוקראינה. למדה ריקוד בפריז. ב-1921 נסעה למוסקבה במטרה להצטרף לתיאטרון הבימה. שיחקה בהדיבוק בתפקיד קטן. ב-1928 עלו "הבימה" ולוביץ' לארץ ישראל. לוביץ' שיחקה בהצגות "פרופסור מנהיים", "מעשה כשפים", "שומרים", "אבות ובנים", "האם", "מיכל בת שאול", החטא ועונשו, "בת יפתח", "לא אמות כי אחיה", המלט, "שאול", בית ברנרדה אלבה^[1]. ב-1952 עברה ממשחק להוראת המשחק. היא ניהלה ולימדה במשך שנים ב"בית הספר הדרמטי" של תיאטרון הבימה יחד עם צבי פרידלנד. כשבית הספר נסגר, בשנת 1960, המשיכה ללמד במסגרות שונות, בבית הספר לאמנות הבמה בית צבי ברמת גן. בין תלמידיה היו יוסי בנאי, לבנה פינקלשטיין, שושנה רביד, יונה עטרי, שרגא פרידמן, אורנה פורת, שמואל סגל, פאני פנינה פרח, אלישבע מיכאלי ואחרים^[2].

בשנות השישים שיחקה בהצגות "המשרתות" (התיאטרון הקטן), "האב" (תיאטרון חיפה)^[3], "מאי - ערב לילה ושחר" (תיאטרון בימות), ובהבימה בהצגות "אדון פונטילה ומאטי משרתו", "קוורטט" ו"בילי בדאי". העלתה הצגת יחיד, "תהילה" מאת ש"י עגנון בצוותא ב-1971.

פאני לוביץ' נפטרה ערירית אצל אחייניתה בקריית אתא^[4].

לזכרה מחולקת מלגת פאני לוביץ' לתלמידי בית צבי^[5].

פאני לוביץ', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פאני לוביץ', בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב