אלישבע מיכאלי
 | |
| אלישבע מיכאלי בשנת 1948 | |
| לידה |
17 ביוני 1928 תל אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
2 בינואר 2009 (בגיל 80) חיפה, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | 1948–2004 (כ־56 שנים) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אלישבע מיכאלי (17 ביוני 1928 – 2 בינואר 2009) הייתה שחקנית תיאטרון וקולנוע ישראלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיכאלי נולדה וגדלה בתל אביב.
ב-1946, בהיותה בת 18, נישאה למשה משאלי, ונולד להם בן בשם גיורא. משאלי נהרג ב-9 באוקטובר 1948 במהלך מלחמת העצמאות, ומאז מיכאלי גידלה לבדה את בנם. מיכאלי הופיעה במלחמה במסגרת הלהקה הצבאית "הכרמל".
את קריירת המשחק שלה החלה בתיאטרון "אהל". משם החלה להופיע בתיאטרון הבימה בשנת 1955, ובשנת 1959 ביצעה את התפקיד הראשי של הגברת הזקנה ב"ביקור הגברת הזקנה"[1]. בשנת 1960 צורפה לקולקטיב השחקנים שם, אולם עזבה את הבימה בשנת 1965, מכיוון שסירבה לשחק בתפקידים שוליים[2]. היא יצאה לדרך עצמאית ועבדה כפרילנסר וכך הופיעה במרבית התיאטראות בישראל. בין השאר הופיעה כאנטואנט ב"החולה המדומה", בתפקיד ראשי ב"אדם הוא אדם"[3], ב"שלוש אחיות" בתיאטרון חיפה (1967)[4], ב"האב" (1968)[5], כ"נעמי" ב"לילה במאי" וכטקלה ב"נושים"[6]. לאחר שמצאה את עצמה מקבלת תפקידים שאינם לרוחה כדי להתפרנס, כמו התפקיד של נעמי בלילה במאי, פתחה בשנת 1971 חנות עתיקות[7] בלונדון מיניסטור בתל אביב כדי שתוכל להתפרנס ממנה ולקבל רק תפקידים שהיא אוהבת[8], אולם הההצעות לתפקידים הדלדלו ומאמצע שנות ה-70 כמעט ולא קבלה הצעות מתיאטראות. בסוף שנות ה-70 היא סגרה את החנות מסיבות כלכליות וחייתה מקצבת אלמנת המלחמה שלה. בשנת 1982 חזרה לבמה בקאמרי בתפקיד ברונקה בהצגה על פי ספרו של עמוס עוז "מקום אחר"[9]. לאחר מכן הופיעה ב"גירושים מאוחרים", ואז נותרה ללא הצעות במשך חמש שנים עד ששבה לבמה בשנת 1988 בהצגה "לכודים ברשת" בתיאטרון באר שבע[10].
בין המחזות הרבים בהם שיחקה: "הביקור", "מקצועה של גברת וורן", "הבט אחורה בזעם", "הדגן הוא ירוק", "נפוליאון בניו אורליאנס", "אלדוראדו", "נשות וינדזור העליזות" ו"סיפור משפחתי".
בשנת 1962 העלתה עם אחותה הצעירה מיקי (מרים; 1931-1964) את "זהירות נשים", תוכנית פזמונים, במועדון הלילה "עומר כאיים" ביפו.[11].
היא שיחקה גם בסרטי קולנוע רבים: "אבן על כל מיל", "משפחת שמחון", "הבו בנות לאילת", "עליזה מזרחי", "שמונה בעקבות אחד", "הבלש האמיץ שוורץ", "אני אוהב אותך רוזה", "שני קונילמל", "צ'רלי וחצי", "שרית", "ארבינקא", "משפחת צנעני", "תעלת בלאומילך", "יהושע יהושע", "קיץ אצל אריקה", "ג'ירפות", "הירושה", "מסוכנת", "צדק מוחלט" ו"סיפורי בית קפה" (2003)[12], עליו הייתה מועמדת לפרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר[13].
מיכאלי התגוררה שנים רבות בחיפה במרכז הכרמל ועבדה בתיאטרון חיפה, ולאחר מכן עברה ליפו. בשנת 1998 עזבה את ישראל ועברה להתגורר בפלורידה שבארצות הברית, לאחר שהתאכזבה מכך שהתיאטראות הפסיקו להציע לה תפקידים. בשנת 2002 העתיקה את מגוריה לווינה שבאוסטריה. בשנים האחרונות לחייה חזרה לישראל ותחילה התגוררה בדליית אל-כרמל, וכשחלה התדרדרות במצבה עברה לחיפה, קרוב לבנה.
מיכאלי נפטרה ב-2 בינואר 2009 לאחר מאבק במחלת הסרטן, והייתה בת 80 במותה. היא ציוותה לשרוף את גופתה ולפזר את אפרה בים.
ב-6 בפברואר 2009, חודש לאחר מותה, נערך לזכרה ערב מחווה בתיאטרון הקאמרי בתל אביב, בשיתוף פעולה בין התיאטרון המארח לתיאטרון הבימה, ובהשתתפות שחקנים ואנשי תיאטרון רבים[14].
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על תפקידה בהצגת הבימה "ביקור הגברת הזקנה" (1960) זכתה בפרס שחקנית השנה. על תפקידה בסרטה של דליה הגר, "קיץ אצל אריקה" (1991), זכתה בפרס המשחק בפסטיבל לקולנוע צעיר. ב-2003 הייתה מועמדת לפרס אופיר בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר על תפקידה בסרט "סיפורי בית קפה".
ב"אלבום התיאטרון", שראה אור בשנת 1965 ובו תמונותיהם של אמני הבמה באותה עת, שצולמו על ידי פטר מרום, וליד כל תמונה דבריו של האמן בכתב ידו המבטאים את הגיגיו, כתבה מיכאלי:
הרגעים שאחרי רדת המסך? מחיאות הכפיים מלוות אותך אל חדר האיפור הן עדות לכך שהקהל "קיבל אותך טוב". שהבין, שחי אתך במשך שעתיים. ואחר כך הרגע שבו אתה יוצא אל הלילה הריק, ללא איפור בבגדי היומיום שלך! הקהל שחולף על פניך אינו יודע, אינו משער כלל שדווקא עכשיו ברגע זה של ניתוק, אתה זקוק יותר מכל לחברה אנושית. הוא זורם ועובר ומשאיר אותך עומד לבדך בתחנת האוטובוס. על רגע אכזרי זה היתי מספרת יותר אילו ידעתי לכתוב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלישבע מיכאלי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
אלישבע מיכאלי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אלישבע מיכאלי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- אלישבע מיכאלי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- אלישבע מיכאלי, בארכיון הבימה
- אלישבע מיכאלי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
סרטונים מערב לזכרה של אלישבע מיכאלי, סרטון באתר יוטיוב- תהילה עופר, ביקור הגברת הזקנה בלשכת העבודה: אלישבע מיכאלי, סוף המשחק, מעריב, 18 באוקטובר 1985
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "ביקור הגברת הזקנה" משבוע הבא ב"הבימה", דבר, 15 באוקטובר 1959
- ^ תהילה עופר, אלישבע מיכאלי, סוף המשחק, מעריב, 18 באוקטובר 1985
- ^ אלישבע מיכאלי: טוב להיות עצמאית אבל קשה, מעריב, 24 ביולי 1966
- ^ שלוש אחיות בתיאטרון החיפני, למרחב, 29 בינואר 1967
- ^ יורם קניוק, אחרי בכורה - "האב" מאת סטרינדברג (בתיאטרון העירוני חיפה), דבר, 7 בינואר 1968
משה נתן, מאבק על כוח, למרחב, 19 בינואר 1968
חיים גמזו, בתיאטרון- האב מאת טטרינדברג בתיאטרון העירוני חיפה, הארץ, 10 בינואר 1968 - ^ נילי פרידלנדר, אלישבע מיכאלי - טקלה ב"נושים", מעריב, 28 בספטמבר 1969
- ^ נעמי בן גור, מיני סטורס בתל אביב, למרחב, 26 במאי 1971
- ^ נילי פרידלנדר, ברגע של ניתוק, מעריב, 2 במרץ 1972
- ^ תיאטרון, מעריב, 6 באוגוסט 1982
- ^ שלוש ברשת אחת, מעריב, 16 במאי 1988
עירית נחמני, אוהבת והיות בבית אלישבע מיכאלי מגיחה שוב מהאלמוניות, הפעם לתפקיד בתיאטרון באר־שבע, חדשות, 23 במרץ 1988
רחלה זנדבנק, גבר ואשה - 'לכודים ברשת', 'עקרונות הכתיבה' - שני מחזות חדשים בתיאטרון באר־שבע, כותרת ראשית, 29 ביוני 1988 - ^ יהודית וינקלר, המשחק הגדל של האחיות מיכאלי, חרות, 6 באפריל 1964
- ^ גואל פינטו, שיר מר-מתוק בשלושה עמודים, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2003
- ^ המועמדים לפרסי האקדמיה לקולנוע, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2003
- ^ מרב יודילוביץ', ערב מחווה לזכרה של אלישבע מיכאלי, באתר ynet, 1 בפברואר 2009