פבריציו דה אנדרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פבריציו כריסטיאנו דה אנדרה
Fabrizio Cristiano De André
Fabrizio de Andre.jpg
לידה 18 בפברואר 1940
ג'נובה, איטליה
פטירה 11 בינואר 1999 (בגיל 58)
מילאנו, איטליה
בן/בת זוג Dori Ghezzi, Enrica Rignon עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Cristiano De André, Luvi De André עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ג'נובה עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות פעילות 1961-1998
סוגה מוזיקה עממית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמר-יוצר, מלחין, משורר עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, גיטרה אקוסטית, גיטרה קלאסית, שירה
חברת תקליטים Karim עריכת הנתון בוויקינתונים
www.fabriziodeandre.it
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פבריציו כריסטיאנו דה אנדרהאיטלקית: Fabrizio Cristiano De André; ‏18 בפברואר 1940 - 11 בינואר 1999), כונה גם פאבר (Faber), היה זמר-יוצר איטלקי. נולד בעיר ג'נובה שבאיטליה ונחשב לאחד מגדולי הזמרים-היוצרים באיטליה בכל הזמנים.

היה פעיל מבחינה אמנותית במשך יותר מ-40 שנה, ופרסם 13 אלבומי אולפן. הוא הלחין בסגנונות מוזיקליים רבים, וביניהם פולק, בלוז ומוזיקה פסיכדלית. רוב שיריו כתובים באיטלקית, אך הוא כתב וביצע גם שירים בג'נובזית, הניב של עיר הולדתו, בסרדית, ובנפוליטנית, ולמסורת המוזיקלית המקומית של האזורים השונים באיטליה הייתה השפעה על המוזיקה שיצר.

הוא נודע כפציפיסט וכתומך באנרכיזם, ובין היתר תקף רבות את הכנסייה הקתולית. אחד ממקורות ההשראה החשובים שלו היה הזמר הצרפתי ז'ורז' ברסנס, והוא אף תרגם שירים רבים שלו לאיטלקית. הטקסטים של רבים משיריו מספרים את סיפוריהם של אנשים ונשים החיים בשולי החברה, ביניהם נשים העוסקות בזנות, דייגים ונוכלים.

דה אנרה נפטר בשנת 1999 מסרטן הריאה בעיר מילאנו, ונקבר כעבור יומיים בעיר הולדתו, ג'נובה. לאחר מותו נקראו על שמו רחוב, פארק, בתי ספר וספרייה ציבורית.

בשנת 2017 הוציא המוזיקאי רועי ריק, סולן להקת הקולקטיב, אלבום המורכב מגרסאות עבריות לשיריו[1].

דיסקוגרפיה - אלבומי אולפן[2][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Volume 1 (שנת 1967)
  • Tutti morimmo a stento (שנת 1968)
  • Volume 3 (שנת 1968)
  • La buona novella (שנת 1970)
  • Non al denaro non all'amore né al cielo (שנת 1971)
  • Storia di un impiegato (שנת 1973)
  • Canzoni (שנת 1974)
  • Volume 8 (שנת 1975)
  • Rimini (שנת 1978)
  • Fabrizio De André (שנת 1981)
  • Crêuza de mä (שנת 1984)
  • Le nuvole (שנת 1990)
  • Anime salve (שנת 1996)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פבריציו דה אנדרה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]