פוזיטרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פוזיטרון
חלקיק: פוזיטרון
הרכב: חלקיק יסודי
סטטיסטיקה: פרמיון
קבוצת שיוך: לפטון
דור: ראשון
אנטי-חלקיק: אלקטרון
סמל: e+
β+
תכונות
מסת מנוחה: ‎‎9.10938356×10-31kg
‎0.5109989461 MeV/c2
מטען חשמלי: ‎1 e
ספין: 12 ħ
מספר לפטוני: ‎-1
מספר באריוני: 0
מטען צבע: 0
אינטראקציות: אלקטרומגנטיות, הכוח החלש, כבידה
היסטוריה
נצפה? כן
שנת גילוי: 1932
מגלה: קרל דייויד אנדרסון
מתקן: קרינה קוסמית
מוסד: המכון הטכנולוגי של קליפורניה
הכרה: פרס נובל לפיזיקה לשנת 1936

פּוֹזִיטְרוֹן (positron) הוא חלקיק יסודי, האנטי-חלקיק של האלקטרון. הפוזיטרון דומה בתכונותיו לאלקטרון, שכן מסתו והספין שלו זהים לאלו של האלקטרון. לעומת זאת, המטען החשמלי שלו שווה בגודלו למטען האלקטרון אך הפוך בסימנו, כלומר, מטען הפוזיטרון חיובי (ומכאן שמו), בניגוד למטען האלקטרון השלילי.

בטבע, פוזיטרונים נוצרים בדעיכה רדיואקטיבית מסוג β+, המכונה גם פליטת פוזיטרון (positron emission). בתהליך זה, פרוטון מגרעין אטום הופך לנייטרון ובוזון W+. לאחר מכן, הבוזון W+ דועך לפוזיטרון ונייטרינו אלקטרוני. פוזיטרונים נוצרים גם במסגרת תהליך של יצירת זוג, בו פוטון אנרגטי מגיב עם גרעין של אטום כך שחלק מהאנרגיה של הפוטון הופך לאלקטרון ופוזיטרון, על פי הנוסחה \ E^2=m^2 c^4+c^2 p^2. זו היא דוגמה לאירוע של יצירת חומר (matter creation). כל זאת, בהתאם לשקילות המסה והאנרגיה. גם התהליך ההפוך אפשרי: כאשר אלקטרון ופוזיטרון נפגשים, מתרחש איון (annihilation) ומסתם של שני החלקיקים הופכת כולה לאנרגיה של שני הפוטונים.

קיומו של הפוזיטרון נחזה על ידי משוואת דיראק, שפורסמה ב-1928 על ידי פול דיראק, אם כי דיראק עצמו לא הגיע למסקנה זו באופן ישיר. הפוזיטרון התגלה בניסוי ב-1932 על ידי קארל דייוויד אנדרסון מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה, בקרינה קוסמית שהועברה דרך תא וילסון. שנתיים מאוחר יותר התגלו פוזיטרונים גם על כדור הארץ, בעקבות ניסויים ברדיואקטיביות שערכו אירן ז'וליו-קירי ופרדריק ז'וליו-קירי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]