פורטל:ירושלים/הידעת?/123
חוקרי המקרא רואים בכֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא – כתב יד משנת 930 בקירוב, את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, ולדעת חלקם, בספר יקר זה השתמש הרמב"ם. נכד נינו של הרמב"ם הביא את ה"כתר" לבית הכנסת המרכזי של חלב, שבסוריה, בשנת 1375, שם הוא שכן עם "כתרים" עתיקים נוספים של המקרא, בהם "כתר דמשק" ו"כתר" שיוחס לעזרא הסופר. בדורות האחרונים, יהודי חלב אפילו נעלו אותו בכספת, ולא נתנו כמעט לאיש להביט בו. ברבע השני של המאה ה-20, מוסלמים תקפו שוב ושוב את יהודי סוריה, ולאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947, התחוללו פרעות נגד היהודים בחלב. אספסוף ערבי, בסיוע צבא סוריה, נהר לרובע היהודי והרס, שדד ושרף בתים ובתי הכנסת רבים, כולל בית הכנסת העתיק (בתמונה), ממנו הוציא כארבעים ספרי תורה ושרף אותם בנפט ובשמן. במשך שלושה ימים הסתגרו יהודי חלב הנפחדים בבתיהם, ורק כשהעזו לצאת, הם גילו כי כתר ארם צובא נעלם. בשנת 1958 מצאה מדינת ישראל כשני שלישים מדפי ה"כתר", וכיום הם מוצגים בהיכל הספר, שבמוזיאון ישראל, בירושלים (וכתר דמשק מצוי לא הרחק מהם, בספריה הלאומית). בשנת 1982 נמצא ברוקלין דף מתוך דברי הימים של ה"כתר", ובשנת 2007 נמצא קטע מספר שמות, ששימש כקמע בידי יהודי מחלב.