פורטל:ערכים מומלצים/ערכים/פרק 2 לחוקת ארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ורג' וושינגטון (במרכז הציור) כנשיא ועידת החוקה (1787), שבה נוסחו שבעת הפרקים של חוקת ארצות הברית. וושינגטון היה לנשיא הראשון של ארצות הברית, ורבות מפעולותיו כנשיא היוו תקדימים היסטוריים, שמשמשים עד היום להבהרת המשמעות של סעיפים שונים בחוקה.
ג'ורג' וושינגטון (במרכז הציור) כנשיא ועידת החוקה (1787), שבה נוסחו שבעת הפרקים של חוקת ארצות הברית. וושינגטון היה לנשיא הראשון של ארצות הברית, ורבות מפעולותיו כנשיא היוו תקדימים היסטוריים, שמשמשים עד היום להבהרת המשמעות של סעיפים שונים בחוקה.

הפרק השני של חוקת ארצות הברית מכונן את הרשות המבצעת של הממשל הפדרלי של ארצות הברית, מעניק את סמכויות הרשות המבצעת לנשיא ארצות הברית ומשרדו ומגדיר את תחומי האחריות, גבולות הכוח ואופן הבחירה של הנשיא ושל סגן הנשיא.

החלק הראשון של הפרק קובע שהסמכות המבצעת בממשל הפדרלי תהיה בידי הנשיא, שיחד עם סגן הנשיא יכהן במשך ארבע שנים. חלק זה קובע גם את ההליכים לבחירת הנשיא, והוא המקור למוסד חבר האלקטורים. הוא קובע תנאים מקדימים, כגון גיל מינימלי ואזרחות מלידה, שמכשירים אדם לכהונה כנשיא ואת תפקיד הקונגרס בהליך בחירת הנשיא ובמקרים שבהם נבצר הנשיא מלכהן. בנוסף הוא קובע שהנשיא יקבל שכר קבוע ואת נוסח השבועה שנושא הנשיא בעת כניסתו לתפקיד. החלקים השני והשלישי של הפרק מפרטים לגבי מספר חובות וסמכויות של הנשיא, ביניהן היותו המפקד העליון של הצבא והצי של ארצות הברית, הסמכות לערוך אמנות ולמנות בעלי תפקידים ושופטים בעצת ובהסכמת הסנאט, הסמכות להעניק חנינה למואשמים בעבירות נגד ארצות הברית, החובה למסור מידע לקונגרס, הזכות לכנס ולפזר את בתי הקונגרס במקרים מסוימים, הסמכות לקבל את פניהם של שגרירים ודיפלומטים אחרים, והחובה לדאוג שהחוק יקוים. החלק הרביעי של הפרק קובע שאם הנשיא, סגן הנשיא או מי מנושאי המשרות ברשות המבצעת מואשם ומורשע על ידי הקונגרס בבגידה, שוחד או פשעים חמורים אחרים, הוא יודח מתפקידו.

כשהתכנסו הנציגים בוועידת החוקה בפילדלפיה בכדי לנסח את החוקה, הגדרת הרשות המבצעת הייתה אחת המשימות הבוערות שעמדו בפניהם. הם ידעו כי הם אינם מעוניינים במיסוד מלוכה בארצות הברית, אך לא היה להם ניסיון אישי או היסטורי עם רשות מבצעת בממשל רפובליקני בסדר גודל כשל ארצות הברית, והבחירה במוסד שבראשו עומד אדם יחיד לא הייתה מובנת מאליה. מוסד הנשיאות כפי שהוא מוגדר בחוקה היווה חידוש היסטורי. עם זאת, בהשוואה לפרק 1 של החוקה, אשר מאציל את הסמכות המחוקקת על הקונגרס, פרק 2 הוא קצר והפירוט בו לגבי סמכויות, חובות וזכויות הנשיא עמום ולא מפורט. יש שרואים בעמימות זו חלק מהותי ממוסד הנשיאות, שעוצב במהלך ההיסטוריה של ארצות הברית בהתאם לאישיות והסגנון של הנשיאים והתנאים המשתנים שבהם הם פעלו. מנגד, יש שרואים בעמימות זו בעיה שנובעת מחוסר הניסיון של מנסחי החוקה. שופט בית המשפט העליון רוברט ה. ג'קסון כתב ב-1952 שה"עוני" של החוקה באשר להגדרת סמכויות הנשיא הוא מפתיע, וש"בדיוק מה אבותינו ראו לנגד עיניהם, או היו צופים אם הם היו מסוגלים לחזות את התנאים המודרניים, ניתן רק לנחש על בסיס חומר שהוא אניגמטי כמעט כמו החלומות שיוסף נקרא לפרש עבור פרעה". הפרשנות של הסעיפים השונים בפרק זה נתונה תדיר במחלוקת והיא התעצבה על ידי תקדימים היסטוריים ומשפטיים.