השבעת נשיא ארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טקס השבעת נשיא ארצות הברית בחזית בניין הקפיטול (ברק אובמה, 2009)

השבעת נשיא ארצות הבריתאנגלית: United States presidential inauguration) היא האירוע הרשמי לציון תחילת כהונה חדשה בת ארבע שנים של נשיא ארצות הברית. ההשבעה מתקיימת עבור כל תקופת כהונה, גם כאשר הנשיא ממשיך בתפקיד לתקופת כהונה שנייה. את שבועת המשרה עצמה מנהל נשיא בית המשפט העליון בהתאם לחוקת ארצות הברית הקובעת, כי על הנשיא להישבע אמונים לפני שיוכל להתחיל להתחיל בתפקידו. עם זאת, לאורך השנים, הורחב טקס ההשבעה מאירוע פשוט ליום שלם של טקסים חגיגיים, הכולל מצעדים, נאומים ונשפים.

מאז 1937 יום השבעתו לתפקיד של הנשיא הוא 20 בינואר (קודם לכן היה זה ב-4 במרץ), כאשר כהונת הנשיא מתחילה ב-12 בצהריים באותו יום. מאז 1981, נעשית ההשבעה בחזית בניין הקפיטול, מקום מושב הקונגרס של ארצות הברית, אלא אם כן מזג האוויר החורפי אינו מאפשר זאת (כפי שהיה בעת השבעתו של רונלד רייגן לתקופת הכהונה השנייה שלו ב-1985, אז הועבר הטקס אל תוך הבניין). כאשר 20 בינואר חל ביום ראשון, ההשבעה מתקיימת באופן פרטי על ידי נשיא בית המשפט העליון באותו יום ופעם נוספת בטקס פומבי למחרת, ה-21 בינואר.

ההשבעה האחרונה שהתקיימה היא השבעתו של דונלד טראמפ, ביום שישי, ה-20 בינואר 2017, שציינה את תחילת הכהונה שלו כנשיא, לאחר שנבחר לתפקיד בפעם הראשונה.

טקס ההשבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבעתו השנייה של תאודור רוזוולט, 1905
Magnify-clip.png
השבעתו השנייה של תאודור רוזוולט, 1905

תאריך[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס ההשבעה הראשון, של ג'ורג' וושינגטון, התקיים ב-30 באפריל 1789. כל טקסי ההשבעה שלאחר מכן, משנת 1793 עד 1933, התקיימו ב-4 במרץ (או ב-5 במרץ, במקרה שה-4 במרץ חל ביום ראשון), היום שבו הממשלה הפדרלית החלה את פעילותה תחת חוקת ארצות הברית בשנת 1789. בשנת 1937, בעקבות קבלת התיקון ה-20 לחוקה, עבר טקס ההשבעה ל-20 בינואר והוא נותר בתאריך זה מאז. יום ההשבעה הוא יום חופשה עבור העובדים בשירות הממשל הפדרלי בוושינגטון הבירה וסביבתה.

הזמנה לטקס השבעתו של ברק אובמה לנשיאות
"USA 1" מוקפת באנשי השירות החשאי, במהלך נסיעתה האיטית בוושינגטון, בעוד המוני צופים ומריעים ומנופפים לשלום לצד הדרך.
20.1.2005, לאחר השבעתו של ג'ורג' בוש הבן לקדנציה השנייה שלו

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב טקסי ההשבעה נערכו מול בניין הקפיטול. ההשבעה הטקסית נערכת מבחוץ לבניין או בתוכו, בהתאם למזג האוויר. טקסים חיצוניים התקיימו באופן מסורתי בחזית המזרחית של הקפיטול. בשנת 1980 החליטה ועדת הקונגרס המשותפת לטקסי ההשבעה להעביר את הטקס לצד המערבי של בניין הקפיטול, כדי לחסוך כסף ולספק יותר מקום עבור הצופים. רייגן היה הנשיא הראשון שהושבע בחזית המערבית, בינואר 1981, דבר שהוליד "אגדה אורבנית" לפיה הוא עצמו ביקש את השינוי, כדי להישבע כשפניו כלפי המדינה שלו, קליפורניה. טקס ההשבעה השני של רייגן ב-1985 התקיים בתוך בניין הקפיטול עקב מזג האוויר הקר. כל טקסי השבעה מאז התקיימו בחזית המערבית של הקפיטול.

מארגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1901, אורגנו כל טקסי ההשבעה על ידי ועדה משותפת של הקונגרס לטקסי ההשבעה. בנוסף, ועדה צבאית מיוחדת אחראית לניהול חלקו של הצבא בטקס ההשבעה, השותף לאירוע מתוקף היות הנשיא גם המפקד העליון של הכוחות המזוינים. טקס ההשבעה עצמו ממומן על ידי המדינה, בעוד ועדה נשיאותית מיוחדת אחראית לגיוס הכסף עבור שאר האירועים המתקיימים ביום ההשבעה, כגון המצעד והנשפים, שממומנים על ידי אנשים פרטיים או חברות.[1]

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד הקהל הרחב, נוכחים בטקס בדרך כלל חברי הקונגרס, שופטי בית המשפט עליון, קציני צבא בכירים, נשיאים לשעבר, מקבלי אותות הכבוד ומכובדים נוספים. נהוג, כי גם הנשיא היוצא משתתף בהשבעתו של הנשיא הנבחר. רק חמישה נשיאים בחרו שלא לעשות זאת: ג'ון אדמס, עדיין כואב על תוצאות הבחירות של 1800, לא נשאר בוושינגטון כדי לחזות בהשבעתו של תומאס ג'פרסון, יורשו. בשנת 1829, ג'ון קווינסי אדמס עזב אף הוא את העיר לפני השבעתו של אנדרו ג'קסון. בשנת 1869, אנדרו ג'ונסון ניהל בכעס ישיבת קבינט בזמן שיורשו, יוליסס גרנט, הושבע לתפקיד. וודרו וילסון לא השתתף בהשבעתו של וורן הרדינג ב-1921 (אם כי הוא נסע איתו אל הקפיטול). ואילו ריצ'רד ניקסון עזב ב-1974 את הבירה עוד לפני שהתפטרותו נכנסה לתוקף, וכך החמיץ את השבעתו של מחליפו, ג'רלד פורד.

על פי כללי סדר הירושה של נשיא ארצות הברית, נמנע אחד מחברי הקבינט להשתתף בטקס על מנת לשמש כ"השורד המיועד", למקרה שבו גם הנשיא וגם סגנו נהרגים.

התזמורת הרשמית המנגנת בטקס החל מ-1801 היא תזמורת חיל הנחתים של ארצות הברית.

מרכיבי הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך ההשבעה נשלט על ידי מסורת ולא על ידי החוקה (ההליך החוקתי נדרש רק לצורך השבועה לתפקיד, שלהלכה יכולה להתקיים בכל מקום ובכל עת קודם לתחילת הכהונה, בנוכחות עדים שיכולים להעיד בשבועה מבחינה משפטית).

באופן מסורתי, מארח הנשיא המכהן את הנשיא הנבחר בבית הלבן לפגישה קצרה ולאחר מכן, שניהם ממשיכים אל טקס ההשבעה בקפיטול.

ההשבעה לתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסוק הנשיאותי מטיס בפעם האחרונה את ג'ורג' ווקר בוש ורעייתו בעוזבם את וושינגטון, לאחר השבעתו של ברק אובמה לנשיאות. במרכז מדרגות הקפיטול, מנופפים לשלום הנשיא הנכנס אובמה, סגנו ביידן ונשותיהם (20 בינואר 2009)

לפני כניסתו לתפקיד באופן רשמי, על הנשיא הנבחר לשאת שבועה מיוחדת. שבועה זו, הכתובה בחוקה, היא:

אני נשבע בכובד ראש, כי אמלא באמונה את תפקיד נשיא ארצות הברית, וכמיטב יכולתי אקיים את חוקת ארצות הברית, אשמור ואגן עליה.[2]
I do solemnly swear that I will faithfully execute the Office of President of the United States, and will to the best of my ability, preserve, protect and defend the Constitution of the United States.

נשיא רשאי להצהיר אמונים, במקום לשאת שבועה, אך למעט פרנקלין פירס לא היה נשיא שעשה כן. כל הנשיאים מאז ג'ורג' וושינגטון בחרו גם להוסיף בסופה של השבועה את המילים "so help me God" (כה יעזרני אלוהים), אף על פי שמילים אלה אינן מופיעות באף טקסט רשמי. את ההשבעה עורך נשיא בית המשפט העליון, והיא נעשית כאשר יד אחת של הנשבע, הנשיא הנבחר, מונחת לרוב על ספר התנ"ך (הנשיאים אדמס ופירס בחרו להניח ידם על ספר חוקים). ברק אובמה ודונלד טראמפ בחרו בהשבעתם להישבע לתפקיד על אותו ספר תנ"ך שעליו הניח ידו אברהם לינקולן בעת השבעתו.

מיד לאחר השבועה לנשיאות, מבצעת תזמורת חיל הנחתים של ארצות הברית ארבע תרועות חגיגיות ואחריהן את ההמנון הנשיאותי, "Hail to the Chief" (אנ'). במקביל מבצע גדוד חיל הרגלים השלישי, המכונה "המשמר הישן", 21 יריות הצדעה מסוללת ארטילריה הממוקמת צפונית לגבעת הקפיטול.

נאום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג כי הנשיא המושבע נושא מיד לאחד ההשבעה נאום, המכונה "נאום ההשבעה". כמה נשיאים ויתרו על נאום ביום ההשבעה ובמקום זאת נשאו במועד מאוחר יותר נאום בקונגרס. אחרים נשאו יותר מנאום אחד. בסך הכל נישאו 54 נאומי השבעה על ידי 37 נשיאים. הנאום השני של ג'ורג' וושינגטון היה הקצר ביותר (135 מילים), ואילו נאומו של ויליאם הנרי הריסון היה הארוך ביותר (8,495 מילים).[3]

תפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1937 כולל טקס ההשבעה שתי תפילות או יותר, המייצגות בדרך כלל זרמים דתיים שונים. חלק מטקסי ההשבעה כללו תפילות שנישאו על ידי רב יהודי.

אירועים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההשבעה נערכת בחצר הקונגרס פרידה של הנשיא ורעייתו מהזוג הנשיאותי היוצא, ולאחריה עוזבים האחרונים באופן רשמי את עיר הבירה. בעשורים האחרונים, עזיבת גבעת הקפיטול נעשית במסוק הנשיאותי, הלוקח בפעם האחרונה את הנשיא היוצא אל מחוז חפצו. לאחר מכן, יוצאת מהמקום שיירה, שבמרכזה רכבו של הנשיא שזה אך הושבע. השיירה נוסעת באיטיות במסלול ידוע מראש בעיר, אשר לאורכו מתקבצים המונים, המנופפים בידיהם לנשיאם החדש. לעיתים, על פי הנוהג, יוצאים הנשיא ורעייתו מהרכב הממוגן וצועדים כברת דרך מסוימת ברגל.

מצעד חגיגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעות הערב של יום ההשבעה, נערך מצעד חגיגי בשדרות פנסילבניה של הבירה וושינגטון. במצעד משתתפות תזמורות צעידה, המהוות נציגות של כל מדינות ארצות הברית. אלו עוברות בסך לפני הבית הלבן, כאשר הנשיא הנכנס וסגנו, בני משפחתם ומכובדים נוספים, מביטים בצועדים ומנופפים להם לשלום מתוך ביתן ממוגן, הנבנה במיוחד לצורך האירוע. מלבד התזמורות, אשר נבחרות על ידי ועדה מיוחדת, מבין רבות המבקשות להשתתף באירוע, צועדות בו גם תזמורות צבאיות, ולכל אלו נוספים גם מיצגי ענק הנישאים על גבי משאיות. המצעד משודר בשידור חי ברשתות טלוויזיה המסקרות את אירועי אותו יום.

נשפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המצעד החגיגי, נערכים בוושינגטון נשפים שונים לרגל היום המיוחד. מקובל כי הנשיא הנכנס ורעייתו יפקדו כמה מהם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Trump’s Team to Raise Millions for Jan. 20 Events, המודיע, 24 בנובמבר 2016
  2. ^ הנוסח מופיע בגרסה העברית לחוקת ארצות הברית שפרסם הממשל האמריקאי, בתרגומו של פרופסור ארנון גטפלד
  3. ^ מאחר שיום השבעתו של ויליאם הנרי הריסון היה יום קר וגשום במיוחד, ומאחר והריסון לא לבש מעיל והוא רכב על סוס לטקס במקום בכרכרה, הוא חלה בדלקת ריאות, וכעבור חודש נפטר בגיל 68. תקופת שלטונו היא הקצרה ביותר מבין כל הנשיאים האמריקאים