פט בנאטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פט בנאטר
Pat Benatar
PAT BENATAR 2007-09-07.jpg
פט בנאטר, 2007
לידה 10 בינואר 1953 (בת 65)
ברוקלין
מקום לימודים אוניברסיטת סטוני ברוק עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות פעילות מאז 1973
סוגה רוק
סוג קול מצו-סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמרת, מלחינה, פזמונאית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה קול עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Chrysalis Records · CMC International · Bel Chiasso Records
http://www.benatargiraldo.com/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פטרישה מיי אנדרייבסקיאנגלית: Pat Benatar; נולדה 10 בינואר 1953), הידועה בשם פט בנאטר, היא זמרת-יוצרת ורוקיסטית אמריקאית, אשר זכתה בארבעה פרסי גראמי. את רוב הצלחתה המסחרית נחלה בשנות השמונים, עם שני אלבומי מולטי-פלטינום, חמישה אלבומי פלטינום, שלושה אלבומי זהב, ו-17 סינגלים במצעדי הטופ-40, כולל הלהיטים "Hit Me with Your Best Shot", "Love Is a Battlefield", "We Belong" ו-"Heartbreaker".

ביוגרפיה וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1953-1978[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנאטר נולדה בברוקלין, ניו יורק, וגדלה בבבילון, לונג איילנד. מגיל צעיר התעניינה בתיאטרון, ולמדה פיתוח קול. 

פט בנאטר בהופעה חיה בסידני, 2010

עם קול מצו-סופרנו והכשרה כקולורטורה, תוכניתה של בנאטר הייתה ללמוד בג'וליארד, אך היא הפתיעה את משפחתה ומוריה כשהיא החליטה ברגע האחרון שקריירה במוזיקה קלאסית אינה מתאימה לה, ונרשמה ללימודי חינוך. 

כעבור שנה, נשרה מלימודיה, ונישאה לחברה מהתיכון, דניס בנאטר, שבדיוק התגייס לצבא האמריקאי, והוצב בוירג'יניה. שם בנאטר עבדה כפקידה בבנק.

ב-1973 עזבה בנאטר את הבנק, לאחר ששאבה השראה מהופעה של לייזה מינלי שראתה בריצ'מונד. היא עבדה בתור מלצרית מזמרת במועדון לילה בסגנון שנות ה-20, וגם הופיעה באופן קבוע עם להקה מקומית. הלהקה קצרה הצלחה מקומית רבה, וערוץ PBS אפילו עשו עליהם תוכנית (שלא שודרה), ובנאטר אף יצאה עם סינגל ששודר ברדיו האזורי. 

ההזדמנות הגדולה של בנאטר הגיעה ב-1975 כאשר השתתפה בערב חובבנים במועדון קומדיה Catch a Rising Star בניו יורק, והרשימה את בעל המועדון ריק ניומן, שלימים נהיה האמרגן שלה. 

כשדניס השתחרר מהצבא, חזרו השניים לניו יורק, ובנאטר הופיעה במועדון של ניומן באופן קבוע במשך שלוש השנים הבאות. בתקופה זו, בנטאר השתתפה במופע התיאטרון המוזיקלי של הארי צ'ייפין, The Zinger, מופע רוק עתידני, יחד עם כריסטין להטי ובברלי דיאנג'לו.[1] בנאטר מספרת על החוויה, "הייתי בת 22 עד שהתחלתי לשיר רוק, אז הייתי מאוד מודעת לטכניקה וכתוצאה טכנית מדי. זה היה מגביל, וחסרון בהופעה, אז התחלתי לשיר באופן אינטואיטיבי. וזאת הדרך היחידה לשיר רוק - מהבטן. זה אינסטינקט שמשותף לכל הזמרים הטובים ביותר". [2]

בנוסף, בנאטר הקליטה מספר ג'ינגלים לפרסומות של פפסי ועסקים אזוריים אחרים, ואף הוחתמה לסדרת מופעים במועדון Tramps המפורסם, שם "גילו" אותה נציגים של מספר חברות תקליטים. היא חתמה חוזה הקלטות בכריסליס (Chrysalis Records) כעבור שבוע. 

פט ודניס התגרשו זמן קצר לאחר מכן.

1979-1981: האלבומים הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבום הבכורה של בנאטר, In the Heat of the Night, יצא באוגוסט 1979, והגיע למספר 12 במצעדים האמריקאים ב-1980. האלבום מיצב את בנאטר ככוח חדש בעולם הרוק. את האלבום הפיק מייק צ'פמן, שהפיק אלבומים עבור בלונדי ו-The Knack. צ'פמן נשבע שלא יקח על עצמו עבודה עם אמנים חדשים, אך כששמע את הקלטת הדמו של בנאטר, נמלך בדעתו. האלבום כלל שירים שכתבו ג'ון קוגר מלנקמפ, אלן פרסונס, ואריק וולפסון. בסוף 1980 האלבום קיבל סטטוס פלטינום בארצות הברית, ופלטינום 4x בקנדה. 

באוגוסט 1980, יצא תקליטה השני, Crimes of Passion, עם הסינגל האייקוני "Hit Me with Your Best Shot" והשיר השנוי במחלוקת "Hell Is for Children", שנכתב בעקבות סדרה על התעללות בילדים בניו יורק טיימס. "Hit Me with Your Best Shot" היה הסינגל הראשון שלה שנכנס לטופ-10, והיה גם הראשון שהגיע לסטטוס זהב. בינואר 1981, בנאטר זכתה בפרס גראמי עבור הופעת הרוק הטובה ביותר. סינגל נוסף מהאלבום, "You Better Run", היה הקליפ השני ששודר בערוץ החדש דאז MTV, בדיוק אחרי השיר של The Buggles' "Video Killed the Radio Star". האלבום היה בעצם הראשון שלה שהגיע לססטוס פלטינום (אלבומה הראשון הגיע לסטטוס זה מאוחר יותר). באוקטובר 1980, בנאטר הופיעה על שער רולינג סטון, יחד עם הגיטריסט שלה ובעלה לעתיד, ניל ג'ירלדו.

1982-1989: שיא הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כל שנות השמונים בנאטר כיכבה בעולם המוזיקה. ביולי 1981 יצא אלבומה השלישי, Precious Time, ותוך חודש הגיע למספר 1 בבילבורד 200. האלבום כלל מספר סינגלים שהיו ללהיטים, ובנאטר זכתה בגראמי השני שלה בעטיו. 

לקראת סוף 1982, יצאה באלבומה הבא, Get Nervous, שכלל את הלהיט "Shadows of the Night", שהביא לבנאטר את הגראמי השלישי שלה. גם אלבום זה זכה להצלחה מסחררת, והיווה את הפלטינום הרביעי שלה ברציפות. 

עד 1983, בנאטר כבר הייתה מוכרת בכך שהיא שרה על נושאים "קשים", והשיר "Love Is a Battlefield" הוא דוגמה מצוינת. בשלב זה של הקריירה שלה, הסגנון שלה רוכך מרוק כבד לטונים של פופ, והקליפ של הסינגל היה מכוון לשידור ב-MTV, ואפילו כלל סצנת ריקוד סטייל מייקל ג'קסון - דבר שכלל לא היה מובן מאליו באותה תקופה, במיוחד לא בין מוזיקאי רוק. השיר זיכה את בנאטר בגראמי הרביעי שלה. הוא היה אחד משתי הקלטות סטודיו שנכללו באלבומה החמישי, Live from Earth, אלבום ממסע ההופעות שלה לאלבומה הקודם. גם אלבום זה הגיע למעמד פלטינום. 

באוגוסט 1984, יצא אלבומה השישי (חמישי בסטודיו), Tropico, שכלל את הלהיט "We Belong", שהיה הלהיט הראשון שלה במצעדים הבריטיים. באלבום זה, חקרה בנאטר צלילים רכים יותר מאשר באלבומיה הקודמים. גם אלבום זה זכה למעמד פלטינום. 

בשנה זו גם נולדה בתה, היילי. 

אלבום הסטודיו השישי, Seven the Hard Way, יצא ב-1985. היו לה שתי מועמדויות לגראמי עבור סינגלים באלבום ("Invincible", שהיה שיר הנושא של הסרט The Legend of Billie Jean (1985) ו-"Sex As a Weapon"), והיה לאלבום הפלטינום השביעי שלה ברציפות. 

ביולי 1988 יצא האלבום Wide Awake in Dreamland, גם הוא עתיר להיטים ("All Fired Up", "Don't Walk Away", מועמד הגראמי "Let's Stay Together", ו- "One Love", וגם הוא זכה לסטטוס פלטינום. 

אוסף הלהיטים של בנאטר, Best Shots, יצא קודם בבריטניה ב-1987, ובארצות הברית ב-1989, וכלל רמיקסים לחלק מלהיטיה הגדולים. האלבום הגיע באותה שנה לסטטוס אלבום זהב, ומאוחר יותר גם הוא הגיע לפלטינום.

1989-[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות התשעים בנאטר המשיכה ליצור ויצאה במספר אלבומים, אך אלו זכו לזמן אוויר והצלחה מסחרית מופחתים לעומת עבודתה הקודמת. אלה כוללים את True Love (1993), Gravity's Rainbowו- (1991), אשר היה אלבומה האחרון עם כריסליס, שלא קידמו את האלבום, וכשנמכרו מאוחר יותר ל-EMI, אבד הקליפ לסינגל של בנאטר "Everytime I Fall Back", שבסוף לא שוחרר כלל.

המעמד של בנאטר כאייקון של שנות השמונים לא עבר טוב לשנות התשעים. ייתכן שלחיי המשפחה של בנאטר הייתה השפעה על כך - השותפות ההדוקה שלה עם בן זוגה הגיטריסט יצר חיכוכים עם חברת התקליטים, ובזמן שיצא האלבום Gravity's Rainbow הייתה בנאטר בהריון עם בתה השנייה, האנה.

ב-1997 חתמה חוזה הקלטות חדש עם CMC, ויצאה עם אלבום חדש, Innamorata, ומאז יצאה רק באלבום חדש אחד, Go, ב-2003. 

הזוגיות המוצלחת של ג'ירלדו ובנאטר היא אכן ההשפעה הגדולה ביותר על הקריירה שלה משנות התשעים והלאה. השניים כותבים ויוצרים ביחד, ומופיעים רבות - במיוחד בהקשרים של נוסטלגיה לשנות השמונים שגאתה בשנות האלפיים, כאשר שניהם כבר עברו את גיל הששים. בנאטר יצאה לסבבי הופעות עם אמנים אחרים מתקופתה, כולל בלונדי, וסטיקס.

ספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2010 יצא ספר זכרונותיה של בנאטר, Between a Heart and a Rock Place. היא מספרת בו על הסכסוכים עם כריסליס, על הקושי לקיים חיי משפחה לצד הקריירה במוזיקה, ועל פמיניזם. היא כתבה, "בכל יום מאז אני בוגרת מספיק לחשוב, החשבתי את עצמי לפמיניסטית.... זה מעצים לראות ולדעת שאולי, באופן כלשהו, אני עזרתי להפוך את הדרך הקשה שעומדת בפני נשים לקצת יותר קלה".[3] הספר היה רב מכר ברשימת הניו יורק טיימס. למרות היסוסה בהתחלה, בנאטר כל כך נהנתה מתהליך הכתיבה שהיא המשיכה וכתבה לאחר מכן רומן.[4] 

ניל ג'ירלדו
פט בנאטר בהופעה יחד עם בן זוגה והגיטריסט שלה, ניל ג'ירלדו, בסידני 2010. 

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • In the Heat of the Night ‏(1979)
  • Crimes of Passion ‏(1980)
  • Precious Time ‏(1981)
  • Get Nervous ‏(1982)
  • Tropico ‏(1984)
  • Seven the Hard Way ‏(1985)
  • Wide Awake in Dreamland ‏(1988)
  • True Love ‏(1991)
  • Gravity's Rainbow ‏(1993)
  • Innamorata ‏(1997)
  • Go ‏(2003)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פט בנאטר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]