טינה טרנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טינה טרנר
Tina Turner
טרנר, 2009
טרנר, 2009
לידה 26 בנובמבר 1939 (בת 82)
ארצות הבריתארצות הברית נאטבוש, טנסי, ארצות הברית
שם לידה אנה מיי בולוק
מוקד פעילות שווייץשווייץ  שווייץ (2013 ואילך)
תקופת הפעילות 1958–הווה (כ־63 שנים)
מקום לימודים תיכון סאמנר עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמרת, שחקנית, זמרת-יוצרת
סוגה בלוז-רוק
סוג קול קונטרה אלט, קול נשי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת גרמנית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Warner Bros. Records
בן או בת זוג Erwin Bach (יולי 2013–הווה) עריכת הנתון בוויקינתונים
Erwin Bach (1986–יולי 2013) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Raymond Craig Turner, Ronnie Turner עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.tinaturnerofficial.com
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טינה טרנר (באנגלית: Tina Turner; ב-26 בנובמבר 1939) היא זמרת בלוז-רוק ושחקנית שווייצרית, ילידת-ארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם אנה מיי בולוק (Anna Mae Bullock) בנאטבוש, טנסי שבארצות הברית. גדלה בחיק סבה וסבתה מצד אביה שהיו נוצרים-בפטיסטים אדוקים, וגם שימשו כאנשי כמורה בכנסייה המקומית. טרנר החלה את דרכה המוזיקלית בשנת 1958 בעזרתו של המוזיקאי והמפיק אייק טרנר שהיה זה שהעניק לה את שם הבמה טינה, ולמעשה גם את שם משפחתה לאחר שנשא אותה לאישה בשנת 1962. תחילה שימשה טרנר כזמרת ליווי בהופעותיו עת הייתה בת 18, אך עד מהרה תפסה טרנר את קדמת הבמה לצידו של אייק ולהקתו. במהלך תקופה זו הביאה טינה שני ילדים לעולם: בשנת 1958 נולד לה בנה הראשון מסקסופוניסט בלהקת הליווי של אייק, ובשנת 1960 נולד בנה השני, היחיד המשותף לה ולאייק.

השיר הראשון אותו הקליטה, "טיפש מאוהב" ("A Fool In Love"), הפך בין לילה ללהיט שהצליח להתברג בראש מצעדי הפזמונים ברחבי ארצות הברית. בעקבות ההצלחה הפתאומית, שינה אייק טרנר את שם להקתו לשם: "Ike and Tina Turner Revue". בשנות ה-60 ובראשית שנות ה-70 זכו הצמד אייק וטינה טרנר להצלחה גדולה. הופעתה המרשימה והמקורית של טרנר על הבמה הפכה לסימן ההיכר שלה כזמרת-רקדנית, דבר שהשפיע רבות על אמנים אחרים, כולל על סולן להקת הרולינג סטונז מיק ג'אגר (שאת סיבוב ההופעות האמריקאי של ה"אבנים" חיממו צמד הטרנרים בשנת 1969).

קריירת סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-70 ניצבה טרנר בפרשת דרכים אישית ומקצועית. בעקבות התמכרותו לסמים של בעלה ושותפה המוזיקלי אייק טרנר, חלה דעיכה במכירת האלבומים ובהזמנת הופעות, זאת למרות הצלחתה הגדולה של טינה בסרט טומי עם להקת The Who, בתפקיד מלכת האסיד. אייק נעשה אלים כלפי חברי הלהקה בכלל וכלפי טינה בפרט, דבר שהביא בסופו של דבר לבריחתה ממנו. רגע לפני הופעה בדאלאס ב-4 ביולי 1976, הכה אייק את טינה באופן אכזרי במיוחד, דבר שגרר את הימלטותה חסרת כל. במשך מספר שבועות הסתתרה טינה מפני בעלה, כשהיא לנה בבתי חברים ואוכלת מכל הבא ליד.

באותה שנה הקליטה טרנר חידוש לשירם של להקת הביטלס "בואו יחד" לסרט המוזיקלי "כל זה ומלחמת העולם השנייה", בו חודשו שירים של הלהקה.

באותה תקופה פנתה טרנר לחיפוש רוחני אותו מצאה בדת הבודהיזם. כיוון זה, הוא שנתן לה את הכוח לפצוח בקריירת סולו.

ב־1978 הגיע תהליך גירושיה מאייק לידי סיום. בספרה האוטוביוגרפי "אני, טינה" (1986), תיארה טרנר את חוויותיה לצידו של בעלה הנרקומן והאלים. ספר זה הפך ברבות השנים לסרט הקולנוע המצליח "מה זה בכלל קשור לאהבה" (1993), בכיכובה של אנג'לה באסט (שזכתה עבור הופעתה בפרס גלובוס הזהב); פסקול הסרט הוקלט בקולה של טרנר עצמה, וזכה להצלחה במכירות ובמצעדים.

עד לתחילת שנות ה-80, לא הצליחה טרנר למצב את קריירת הסולו שלה, בעיקר משום שהייתה חסרת כל בעקבות גירושיה וביטול מסע ההופעות שתוכנן לה ולאייק שהכניס אותה לחובות כבדים.

ב־1984 הגיעה טרנר חזרה אל ראשי המצעדים, וזאת הודות לאלבומה "רקדנית פרטית". אלבום זה כלל שלושה להיטים שהגיעו לראשי המצעדים וכן שני שירים שזכו בפרסי גראמי: "מה לאהבה ולכל זה?" ו"עדיף לך להיות טוב אלי". ב־1985 זכתה טרנר בארבעה פרסי גראמי על אלבומה "רקדנית פרטית". עד היום, נחשב אלבום זה לאחד מהאלבומים הנמכרים בכל הזמנים.

באותה שנה, הקליטה טרנר גם דואט עם הזמר בריאן אדמס בשם "זוהי רק אהבה", ושיחקה לצידו של מל גיבסון בסרט "מקס הזועם וכיפת הרעם", וגם שרה חלק מהשירים המופיעים בפס-קול הסרט. שיר הנושא של הסרט: "איננו זקוקים לגיבור נוסף" הפך להצלחה מיידית. באותה שנה תרמה טרנר את קולה לשיר "We Are the World" לצידם של זמרים מובילים מכל העולם. כמו כן, הופיעה לצידו של מיק ג'אגר בלייב אייד.

טינה טרנר ואייק טרנר בזמן הופעה בשנת 1972

ב־1986, הוציאה טרנר את אלבומה "שוברת כל כלל" שזכה אף הוא להצלחה אדירה. באותה שנה יצאה למסע הופעות עולמי בו בין היתר הגיעה לישראל והופיעה בפארק הירקון וכן שברה גם שיא שנכלל בספר השיאים של גינס, עת הייתה האדם שהופיע בפני הקהל הגדול ביותר בעולם, אירוע שהתרחש בריו דה ז'ניירו שבברזיל, שם הופיעה בפני קהל מעריצים של למעלה מ-182,000 איש. שנת 1986 סימנה את הפיכתה של טרנר לזמרת מוכרת ויציבה, לא רק מהבחינה המקצועית אלא אף מהבחינה האישית. בשנה זו, עזבה טרנר את ארצות הברית ועברה להתגורר באירופה, בה היא מתגוררת עד היום בשווייץ עם בן זוגה הגרמני, מנהל בחברת התקליטים EMI. ב־1989, ביצעה מחדש את "The Best", אשר לימים, הפך לאחד משיריה המצליחים ביותר. ב־1991 הקליטה גרסה ל־"The Bitch Is Back" של אלטון ג'ון, לרגל הוצאת אלבום המחווה "Two Rooms: Celebrating the Songs of Elton John & Bernie Taupin", עליה הייתה מועמדת לגראמי (בקטגוריית "הביצוע הקולי הנשי הטוב ביותר לשיר רוק")[1].

ב־1993 שיחקה טרנר בסרט הקולנוע "אחרון גיבורי הפעולה" (בתפקיד ראש העיר) לצד ארנולד שוורצנגר.

ב־1999 הוציאה טרנר את אלבום האולפן האחרון שלה עד כה, "עשרים וארבע שבע". האלבום לא נחל הצלחה כדוגמת אלבומיה הקודמים, אך הצליח במכירות והגיע במצעד מכירות האלבומים בבריטניה למקום ה-9, ומכר קרוב כ-7 מיליון עותקים. באותה שנה נטלה חלק בהופעה ההיסטורית בערוץ המוזיקה VH1 בו השתתפו לצידה הדיוות המובילות בעולם המוזיקה.

משנת 2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנת 2000 פרשה טרנר באופן חלקי מעולם המוזיקה, למעט הופעות אורח קצרות מעל במות שונות. בשנת 2004 הוציאה אלבום אוסף כפול, "All the Best", שסיכם קריירה של למעלה מ-40 שנות עשייה מוזיקלית, לצד חומר חדש. אלבום האוסף הפך להצלחה מסחררת והגיע במצעד המכירות של הבילבורד למקום השני.

ב-2008 הוציאה אלבום אוסף נוסף, Tina! ויצאה למסע הופעות מוצלח, הראשון מזה שמונה שנים, בשם "Tina!: 50th Anniversary Tour". ב-2009 הוציאה אלבום הופעה ו-DVD שהוקלט בארנהם, הולנד, בשם "Tina Live".

בשנת 2013, בגיל 73, טרנר כיכבה על שער מגזין האופנה האירופאי ווג ובכך הפכה לאישה המבוגרת ביותר שהופיעה אי פעם על שער הגיליון. באותו ראיון טרנר דיווחה כי היא עובדת על אלבום חדש, הראשון מאז 1999 וכן רמזה על מסע הופעות עולמי שיבוא בעקבותיו.

טינה טרנר בהופעה, 1984

ב-17 באפריל 2017 עלה על במות לונדון מחזמר ביוגרפי בשם טינה. בסתיו 2019 עתיד המחזמר לעלות על במות ברודוויי. בשנת 2020, הוציאה עם קייגו חידוש ללהיטה "What's Love Got to Do with It".

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן בשיתוף אייק טרנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1960: The Soul of Ike and Tina Turner
  • 1962: Dance With Ike & Tina Turner & Their Kings of Rhythm Band 23
  • 1962: Festival of Live Performances
  • 1963: Don't Play Me Cheap
  • 1963: Dynamite
  • 1963: It's Gonna Work Out Fine
  • 1963: Please Please Please
  • 1964: The Ike & Tina Turner Revue Live
  • 1965: Live! The Ike & Tina Turner Show
  • 1965: Ike & Tina Show 2
  • 1965: Ooh Poo Pah Doo
  • 1966: River Deep - Mountain High
  • 1966: Ike & Tina Turner and the Raelettes
  • 1966: Live! The Ike & Tina Turner Show
  • 1966: Live! The Ike & Tina Turner Show, Vols. 1-2
  • 1969: Outta Season
  • 1969: Ike & Tina Turner in Person
  • 1969: Fantastic
  • 1969: Get It Together
  • 1969: Her Man His Woman
  • 1969: The Hunter
  • 1969: Ike Turner & The Kings of Rythm: A Black Man's Soul
  • 1970: On Stage
  • 1970: Come Together
  • 1971: Workin' Together
  • 1971: Nuff Said
  • 1971: Something's Got a Hold on Me
  • 1971: What You Hear Is What You Get
  • 1972: Feel Good
  • 1973: Let Me Touch Your Mind
  • 1973: Nutbush City Limits
  • 1973: The World of Ike and Tina Live
  • 1974: Strange Fruit
  • 1974: Sweet Rhode Island Red
  • 1974: The Gospel According to Ike and Tina
  • 1974: The Great Album
  • 1975: Sixteen Great Performances
  • 1977: Delilah's Power.

אלבומי סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טינה טרנר

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היסטוריית גראמי של טינה טרנר, באתר גראמי, בדיקה אחרונה 18 באוקטובר 2020
פרס המוזיקה האמריקאית לאמנית הפופ/רוק האהובה ביותר
הלן רדי (1974)  •  אוליביה ניוטון-ג'ון (1975-1977, 1983)  •  לינדה רונסטאדט (1978-1979)  •  דונה סאמר (1980)  •  ברברה סטרייסנד (1981)  •  פט בנאטר (1982-1984)  •  סינדי לאופר (1985)  •  טינה טרנר (1986)  •  ויטני יוסטון (1987-1989, 1994)  •  פאולה עבדול (1990, 1992)  •  ג'נט ג'קסון (1991, 2002)  •  מריה קארי (1993-1996)  •  אלאניס מוריסט (1997)  •  סלין דיון (1998-1999)  •  שאניה טוויין (2000)  •  פיית' היל (2001)  •  שריל קרואו (2003, 2004)  •  ג'ניפר לופז (2003)  •  גוון סטפאני (2005)  •  קלי קלרקסון (2006)  •  פרגי (2007)  •  ריהאנה (2008)  •  טיילור סוויפט (2009, 2013, 2018-2021)  •  ליידי גאגא (2010, 2017)  •  אדל (2011)  •  קייטי פרי (2012, 2014)  •  אריאנה גרנדה (2015)  •  סלינה גומז (2016)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טינה_טרנר&oldid=32286410"