פיוס השביעי

פיוס השביעי
Pius VII
	דיוקן האפיפיור פיוס השביעי ציור מעשה ידי תומאס לורנס
	דיוקן האפיפיור פיוס השביעי ציור מעשה ידי תומאס לורנס
לידה	14 באוגוסט 1742; צ'זנה, מדינת האפיפיור
פטירה	20 באוגוסט 1823 (בגיל 81); רומא, מדינת האפיפיור
מקום קבורה	בזיליקת פטרוס הקדוש
שם לידה	Barnaba Niccolò Maria Luigi Chiaramonti
מדינה	מדינת האפיפיור
תארים	רוזן
חתימה
	14 במרץ 1800 – 20 באוגוסט 1823; (23 שנים)
	→ פיוס השישי לאו השנים עשר ←

האפיפיור פיוס השביעי (בלטינית: Pius VII;‏ 14 באוגוסט 1742 – 20 באוגוסט 1823) כיהן כאפיפיור מ-14 במרץ 1800 ועד מותו. נולד בשם ברנאבה ניקולו מריה לואיג'י קיאראמונטי (Barnaba Niccolò Maria Luigi Chiaramonti). רוב תקופת כהונתו עמדה בסימן יחסיו עם צרפת של נפוליאון בונפרטה.

תולדות חייו

נולד בצ'זנה למשפחת אצולה. התחנך במנזר בנדיקטיני, קיבל עליו את נדרי הנזירות בגיל 14 ובגיל 23 היה לכומר והתרכז בלימודי תאולוגיה. ב-1776, עם בחירת בן משפחתו לאפיפיור פיוס השישי החלה התקדמותו המהירה בהיררכיית התפקידים בכנסייה. ב-1785 היה לקרדינל.

רקע מדיני לתקופתו

ב-1796 פלשו הצרפתים בפיקודו של נפוליאון לאיטליה, ובחורף 1797 נאלץ האפיפיור פיוס השישי לחתום על שלום טולנטינו. בהסכם זה ויתר האפיפיור על השטחים בדרום צרפת, ועל פרארה, בולוניה ורומאניה שסופחו לרפובליקה הציסאלפינית שתחת חסותה של צרפת וכמו כן התחייב לתשלום פיצויי מלחמה. ב-1798 כבש הגנרל הצרפתי ברתיה (Berthier) בשליחות נפוליאון את רומא וצרף את השטחים שנותרו בשליטת מדינת האפיפיור לרפובליקה הרומית. האפיפיור פיוס השישי, שלא הסכים לוותר על ריבונותו על שטחים אלה, נלקח כאסיר לוואלנסיין בצרפת ומת שם ב-29 באוגוסט 1799.

בחירתו לאפיפיור

הרפובליקה הרומית התקיימה מספר מועט של חודשים. בקיץ 1799 הצליחו צבאות הקואליציה השנייה בראשות האוסטרים והרוסים להביס את הצבא הצרפתי באיטליה. עקב הקרבות על רומא לא ניתן היה לכנס קונקלווה בעיר. ב-30 בנובמבר 1799 התכנסה קונקלווה במנזר סט. ג'ורג'ו בוונציה, בחסות פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. הייתה זו הקונקלווה האחרונה שהתקיימה מחוץ לרומא. רק 34 קרדינלים נכחו במועצה הבוחרת, המספר הקטן ביותר מאז 1513 (אז נכחו בקונקלווה 31 קרדינלים). בחירתם של שני קרדינלים שזכו לרוב נפסלה באמצעות זכות וטו של הקיסר המארח (Jus exclusivae). עם זאת, מועמדו של הקיסר, הקרדינל אלסנדרו מטיי, לא זכה ברוב הדרוש. לאחר 105 ימים של מבוי סתום נבחר לבסוף קיאראמונטי לאפיפיור פיוס השביעי, כמועמד של פשרה.

האפיפיור הוכתר ב-21 במרץ 1800 בטקס עגום, כאשר הוא נושא על ראשו כתר עשוי עיסת נייר, כיוון שכל תשמישי הקדושה נשארו ברומא. בהמשך יצא בספינה אוסטרית רעועה לפזארו ומשם לרומא. אולם, באותה עת כבש נפוליאון מחדש את איטליה. ביוני 1800 העביר נפולאון את השליטה במדינת האפיפיור בממדיה המוקטנים לפיוס השביעי.

כהונתו

יחסי החוץ

פיוס השביעי מינה מייד את הקרדינל ארקולה קונסלווי למזכיר מדינת האפיפיור ושלח אותו לצרפת, על מנת להשיג הסכם עם נפולאון לשם החזרת מעמדה של הכנסייה בצרפת ושטחי הכיבוש שלה באירופה. ב-1801 נחתם בפריז הסכם בו הוכרזה הכנסייה הקתולית כדת המדינה של צרפת (מעמד אותו ביטלה המהפכה הצרפתית) והוחזרו לה חלק מסמכויותיה, אך נפולאון שמר את הזכות למנות אנשי כמורה. שנה לאחר מכן הסכים האפיפיור בלית ברירה לכך שנפולאון יכתיר את עצמו לקיסר.

שטחה של מדינת האפיפיור הוקטן עוד יותר בשנת 1806, כשנפוליאון מסר את בנוונטו לשר החוץ הצרפתי טליראן ואת פונטקורבו למרשל ברנדוט. ב-1808 פלשו הצרפתים שוב למדינת האפיפיור משום שפיוס השביעי סירב לסגור את נמליו בפני ספינות אנגליות. ב-1809 חולקה מדינת האפיפיור בין שטחים שצורפו לממלכת איטליה שזה עתה הוקמה ובין שטחים שסופחו לקיסרות הצרפתית. באותה שנה שלל נפולאון את עצמאותה של מדינת האפיפיור, הפך אותה למחוז קיסרי והעניק את התואר "מלך רומא" לבנו, נפוליאון השני, שנולד ב-1811. כמו כן הגלה את פיוס השביעי מרומא לסאבונה. שנה לאחר מכן סירבו האפיפיור ו-13 קרדינלים, בהם מזכיר המדינה, לאשר את גירושי נפולאון וז'וזפין ולאשר את נישואיו למארי לואיז. יחסו המבזה של נפולאון לאפיפיור עורר את חמתם של מיליוני צרפתים קתולים, שנדרשו לנאמנות כפולה, לכתר (הקיסר) ולכס (האפיפיור). לפיכך, בניסיון לרצות את האפיפיור וליישר את ההדורים נועדו פיוס השביעי ונפולאון בטירת פונטנבלו, שם נחתם ב-1813 הקונקורדט של פונטבלו שהחזיר לכנסייה ולאפיפיור מספר סמכויות, אך לא את עצמאותה של מדינת האפיפיור^[1]. אולם עד מהרה הגיע גם שלטונו של נפולאון לקיצו.

בקונגרס וינה (1815) הצליח נציג האפיפיור, הקרדינל מזכיר המדינה ארקולה קונסלווי, לשכנע את הקונגרס לאשר את הקמת מדינת האפיפיור מחדש בממדיה הקודמים, למעט אביניון ורוזנות ונסן שנשארו חלק מצרפת ושטחים מצפון לנהר הפו באיטליה שהועברו לשליטת האוסטרים.

פעולות נוספות

ב-7 באוגוסט 1814, פרסם פיוס השביעי את הבולה "Sollicitudo Omnium Ecclesiarum" ("דאגת כל הכנסיות") שבה החזיר את מסדר הישועים לפעולה, לאחר שלא היה פעיל כארבעים שנה.

קישורים חיצוניים

ערך באנציקלופדיה הקתולית (באנגלית)
"כתר משולש", על האפיפיור פיוס השביעי
תפקידים
פיוס השביעי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
פיוס השביעי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ חזי שלח, נפוליאון 1813: מלחמת העולם הראשונה עמ' 93

[1] חזי שלח, נפוליאון 1813: מלחמת העולם הראשונה עמ' 93

[1]

רשימת האפיפיורים
האלף הראשון
המאה ה-1	פטרוס (33–67) • לינוס (67–76) • אנקלטוס (76–88) • קלמנס הראשון (88–99) • אווריסטוס (99–105)
המאה ה-2	אלכסנדר הראשון (105–115) • סיקסטוס הראשון (115–125) • טלספורוס (125–136) • היגינוס (136–140) • פיוס הראשון (140–155) • אניקטוס (155–166) • סוטר (166–174) • אלאוטריוס (174–189) • ויקטור הראשון (189–199)
המאה ה-3	זפירינוס (199–217) • קליקסטוס הראשון (217–222) • אורבנוס הראשון (222–230) • פונטיאנוס (230–235) • אנטרוס (235–236) • פביאנוס (236–250) • קורנליוס (251–253) • לוקיוס הראשון (253–254) • סטפנוס הראשון (254–257) • סיקסטוס השני (257–258) • דיוניסיוס (259–268) • פליקס הראשון (269–274) • אאוטיכיאנוס (275–283) • קאיוס (283–296) • מרקלינוס (296–304)
המאה ה-4	מרקלוס הראשון (308–309) • אוסביוס • מילטיאדס (311–314) • סילבסטר הראשון (314–335) • מרקוס (336–336) • יוליוס הראשון (337–352) • ליבריוס (352–366) • דמסוס הראשון (366–384) • סיריקיוס (384–399) • אנסטסיוס הראשון ( 399–401)
המאה ה-5	אינוקנטיוס הראשון (401–417) • זוסימוס (417–418) • בוניפקיוס הראשון (418–422) • סלסטינוס הראשון (422–432) • סיקסטוס השלישי (432–440) • לאו הראשון (440–461) • הילריוס (461–468) • סימפליקיוס (468–483) • פליקס השלישי (483–492) • גלסיוס הראשון (492–496) • אנסטסיוס השני (496–498) • סימכוס (498–514)
המאה ה-6	הורמיסדס (514–523) • יוחנן הראשון (523–526) • פליקס הרביעי (526–530) • בוניפקיוס השני (530–532) • יוחנן השני (533–535) • אגאפטוס הראשון (535–536) • סילבריוס (536–537) • ויגיליוס (537–555) • פלגיוס הראשון (556–561) • יוחנן השלישי (561–574) • בנדיקטוס הראשון (575–579) • פלגיוס השני (579–590) • גרגוריוס הראשון (590–604)
המאה ה-7	סאביניאנוס (604–606) • בוניפקיוס השלישי (607–607) • בוניפקיוס הרביעי (608–615) • אדאודטוס הראשון (615–618) • בוניפקיוס החמישי (619–625) • הונוריוס הראשון (625–638) • סוורינוס (640–640) • יוחנן הרביעי (640–642) • תאודורוס הראשון (642–649) • מרטינוס הראשון (649–653) • אאוגניוס הראשון (654–657) • ויטאליאן (657–672) • אדאודטוס השני (672–676) • דונוס (676–678) • אגתו (678–681) • לאו השני (682–683) • בנדיקטוס השני (684–685) • יוחנן החמישי (685–686) • קונון (686–687) • סרגיוס הראשון (687–701)
המאה ה-8	יוחנן השישי (701–705) • יוחנן השביעי (705–707) • סיסיניוס (708–708) • קונסטנטינוס (708–715) • גרגוריוס השני (715–731) • גרגוריוס השלישי (731–741) • זכריה (741–752) • סטפנוס (752) • סטפנוס השני (752–757) • פאולוס הראשון (757–767) • סטפנוס השלישי (768–772) • אדריאנוס הראשון (772–795) • לאו השלישי (795–816)
המאה ה-9	סטפנוס הרביעי (816–817) • פסקליס הראשון (817–824) • אאוגניוס השני (824–827) • ולנטינוס (827–827) • גרגוריוס הרביעי (827–844) • סרגיוס השני (844–847) • לאו הרביעי (847–855) • יוהנה (853–855) • בנדיקטוס השלישי (855–858) • ניקולאוס הראשון (858–867) • אדריאנוס השני (867–872) • יוחנן השמיני (872–882) • מרינוס הראשון (882–884) • אדריאנוס השלישי (884–885) • סטפנוס החמישי (885–891) • פורמוסוס (891–896) • בוניפקיוס השישי (896–896) • סטפנוס השישי (896–897) • רומנוס (897–897) • תאודורוס השני (897) • יוחנן התשיעי (898–900)
המאה ה-10	בנדיקטוס הרביעי (900–903) • לאו החמישי (903–904) • סרגיוס השלישי (904–911) • אנסטסיוס השלישי (911–913) • לנדו (913–914) • יוחנן העשירי (914–928) • לאו השישי (928–929) • סטפנוס השביעי (929–931) • יוחנן האחד עשר (931–935) • לאו השביעי (936–939) • סטפנוס השמיני (939–942) • מרינוס השני (942–946) • אגפטוס השני (946–955) • יוחנן השנים עשר (955–963) • לאו השמיני (אנטי-אפיפיור,963–964) • יוחנן השנים עשר (964) • בנדיקטוס החמישי (964–964) • לאו השמיני (964–965) • יוחנן השלושה עשר (965–972) • בנדיקטוס השישי (973–974) • בנדיקטוס השביעי (974–983) • יוחנן הארבעה עשר (983–984) • יוחנן החמישה עשר (985–996) • גרגוריוס החמישי (996–999) • סילבסטר השני (999–1003)
האלף השני
המאה ה-11	יוחנן השבעה עשר (1003–1003) • יוחנן השמונה עשר (1003–1009) • סרגיוס הרביעי (1009–1012) • בנדיקטוס השמיני (1012–1024) • יוחנן התשעה עשר (1024–1032) • בנדיקטוס התשיעי (1032–1044) • סילבסטר השלישי (1045–1045) • בנדיקטוס התשיעי (1045–1045) • גרגוריוס השישי (1045–1046) • קלמנס השני (1046–1047) • בנדיקטוס התשיעי (1047–1048) • דמסוס השני (1048–1048) • לאו התשיעי (1049–1054) • ויקטור השני (1055–1057) • סטפנוס התשיעי (1057–1058) • ניקולאוס השני (1059–1061) • אלכסנדר השני (1061–1073) • גרגוריוס השביעי (1073–1085) • ויקטור השלישי (1086–1087) • אורבנוס השני (1088–1099) • פסקליס השני (1099–1118)
המאה ה-12	גלסיוס השני (1118–1119) • קליקסטוס השני (1119–1124) • הונוריוס השני (1124–1130) • אינוקנטיוס השני (1130–1143) • סלסטינוס השני (1143–1144) • לוקיוס השני (1144–1145) • אאוגניוס השלישי (1145–1153) • אנסטסיוס הרביעי (1153–1154) • אדריאנוס הרביעי (1154–1159) • אלכסנדר השלישי (1159–1181) • לוקיוס השלישי (1181–1185) • אורבנוס השלישי (1185–1187) • גרגוריוס השמיני (1187–1187) • קלמנס השלישי (1187–1191) • סלסטינוס השלישי (1191–1198) • אינוקנטיוס השלישי (1198–1216)
המאה ה-13	הונוריוס השלישי (1216–1227) • גרגוריוס התשיעי (1227–1241) • סלסטינוס הרביעי (1241–1241) • אינוקנטיוס הרביעי (1243–1254) • אלכסנדר הרביעי (1254–1261) • אורבנוס הרביעי (1261–1264) • קלמנס הרביעי (1265–1268) • גרגוריוס העשירי (1271–1276) • אינוקנטיוס החמישי (1276–1276) • אדריאנוס החמישי (1276–1276) • יוחנן העשרים ואחד (1276–1277) • ניקולאוס השלישי (1277–1280) • מרטינוס הרביעי (1281–1285) • הונוריוס הרביעי (1285–1287) • ניקולאוס הרביעי (1288–1292) • סלסטינוס החמישי (1294–1294) • בוניפקיוס השמיני (1294–1303)
המאה ה-14	בנדיקטוס האחד עשר (1303–1304) • קלמנס החמישי (1305–1314) • יוחנן העשרים ושניים (1316–1334) • בנדיקטוס השנים עשר (1334–1342) • קלמנס השישי (1342–1352) • אינוקנטיוס השישי (1352–1362) • אורבנוס החמישי (1362–1370) • גרגוריוס האחד עשר (1370–1378) • אורבנוס השישי (1378–1389) • בוניפקיוס התשיעי (1389–1404)
המאה ה-15	אינוקנטיוס השביעי (1404–1406) • גרגוריוס השנים עשר (1406–1415) • מרטינוס החמישי (1417–1431) • אאוגניוס הרביעי (1431–1447) • ניקולאוס החמישי (1447–1455) • קליקסטוס השלישי (1455–1458) • פיוס השני (1458–1464) • פאולוס השני (1464–1471) • סיקסטוס הרביעי (1471–1484) • אינוקנטיוס השמיני (1484–1492) • אלכסנדר השישי (1492–1503)
המאה ה-16	פיוס השלישי (1503–1503) • יוליוס השני (1503–1513) • לאו העשירי (1513–1521) • אדריאנוס השישי (1522–1523) • קלמנס השביעי (1523–1534) • פאולוס השלישי (1534–1549) • יוליוס השלישי (1550–1555) • מרקלוס השני (1555–1555) • פאולוס הרביעי (1555–1559) • פיוס הרביעי (1559–1565) • פיוס החמישי (1566–1572) • גרגוריוס השלושה עשר (1572–1585) • סיקסטוס החמישי (1585–1590) • אורבנוס השביעי (1590–1590) • גרגוריוס הארבעה עשר (1590–1591) • אינוקנטיוס התשיעי (1591–1591) • קלמנס השמיני (1592–1605)
המאה ה-17	לאו האחד עשר (1605–1605) • פאולוס החמישי (1605–1621) • גרגוריוס החמישה עשר (1621–1623) • אורבנוס השמיני (1623–1644) • אינוקנטיוס העשירי (1644–1655) • אלכסנדר השביעי (1655–1667) • קלמנס התשיעי (1667–1669) • קלמנס העשירי (1670–1676) • אינוקנטיוס האחד עשר (1676–1689) • אלכסנדר השמיני (1689–1691) • אינוקנטיוס השנים עשר (1691–1700)
המאה ה-18	קלמנס האחד עשר (1700–1721) • אינוקנטיוס השלושה עשר (1721–1724) • בנדיקטוס השלושה עשר (1724–1730) • קלמנס השנים עשר (1730–1740) • בנדיקטוס הארבעה עשר (1740–1758) • קלמנס השלושה עשר (1758–1769) • קלמנס הארבעה עשר (1769–1774) • פיוס השישי (1775–1799)
המאה ה-19	פיוס השביעי (1800–1823) • לאו השנים עשר (1823–1829) • פיוס השמיני (1829–1830) • גרגוריוס השישה עשר (1831–1846) • פיוס התשיעי (1846–1878) • לאו השלושה עשר (1878–1903)
המאה ה-20	פיוס העשירי (1903–1914) • בנדיקטוס החמישה עשר (1914–1922) • פיוס האחד עשר (1922–1939) • פיוס השנים עשר (1939–1958) • יוחנן העשרים ושלושה (1958–1963) • פאולוס השישי (1963–1978) • יוחנן פאולוס הראשון (1978–1978) • יוחנן פאולוס השני (1978–2005)
האלף השלישי
המאה ה-21	בנדיקטוס השישה עשר (2005–2013) • פרנציסקוס (2013–2025) • לאו הארבעה עשר (2025–מכהן)