הקרדינל מזכיר המדינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמל הכס הקדוש

הקרדינל מזכיר המדינהלטינית: Cardinalis Secretarius Status), מזכיר המדינה של הוותיקן או מזכיר המדינה של מדינת הכס הקדוש ובעבר מזכיר האפיפיור (Secretarius Papae) או מזכיר גדול (Secretarius Maior) הוא קרדינל העומד בראש "מחלקת המדינה", המחלקה הוותיקה ביותר של הקוריה הרומאית (ה"ממשלה" של האפיפיור) ואחראי על כל התפקודים הפוליטיים ועל יחסי החוץ של מדינת האפיפיור. לפיכך ניתן לכנות אותו "ראש הממשלה ושר החוץ" של מדינת האפיפיור. זהו יועצו הקרוב ביותר של האפיפיור לענייני מדיניות ואחד הפקידים רמי המעלה ביותר בוותיקן. מזכיר המדינה ממונה באופן אישי וישיר על ידי האפיפיור ותקופת כהונתו איננה קצובה. מעצם היותה משרת אמון אישית, לרוב מחליף אפיפיור נבחר את מזכיר המדינה שמינה קודמו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשי התפקיד ב-secretary intimus ("המזכיר המקורב [לאפיפיור]"), תפקיד שנוצר על ידי האפיפיור לאו העשירי בתחילת המאה ה-16 על מנת לתאם את פעילותם של השליחים האפיפיוריים ברחבי העולם (נונציו). אחד מתפקידיו היה התכתבות בשפות שאינן לטינית. במסגרת ועידת טרנט הפכו התפקיד והמחלקה לקבועים במסגרת האדמיניסטרציה של מדינת האפיפיור. האפיפיור אינוקנטיוס העשירי קבע ב-1644 שהנושא בתפקיד יהיה קרדינל (ולא יועלה לדרגה זו לצורך המינוי) שאינו חבר במשפחת האפיפיור, על מנת למנוע תופעות של נפוטיזם ששיאן בחירתו לתפקיד של אחיינו המאומץ של האפיפיור יוליוס השלישי, נער בן פחות מ-17.

ב-1793 יצר האפיפיור פיוס השישי את המחלקה ל"ענייני הכנסייה עם ממלכת צרפת" (Super Negotiis Ecclesiasticis Regni Galliarum) כדי להתמודד עם אירועי המהפכה הצרפתית ויצירתה של מדינה חילונית. זה היה הבסיס למחלקת המדינה המודרנית. ב-1814 הרחיב פיוס השביעי את סמכויות המחלקה לעיניי החוץ של מדינת האפיפיור ויצר את ה"מחלקה לניהול ענייני [החוץ] של כנסיית העולם הקתולי" (Congregatio Extraordinaria Praeposita Negotiis Ecclesiasticis Orbis Catholici). לאו השנים עשר שינה את שמה של המחלקה ל"מחלקה לענייני חוץ של הכנסייה" (Congregatio Pro Negotiis Ecclesiasticis Extraordinariis) וכך נקראה במשך כ-140 שנה. במסגרת חוקת "העצה החכמה" (Sapienti Consilio) של 29 ביוני 1908 הגדיר פיוס העשירי את סמכויות המחלקה וראשה.

ב-15 באוגוסט 1967 ביצע פאולוס השישי רפורמה בקוריה הרומאית במסגרת המסמך "הממשל של הכנסייה האוניברסלית" (Regimini Ecclesiae Universae) ובשנת 1969, בעקבות ועידת הוותיקן השנייה פרסם את הבולה Pontificalis Domus,[1] שתפקידה לארגן מחדש את התפקידים והמשרות של הקוריה, להפוך אותה לגוף מתפקד באופן יעיל מול אתגרי החיים המודרניים.

ב-1988 פרסם יוחנן פאולוס השני את הפרק בחוקת הוותיקן הקרוי Pastor Bonus ("הרועה הטוב"), הכולל הגדרת מבנה ותפקיד למחלקות השונות ובסגרתו חולקה המחלקה לשתי תת-מחלקות: נושאים מדיניים כלליים של הכס הקדוש ויחסי חוץ עם ממשלות זרות.

תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני מזכירי מדינה: קונדוליסה רייס, מזכירת המדינה של ארצות הברית ואנג'לו סודאנו, הקרדינל מזכיר המדינה, 2005

נושאים מדיניים כלליים - אחראי לעניינים השוטפים של האפיפיור הן במסגרת תפקידיו כגוף אוניברסלי והן במסגרת המדינתית בתיאום עם יתר מחלקות הקוריה הרומית. אחראי על המינויים של האפיפיור בתפקידו כבישוף רומא בכנסיות המקומיות ועל השגרירים הזרים המואמנים על ידי הוותיקן. מבחינה סמלית אחראי על אחזקת "טבעת הדייג" (טבעת המהווה את חותם האפיפיור).

יחסי חוץ - אחריות על כל הנושאים הדיפלומטיים של הכס הקדוש מול ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים. אחראי על יצירת קונקורדטים (הסכמים בין הכס הקדוש לשלטונות מדינה, להסדרת היחסים שבין המדינה לכנסייה הקתולית). יחד עם ועדת הבישופים (Congregatio pro Episcopis) אחראי (מן הצד הדיפלומטי) על מינוי בישופים חדשים ושטחי דיוקסיה חדשים בעולם.

קרדינלים בעלי חשיבות ייחודית ששימשו בתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרדינל פאבריציו פאולוצ'י (אנ') כיהן כמזכיר המדינה בשתי כהונות, משנת 1700 ועד 1721 ומשנת 1724 ועד מותו ב-1726. עם מותו של קלמנס האחד עשר ב-1721, היה הקרדינל פאולוצ'י פפאביל (מועמד מוביל להיבחר לאפיפיורות) ואף נבחר באחד הסיבובים המוקדמים, אולם נגד בחירתו הוציא קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה הוראת Jus exclusivae (וטו קיסרי) שסיכלה את בחירתו. כך נבחר לבסוף אינוקנטיוס השלושה עשר, שלא נטה חסד לפאולוצ'י. רק עם מות האפיפיור ב-1724 שב ומינה אותו יורשו, בנדיקטוס השלושה עשר למזכיר המדינה.[2]

הקרדינל ג'אקומו אנטונלי (אנ'), שכיהן כמזכיר המדינה מ-1848 ועד מותו ב-1876, ייצג את האופוזיציה הקתולית לאיחוד איטליה וכונה "רישלייה האיטלקי".[3]

הקרדינל פייטרו גאספארי (אנ'), שכיהן כמזכיר המדינה מ-1914 ועד מותו ב-1930, היה אחד הדיפלומטים הפעילים ביותר של הכנסייה הקתולית, בעיקר במזרח אירופה. כמו כן הוביל לחתימת ההסכמים הלטרניים בין איטליה הפשיסטית והכס הקדוש התקפים עד היום ומבטיחים את ריבונות קריית הוותיקן.

מזכיר המדינה הנודע ביותר הוא אווג'ניו פאצ'לי, שכיהן בתפקיד בשנים 19301939 ומיד לאחר מכן הוכתר כאפיפיור פיוס השנים עשר. בתפקידו כמזכיר המדינה ערך קונקורדאטים בין מדינות אירופה השונות לבין הכס הקדוש, כשהמוכרת והשנויה במחלוקת מכולן היא קונקורדט הרייך - הסכם בין הוותיקן לבין גרמניה הנאצית שנועד להבטיח את מעמדה של הכנסייה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]