פיטר האמיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיטר האמיל בהופעה בתל אביב

פיטר ג'וזף אנדרו האמילאנגלית: Peter Joseph Andrew Hammill;‏ נולד ב-5 בנובמבר 1948 בלונדון) הוא מלחין ונגן בריטי. מאז אלבומו הראשון בשנת 1968, לא חדל האמיל מפעילות מוזיקלית. האמיל נחשב ליוצר ומבצע איכותי, ושיתף פעולה עם נגנים נוספים כדוגמת רוברט פריפ, פיטר גבריאל ודיויד קרוס. לעתים הוצמד לו התואר "מוזיקאי של מוזיקאים", זאת עקב השפעותיו על יוצרים אחרים, כמו להקת מריליון, דייוויד בואי והסקס פיסטולז[1].

האמיל ולהקת ואן דר גראף[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ואן דר גראף ג'נרייטור

חלק ניכר מפעילותו של האמיל היה במסגרת להקת ואן דר גראף ג'נרייטור, לה היה מייסד, יוצר ומוביל. חברי הלהקה (כולל האמיל עצמו) הביאו עמם השפעות של ג'אז, ריתם אנד בלוז ומוזיקה קלאסית, אותן יצקו ליצירות רוק מתקדם. בהמשך דרכה, הלהקה התנערה מהתווית "רוק מתקדם" לטובת ארט-רוק שכן לטעמם של חברי הלהקה הרוק המתקדם קפא על שמריו והפך ליומרני ונפוח, בעוד שחברי הלהקה העדיפו להמשיך לבחון סגנונות חדשים מבלי להתאימם בכוח לתיוג קיים.

אנשי הלהקה טענו שההחלטה אם אלבום זה או אחר יצויין כיצירה של ואן דר גראף או של האמיל אישית נקבעה רק על פי השאלה "למי היה כסף באותו רגע לשלם עבור שעות אולפן", אך למרות טענה זו קיים הבדל סגנוני מובהק בין אלבומי הלהקה לבין אלבומי סולו של האמיל. באלבומי הלהקה התזמור בדרך כלל עשיר יותר ומורכב יותר, ואילו אלבומיו של האמיל נוטים להיות אישיים הרבה יותר.

מבין אלבומי הלהקה, אחד בלבד יצא ללא תרומה מהאמיל (The Long Hello). בכל השאר הוא היוצר העיקרי. מנגד, כמעט כל חברי הלהקה מופיעים באלבומי סולו של האמיל.

האמיל כזמר וכמשורר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמיל מנצל מנעד רחב ביותר ויכולת שליטה מופלאה בקולו. יכולתו המרשימה לעבור משירה אופראית קלאסית לצווחות רוקיסטיות ונהמות פאנק היא מאפיין ייחודי של עבודותיו. היו שהשוו את זמרתו של האמיל לנגינתו של הנדריקס[2].

הנושאים עליהם שר האמיל השתנו אך מעט במהלך השנים. מתחילת הדרך נטה להתמודד עם שאלות קיומיות, אהבה ויחסי אנוש, דת ופוליטיקה. בתקופה המוקדמת נטה לעיסוק בולט במדע בדיוני (למשל באלבום H to He) שנזנח. נושאים נפוצים נוספים הם שירים של חרטה אישית, וגם שירי קינה על ידידים ובני משפחה שאבדו, אם בשל מוות ואם בשל אבדן קשר מסיבות פרוזאיות יותר. עיסוקו המתמיד בנושאים קודרים אלו יצרו להאמיל תדמית של אדם עגום וזועף, שהוא מתכחש לה: "בחיי הפרטיים אני אדם רגיל ומאושר למדי. אפשר לומר שמפני שאני מטפל בנושאים אלו ומתמודד עמם אני פטור מעונשם".[3]

מאז תחילת שנות ה-80 הופיע זרם נוסף ביצירתו של האמיל - ביקורת אישיותית נוקבת על אישה או נשים מתעשיית הבידור, שזהותה אינה ידועה. לזרם זה שייכים שירים כגון Comfortable‏ (1983), Tango for One‏ (2000) ו-Naked to the flame‏ (2006).

האמיל מתנגד למתן פרשנות מילולית ישירה לרוב יצירתו. "שירים הם עניין שיש בו מן המסתורין" הוא אומר, ומוסיף: "אין זה סביר שמישהו יקלוט את כל מגוון האלוזיות שאני מצייר (בשיר), וכך זה צריך להיות"[4]. עבור האמיל, שיר הוא יצירה מונוליתית, וכל ההפרדה בין התמליל לנגינה היא בהכרח כפויה ומלאכותית[5].

תקופות ביצירתו של האמיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונוגרמה של האמיל
  • 19681970 – תקופת בוסר בה יצאו שני אלבומים בלבד. הצליל הייחודי - הן של האמיל עצמו כזמר והן של הלהקה מתחיל להתגבש.
  • 19711981 – שנות היצירה הידועות ביותר של האמיל. האמיל והלהקה עסקו בניסיונות מוזיקליים רבים, שרובם תוייגו כרוק מתקדם. אחרים הובילו למבוי סתום וננטשו על ידי האמיל עצמו, ומאלה חלק זכו להמשך אצל מוזיקאים אחרים.
  • 1982 - 1984 - תקופת The K group הרכב שהוציא שלושה אלבומים. חברי ההרכב אימצו כינויים: פיטר האמיל עצמו את הכינוי K, שניתן לו על ידי כריס ג'דג' סמית ומתאר את האדם האנליטי שהוא הגרסה הבוגרת של ריקי נאדיר. גאי אוואנס כונה "מוח", ג'ון אליס "זעם" וניק פוטר "מוצארט". בתקופה זו האמיל חדל לחדש, מוזיקלית, אך המשיך להפיק אלבומים איכותיים ומגובשים.
  • 19851990 – תקופה של אבדן דרך. האמיל ניסה להתאים את עצמו לרוח התקופה ונטש את הצליל הייחודי לו. אלבומיו מתקופה זו מוערכים פחות מאלו של שנות ה-70.
  • 19912006 – תקופת יצירה חדשה. האמיל פנה לדרך מוזיקלית אישית הרבה יותר. בהתאם לתיאוריו של האמיל עצמו, הצליל שלו אינו ניתן להגדרה ואינו נופל לאף קטגוריה, למעט ארט רוק הכוללנית. למרות זאת קל מאד למאזין לזהות איכות "האמילית" בלתי ניתנת להגדרה שנמצאת בכל עבודותיו.

האמיל בהופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף גילו, האמיל מפיק אנרגיה עצומה בהופעותיו

בשל היקף ומגוון יצירתו של האמיל לאורך השנים קשה מאד לדעת מראש למה לצפות בהופעות שלו. הוא נמנע בעקביות מלערוך סבב הופעות בעקבות אלבומים. כך למשל בשתי הופעות עוקבות בישראל ביצע בראשונה בלדות עצובות כגון שיר על אישה מוכה - Like Veronica - ובלדה על זכר השואה - Primo on the parapet. בשנייה לעומת זאת (ייתכן שבעקבות הערה בראיון בגלי צה"ל) ביצע חומרים ישנים הרבה יותר מיצירתו בשנות ה-70. ככלל, הוא מכין לכל מסע הופעות מעין מאגר של עד 70 משיריו, וההחלטה אילו מהם יכללו בהופעה בפועל נשמרת לרגע האחרון.

לעתים קרובות ביצועי ההופעה החיה שונים מאד מביצועי האולפן. בפרט נוטה האמיל בהופעותיו לצליל מלודי פחות ומחוספס יותר.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים שהוקלטו בהופעות חיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Vision (1978)
  • The Love Songs (Aug 1984, compilation of re-recorded back catalogue)
  • The Essential Collection (1986, Enter K and Patience collected)
  • A Fix On The Mix (compilation EP) (Nov 1992)
  • The Storm (Before The Calm) (July 1993) (more aggressive Virgin-era material)
  • The Calm (After The Storm) (July 1993) (Virgin-era ballads)
  • Offensichtlich Goldfisch (July 1993, compilation of songs re-recorded in German)
  • The Peel Sessions (Nov 1995, BBC radio sessions 1974-1988)
  • After The Show (Jan 1996)
  • Past Go (Collected) (Nov 1997)
  • The Thin Man Sings Ballads (May 2002)

שיתופי פעולה/שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות אורח[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Colin Scot, Colin Scot (1971) - Hammill provided backing vocals on several tracks
  • Le Orme, Felona e Sorona (1973) - Hammill wrote English language lyrics for the Charisma Records UK release of the Italian album with the same name
  • Robert Fripp, Exposure (1979) - Hammill sang lead vocals on three tracks
  • Peter Gabriel, IV (1982) - Hammill sang backing vocals on 'The Family and the Fishing Net', 'Shock the Monkey' and 'Lay Your Hands on me'
  • Miguel Bosé, Bandido (1984) - Hammill wrote two lyrics: 'South of the Sahara' and 'Domine Mundi'
  • Alice, Il sole nella pioggia (1989) - Hammill co-wrote and sang the track 'Now and Forever'
  • Peter Gabriel, Us (1992) - Hammill sang backing vocals on the track 'Digging In The Dirt'
  • Ayuo, Songs from a Eurasian Journey (1997) - Hammill sang lead vocals on several tracks
  • Saro Cosentino, Ones And Zeros (1997) - Hammill sang on two co-written songs, 'Phosphorescence' and 'From Far Away'.
  • David Cross, Exiles (1997) - Hammill sang lead vocals on two tracks
  • Premiata Forneria Marconi, PFM Live in Japan 2002 (2002) - Hammill wrote and sang one studio track, 'Sea Of Memory'
  • Judge Smith, Curly's Airships (2000) - Hammill performs the part of Lord Thomson

אלבומים בהפקתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיטר האמיל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]