פיטר ווית'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיטר ווית'
Peter Withe
ווית' בשנת 1982
ווית' בשנת 1982
מידע אישי
לידה 30 באוגוסט 1951 (בן 70)
ליברפול, אנגליה
גובה 1.88 מטר
עמדה חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1970–1971
1971–1972
1972–1973
1973
1973–1975
1975
1975–1976
1976–1978
1978–1980
1980–1985
1985–1989
1987
1989–1990
1991
סך הכל:
סאופורט
בארו
פורט אליזבת סיטי
ארסדיה שפרדס
וולברהמפטון וונדררס
פורטלנד טימברס
ברמינגהאם סיטי
נוטינגהאם פורסט
ניוקאסל יונייטד
אסטון וילה
שפילד יונייטד
← ברמינגהאם סיטי
הדרספילד טאון
אסטון וילה
3 (0)
1 (0)

26 (16)
17 (3)
22 (16)
35 (9)
75 (28)
76 (25)
182 (74)
74 (18)
8 (2)
38 (1)
0 (0)
539 (177)
נבחרת לאומית כשחקן
1981–1984 נבחרת אנגליה בכדורגל אנגליה 11 (1)
קבוצות כמאמן
1991–1992
1998–2003
2004–2007
2012
2013–2014
2014–2016
וימבלדון
תאילנד
אינדונזיה
וודלי ספורטס/סטוקפורט ספורטס
PTT ריונג
פטום יונייטד
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

פיטר ווית'אנגלית: Peter Withe; נולד ב-30 באוגוסט 1951 בליברפול שבאנגליה) הוא כדורגלן ומאמן עבר אנגלי, ששיחק בעמדת החלוץ. הוא לקח חלק ניכר ברגעי השיא של המועדון אסטון וילה בתחילת שנות ה-80.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווית' נולד בליברפול שבאנגליה בשנת 1951. אחיו, כריס, היה גם כן כדורגלן וכך גם לגבי בנו שבנוסף היה מאמן ומנהל בתחום הכדורגל. לאחר ששיחק במועדונים סאופורט ובארו מהליגה הרביעית הוא עבר בגיל 20 עם אשתו קאתי לדרום אפריקה. הוא שהה שם לזמן קצר בפורט אליזבת סיטי וארסדיה שפרדס וב-1973 נבחר לשחקן הזר המצטיין בליגה הדרום אפריקאית, לפני שחזר בנובמבר אותה שנה לאנגליה. לאחר ששתי עונות שיחק בוולברהמפטון וונדררס ווית' עבר ב-1975 לפורטלנד טימברס מארצות הברית שם כבש 17 שערים ב-22 הופעות. הוא חזר למולדתו כדי להצטרף לברמינגהאם סיטי בה ערך 35 הופעות ליגה בהם כבש תשעה שערים עד לעזיבתו המהירה ממנה בתחילת עונת 1976/77.

נוטינגהאם פורסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1975 הגיעה בריאן קלאף להיות למאמנה של נוטינגהאם פורסט יחד עם פיטר טיילור, שהיה לעוזר מאמן שלו עם דרבי קאונטי שזכתה באליפות ב-1971/72. המועדון סימן את ווית' בן ה-25, ובהופעת הבכורה שלו במדיה שהייתה ב-25 בספטמבר 1976 כבש צמד בניצחון 1–5 על קרלייל יונייטד בליגה השנייה. בתום עונתו הראשונה סיים ככובש המצטיין בקבוצה עם 19 שערים, ומי שהיה אחריו במקום השני עם 17 שערים היה טוני וודקוק שחזר מהשאלה גם כדי להשלים אותו בהתקפה. התואר הראשון של ווית' והמאמן קלאף איתה היה הגביע האנגלו-סקוטי ב-1976. הוא שיחק במשחק הגמר הראשון נגד לייטון אוריינט שנגמר ב-1–1 אך לאחר מכן היה שבועיים בחוץ וגם החמיץ את המשחק השני בו פורסט ניצחה 0–4. בתום עונת 1976/77 סיימו במקום השלישי בליגה והעפילו לפוטבול ליג.

ווית' זכה עימה באליפות בעונת 1977/78, וסיים את העונה שוב עם 19 שערים כשהוא חולק עם וודקוק את המקום הראשון במלכות שערי הקבוצה. בנוסף לכך, נוטינגהאם פורסט גם זכתה במגן הקהילה עם ניצחון בגמר 0–5 על איפסוויץ' טאון כשווית' אחד הכובשים. לאחר התיקו הביתי 1–1 נגד טוטנהאם הוטספר קבוצתו הסכימה למכור אותו תמורת 225,000 ליש"ט, רגע לפני יום הולדתו ה-27. ווית' כבש בסך הכל בנוטינגהאם פורסט 39 שערים ב-99 הופעות ואת החולצה מס' 9 שלו קיבל גארי בירטלס בן ה-22, שלקח חלק בזכייתה בגביע אירופה לאלופות בעונת 1978/79.

אסטון וילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווית' עבר לניוקאסל יונייטד מהליגה השנייה וערך את הופעת הבכורה בתיקו הביתי 1–1 נגד לוטון טאון. הוא שיחק שם במשך פחות משתי עונות וכבש 25 שערים ב-76 משחקי ליגה.

משם רון סאונדרס, אז מאמן אסטון וילה, העביר אותו לשורותיו תמורת סכום שיא של המועדון העומד על 500,000 ליש"ט. ווית' היה בן 29 בסוף החודש בו החלה עונת הליגה 1980/81. ביחד עם גארי שו שהיה לצידו בהתקפה הוא חווה דמיון בינו לבין איך ששיחק עם וודקוק בנוטינגהאם פורסט. ווית' זכה עימה באליפות מפתיעה באותה עונה כשהוא גם מסיים כמלך שערי הליגה בצוותא לסטיב ארצ'יבלד כשלשניהם 20 שערים. ב-1981 הקבוצה חלקה את מגן הקהילה עם טוטנהאם הוטספר לאחר ששניהם סיימו בתיקו 2–2 וללא הכרעה במשחק הגמר. ווית' כבש בגמר צמד לזכותה ומהצד השני מארק פאלקו גם עשה זאת. עונה לאחר מכן אסטון וילה זכתה בפעם הראשונה והיחידה שלה בהיסטוריה בגביע אירופה לאלופות כשהם מנצחים בגמר 0–1 את באיירן מינכן. משחק הגמר הוכרע משער ניצחון של ווית' בדקה ה-67', שכבש מקרוב לאחר כדור רוחב של טוני מורלי. התואר האחרון שזכה בקריירה כשחקן היה הסופר קאפ האירופי ב-1982 בו ניצחו את ברצלונה. עם 90 שערים ביותר מ-200 הופעות במדיה ווית' עזב את וילה ב-1985. לקראת סוף הקריירה עבר בקבוצות שפילד יונייטד, ברמינגהאם סיטי (השאלה), הדרספילד טאון ושב לאסטון וילה לפני שפרש ב-1991 ממשחק פעיל.

נבחרת אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדי נבחרת אנגליה ווית' ערך את הופעת הבכורה ב-12 במאי 1981 בהפסד 1–0 במשחק ידידות לברזיל. כל ארבעת משחקיו הראשונים היו ללא ניצחון עם תיקו נגד ויילס והפסדים לסקוטלנד ונורווגיה. ווית' היה לראשון מבין חבריו מאסטון וילה להיבחר בסגל הנבחרת למונדיאל 1982 בספרד. שערו הראשון, והיחיד, הגיעה בהופעתו השביעית ב-27 באפריל 1983 נגד הונגריה. ווית' ערך את הופעתו האחרונה ב-14 בנובמבר 1984 בניצחון 0–8 על טורקיה.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווית' היה מנהל וימבלדון לתקופה קצרה מאוקטובר 1991 לאחר שהחליף בתפקיד את ריי הרפורד. זמנו שם לא היה מוצלח כלל, כשניצח רק במשחק אחד מתוך 13 בליגה, וכעבור 105 ימים בלבד הוחלף על ידי ג'ו קינאר שהיה מאמן קבוצת הנוער של המועדון.

מ-1998 אימן את נבחרת תאילנד וזכה עימה פעמיים באליפות איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה בשנים 2000 ו-2002. נבחרתו השנייה שאימן הייתה אינדונזיה איתה סיים במקום השני באותו הטורניר ב-2004. ווית' פוטר משם ב-18 בינואר 2007 עקב הדחתה של הנבחרת בסיבוב הראשון של הטורניר באותה השנה. במהלך משחק נגד איחוד האמירויות הערביות קיבל איסור על לבישת מכנס קצר כדי לשמור על צניעות, וראש התאחדות הכדורגל התאילנדית חייב אותו לבוא עם חליפה.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטלנד טימברס
  • אליפות צפון אמריקה: 1975
נוטינגהאם פורסט
אסטון וילה
אישיים

כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת תאילנד
  • אליפות איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (2): 2000, 2002
נבחרת אינדונזיה
  • מקום שני באליפות איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה: 2004

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיטר ווית' בוויקישיתוף


נבחרת אנגליהמונדיאל 1982

1 קלמנס • 2 אנדרסון • 3 ברוקינג • 4 בוצ'ר • 5 קופל • 6 פוסטר • 7 קיגן • 8 פרנסיס • 9 הודל • 10 מקדרמוט • 11 מרינר • 12 מילס • 13 קוריגן • 14 ניל • 15 ריקס • 16 רובסון • 17 סנסום • 18 תומפסון • 19 וילקינס • 20 ווית' • 21 וודקוק • 22 שילטון • מאמן: גרינווד

אנגליהאנגליה