פיי ולדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיי ולדון ביריד ספרים בקופנהגן ב-2008

פיי וֶלדון (באנגלית: Fay Weldon;‏ נולדה ב-22 בספטמבר 1931) היא סופרת ומחזאית פמיניסטית אנגלייה. בעבודותיה מביאה ולדון ייצוגים של נשים מודרניות אשר לכודות במצבים דכאניים הנגרמים מהמבנה הפטריארכלי של החברה הבריטית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדון נולדה בבירמינגהם, אנגליה, למשפחה ספרותית, כאשר גם סבה וגם אמה כתבו ספרים. את חייה המוקדמים העבירה באוקלנד שבניו זילנד, שם אביה עבד כרופא. לאחר שהוריה התגרשו כשהייתה בת 14, חזרה ולדון לאנגליה והתגוררה בלונדון עם אמה ואחותה, ג'יין, ולא ראתה שוב את אביה לעולם.

באוניברסיטת סנט אנדרוז שבסקוטלנד, למדה ולדון פסיכולוגיה וכלכלה, אך חזרה ללונדון כשילדה בן. היא נישאה זמן קצר מאוחר יותר בפעם הראשונה לרונלד בייטמן, מנהל בית ספר מבוגר ממנה ב-25 שנה, ולא אבי ילדה. הם התגרשו כעבור שנתיים.

בחייה המקצועיים, ולדון עבדה זמן קצר במשרד החוץ הבריטי, ולאחר מכן כעיתונאית, ולבסוף פנתה לעבודה בתחום הפרסום כקופירייטרית ושם קצרה הצלחה מרובה. בגיל 28 פגשה את רון ולדון, מוזיקאי ג'אז וסוחר ענתיקות. הם נישאו, ונולדו להם שלושה בנים. במהלך הריונה השני, החלה ולדון לכתוב לרדיו ולטלוויזיה, וכעבור מספר שנים, ב-1967, פרסמה את ספרה הראשון, "בדיחת האישה השמנה". במהלך שלושה עשורים פיתחה קריירה מצליחה, שכללה פרסום של יותר מעשרים רומנים, קובצי סיפורים קצרים, תסריטים לסרטי טלוויזיה, ומאמרים לעיתונים ומגזינים. היא התארחה רבות בתוכניות של ה-BBC. ב-1971 כתבה ולדון את הפרק הראשון של הסדרה הנודעת אדונים ומשרתים, עבורה זכתה בפרס גילדת הסופרים לתסריט הטוב ביותר בסדרה בריטית. היא גם כתבה את התסריט לעיבוד הטלוויזיוני של ה-BBC לספרה של ג'יין אוסטן, "גאווה ודעה קדומה", שיצא ב-1980.

בראיון ברדיו ב-1998 חוללה ולדון סערה תקשורתית ותרעומת בקרב פמיניסטיות, כאשר טענה כי "אונס אינו הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לאישה, כל עוד היא יוצאת מזה בטוחה, בחיים, וללא צלקות".[1]

ולדון התגרשה שנית ב-1994, ונישאה בפעם השלישית לניק פוקס, שהוא גם המנהל הספרותי שלה, והשניים חיים ביחד במחוז דורסט.

ב-1983 הייתה יו"ר וועדת השופטים של פרס בוקר, ובשנה זו הגיעו להכרעתה הסופית הספר "בושה" של סלמאן רושדי, ו"חייו וזמניו של מייקל קיי" של ג'. מ. קוטזי. היו דיווחים שוולדון הסכימה, תחת לחץ, לתת את הפרס לרושדי, אלא שברגע האחרון, במעמד שיחת הטלפון שמודיעה על התוצאות, שינתה את דעתה.[2] ב-1996 ישבה בחבר השופטים של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין.

ב-2001 פרסמה את ספרה "הפיתוי של בולגרי", אשר כלל פרסומת בתשלום לחברת בולגארי, דבר שעורר מחלוקת בחוגים ספרותיים.[3]

ב-2006 מונתה לפרופסורה לכתיבה יצירתית באוניברסיטת ברונל, בלונדון, וב-2012 קיבלה פרופסורה באוניברסיטת באת' ספא.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרקסיס - דליה פלד, 1980
  • מזכרת נצח - כתר, 1987
  • חוקי החיים - מודן, 1987
  • אישה שטן - כתר, 1990
  • הפיתוי של בולגרי - כנרת, 2003

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • [The Fat Woman's Joke (1967)
  • Down Among the Women (1971)
  • Female Friends (1975)
  • Remember Me (1976)
  • Little Sisters (1977)
  • Weekend (1978)
  • Praxis (1978)
  • Puffball (1980)
  • The President's Child (1982)
  • The Life and Loves of a She-Devil (1983)
  • Letters to Alice: On First Reading Jane Austen (1984)
  • The Shrapnel Academy (1986)
  • The Rules of Life (1987)
  • The Heart of the Country (1987)
  • The Hearts and Lives of Men (1987)
  • Leader of the Band (1988)
  • The Cloning of Joanna May (1989)
  • Darcy's Utopia (1990)
  • Trouble (1993)
  • Affliction (1994)
  • Growing Rich (1992)
  • Life Force (1992)
  • Splitting (1995)
  • Worst Fears (1996)
  • Big Women (1997)
  • My Mother Said (1998)
  • Godless in Eden (1999)
  • Rhode Island Blues (2000)
  • The Bulgari Connection (2001)
  • Mantrapped (2004)
  • She May Not Leave (2006)
  • What Makes Women Happy (2006)
  • The Spa Decameron (2007)
  • The Stepmother's Diary (2008)
  • Chalcot Crescent (2009)
  • Kehua! (2010)
  • Habits of the House (2012)
  • Long Live the King (2013)
  • The New Countess (2013)

ולדון פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה, "אוטו דה פיי" ב-2002.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Fay Weldon: Rape isn't the worst thing that can happen ", BBC News, 30 June 1998.
  2. ^ Moss, Stephen (18 בספטמבר 2001). "Is the Booker fixed?". The Guardian (Guardian Media Group). 
  3. ^ Kirkpatrick, David D. (3 בספטמבר 2001). "Words From Our Sponsor: A Jeweler Commissions a Novel". New York Times.