פני הדור כפני הכלב

פני הדור כפני הכלב הוא ניב המופיע במשנה כחלק מתיאור של דור חוטא ורשע בעקבתא דמשיחא (לפני ימות המשיח): ”בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו” (משנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה ט"ו).

רש"י מציע שני פירושים לביטוי, האחד - כפשוטו, שדומים ממש לכלב; והאחר - כמשל, "שלא יתביישו זה מזה".^[1] פירוש נפוץ, שהביא הרב אלחנן וסרמן בשם רבי ישראל סלנטר,^[2] רואה את הביטוי כביקורת על הנהגה לקויה, שאינה מובילה את הציבור, אלא הציבור הוא שמוביל אותה. ההנהגה במטפורה זו נמשלת לכלב, שאמנם הולך לפני בעליו, אך ללא הרף מביט לאחור כדי לדעת לאן בעליו רוצה שילך.

הרב וסרמן הביא פירוש נוסף, שאותו ייחס לחפץ חיים בשם רבי יצחק מוולוז'ין:

מטבעו של הכלב, שאם סוקלים אותו באבן, מיד הוא מתנפל על האבן לנשכה. בשעה שקם על ישראל איזשהו "המן" יש לדעת, כי הוא אינו אלא מקל השלוח מן השמים לחבוט בנו, וכדברי הכתוב: "הוי אשור שבט אפי" (ישעיה). אין שום טעם להילחם עם המקל, כי כלום חסרים מקלות בשמים. "הרבה שלוחים למקום". יש לנקוט באמצעים שמהשמים ימנעו מלהקים "מקלות" עלינו.^[3]

ברומן "תמול שלשום" כלל ש"י עגנון ביטוי זה באחד מרגעי השיא של רומן, בדרשתו של רבי גרונם יקום פורקן:

ועכשיו מורי ורבותי, מה נאמר ומה נדבר שאנו רואים את פני הדור כפני הכלב. ולא ככלב סתם אלא ככלב שוטה, ולא עוד שהם גרועים מכלב שוטה, שהרי הם סבורים על עצמם שהם חכמים גדולים פילוסופים בעלי הגיון ורוצים לפרוס מצודתם על כל ישראל. ... ואילו הכלב השוטה, מורי ורבותי, טוב מהם, שהרי הוא מכריז על עצמו שהוא שוטה. ... הוא שאני אומר פני הדור כפני הכלב. ולא ככלב סתם, אלא ככלב משוגע.^[4]

יושב ראש הכנסת, רובי ריבלין, התייחס בהרחבה לביטוי זה בנאומו, תוך שהוא מתאר את התנהגותו של כלבו להמחשת העניין.^[5]