יושב ראש הכנסת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יושב ראש הכנסת
Flag of Speaker of Knesset.svg
Yariv Levin (cropped).JPG
איוש נוכחי יריב לוין
תאריך כניסה לתפקיד 17 במאי 2020
דרכי מינוי קבלת אמון הכנסת
תחום שיפוט ישראלישראל  ישראל
מושב המשרה ישראלישראלירושלים, ישראל
משך כהונה קצוב משך כהונת הכנסת
ייסוד המשרה 14 בפברואר 1949
איוש ראשון יוסף שפרינצק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סמל ישראל
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של ישראל

יושב-ראש הכנסת הוא ראש הרשות המחוקקת בישראל, ותפקידו לנהל את ענייני הכנסת, לייצג אותה כלפי חוץ, לשמור על כבודה, על סדר ישיבותיה ועל קיום תקנונה. יושב ראש הכנסת המכהן הוא יריב לוין מסיעת "הליכוד".

יושב-הראש, או אחד מסגניו, יושב בראש הישיבות בכנסת, מנהל אותן, מעמיד שאלות להצבעה וקובע את תוצאותיה וכן את תוצאות כל הבחירות המתקיימות בכנסת. יושב-ראש הכנסת וסגניו מהווים את נשיאות הכנסת, והיא המאשרת את הגשתן של הצעות חוק פרטיות ודחיפותן של הצעות לסדר היום.

בהיעדר נשיא המדינה מישראל או כאשר נבצר מנשיא המדינה למלא את תפקידו, ממלא יושב-ראש הכנסת את תפקידו.

מעמד יו"ר הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוקף תפקידו כיו"ר הרשות המחוקקת וכממלא מקום נשיא המדינה, יו"ר הכנסת הוא האדם השלישי בסדרי הקדימה הממלכתיים בישראל,[1] לאחר נשיא המדינה וראש הממשלה. הוא אף זכאי להיקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, כאחד מראשי המדינה. יושב ראש הכנסת מקבל עדכונים מודיעיניים שוטפים בלשכתו ומחזיק טלפון אדום לשעות חירום בלשכה.

תפקיד יושב ראש הכנסת הוא תפקיד ממלכתי. מרגע שנבחר על ידי הכנסת, הוא מחויב לכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית במידה שווה אף על פי שהוא משתייך למפלגה מסוימת, לרוב המפלגה הגדולה בקואליציה. על פי הנוהג הממלכתי בישראל, גם סמכויות טקסיות וממלכתיות יש לפזר בין ראשי המדינה, ולכן פותח יושב ראש הכנסת את חגיגות יום העצמאות בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל אשר בירושלים. בטקס לא נוכחים נשיא המדינה וראש ממשלת ישראל.

יושב-ראש הכנסת, מתוקף תפקידו, מוזמן לכל האירועים והטקסים הממלכתיים ורשאי לנאום בהם אם רצונו בכך. הוא מקבל משלחות וראשי מדינות בכנסת כאשר הם מגיעים ומברך אותם במליאת הכנסת בעת שהותם, נוסע לכנסים ברחבי העולם ומשמש כנציג הכנסת והמדינה הבכיר ביותר במשלחת.

יושב ראש הכנסת נחשב במעמדו מבחינת שכר לשר בממשלה. הוא זכאי להעסיק שלושה עוזרים פרלמנטריים בנוסף לראש לשכה ומזכירות שהוא מקבל מהמשכן. יו"ר הכנסת מקבל רכב שרד ונהג צמוד, זכאי לשירותי אבטחה מטעם המדינה ורשאי לקבל דירה מטעם המדינה בירושלים אם הוא אינו תושב העיר או סביבתה הקרובה. ליו"ר הכנסת לשכה פרלמנטרית בכנסת בקומה השנייה בה הוא מקבל אורחים מהארץ וחו"ל.

בחירת יו"ר הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד יושב ראש הכנסת מוסדר בחוק יסוד: הכנסת, חוק הכנסת ותקנון הכנסת.

לפי תקנון הכנסת, יושב-ראש הכנסת נבחר על ידי מליאת הכנסת בהצבעה גלויה, בפרק הזמן שבין השבעת חברי הכנסת לבין הקמת הממשלה.[2] לפי חוק הכנסת, לשם הדחת יושב-ראש כנסת מכהן (להבדיל ממינוי יושב ראש קבוע) בשל התנהגות שאינה הולמת את מעמדו נדרש רוב מיוחד של 90 חברי הכנסת.[3]

ממועד כינוס הכנסת ועד לבחירת יושב ראש קבוע, מנוהלות ישיבות המליאה על ידי יושב ראש זמני.

  • עד הכנסת ה־15 – מילא את התפקיד זקן חברי הכנסת.
  • בכנסות ה־16–20 – מילא את התפקיד ותיק חברי הכנסת, שאינו חבר הממשלה.
  • החל מהכנסת ה־21 – ממלא את התפקיד יושב ראש הכנסת היוצאת, אם שב ונבחר לכנסת החדשה, ואם לא נבחר ממלא את התפקיד הוותיק בחברי הכנסת שאינו חבר הממשלה.[4]

באופן מסורתי נבחר יו"ר הכנסת מהסיעה הגדולה בכנסת ונתמך לרוב על ידי סיעות הקואליציה ולעיתים קרובות אף על ידי סיעות אחרות. בחלק מן הכנסות יו"ר הכנסת נבחר פה אחד עקב מועמדות יחידה וללא מתנגדים או נמנעים.

במספר מקרים יושב ראש הכנסת לא היה מועמד הקואליציה: נחום ניר-רפאלקס היה יו"ר הכנסת הראשון מאז הקמת המדינה אשר לא היה ממפלגת השלטון ונבחר על ידי קואליציית ניר אשר התאגדה כקואליציית אד הוק לצורך בחירתו, בניגוד לרצון מפלגת השלטון, מפא"י. שלמה הלל היה יושב הראש מטעם המערך בממשלת הרוטציה ונשאר בתפקידו גם לאחריה. אברהם בורג, שנבחר כחבר מפלגת השלטון ב-1999, לא נמנה עם מפלגת השלטון אחרי חילופי השלטון ב-2001, במהלך כהונתה של הכנסת החמש עשרה, אם כי מפלגתו הייתה חברה באותה ממשלה.

בשנת 2006 נבחרה לראשונה אישה לתפקיד, דליה איציק מקדימה.

המשבר הפוליטי-חוקתי בכנסת ה-23[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המשבר הפוליטי בישראל (2019–2020)

הבחירות לכנסת ה-21 היו הראשונות תחת הסעיף לפיו יושב ראש הכנסת היוצאת הוא שימלא את תפקיד יושב ראש הכנסת הזמני, ולא זקן חברי הכנסת כבעבר. לאחר השבעת הכנסת התקיימה הצבעה ויולי אדלשטיין זכה באמון הכנסת.[5] ראש הממשלה נתניהו לא השיג רוב של 61 ח"כים ולא הוקמה קואליציה, הכנסת פוזרה במקום להחזיר את המנדט לנשיא. בבחירות לכנסת ה-22 המפלגות לא הגיעו לכדי הקמת קואליציה והכנסת פוזרה שנית, זאת כאשר בכנסת זו מילא אדלשטיין את התפקיד באופן זמני.

לאחר הבחירות לכנסת ה-23 התגבש רוב בכנסת לבחירת יושב ראש קבוע שיחליף את היושב ראש בפועל, יולי אדלשטיין, ומספר ימים לפני השבעת הכנסת הועברה פנייה רשמית בנושא מטעם מפלגת כחול לבן. יום לפני השבעת הכנסת הודיע אדלשטיין כי לא יאפשר הצבעה על בחירת יושב הראש ביום השבעת הכנסת בטענה שהחלפת יושב הראש תסכל את המשא ומתן לממשלת אחדות. בעקבות כך, הוגשו מספר עתירות לבג"ץ בדרישה לחייב את אדלשטיין לקיים את הדיון וההצבעה. היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, פרסם חוות דעת בה תיאר חשש מתקלה משטרית, אך גישה זו נדחתה בדיון הראשון ובפסק הדין שניתן בהמשך בבג"ץ. בעניין החשש מתקלה משטרית, השופט יורם מלצר אמר שניסיון העבר מלמד כי יו"ר כנסת שאינו מהקואליציה יכול לעודד את עצמאות הכנסת ולאפשר לה למלא את תפקיד האיזון של הרשות המבצעת.[6]

בפסק הדין מ-23 במרץ, בג"ץ חייב את אדלשטיין לכנס את המליאה לבחירת יושב ראש בתוך מספר ימים.[7] ב-25 במרץ, המועד האחרון לקיום ההצבעה לפי פסיקת בג"ץ, הודיע אדלשטיין על התפטרותו מתפקידו כיו"ר הכנסת ונעל את ישיבת המליאה מבלי להעלות על סדר היום מינוי יושב ראש כנסת חדש.[8][9] בכך הייתה אמורה ההצבעה להידחות לשבוע הבא. מאחר שעל-פי תקנון הכנסת, התפטרות יושב ראש הכנסת נכנסת לתוקף רק בחלוף 48 שעות, במצב הדברים שנוצר הפר אדלשטיין את צו בית המשפט. לפיכך, היועץ המשפטי לכנסת איל ינון דרש מאדלשטיין לקיים את צו בית המשפט, אך האחרון סרב.[10] בליל אותו היום, בתגובה לעתירה נוספת, העניק בג"ץ לזקן חברי הכנסת, עמיר פרץ, את הסמכות לכנס את מליאת הכנסת לצורך קיום ההצבעה על בחירת יושב ראש כנסת חדש ומילוי צו בית המשפט.[11]

ב-26 במרץ כינס פרץ את מליאת הכנסת וח"כ בני גנץ, שבאותה עת היה חבר הכנסת שעליו הוטל להרכיב את הממשלה, נבחר לתפקיד היושב הראש.

נשיאות הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נשיאות הכנסת

ליושב-ראש הכנסת מספר סגנים שאף הם נבחרים על ידי מליאת הכנסת. ביחד הם מהווים את נשיאות הכנסת. כאשר יושב-ראש הכנסת נעדר מן הארץ או כאשר נבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו, משמש אחד מסגניו ממלא מקום יושב-ראש הכנסת (סעיף 20א(ב) לחוק יסוד: הכנסת). אם מועבר יושב-ראש הכנסת מתפקידו או שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו, משמש אחד מסגניו כיושב-ראש הכנסת בפועל (סעיף 20א(ג) לחוק יסוד: הכנסת). את הסגן המשמש בתפקיד, מבין סגני יושב-ראש הכנסת, בוחרת ועדת הכנסת. לממלא מקום יושב-ראש הכנסת או ליושב-ראש הכנסת בפועל כל הסמכויות המיוחדות בחוק ליושב-ראש הכנסת, ובכלל זה לשמש כממלא-מקום נשיא המדינה.

יושבי ראש הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' דיוקן שם

(תקופת חיים)

מפלגה תקופת כהונה כנסת
תאריך עברי תאריך לועזי
1 Yosef Sprinzak.jpg יוסף שפרינצק

(1885-1959)

מפא"י ה' באייר ה'תש"ח י"ט בשבט ה'תשי"ט 14 במאי 1948 28 בינואר 1959 מועצת המדינה הזמנית
הכנסת הראשונה
הכנסת השנייה
הכנסת השלישית
2 Nahum Nir-Refalx.jpg נחום ניר

(1884-1968)

אחדות העבודה כ"ב באדר א' ה'תשי"ט כ"ט בחשוון ה'תש"ך 2 במרץ 1959 30 בנובמבר 1959
3 Kadish Luz.jpg קדיש לוז

(1895-1972)

מפא"י כ"ט בחשוון ה'תש"ך ז' בכסלו ה'תש"ל 30 בנובמבר 1959 17 בנובמבר 1969 הכנסת הרביעית
הכנסת החמישית
הכנסת השישית
4 Bareket reuven.jpg ראובן ברקת

(1906-1972)

המערך

העבודה

ז' בכסלו ה'תש"ל כ"ה באייר ה'תשל"ב 17 בנובמבר 1969 9 במאי 1972 הכנסת השביעית
5 ישראל ישעיהו

(1908-1979)

כ"ה באייר ה'תשל"ב כ"ז בסיוון ה'תשל"ז 9 במאי 1972 13 ביוני 1977
הכנסת השמינית
6 Yitzhak Shamir (1980).jpg יצחק שמיר

(1915-2012)

הליכוד כ"ז בסיוון ה'תשל"ז כ"ד באדר ה'תש"ם 13 ביוני 1977 12 במרץ 1980 הכנסת התשיעית
7 Portrait of MK Yitzhak Berman 1977.jpg יצחק ברמן

(1913-2013)

כ"ד באדר ה'תש"ם י"ח בתמוז ה'תשמ"א 12 במרץ 1980 20 ביולי 1981
8 Menachem Savidor.jpg מנחם סבידור

(1917-1988)

י"ח בתמוז ה'תשמ"א כ"ג באלול ה'תשמ"ג 20 ביולי 1981 12 בספטמבר 1984 הכנסת העשירית
9 Portrait of Knesset Speaker Shlomo Hillel 1986.jpg שלמה הלל

(1923-)

המערך

העבודה

כ"ג באלול ה'תשמ"ג י"ב בכסלו ה'תשמ"ט 12 בספטמבר 1984 21 בנובמבר 1988 הכנסת האחת עשרה
10 Portrait of Knesset Speaker Dov Shilansky 1991.jpg דב שילנסקי

(1924-2010)

הליכוד י"ב בכסלו ה'תשמ"ט י"ב בתמוז ה'תשנ"ב 21 בנובמבר 1988 13 ביולי 1992 הכנסת השתים עשרה
11 Szewach Weiss.JPG שבח וייס

(1935-)

העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב ז' בתמוז ה'תשנ"ו 13 ביולי 1992 24 ביוני 1996 הכנסת השלוש עשרה
12 Dan Tichon.jpg דן תיכון

(1937-)

הליכוד ז' בתמוז ה'תשנ"ו כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט 24 ביוני 1996 6 ביולי 1999 הכנסת הארבע עשרה
13 Avraham Burg by David Shankbone.jpg אברהם בורג

(1955-)

ישראל אחת

העבודה

כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט י"ז באדר א' ה'תשס"ג 6 ביולי 1999 19 בפברואר 2003 הכנסת החמש עשרה
14 Reuven Rivlin Senate of Poland.JPG ראובן ריבלין

(1939-)

הליכוד י"ז באדר א' ה'תשס"ג ו' באייר ה'תשס"ו 19 בפברואר 2003 4 במאי 2006 הכנסת השש עשרה
15 Dalya Itzik 1.png דליה איציק

(1952-)

קדימה ו' באייר ה'תשס"ו ה' בניסן ה'תשס"ט 4 במאי 2006 30 במרץ 2009 הכנסת השבע עשרה
(14) Reuven Rivlin Senate of Poland.JPG ראובן ריבלין

(1939-)

הליכוד ה' בניסן ה'תשס"ט ז' בניסן ה'תשע"ג 30 במרץ 2009 18 במרץ 2013 הכנסת השמונה עשרה
16 Yuli edelstein.jpg יולי אדלשטיין

(1958-)

הליכוד - ישראל ביתנו

הליכוד

ז' בניסן ה'תשע"ג א' בניסן ה'תש"ף 18 במרץ 2013 26 במרץ 2020 הכנסת התשע עשרה
הליכוד
הכנסת העשרים
הכנסת העשרים ואחת
הכנסת העשרים ושתיים
(יושב ראש הכנסת בפועל)
17 בני גנץ

(1959–)

כחול לבן
חוסן לישראל
א' בניסן ה'תש"ף כ"ג באייר ה'תש"ף 26 במרץ 2020 17 במאי 2020 הכנסת העשרים ושלוש
18 יריב לוין

(1969–)

הליכוד כ"ג באייר ה'תש"ף מכהן 17 במאי 2020 מכהן

סגני יו"ר הכנסת בכנסת העשרים ושלוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תמונה סיעה
משה ארבל ש"ס
אורנה ברביבאי יש עתיד – תל"ם
אליהו ברוכי ח״כ אליהו ברוכי.jpg יהדות התורה
קרן ברק הליכוד
שרן השכל הליכוד
מיקי זוהר הליכוד
מיקי חיימוביץ' כחול לבן
מנסור עבאס הרשימה המשותפת
חמד עמאר ישראל ביתנו

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יושב ראש הכנסת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]