פסק דין נסנט ארגיי אספו נגד משרד הפנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עע"מ 8908/11, נסנט ארגיי אספו נגד משרד הפנים[1] הוא פסק דין של בית המשפט העליון שניתן ב-17 ביולי 2012 בעת ועל רקע תופעת ההסתננות לישראל ממדינות שונות באפריקה[2].במקרה זה עלתה שאלת מעמדם של מסתננים שאינם מוגדרים כפליטים וחל עליהם מנגנון הגנה זמנית. בפסק הדין טען אדם הנהנה ממדיניות הגנה זמנית כי מעמד זה מקנה לו מעמד של פליט או לחלופין מעמד של מעין פליט ומכוח זכות זו ביקש להסדיר את מעמדה של בת זוגו, השוהה בישראל שלא כדין, כך שגם לה יהיה מעמד של פליטה. נפסק שמי שנהנה ממדיניות הגנה זמנית לא זוכה לאותן הזכויות המגיעות לפליט. הגנה זמנית מכילה מספר מצומצם יותר של זכויות, כאשר הזכות להקים משפחה בישראל וזכות ישיבה של בן זוג בישראל מכוח הזוגיות עם מי שנהנה מהגנה זמנית אינן מן הזכויות המגיעות לאדם הנהנה ממדיניות זו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמד המסתננים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת ישראל מנהלת מדיניות של הענקת הגנה זמנית קבוצתית כלפי מסתננים מאפריקה השוהים בישראל, המזוהים כאריתראים או סודאנים, וזאת ללא בדיקה פרטנית של בקשות למעמד פליט שהגישו. אזרחים אלו אינם מגורשים למדינות מוצאם מפני שנשקפת סכנה לחייהם או לחירותם. על פי מדיניות זו מקבלים המסתננים אשרת שהייה זמנית המעניקה להם את הזכות להיות נוכחים בישראל. ההגנה הזמנית לא הוסדרה במשפט הבינלאומי, אם כי היא נהוגה במדינות שונות ומוכרת מצד נציבות האו"ם לפליטים. מדינת ישראל לא קבעה הסדרים מפורטים בנושא.

מסתננים רבים הגישו בקשה לקבלת מעמד פליט במשרד הפנים, אשר רובן לא נבדקו נוכח טענת משרד הפנים שאם הוא מעניק הגנה זמנית אין צורך בבדיקת הטענה בדבר פליטות. פליט מוגדר באמנה הבינלאומית בדבר מעמד של פליטים כמי שיש לו חשש מבוסס מפני רדיפה על רקע גזע, דת, לאום, השקפתו הפוליטית או השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת.

ההליכים שקדמו לדיון בביהמ"ש העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 נכנס העותר, אזרח אריתראי בשם נסנט ארגיי אספו למדינת ישראל דרך מצרים, מאוחר יותר הוא נישא לאישה אתיופית ששהתה בישראל באופן לא חוקי, ונולד להם בן. אספו זכה להגנה זמנית על בסיס היותו אריתראי ולפיכך לא גורש לארץ מוצאו. על מנת שבת זוגו לא תורחק מהארץ, אספו פנה למשרד הפנים בבקשה להסדיר את מעמדה למעמד של פליטה ובקשתו נדחתה. בעקבות כך אספו הגיש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בתיק עת"מ 57162-01-11[3], שם נקבע לבסוף כי אם יגיש אספו בקשה פרטנית למקלט תוך 30 יום, לא תורחק בת זוגו מהארץ בזמן בדיקת הבקשה. במידה ויוכר כפליט, תהיה אפשרות להגיש בקשה להשוואת מעמד בת זוגו למעמדו לפי סעיף 12 לנוהל הטיפול במבקשי מקלט[4], אך במידה ולא יוכר כפליט, ניתן יהיה להרחיק את בת זוגו מישראל. אספו ערער לבית המשפט העליון על ההחלטה כי בת זוגו לא יכולה ליהנות ממדיניות הגנה זמנית מכוח זכותו.

הדיון בבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

טענות המערער[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערער העלה את הטענות הבאות:

  1. יש להתייחס אל המערער ובת זוגו כאל פליטים מוכרים מכוח האמנה בדבר מעמדם של פליטים, זאת נוכח עמדתה של נציבות האו"ם לפליטים לפיה כאשר יש קושי לבצע בדיקה פרטנית של בקשות מקלט בשל עומס עבודה, ניתן לקבוע "קביעה קבוצתית" של מעמד פליט, לפיה בהיעדר ראיות לסתור, כל חברי הקבוצה הם פליטים.
  2. הימנעותו של משרד הפנים מלבדוק בקשות פרטניות של אזרחי אריתראה לקבלת מעמד פליט[5] משתיקה אותו מלטעון שחברי קבוצה זו לא זכאים לזכויות שמוענקות לפליטים.
  3. פסיקתו של בית המשפט בעת"מ 57162-01-11 היא שהמערער יגיש בקשה פרטנית למקלט למשרד הפנים, דבר הפוגע במערער באופן בלתי סביר מפני שזה מטיל עליו להגיש בקשה פרטנית למקלט לאחר ארבע שנים מכניסתו לישראל, והדבר גורם לקושי רב להשגת ראיות.
  4. אם בקשתו הפרטנית של המערער למעמד פליט תדחה ויקבעו שאין הוא זכאי להגנה מכוח אמנת הפליטים, עדיין יש לו זכות לא להיות מורחק למקום שבו יש לו סכנת חיים.
  5. גם אם ייקבע שחלק מהזכויות כמו הזכות לחינוך והזכות לעבוד לא מוקנות למי שאינו פליט, הרי שהזכות לחיי משפחה צריכה להיות מוקנית גם לנהנים מהגנה זמנית, מפני שזוהי זכות יסוד של כל אדם.
  6. הדעה המקובלת במשפט הבינלאומי היא כי הזכות להגנת תא משפחתי עומדת גם למבקשי מקלט ולכל אדם הזכאי ל"הגנה קבוצתית", ולכן מגיע לבת זוגו אפשרות להישאר בישראל.

טענות משרד הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנגד טען משרד הפנים:

  1. יש להבחין בין מדיניות הגנה זמנית כלפי אזרחי אריתריאה לבין המחויבות כלפי פליטים ומבקשי מקלט לפי אמנת הפליטים. המדיניות של הגנה זמנית נובעת מהמלצת האו"ם ואין מדובר במחויבות, לכן היא לא מקימה זכות לקבל מעמד פליט בישראל.
  2. למי שנהנה ממדיניות הגנה זמנית אין זכות מוקנית להקים משפחה דווקא בישראל או להקנות מעמד של זכות תושבות במדינה לבן זוגו הזר.
  3. ביכולת המערערת שהיא אזרחית אתיופיה להקנות לבן זוגה מעמד בארץ מוצאה שם יוכלו להקים משפחה.

פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליכים לקבלת מעמד פליט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המשפט פסק מפי השופט פוגלמן כי אנשים השוהים בישראל ונהנים ממדיניות הגנה זמנית של ממשלת ישראל זכאים להגיש בקשה פרטנית להכרה במעמד של פליט. במידה ובקשה פרטנית של אדם תידחה, הדבר לא ימנע ממנו להמשיך ליהנות ממדיניות הגנה זמנית.

בנוסף נפסק כי אספו אינו פליט ולכן לא יכול להגיש בקשה עבור בת זוגו להסדרת מעמד כבת זוגו של פליט.

השופט פוגלמן הוסיף כי אכן אין מניעה כי קבוצה של אנשים תקבל כולה מעמד של פליטים, אך לזאת נדרשת החלטה של ממשלת ישראל ולא של בית המשפט.

הזכות להקים משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לראות כי מדינות שונות לא מעניקות את הזכות להקים משפחה חדשה והזכות להקניית מעמד לבן זוג זר לנהנים ממדיניות הגנה זמנית מפני שהגנה זמנית היא ארעית. ככל שהגנה זמנית הופכת לקבועה עולה מסקירה של מדינת שונות כי הפתרון הוא לא להפוך אדם אוטומטית לפליט אלא לבדוק בדיקה פרטנית לכל אדם. בנוסף לכך נציבות האו"ם לפליטים קובעת כי לנהנים מהגנה זמנית צריכה להיות אפשרות להגיש בקשות פרטניות למקלט שיבדקו. נפסק כי אספו יכול להגיש בקשה פרטנית למקלט ואם יעשה זאת תוך 30 ימים, לא תורחק בת זוגו עד 45 ימים מהמועד בו יחליטו בעניינם. כלומר בית המשפט אישר את ההחלטה שהייתה בבית המשפט המחוזי, אך האריך במקצת את התקופה בה יוכל לשלוח בקשה.

השפעת פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שניתן פסק דין זה נתנו מספר פסקי דין בנסיבות דומות בהם בית המשפט נהג באותה הדרך בה נהג בפסק הדין בעניין אספו ובהסתמך עליו. כלומר, פסק לא להרחיק בני זוג עד להכרעה בבקשת מקלט פרטנית של בני זוגם. בעת"מ 23737-06-13 פלוני נגד משרד הפנים, היה מקרה שנסב על פרשנות פסק דין זה. נקבע כי המדינה היא זו השולטת באורך זמן הבירור של בקשות למעמד פליט ועל כן לא יהיה זה צודק להפריד בין בני המשפחה בטענה שבירור הבדיקה לוקחת זמן רב. בנוסף עלתה השאלה האם חשוב אם בני הזוג נפגשו במדינת ישראל או קודם לכן, זאת מפני שהמערערים טענו כי סעיף 12(ג) לנוהל טיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל פוגע בשוויון בזכות לחיי משפחה מפני שהוא מדבר על אי הרחקת בן זוג שהכירו מחוץ לישראל בלבד. השופטת הזכירה את פסק דין אספו ואמרה כי גם שם בני הזוג הכירו בארץ והוזכר סעיף זה, ולמרות זאת בית המשפט קבע לפעול בהתאם לסעיף ולא להרחיק את בת זוגו מהארץ עד שתתברר בקשתו למעמד פליט. עם זאת, בשנת 2014 ניתן פסק דין של בית המשפט העליון ב"פרשת מהרה"[6] בפסק דין זה הנסיבות היו דומות לנסיבות בפסק הדין בעניין אספו. בית המשפט העליון קיבל את טענת המדינה שאמרה כי פסק הדין בעניין אספו אינו מתווה כללי האומר שכאשר אדם מגיש בקשה למקלט, בן זוגו באופן אוטומאטי אינו מורחק מהמדינה עד להכרעה בבקשה למעמד פליט, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסתננות מאפריקה לישראל
פליט

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלי קריצמן-אמיר, תפקידו של בית המשפט בעיצוב מדיניות המקלט של מדינת ישראל, 175

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עע"מ 8908/11 נסנט ארגיי אספו נ' משרד הפנים, ניתן ב-17.7.12
נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל, 2.1.11
יובל ברק, הזכות לחיי משפחה של מבקשי מקלט, באתר הטלוויזיה החברתית, 29 בינואר 2014
המוקד לפליטים ולמהגרים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]