הסתננות מאפריקה לישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מסתננים חוצים את גבול מצרים לישראל

ההסתננות מאפריקה לישראל החלה באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 והתרחבה במידה ניכרת משנת 2007 ועד לסוף 2012, כאשר הושלם רובה של גדר הגבול ישראל-מצרים[1]. נכון למרץ 2018 נרשמה כניסת 64,842 מסתננים לישראל[2]. על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה במרץ 2018 שהו בישראל 36,630[2] מסתננים רשומים, לא כולל ילדים שנולדו להם בישראל. 99% מהם אזרחי אפריקה, מתוכם 72% אריתריאים ו-20% סודנים[3]. ישראל מעודדת את יציאתם מהארץ תמורת תשלום, בפרט למדינה שלישית המסכימה לקלוט אותם. חלק מהמסתננים מהגרים הלאה לשוודיה, הולנד, ארצות הברית, גרמניה[4] וקנדה[5].

רובם הגדול של המסתננים מאפריקה נכנסו דרך גבול ישראל-מצרים קודם שהיה מגודר או בחלקים שטרם גודרו אז. ממשלת ישראל נמנעה מלהחזירם למצרים, משום שהשלטונות המצריים מסרבים להתחייב שלא להחזירם לארצות מוצאם[6]. מצרים וישראל חתומות על האמנה בדבר מעמדם של פליטים של האו"ם.

ממשלת ישראל רואה בהסתננות בעיה חמורה ובשל כך הקימה את גדר הגבול ישראל-מצרים, יזמה את התיקונים לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) ובנתה את מתקן חולות - מתקן שהייה למסתננים בסמוך לבית סוהר קציעות שבנגב. המכשול הפיזי בגבול, בשילוב חקיקה, שהפחיתה מעוצמת המניע העיקרי להגירה לטענת הממשלה - עבודה ששכרה בצדה (רובם המכריע של המסתננים הם גברים בגילאי העבודה)[7] הביאו במידה רבה לבלימתה של ההסתננות בסוף 2012.

הממשלה העניקה מעמד של "הגנה קבוצתית" לאריתראים ולסודנים אשר הסתננו ונמנעה מלגרשם לארצם[8][9]. תחת זאת היא מנסה להוציאם מישראל בדרכים שונות. כמה תוכניות פעולה של הממשלה בעניין נפסלו בבג"ץ. בסוף 2017 החליטה הממשלה כי בפני המסתננים משתי מדינות אלו תועמד הברירה לעבור למדינה שלישית או להיכנס לכלא "סהרונים". בעקבות כך הודיעה המדינה בראשית 2018 כי מסתננים שיצאו עד סוף מרץ יקבלו מענק של 3,500 דולר, ולאחר מכן תתחיל אכיפת התוכנית[10].

רוב המסתננים מתגוררים בדרום תל אביב. אחרים מתגוררים באילת, פתח תקווה ועוד.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגירה מאפריקה צפונה, במטרה להגיע למדינות אירופה דרך הים התיכון או דרך המובלעת הספרדית בצפון אפריקה סאוטה ומלייה, היא תופעה בת כמה עשרות שנים. מניעי ההגירה נוגעים לתנאי החיים הירודים ביבשת אפריקה הנגועה במלחמות, מעשי רצח עם, משטרים מדכאים, מדבור, עוני, חוסר גישה לשירותים רפואיים מתקדמים, העדר תשתיות ועוד. אף שישראל עצמה גובלת ביבשת אפריקה, ההסתננות למדינת ישראל כיעדם הסופי של המהגרים, החלה רק בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20.

רבים מן המסתננים מגיעים מאריתריאה, מדינה שבה הוכרז משבר הומניטרי. ארצות המוצא העיקריות של שאר המסתננים מאפריקה לישראל הן סודאן, חוף השנהב, אתיופיה, והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו אך הם מגיעים גם מארצות נוספות בהן סומליה וניגריה. חלק מהמסתננים שהגיעו לישראל מאפריקה הם מהגרי עבודה שהגיעו במטרה לשפר את שכרם ואת איכות חייהם. טרם בניית הגדר בגבול ישראל-מצרים, ההסתננות לישראל התאפשרה בעיקר בשל העדר מכשול של ממש שם.

לעומת רבות ממדינות אפריקה, ישראל היא דמוקרטיה מפותחת, עם שירותי רווחה ובריאות מתקדמים, והשכר בה גבוה מזה שבמולדתם של המסתננים[11].

המצב החוקי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שישראל חתומה על אמנה בדבר מעמדם של פליטים היא לא חוקקה חוקים ייעודיים המסדירים את נושא מבקשי המקלט. המדינה קלטה בעבר פליטים ממספר אזורי עימות כמחווה הומניטרית, כשהמקרים הידועים הם כמאתיים פליטי סירות וייטנאמים בשנת 1977, כמאה פליטים מבוסניה בשנת 1993 וכמאה פליטים אלבנים מקוסובו בשנת 1999. עד שנת 2001 לא היו נהלים בעניין בדיקת מעמד מבקשי מקלט וממשלת ישראל הותירה בפועל את סמכות ההחלטה בידי הנציגות המקומית של נציבות האו"ם לפליטים. בשנת 2001 מוּסד התהליך על ידי היועץ המשפטי לממשלה והונהג נוהל שבו מבקש המקלט פונה בבקשה לנציבות האו"ם לפליטים, זו בוחנת את עניינו והמלצתה מועברת לוועדה מייעצת המעבירה את המלצותיה לשר הפנים. כך ששר הפנים הוא בעל הסמכות הסופית למתן היתר לשהייה בישראל[12].

בשנת 2008 החליטה מדינת ישראל לבחון בקשות מקלט ישירות ולהפסיק את תיווך נציבות האו"ם לפליטים. הוקמה יחידת התשאול והזיהוי במשרד הפנים, שהופקדה על קבלת בקשות מקלט ורישומם. ביולי 2009 החלה גם לפעול יחידה בשם "יחידת טיפול במבקשי מקלט במשרד הפנים"[13], שתפקידה לבחון בקשות מקלט בישראל באמצעות קיום ראיונות למבקשי המקלט, מחקר אודות נתונים רלוונטיים במדינות מוצאם וגיבוש הערכה האם אדם עומד בתנאי האמנה לפליטים[14].

מדינות המוצא של המסתננים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינות שמהן מגיעים מרבית המסתננים;
  המדינות העיקריות
  מדינות משניות

אריתריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסתננים מאריתריאה מהווים כ-67% מכלל המסתננים לישראל נכון ליוני 2013[15]. מסתננים שהגיעו ממדינה זו מבקשים לזכות במקלט מדיני בישראל מכיוון שאריתריאה היא דיקטטורה. מעבר על חוק ההתאגדות או הבעת ביקורת בפומבי על המשטר מסתיימים לרוב במאסר ללא משפט, מרבית האזרחים שנעצרו על רקע פוליטי עדיין מצויים במאסר. כמו כן ישנן באריתריאה הגבלות קשות על חופש דת ופולחן כאשר מאמינים שאינם משתייכים לזרם של הנצרות (כ-50% מהאוכלוסייה) או האסלאם הסוני (כ-40% מהאוכלוסייה) נעצרים וסובלים מיחס אכזרי[16].[17] נציבות האו"ם לפליטים הכריזה על אריתריאה כמדינה שבה מתרחש משבר הומניטרי.

אריתריאה הייתה מסוכסכת במשך שנים עם שכנותיה, אתיופיה וסודאן[18]. בעקבות סכסוכים אלו מונהג באריתריאה גיוס חובה של 18 חודשים לגברים ונשים כולל דיווחים על חיילים ילדים. בפועל עבור רבים נמשך השירות הצבאי ללא הגבלת זמן ויש כאלו אשר לא משוחררים כלל או מועסקים בעבודות כפייה. אזרחים המסרבים לשרת בצבא נעצרים, עוברים עינויים ואף נרצחים. על עריקה בזמן שירות צבאי מוטל לעיתים עונש מוות[19]. לאור מצב זה ועמדת הקהילה הבינלאומית נמנעת ממשלת ישראל מלהחזיר לאריתריאה את אזרחי מדינה זו[20]. ביולי 2018, לאחר 20 שנות סכסוך, חתמה אריתריאה הסכם שלום עם אתיופיה. הסכם זה עשוי להביא לביטול סנקציות מצד האו"ם כלפי אריתריאה[21].

במאמר שפורסם בידי המכללה לביטחון לאומי בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה בשנת 2009 כתב משה טרדמן, בהתבסס על עבודתו כמתשאל מסתננים, שהסיבה העיקרית להסתננות מאריתריאה לישראל היא דיווחים של מי ששהה כבר בישראל על היכולת למצוא בישראל עבודה ולחיות ברמת חיים גבוהה מזו שבאריתריאה. בין האריתראים גם מי שנרדפו ממניעים פוליטיים, עריקים ואתיופים המתחזים לאריתראים[22]. טענה דומה העלה שגריר אריתריאה בישראל[23]. מנגד כתבה ד"ר טרישה רדאקר, פרופסור עמית לאנתרופולגיה באוניברסיטת טנסי בארצות הברית, מומחית בענייני אריתריאה באמנסטי אינטרנשיונל ונציבה בוועדה הבינלאומית לפליטים אריתראים, כי האריתראים אינם מהגרי עבודה או עריקים אלא פליטים. לדבריה, המשטר האריתראי כלא והעלים מבקשי מקלט שהוחזרו לאריתראה בכפייה ממדינות אחרות[24].

התוצר לנפש של אריתריאה, נכון ל-2017, הוא כ-1,400 דולר[25], מעשרת המדינות עם התוצאות הנמוכות ביותר בעולם. לעומתה התל"ג בישראל הוא כ-36,000 דולר לנפש.

בדצמבר 2016 פרסם גוף המחקר הרשמי של האיחוד האירופי, EASO, דוח שלפיו מי שעזבו את אריתראה יכולים לחזור אליה ללא שייענשו או שיחויבו לשרת בצבא, אם הסדירו זאת מראש ושילמו מס של 2% על הכנסתם, בתנאי שאינם מתנגדים פוליטיים[26]. עוד פורסם כי כשליש מהתל"ג של אריתריאה מקורו מכספים ששולחים מהגרים מהמדינה למשפחותיהם[27].

ביוני 2017 פסק בית הדין האירופי לזכויות אדם בעניין גירושו של אזרח אריתריאה שנכנס באופן בלתי חוקי לשווייץ. האזרח טען כי עריקתו מהצבא במולדתו תעמיד אותו בסכנה אם יוחזר אליה. בית הדין הכריע כי ניתן לגרשו, בין היתר בנימוק שלא הוכח שהשבתו לשם תעמיד אותו בסכנה חמורה[28]. גם בית המשפט המנהלי הפדרלי בשווייץ פסק שעזיבה בלתי חוקית של אריתריאה אינה מקנה בהכרח מעמד פליט. באוגוסט אותה שנה פסק בית המשפט שניתן להחזיר אריתראים שכבר שירתו בצבא אל מולדתם. באפריל 2018 החלה ממשלת שווייץ בהליכים לגירוש 3200 אריתראים, מתוך 9400 בשווייץ, חזרה למולדתם[29]. ביולי 2018 פסק בית הדין הפדרלי בשווייץ כי השירות הצבאי באריתריאה איננו עילה לפליטות ולא נחשב לעבדות או לעבודות כפייה.[30]

סודאן ודרום סודאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסתננים מסודאן מהווים כ-25% מכלל המסתננים לישראל[15]. באזור דארפור שבמערב סודאן התחולל בין השנים 2003 ל-2009 רצח עם. רבים הפכו לפליטים וחלק מהם נמלטו למצרים. לאלו נוספו פליטים מדרום סודאן, תחילה עקב מלחמת האזרחים שהתחוללה בסודאן, קודם למתן עצמאות לדרום סודאן, בין אנשי הצפון המוסלמים-ערבים לאנשי הדרום הנוצרים והאנימיסטים, ולאחר מכן עקב מלחמת אזרחים בין קבוצות אתניות בדרום סודאן. נכון ל-2017, התוצר לנפש בסודאן הוא כ-4600 דולר[31] ובדרום סודאן כ-600 דולר[32] לעומת כ-36,000 דולר בישראל.

מדינות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסתננים הגיעו גם מסומליה, חוף השנהב, גאנה, ניגריה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו וקמרון. נכון ל-2017, התוצר לנפש בניגריה, המדינה המפותחת ביותר מבחינה כלכלית הוא כ-5,900 דולר.[33]

מסלול ההגעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסתננים מאפריקה הגיעו לישראל דרך מצרים וסודאן. חלקם הגיעו בטיסות מחרטום, בירת סודאן, לקהיר, ומשם באוטובוסים וטנדרים שהביאו אותם למרחק של כ-200 מטר מן הגבול[34]. גם במצרים וגם בסודאן יש סניף גדול של נציבות האו"ם לפליטים[35].

חלק מהמסתננים שילמו למבריחים בדואים, סכומים שהגיעו לעיתים לחמש מאות עד אלף דולר, כדי שיעבירו אותם עד לגבול ישראל[36]. על פי דו"ח של "מוקד סיוע לעובדים זרים", היו מקרים שבהם מסתננים נרצחו או הושפלו ומסתננות נאנסו בידי המבריחים[37]. ארגון "רופאים לזכויות אדם" דיווח על כך שזיהה וטיפל בין 2009 ל-2011 בכ-1,300 מקרים של קורבנות עינויים שעונו במדבר סיני, 7.2% דיווחו כי נחטפו והובאו לסיני ולישראל מבלי שירצו בכך. כמו כן דיווח על מאות אנשים המוחזקים במחנות עינויים בסיני[38]. לפי נתוני קבוצת מעקב של האו"ם, הגיעו סכומי הכופר בקיץ 2012 לחמישים אלף דולר למסתנן[39]. סכנה נוספת האורבת למסתננים היא מצדו של הצבא המצרי שחייליו יורים בהם לעיתים כדי לסכל את ההסתננות[40].

מהגרי עבודה, מבקשי מקלט ופליטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהגר עבודה הוא מי שעזב את ארצו כדי לחפש עבודה ולשפר את מצבו הכלכלי[41].

פליט הוא מי שברח ממלחמה או מסכנה אחרת[42]. לפי אמנת הפליטים של האו"ם, פליט הוא מי שנמצא מחוץ לארצו (או שהוא חסר אזרחות ונמצא מחוץ למקום מגוריו הקבוע), ואינו יכול לחזור אליה בשל פחד "מבוסס היטב" להיות נרדף ממספר טעמים המפורטים באמנה[43]. מבקש מקלט הוא מי שמבקש מקלט כפליט[44]. רובם של המסתננים מאפריקה לישראל לא ביקשו מקלט, ועל כן קבע בג"ץ ב-2017 כי לא ניתן לקרוא לכל הקבוצה "מבקשי מקלט"[45].

המסתננים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבלת מסתננים לישראל
שנה אותרו בגבול אותרו בישראל סה"כ
עד 2006 2,727
2007 5,038
2008 8,755
2009 5,212
2010 14,669
2011 17,299
2012 10,441
2013 43 79 122
2014 21 23 44
2015[2] 220 12 232
2016[2] 18 33 51
2017[2] 0 75 75
2018[2] 0 8 8
עליזה אולמרט, אשת ראש הממשלה אהוד אולמרט דאז, משוחחת עם סודנים שהסתננו לישראל ממצרים. 2007
ילדים סודנים מאזור דארפור בגן הוורדים בירושלים, 2007.

מספר המסתננים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לסוף ספטמבר 2015 נכנסו לישראל כ-64 אלף מסתננים, מתוכם נותרו נכון לתחילת 2018 כ-38 אלף לאחר שרבים מהם עזבו את הארץ במהלך השנים[46]. מספר זה אינו כולל ילדים שנולדו להם בישראל. רובם נכנסו לישראל בין השנים 2006 - 2012. כ-36 אלף באו מאריתריאה, כ-14 אלף מסודאן (מתוכם כאלף מדרום סודאן) וכ-6 אלפים ממדינות אחרות[46]. במחצית השנייה של 2012 החלה ירידה במספר המסתננים ובסוף דצמבר 2012, בעקבות השלמת בניית הגדר לאורך כמעט כל גבול מצרים[47] וצעדי הרתעה נוספים שבהם נקטה ממשלת ישראל[48], דווח כי מספר המסתננים ירד בצורה משמעותית ובמחצית הראשונה של 2013 הסתננו 34 איש בלבד בניגוד ל-9,570 בתקופה המקבילה ב-2012.

מתחילת 2014 ועד סוף יולי אותה שנה נתפסו בגבול 19 מסתננים ואותרו בתחומי ישראל 49 שלא היה ידוע על נוכחותם בישראל. בתקופה זו עזבו את הארץ מרצון 4,795 מסתננים[49]. נכון לתחילת 2017 שוהים בישראל על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה כ-39 אלף מסתננים[50]. הנתון אינו כולל אלפי ילדים שנולדו בישראל, מסתננים שנכנסו לארץ בלא ידיעת השלטונות ואינם רשומים ואזרחיות אריתריאה שהגיעו בטיסות לארץ.

מגורים ועבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2008 החליטה המדינה לא לאפשר למסתננים לשהות במרכז הארץ, בין חדרה לגדרה[51], אולם המהלך בוטל בהמשך. לאחר ביטולו ועד ליישום חוק ההסתננות ב-2012 הוסעו רבבות עצורים מאפריקה לתחנה המרכזית החדשה של תל אביב. רשות ההגירה אינה מנהלת מעקב מדוקדק אחרי מקום מגוריהם של המסתננים, אולם על פי הערכות משנת 2011, המבוססות על נתוני משטרת ישראל, הרשויות המקומיות וארגוני הסיוע, התגוררו בתל אביב 15,000–17,000 מסתננים (בעיקר בדרום תל אביב, אם כי המספר כולל גם את המתגוררים בבת ים ובבני ברק) ובאילת 4,000–8,000. באשדוד ההערכות נעות בין 1,500 ל-2,000, בירושלים 800–1,000, ובערד 400–600[52]. עיסוק בולט של המסתננים הוא עבודות במלונות, בפרט באילת. בשנים האחרונות יש גידול במספר המסתננים בפתח תקווה ומספרם מוערך באלפים[53].

המסתננים בתל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזורים המזוהים עם המסתננים בדרום תל אביב הם נווה שאנן, שכונת שפירא, שכונת התקווה וקריית שלום, והם מתגוררים שם בצפיפות רבה. מדו"ח של מחלקת המחקר של הכנסת שפורסם ביוני 2016 עולה כי מספר המסתננים המתגוררים בתל אביב מוערך בכ-26 עד 30 אלף. מנתוני טיפת חלב בהם מטופלים ילדים עד גיל 6 עולה כי מספר ילדי המסתננים עד גיל 6 בדרום ת"א הוא 3,343 תינוקות ופעוטות (4,425 עם ילדי עובדים זרים שאינם מסתננים). ישנה מגמת גידול משמעותית במספר התינוקות והפעוטות המטופלים בטיפות חלב בשנים האחרונות (בשנת 2010 היו 261 מטופלים שהם ילדי מסתננים). מספר ילדי המסתננים בשכונות התקווה, נווה שאנן, קריית שלום ושפירא גדול ממספר ילדי הישראלים. בשנת הלימודים תשע"ז נפתחו עבורם 46 גני ילדים, גידול של 58% לעומת שנת הלימודים הקודמת[54]. לדברי יונתן יעקובוביץ' מהמרכז למדיניות הגירה לכ‑40,000 מסתננים שחיים בישראל יש כ-10,000 ילדים שנולדו בה[55].

לקראת שנת הלמודים תשע"ח השקיעה עיריית ת"א 20 מיליון ש"ח בהרחבת מתחם לוינסקי ב-8 כתות גני ילדים נוספים. מלבדם ישנם כ-100 גני ילדים מאולתרים בדרום ת"א[56]. בקיץ 2016 פעל רון חולדאי להפיכת בית הספר "שבח מופת" לבית ספר לילדי אזרחי מסתננים. במקביל ישנה הגירה שלילית של אזרחים ישראליים משכונות דרום העיר, 500-670 עזבו מדי שנה בשנים 2010–2014. על פי נתוני הדו"ח תקציב עיריית ת"א לאוכלוסיית הזרים בשנת 2015 עמד על כ-58 מיליוני שקלים חדשים[57].

המסתננים מפעילים עשרות בתי עסק בדרום תל אביב, בין העסקים מסעדות, חנויות, ופאבים[58][59][60]. לדברי מפקד תחנת כיבוי אש אזורית תל אביב, כמחצית מכ-3,000 שריפות בשנה, מתרחשות בדרום תל אביב, חלק ניכר באזור התחנה המרכזית[61].

עיריית תל אביב מספקת שירותים לאוכלוסיית המסתננים בתחומה, בתחומים כמו חינוך, בריאות ורווחה. בשנת 2016 השקיעה העירייה 64 מיליון ש"ח בשירותים לאוכלוסייה הזרה בתחומה, שכוללת להערכתה 60–70 אלף איש, רובם מסתננים מאפריקה. העירייה פועלת להכללת אוכלוסייה זו בדירוג הכלכלי-חברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כדי להוריד את מיקומה בדירוג וכך להגדיל את התקציבים הממשלתיים המועברים אליה[62].

מעמד המסתננים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל הגדרתה של סודאן כמדינת אויב של ישראל, המגיעים ממנה מוגדרים על ידי הממשלה "נתיני מדינת אויב" וניתן היה לעצור אותם על פי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט). עם זאת, הנחיית היועץ המשפטי לגבי המסתננים מסודאן היא כי "אין להחיל את חזקת המסוכנות על כלל המסתננים ולפגוע בזכויותיהם, וכי על צה"ל לחקור כל מסתנן ואם יתברר שאין בו סיכון ביטחוני הוא יטופל לפי הוראות חוק הכניסה לישראל בידי גופים אזרחיים"[63]. בעניין אזרחי אריתריאה, מדינת ישראל נמנעת מלהחזירם לשם בשל עמדת נציבות הפליטים של האו"ם והקהילה הבינלאומית[64].

ישראל העניקה "הגנה זמנית קבוצתית" למסתננים המזוהים כאריתראים או סודאנים, המהווים כ-83% מהמסתננים לישראל דרך גבול מצרים[65]. ההגנה הקבוצתית מהווה אישור שהייה זמני בישראל, שיש לחדשו מדי שלושה חודשים. להלכה "ההגנה הזמנית הקבוצתית" אינה כוללת אישור עבודה, אולם הממשלה מאפשרת בפועל למסתננים לעבוד ולהתפרנס. בנובמבר 2010, במסגרת עתירה של ארגני שמאל לבג"ץ, התחייבה המדינה שלא למנוע העסקת בעלי אישור שהייה עד שלא יופעל מרכז שהייה בגבול מצרים[66]. בעבר גם בקשות מקלט של אזרחי חוף השנהב ודרום סודאן זכו להגנה קבוצתית, אך תוקף הגנה זו פג.

עד סוף 2012 לא אפשרה ישראל למסתננים מסודן ומאריתריאה להגיש בקשות מקלט. לאחר מכן החלו להגיש מסתננים, בפרט אלה שהוחזקו במשמורת, בקשת מקלט במשרד הפנים.

לפי נתונים של רשות האוכלוסין בראשית 2018, כ-15,400 אריתריאים וסודנים הגישו בקשות. הרשות דחתה או סגרה מתוכן כ-6,600 בקשות. 12 איש (11 אריתריאים וסודני אחד) הוכרו כפליטים. לאלף אנשים שחיו בעבר בחבל דרפור בסודן, מתוך 3,150 שהסתננו לישראל, הוענק מעמד של "תושב ארעי", מהם 500 בעת ממשלת אולמרט ו-500 נוספים בשנת 2017. בשאר הבקשות עדיין לא נתקבלה החלטה[67].

תחקיר של חדשות ערוץ 2 שפורסם באוקטובר 2016 חשף כי בקרב אזרחים אפריקנים מארצות שאזרחיהן אינם נהנים מהגנה קבוצתית ושוהים בישראל פועלים אנשים המפנים אותם לעורכי דין המסייעים להם למצוא עילה להגשת בקשת מקלט שקרית לרשויות בישראל[68].

בראשית 2017 פסקה שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים נאווה בן אור כי עריקות מהצבא האריתראי אינה עילה לקבלת מעמד פליט[27]. עם זאת, בפברואר 2018 פסק הדיין אלעד אזר מבית הדין לעררים בירושלים (שהוא ערכאה נמוכה יותר) כי יש להעניק מעמד פליט לעריק מצבא אריתריאה אשר כבר הוחזק שם בכלא במשך שנתיים בשל עריקותו, הוחזר לשירות וברח שוב, ועל כן קיים במקרה זה "פחד מבוסס היטב לרדיפה בארצו"[69].

פשיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיון שקיים מפכ"ל המשטרה, דודי כהן, בדצמבר 2010, נאמר כי לעומת ירידה במקרי השוד בכלל האוכלוסייה, ישנה עלייה דרמטית בעבירה זו בקרב המסתננים, וכי "עיקר הפשיעה היא פנים מגזרית ומרבית העבירות מבוצעות על רקע שתיית אלכוהול. מעשי הפשע הם בתחומי הסדר הציבורי, אלימות ורכוש". עוד נאמר שם כי באותה שנה "נרשמו שישה מקרי רצח בהם מעורבים מסתננים – 4.5 אחוז מכלל מקרי הרצח בישראל"[70]. שישה מקרים אלה כוללים הריגה של אזרחית ישראלית ורצח של חמישה מסתננים מסודאן ומאריתריאה בידי מסתננים אחרים ממדינות אלה[71]. בדו"ח שפרסם מבקר המדינה ב-2014 נוסף תיעוד לשני מקרי רצח נוספים.

לפי נתונים של משטרת ישראל שהוצגו בכנסת במרץ 2012, החל מ-2007 ישנה עלייה קבועה במעורבות בפשיעה של המסתננים, בעיקר בשל עליית מספרם אבל זה אינו ההסבר היחיד. בשנת 2011 נפתחו כאלף ומאתיים תיקים פליליים למסתננים מאפריקה, כחציים במחוז תל אביב. זוהי עלייה של 54% לעומת השנה הקודמת. מהנתונים עולה כי רוב התיקים הפליליים נפתחים בגין הפרת הסדר הציבורי, התקהלות אסורה, קטטות, הימורים והחזקת סכין[72]. ניצב משנה דוד גז, מפקד מרחב יפתח במשטרת ישראל, אמר בוועדת הפנים של הכנסת ביוני 2012 כי המעורבות בפשיעה של כלל הזרים בדרום תל אביב, ובמיוחד האפריקאים, מכפילה את עצמה משנה לשנה, כולל עבירות של אלימות קשה, אונס ושוד[73]. המשטרה תולה גם את העלייה החדה בשוד מכשירים סלולריים בשנת 2012 בפשיעה של מסתננים[74]. לפי נתוני משטרת ישראל, בשנת 2012 נפתחו 2,208 תיקים פליליים למסתננים כאשר מתעלמים מהתיקים בגין הסתננות, מתוכם 100 תיקים על עבירות מין[75].

בעקבות הגידול בפשיעה הוקמה בשנת 2010 תחנת משטרה חדשה בגינת לוינסקי, המשרתת את תושבי שכונת שפירא ואזור התחנה המרכזית החדשה של תל אביב. בתחנה משרתים כמאה שוטרים[76]. עם זאת נטען בדוח המבקר לשנת 2014 כי לא ניתן לקבוע "ברמה מספקת של ודאות" אם מעורבות הזרים בפשיעה רבה או מעטה ממעורבות כלל האוכלוסייה. לפי הדו"ח, הנתונים המוגבלים שיש בידי המשטרה על זהות החשודים נובעת בין היתר מכך שמקורות המידע של המשטרה על זרים הם מועטים, וכן בשל העובדה כי זרים נוטים לפתור סכסוכים בינם לבין עצמם וממעטים לפנות למשטרה[77].

ביולי 2013 אישר היועץ המשפטי לממשלה נוהל חדש, שלפיו מסתננים שביצעו עבירות אלימות ורכוש תבוטל אשרת שהייתם והם יוחזרו למתקני השהייה. קודם לכן התקיים נוהל כזה רק ביחס לאלו שביצעו עבירות המסכנות את ביטחון המדינה ושלום הציבור[78].

ב-21 בדצמבר 2013 במהלך נאום של שגריר אריתריאה בפני כ-500 מסתננים תומכי המשטר מאריתריאה בקיבוץ כנרת ארעה קטטה המונית בין מסתננים אריתראים תומכי המשטר לבין אריתראים המתנגדים למשטר שהגיעו למקום באוטובוס ששכרו. המסתננים זרעו הרס רב במקום והמשטרה עצרה עשרות מעורבים. 12 מסתננים פונו לבית החולים[79].

ב-8 ביוני 2014 הסתיימה פעילות של סוכן סמוי בקרב קהילת המסתננים בדרום תל אביב שנמשכה 14 חודשים. בסופה נערכה פשיטה בה נעצרו 65 מסתננים בחשד לסחר בסמים ועבירות רכוש ואלימות[80].

לפני הגעת המסתננים מנתה תחנת שרת בדרום ת"א שוטרים מעטים. נכון לשנת 2017 משרתים בה כ-200 שוטרים. להערכת המשטרה ישנם בדרום ת"א כ-40,000 מסתננים שמספרם עולה במידה ניכרת בסופי שבוע. לדברי ניצב-משנה דוד פילו, מפקד מרחב יפתח, העבירות הבולטות בקרב המסתננים הן גניבת טלפונים, סחר בסמים, אלימות ומקרי שוד בינם לבין עצמם, אלימות כלפי נשים, אירועים של אלימות במשפחה וזנות[81]. בדיון בוועדת הכנסת ביוני 2018 אמר מפקד תחנת שרת כי מאז שנסגרו מתקני סהרונים וחולות יש עלייה באלימות, בשוד ובתקיפות חמורות באזורו[82].

בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכמה בדיקות שנערכו בקרב מסתננים מאפריקה בעשור הראשון של המאה ה-21 נמצא כי שיעור הנשאות של מחלות בקרבם גבוה משיעור הנשאות באוכלוסייה הישראלית. בבדיקות אלו נמצא שיעור נשאות של כחצי אחוז לנגיף ה־HIV (מחולל מחלת האיידס), כחצי אחוז לעגבת רדומה, כ־0.6% לחיידקי שחפת, אחוז אחד לסלמונלה ואחוז אחד לשיגלה[83]. להערכת משרד הבריאות היו בשנת 2013 בישראל כ-150 מסתננים נשאי HIV[77]. עם זאת, שיעור הנשאות שזוהה נמוך משיעור הנשאות בארצות המוצא. הבדל זה הוסבר כתולדה של "ברירה טבעית", במסגרתה מתקשים יותר החולים לעמוד בתלאות המסע מאפריקה לישראל (אפקט המהגר הבריא)[83].

בשנת 2010 אובחנו בבית החולים איכילוב כארבעים מסתננים חולי מלריה, לעומת ארבעה בשנת 2009. בשנת 2011 אובחנו שם עשרים מסתננים חולי שחפת ומדי שנה מאובחנים שם כחמישים מסתננים נשאי HIV[84]. על פי משרד הבריאות, במחצית הראשונה של 2012 אובחנו 90 מסתננים כחולי שחפת באזור תל אביב, שהם כ־90% מכלל מאובחני השחפת בתקופה זו באזור זה[85].

בעקבות מקרה שבו אושפזה פעוטה בת למסתננים מאריתריאה שאובחנה מאוחר יותר כנשאית שחפת בסמוך לחולים ישראלים, הוחלט בבית החולים איכילוב כי מהגרי עבודה ומסתננים יאושפזו בבית החולים במחלקות נפרדות ויהיו מזוהים בתגיות מיוחדות, כדי למנוע הדבקה של שאר האוכלוסייה. מהגרי עבודה ומסתננים המבקרים בבית החולים נדרשו לעבור צילום חזה לשלילת שחפת ריאתית כתנאי לביקור במקום[86]. משרד הבריאות ביטל את חובת הזיהוי בתגיות והפיץ הנחיות זמניות הנוגעות לזרים ולחסרי מעמד שמוצאם במדינות אפריקה ואסיה, התקפות בבתי החולים איכילוב ווולפסון. לפי ההנחיות נדרשים זרים ממדינות אלה לעבור צילום חזה לשלילת שחפת ריאתית וכן בדיקות דם לחצבת ולאבעבועות רוח. כמו כן הוחלו הגבלות על ביקורי זרים במחלקות רגישות לזיהומים, כגון מחלקות אונקולוגיות ופגיות[87].

במאמר שפרסמו מומחים לבריאות הציבור במשרד הבריאות נאמר כי החשש להעברת שחפת ואיידס מן האפריקאים לישראלים הוא קטן לאור מנגנוני ההידבקות במחלות אלה (HIV באמצעות יחסי מין ושחפת באמצעות חשיפה ממושכת לאדם נשא המחלה), וכי מרבית ההדבקות מתרחשות בתוך אוכלוסיית המסתננים[88]. כדי לאתר נשאי שחפת חדשים המגיעים לישראל, עוברים כל העצורים המובאים לבית סוהר סהרונים מגבול ישראל-מצרים צילום חזה לשלילת שחפת ריאתית[89] חיסון נגד שחפת מוצע לכל הילדים בישראל עד גיל ארבע, גם לאלה שאינם זכאים לאזרחות[90].

בשל אי הפעלת תוכנית חיסונים מסודרת בארצות המוצא של המסתננים, ישנה בקרב המסתננים נשאות למספר מחלות זיהומיות שאינן שכיחות בעולם המערבי, דבר המעמיד בסכנת הדבקה אוכלוסייה ישראלית שלא התחסנה ואוכלוסייה בעלת מערכת חיסון חלשה[91]. במאי 2012 התריעו פרופסור גבי ברבש, מנהל בית החולים איכילוב, וכן פרופ' פיני הלפרין, מנהל המחלקה לרפואה דחופה שם, מפני "פצצת זמן בריאותית" בגוש דן. זאת, בשל ריבוי מקרים בהם מסתננים מאפריקה מגיעים לבתי החולים באזור זה כשהם חולים בשחפת, חצבת, אבעבועות רוח ומחלות זיהומיות מדבקות אחרות שאינן שכיחות בעולם המערבי. לדבריהם, "רק מקצת מהמסתננים מתאשפזים בבידוד לתקופות זמן קצובות, הרוב נשלחים חזרה לרחוב לאחר טיפול ראשוני והסיכון להידבק מהם גבוה ביותר"[92].

ב-2012 הוקמה מחלקת אשפוז ייעודית מוגנת ומסוגרת למסתננים חולי שחפת בבית החולים שמואל הרופא בבאר יעקב. המחלקה שייעודה המקורי היה לטפל בחולי ריאות כרוניים נחשבת לאחת ממחלקות האשפוז המסוכנות ביותר בישראל מחשש להידבקות הצוות. על גג המחלקה הותקנה מערכת סינון אוויר בעלות של יותר ממיליון שקלים במטרה לצמצם את סכנת ההידבקות בשחפת. במחלקה מאושפזים עשרות מסתננים, כאשר זמן האשפוז הוא לרוב בין חודש לחודשיים. חולים מדבקים שמעוניינים לסיים את האשפוז ולצאת מבית-החולים רשאים לעשות זאת על-פי חוק, והיו מקרים בהם מסתננים עזבו את בית-החולים על דעת עצמם כאשר הם נחשבים מדבקים[93].

המסתננים השוהים בישראל אינם זכאים לביטוח הבריאות הממלכתי החל על תושבי ישראל, אך על פי חוק עובדים זרים מחויבים מעסיקים לבטח עובדים זרים המועסקים על ידם בביטוח בריאות. חלק מהמסתננים נעזרים בארגוני בריאות וולונטריים. החוק בישראל מאפשר לחסרי ביטוח רפואי ממלכתי קבלת טיפול רפואי במצבי חירום[94], וזאת ללא התניה בתשלום מראש, ועל כן בתי החולים נאלצים לספוג את העלויות של טיפולי חירום באוכלוסייה זו. על פי דברי סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, מערכת הבריאות סופגת מעל 50 מיליון ש"ח כדי לממן את הטיפול הרפואי במסתננים[95].

ב-2012 נולדו בבית החולים איכילוב כ-700 תינוקות למסתננות אריתריאיות וסודניות שמהווים כעשירית ממספר הלידות שם[96]. שיעור הפגים בקרב לידות המסתננות גבוה פי 2 מזה באוכלוסייה הכללית. עלותן של לידות המסתננות לבית החולים מוערכת ב-28 מיליון ש"ח[97]

משנת 1998 פועלת ביפו מרפאה מטעם "רופאים לזכויות אדם", המעניקה טיפול רפואי לחסרי מעמד אזרחי, שאינם זכאים לשירותי בריאות על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי ואינם מבוטחים בביטוח רפואי כלשהו[98]. על פי נתוני העמותה, בשנת 2011 היו בה כ-8,000 ביקורים, וב-2012 היו בה 6,900 ביקורים[77].

בספטמבר 2008 נפתחה במתחם התחנה המרכזית החדשה של תל אביב מרפאת פליטים, שהוקמה ביוזמת ההסתדרות הרפואית בישראל ומשרד הבריאות. המרפאה משרתת למעלה מחמשת אלפים וחמש מאות מטופלים המגיעים באופן סדיר, מרביתם מסתננים מאפריקה, בעזרת רופאים מתנדבים וכוח עזר רפואי[99]. התרופות המשמשות את המטופלים נתרמות על ידי חברות תרופות ורשת סופר-פארם[100].

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק לימוד חובה חל על כלל הילדים בישראל ובהם גם ילדי המסתננים, והם משולבים במערכת החינוך. באילת סירבה העירייה במשך 4 שנים לרשום את ילדי המסתננים למערכת החינוך, והם נאלצו ללמוד מחוץ לעיר. בעקבות עתירה של ארגוני הסיוע (עת"מ 29883-07-11 אטוש מאג'ד מאנג'אן ואח' נגד עיריית אילת ומשרד החינוך) פסק בית המשפט המחוזי בבאר שבע באוגוסט 2012, כי על עיריית אילת לשלב תלמידים אלה במערכת. העירייה, בתמיכת משרד החינוך, ערערה על ההחלטה. בית המשפט העליון מתח ביקורת חריפה על משרד החינוך והעירייה[101], ובעקבות כך שולבו ילדי המסתננים במסגרות החינוך בעיר.

פעולות מוסדות המדינה מול המסתננים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גירוש מיידי למצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחילת שנת 2006 החלו להגיע סודאנים לישראל[102], בעקבות פיזור הפגנות אלים שהתחולל במצרים במסגרתו נהרגו כמה סודאנים. ב-2008 הנחה ראש הממשלה אהוד אולמרט את הגורמים המקצועיים להחזיר את המסתננים מיד למצרים, בנוהל שכונה "החזרה חמה"[103]. מנגד, ארגונים רבים פעלו למען השארתם בישראל, בפרט על רקע רצח העם בדארפור. זאת אף על פי שהפליטים מדארפור לא היו חלק גדול מהמסתננים מסודאן (על פי הפורום לזכויות פליטים, בשנת 2008 נמצאו בישראל כ-4,000 איש מסודאן שמהם כ-1,200 מחבל דארפור והשאר מדרום סודאן[104].), והמסתננים מסודאן הם פחות ממחצית המסתננים בכלל.

בעקבות עתירה לבג"ץ של ארגוני זכויות אדם התחייבה המדינה בשנת 2008 לקיים "החזרה חמה" רק לאחר תשאול המסתננים, כדי לאפשר להם לבקש מקלט, בהתאם לעקרון אי ההחזרה. המדינה הודתה כי בעניין זה חלו תקלות ומסתננים הושבו ללא תשאול[105].

טיפול בבקשות מקלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, בשנת 2008 החליטה המדינה להעביר את בדיקת הזכאות למעמד פליטים מנציבות האו"ם לרשות האוכלוסין וההגירה. אלו מבין המסתננים שנתפסו באזור הגבול על ידי צה"ל הובאו לבית סוהר סהרונים, שם עברו רישום ושימוע לקביעת מעמדם. מי שזוהו כאריתראים או כסודאנים הוגדרו כזכאים להגנה קבוצתית הומניטרית ושוחררו לאחר בדיקות רפואיות. השאר עברו שימוע נוסף אצל יחידת בדיקת מעמד הפליט (Refugee Status Determination - RSD) של רשות האוכלוסין, שהחלה לפעול ביולי 2009. אלה שנקבע כי הם בני-הרחקה רשאים לערער על ההחלטה, בהליך שיכול לארוך תשעה חודשים. בשל חוסר מקום במתקן שוחררו גם אנשי קבוצה זו וניתן להם כתב הגנה. לעיתים הם נעלמו ועל פקחי יחידת עוז הוטל לאתרם. בין יולי 2009 למאי 2010 גורשו 863 מסתננים[106].

אחוז ההכרה בפליטים מאריתריאיה ומסודאן במדינת ישראל נמוך מאוד בהשוואה להכרה בהם במדינות אחרות[107]. עם זאת, כאמור, ישראל העניקה למסתננים משתי המדינות "הגנה קבוצתית" במשך שנים, עד 2018, והעניקה מעמד של "תושב ארעי" לכאלף יוצאי דרפור.

הקמת גדר בגבול מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע מגדר הגבול שנבנתה

בינואר 2010 אישרה הממשלה את בנייתה של גדר גבול חלקית בין ישראל למצרים שכוללת חיישנים. העבודות על הגדר החלו בנובמבר 2010 והושלמו בסוף 2012 (למעט קטע מורכב מבחינה הנדסית, באזור אילת)[108]. עלותה המשוערת כ-1.5 מיליארד ש"ח[109]. במהלך הקמת הגדר ירד במידה ניכרת מספר המסתננים[110], וההסתננות נבלמה כמעט לחלוטין עם השלמת הגדר[108].

פעולות בתחום הכלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2013 אישרה הכנסת את החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ג-2013[111], המגביל מסתננים בהוצאת רכוש וכסף מישראל, כדי "להביא להקטנת הכדאיות הכלכלית שבהסתננות ועל ידי כך לצמצם את התמריץ להסתננות לישראל, וכן לעודד מסתננים לצאת מישראל"[112].

בינואר 2017 אישרה הכנסת תיקון לחוק למניעת הסתננות, שלפיו החל מאפריל 2017 יידרשו מעסיקי מסתננים לנכות 20% מהשכר המשולם למסתנן, ולהפקידו, בתוספת הפרשת מעסיק של 16%, בקרן שאותה יקבל המסתנן רק כאשר יצא מישראל. ניתן יהיה לחלט חלק מהסכום שנצבר אם המסתנן לא יעזוב במועד שנקבע לו[113]. ביוני 2017 החליט שר האוצר, משה כחלון, לפעול להפחתת שיעור הפיקדון למינימום שנקבע בחוק - 16.5% מהעובד ו-12.5% מהמעסיק[114].

מעצרים והגבלות תנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2012 אושר בכנסת תיקון (מס' 3) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט). עיקר התיקון, שעניינו ההליכים המנהליים לטיפול במסתננים והחזקתם במשמורת, נקבע כהוראת שעה לשלוש שנים, עד ראשית 2015, כדי לבחון את השפעתו.

ביוני 2012 הודיעו ראש הממשלה ושר הפנים כי מעתה מסתננים שייכנסו לישראל יישארו במשמורת במתקן סהרונים ולא ישוחררו בדרום תל אביב כפי שהיה נהוג עד אז[115]. במתקן שהו גם כמה ילדים לצד אמותיהם[116].

הפגנת מסתננים בכיכר רבין בתל אביב, ינואר 2014

בספטמבר 2013 קבע בג"ץ כי החוק המאפשר משמורת של מסתננים במתקן סגור לתקופה של 3 שנים איננו חוקתי (בג"ץ אדם נגד הכנסת). בעקבות כך, אישרה הכנסת בדצמבר 2013 תיקון (מס' 4) לחוק למניעת הסתננות, במקום החוק שבוטל. לפי החוק החדש, ניתן לשים מסתננים שנכנסו לישראל לאחר תחילת החוק במשמורת למשך שנה. מסתננים שכבר נמצאים בישראל ניתן להעבירם למרכז שהייה שבו יסופקו להם תנאי מחיה, כולל שירותי בריאות, רווחה ודמי כיס[117]. לצורך כך הוקם מתקן חולות, אף הוא בקציעות, שהחל לקלוט מסתננים שהועברו אליו מבית סוהר סהרונים. המתקן תוכנן להכיל בעתיד כ-9,000 מסתננים. השוהים בו קיבלו דמי כיס של 500 שקל בחודש. הם יכלו לצאת ממנו, אולם הוטל עליהם לחתום נוכחות שלוש פעמים ביום[118]. חלק מהשוהים במתקן נטשו אותו כשהם יוצאים לצעדת מחאה ובהמשך הוסעו באופן מאורגן לירושלים. חלקם הוחזרו למתקן המשמורת סהרונים בשל הפרת כללי המשמעת.

סמוך לראשית 2014 החל משרד הפנים לזמן למתקן "חולות" גם מסתננים ותיקים השוהים בערים בישראל, שאשרת השהייה שלהם פגה. בעקבות כך פתחו אלפי מסתננים בינואר 2014 בשביתות ובהפגנות בתל אביב ומול הכנסת בדרישה שיוחל עליהם מעמד של פליטים[119] בארגון ההפגנות השתתפו גם ארגוני סיוע ובפרט ארגון א.ס.ף[120], הקרן החדשה לישראל, שהעבירה כסף למימון הפגנת המסתננים בכיכר רבין, ורופאים לזכויות אדם[121]. במהלך המחאה תועדו מקרים אחדים שבהם מסתננים שוברי שביתה הותקפו על ידי מסתננים אחרים[122] ומקרים שבהם נמנע ממי שאינו נמנה עם הנהגת המחאה לדבר בפני התקשורת[123].

בעקבות עתירה לבג"ץ נגד תיקון מס' 4 קבע בג"ץ ב-22 בספטמבר 2014 כי גם תיקון זה אינו חוקתי וביטלו והורה לסגור את מתקן "חולות"[124]. בתגובה, אושר בכנסת ב-8 בדצמבר 2014 חוק המגביל את החזקת המסתננים במתקן חולות לתקופה של 20 חודשים וקובע כי חובת ההתייצבות לשוהים במקום תעמוד על פעם אחת ביום[125]. בעקבות עתירה שהוגשה לו, קיצר בג"ץ את התקופה המרבית להחזקה במרכז השהייה ל-12 חודשים, וקבע ששוהים השוהים במרכז השהייה ביום מתן פסק הדין 12 חודשים או יותר, ישוחררו ממנו לאלתר[126].

הוצאות על הטיפול במסתננים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2017 אמד את ההוצאות של גופים ציבוריים על שהיית המסתננים בישראל לשנת 2016. לפי המסמך ההוצאות כללו 335 מיליון ש"ח מתקציב המשרד לביטחון הפנים. סכום זה כלל בעיקר את הוצאות ההפעלה של מתקני סהרונים וחולות וכן הוצאות של משטרת ישראל. עיריית תל אביב הוציאה באותה שנה 120 מיליון ש"ח על טיפול באוכלוסיית הזרים. הוצאות אלה כללו בין היתר שירותי טיפת חלב, מועדוניות, בינוי מעונות והפעלת גני ילדים. משרד הבריאות הקציב עבור שירותי רפואה לזרים 76 מיליון ש"ח. שירותים אלה כללו טיפולים בבתי חולים שהזרים סירבו לשלם עבורם, שירותים רפואיים הניתנים לזרים ללא עלות, הפעלת מרפאות ייעודיות לזרים בתל אביב במימון חלקי של המשרד ועוד. שני התקציבים האחרונים, של משרד הבריאות ושל עיריית תל אביב, מתייחסים לכלל הזרים ולאו דווקא למסתננים מאפריקה.

המסמך מציין כי לא ניתן להעריך הוצאות נוספות של הגופים האמורים ושל גופים ציבוריים אחרים, וכן עלויות כלכליות אחרות, כגון הורדת המשכורות של ישראלים המועסקים ברמות שכר נמוכות וירידת מחירי נדל"ן בשכונות המגורים[128]

עזיבת מסתננים בהסכמה וגירושם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2012 פרסם משרד החוץ חוות דעת שלפיה אין מניעה לגרש את אזרחי דרום סודאן לארצם[129]. ביוני אותה שנה הודיעה רשות ההגירה והאוכלוסין כי תרחיק כארבעת אלפים מסתננים - כאלף ושש מאות מתוך כאלפיים אזרחי חוף השנהב, כאלף וחמש מאות דרום סודנים וכאלף אפריקאים ממדינות אחרות[130]. ב-7 ביוני 2012 התיר בית המשפט המחוזי בירושלים לגרש את אזרחי דרום סודאן חזרה לארצם, בהתאם להחלטת שר הפנים, אלי ישי, להפסיק את ההגנה הקולקטיבית עליהם[131]. רשות האוכלוסין וההגירה הודיעה מיד לאחר פסק הדין, כי היא נותנת שבוע לאזרחים מדרום סודאן השוהים בישראל לעזוב את המדינה מרצונם, ושלושה ימים לאחר ההודעה החל מעצר של זרים מדרום סודאן[132]. כאלף וחמש מאות אזרחי דרום סודן הוחזרו לארצם, וחלקם סבל שם מסכנות שונות. לפי דיווח של ארגוני סיוע משנת 2013, תוך פחות משנה מתו כעשרים ילדים ומבוגרים מתוך המגורשים עקב מחלות מידבקות[133]. על פי מקור שהובא ב"הארץ" כמאה מהמגורשים לסודן נהרגו[134]. הפרויקט הישראלי "Come True" מממן לימודים בתנאי פנימייה בבית ספר באוגנדה לילדים שמשפחתם גורשה לדרום סודאן[135].

נוסף לצעדים האמורים, הממשלה מעודדת את המסתננים לצאת מישראל על ידי מתן מענק כספי ליוצאים. סכום המענק לעוזבים מרצון הועלה לסך של 3,500 דולר וכן תשלום כרטיס טיסה. כמה אלפי מסתננים עברו עד כה מרצון למדינות אחרות באפריקה, בפרט לרואנדה ולאוגנדה, שאיתן חתמה ישראל על הסכם. בחודש פברואר 2014 עזבו 1,705 מסתננים את ישראל, לעומת 765 בינואר 325 בדצמבר ו-63 בנובמבר[136]. שיעור העוזבים מקרב השוהים במתקני "סהרונים" ו-"חולות" קרוב לשיעורם בשאר הארץ.[דרוש מקור] ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר כי רואנדה כבר קלטה 180 אלף מהגרים בחסות ובפיקוח האו"ם, שמחשיב אותה כאחת המדינות הבטוחות באפריקה[137]. לדברי יוסי אדלשטיין, ראש מנהל אכיפה וזרים, מבקשי מקלט שעוזבים מרצון לא נתקלים בקשיים במדינות החדשות שאליהן הגיעו. ולדבריו ישראל מנהלת בקרה מול כל מי שיוצא באופן ישיר ועל ידי נציגים שמגיעים למדינות הזרות ובודקים, כפי שהמדינה התחייבה בפני בג"ץ[138].

בכתבה ב"הארץ" משנת 2015 הובאו עדויות של מסתננים שהגיעו מישראל לרואנדה ולדבריהם הם שהו בה כמה ימים והוברחו משם, בהכוונת השלטונות, לאוגנדה[139]. עד מחצית 2017 עזבו מרצון כ-25,000 מסתננים[140]. לפי נציבות הפליטים של האו"ם, בין העוזבים לרואנדה נותרו בה רק כשבעה. בחדשות ערוץ 2 בדצמבר 2017 הובאו ראיונות עם של עוזבים שהצליחו להגיע לאירופה. בראיונות אלה, ובעדויות נוספות שנאספו, סיפרו על התעמרות שלטונות רואנדה בהם ולחץ לעזוב את המדינה. עוד תיארו כיצד לאחר שעזבו את רואנדה חוו בדרכם לאירופה קשיים שכללו הכאה, אונס ומוות[141][142]. עם זאת, בית המשפט המחוזי בבאר שבע ובית המשפט העליון הטילו ספק במהימנות העדויות האמורות, וקבעו כי רואנדה ואוגנדה בטוחות. השופטת רחל ברקאי קבעה כי יש למצהירים אינטרס לטעון שאולצו לעזוב את המדינה השלישית כדי לקבל היתרי שהייה במדינות אחרות. נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, כתבה בפסק הדין שכוונתם של רבים מהמורחקים הייתה מלכתחילה לצאת מהמדינה השלישית ולעבור למדינות מסוכנות, ומשבחרו לעשות כך פקעה אחריותה של מדינת ישראל[143][144]. מדוח של ה-OECD וארגון העבודה העולמי עולה כי מהגרי עבודה מקבלים ברואנדה שכר מעל הממוצע, אך שיעור האבטלה שלהם גבוה מן הממוצע[145].

ממשלת ישראל יזמה תוכנית לגירוש מסתננים למדינות אחרות באפריקה שהסכימו לקלוט את המסתננים תמורת תשלום. נגד תוכנית זו הגישו ארגוני שמאל בישראל עתירה לבג"ץ. ב-28 באוגוסט 2017 התיר בית המשפט העליון בהרכב מורחב של חמישה שופטים לגרש מסתננים למדינה שלישית המסכימה לכך, אך אסר על החזקתם במאסר לשם כך במשך יותר מחודשיים[146][147] בדיון נוסף הבהירה הנשיאה אסתר חיות כי ניתן לגרש את המסתננים גם בכפייה[45].

Gnome globe current event.svg קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

בינואר 2018 אישרה הממשלה הסכם לגירוש המסתננים למדינה שלישית. לפי התוכנית יוכלו המסתננים לקבל את המענק בסך של 3,500 דולר אם יצאו בהסכמה עד סוף מרץ 2018. הסכום צפוי להצטמצם משמעותית לאחר מכן. במקביל, מתקן חולות נסגר במרץ 2018. לפי פרסומים בנובמבר 2017, ישראל הגיעה לסיכום עם רואנדה שלפיו תשלם לה 5,000 דולר עבור כל מבקש מקלט שיגורש לשטחה. לפי התוכנית, מבקשי מקלט שלא יסכימו לעזוב, ייכלאו בכלא סהרונים[148][149]. לפחות בשלב הראשון לא יגורשו נשים, ילדים, והורים לקטינים, אלא רק רווקים בגיל העבודה שלא הגישו בקשת מקלט עד 1 בינואר 2018, או שבקשתם נדחתה[150][151]. ממשלת רואנדה הכחישה את ההסכם.

ב-2 באפריל 2018 דיווח ראש הממשלה נתניהו כי ההסכם עם רואנדה קרס, לדבריו בשל לחץ אירופי על ממשלת רואנדה שאותו קידמה הקרן החדשה לישראל[152]. נשיאת הקרן הכחישה זאת[153]. במקביל הודיע נתניהו על הסכם שחתם עם סוכנות הפליטים של האו"ם שלפיו תוך 5 שנים יהגרו 16,250 למדינות מערביות, ו-16,000 אחרים ייקלטו בישראל ויקבלו מעמד ארעי. ההסכם גרר ביקורת ציבורית קשה, בפרט בקרב תושבי דרום תל אביב וחוגי ימין. בעקבות כך חזר בו נתניהו מההסכם והודיע שהממשלה תמשיך לפעול לגירוש המסתננים למדינה שלישית.

ביקורת על פעילות הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדו"ח של מחלקת המדינה של ארצות הברית, שפורסם באפריל 2011, נמתחה ביקורת על יחסה של ישראל למבקשי המקלט. נמתחה ביקורת על נוהלי רשות האוכלוסין וההגירה, על נוהל "החזרה חמה" ועל הרטוריקה של שרים וחברי הכנסת נגדם, כולל ביקורת על השימוש במילה מסתננים כדי לתאר אותם[154]. ביקורת דומה חזרה גם בדו"ח שפורסם במאי 2012[155].

מבקר המדינה יוסף שפירא פרסם במאי 2014 דוח שבו דרש מהממשלה לשפר את המדיניות ממשלתית בתחום הטיפול במסתננים, כולל סיפוק צורכיהם הבסיסים בתחומי הרווחה והבריאות, זאת "גם בהתחשב בערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, במורשת ישראל בדבר היחס לחלשים בחברה, ובהם הגר (הזר) היושב בקרבנו, ובדין הבינלאומי בתחומי ההגירה, הפליטות וזכויות האדם". בנוסף נדרשה הממשלה להתמודד עם המצוקה שבה שרויים תושבי השכונות שבהן התרכזו הזרים במהלך השנים, באמצעות הגברת משאבי כוח האדם בתחנות המשטרה[77].

היחס בישראל למסתננים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנגדות לשהיית המסתננים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמר שפורסם על ידי מרכז המחקר של המכללה לביטחון לאומי העריכה עו"ד עפרה קלינגר, קצינה בכירה בשירות בתי הסוהר, שהמסתננים הם סיכון ביטחוני, משום שהם עלולים לשמש כמודיעים או כפעילים של מדינות עוינות או של ארגוני טרור[12]. הערכה דומה הציג, כשנה מאוחר יותר, שגריר אריתריאה בישראל[23]. עוד הזהירה קלינגר שמבחינה חברתית יביאו המסתננים לצפיפות ולפשיעה.

בערים שבהן שיעור גבוה של מסתננים מאפריקה ביחס לאזרחים התעוררה התנגדות לתופעה זו. באילת התקיימה באמצע שנת 2010 הפגנה כנגד הממשלה ובה טענו המפגינים כי תושבים מפחדים ללכת בלילה בשכונות מסוימות[156]. בדרום תל אביב נערכו הפגנות בשל ריבוי המסתננים במקום. בין הפעילים הבולטים בנושא מאי גולן, שפי פז ושלמה מסלאוי. בשכונת שפירא וקריית שלום התארגנו מספר מתווכי דירות והודיעו שלא ישכירו דירות למסתננים בשכונות אלה[157]. בכפר מנדא במחוז הצפון פונו מסתננים בכוח מן היישוב[158].

אישי ציבור רבים הביעו התנגדות לשהייתם של המסתננים בישראל. בהם יעקב כץ (כצל'ה), יושב ראש הוועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים בכנסת ה-18, שהזהיר מהתגברות ההסתננות והפיכת הבעיה לאיום דמוגרפי על ישראל, בנוסף לבעיות של הגדלת הפשע והעוני במקומות שבהם מתרכזים המסתננים[159]. גם ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי פנה בדצמבר 2011, לראש הממשלה וביקש כי הממשלה תנקוט "פעולות חירום מיידיות" מול המסתננים[160].

ב-23 במאי 2012 נערכה בשכונת התקווה הפגנה, בהשתתפות כאלף איש, במחאה על טיפולה של הממשלה במסתננים ועל כך שיש תחושת פחד ברחובות. בהפגנה נאמו חברי הכנסת מירי רגב, דני דנון, רונית תירוש ומיכאל בן-ארי. רגב אמרה כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו" וקראה לעשות הכול כדי להחזירם למקום מוצאם[161]. בהמשך תקפו חלק ממשתתפי ההפגנה עוברי-אורח כהי עור, ניפצו זגוגיות ובזזו חנויות ששייכות לאפריקאים, הבעירו פחי אשפה והתעמתו עם שוטרים. 17 מפגינים נעצרו[162] נגד חלק מן הנאומים בהפגנה נמתחה ביקורת ציבורית, כולל על ידי ארגון יד ושם ונשיא המדינה שמעון פרס, בטענה שנשאו אופי גזעני ומסית[163] למחרת התקיימו הפגנה נגד האלימות בירושלים ובתל אביב.

בראשית 2017 החלה מתיחות סביב המסתננים בפתח-תקווה וראש העירייה ניסה לגרום לעזיבתם[164]. בהוראת עיריית פ"ת חברת החשמל החלה לנתק מחשמל דירות מפוצלות של מסתננים[165], אולם המהלך הוקפא בצו בית משפט, שקבע כי יש לנתק תשתיות חיוניות רק במקרים קיצוניים, שבהם נשקפת סכנה לחיי אדם[166].

על רקע תוכנית הממשלה לגירוש המסתננים, פורסם בעיתון ישראל היום סקר, על פיו 58% מהציבור היהודי תומכים בגירוש המסתננים, לעומת 23% המתנגדים לו. 51% ממשיבי הסקר הגדירו את המסתננים "מהגרי עבודה" ו-37% הגדירו אותם "מבקשי מקלט". 24% ממשתתפי הסקר הסכימו להשוואה בין מצבם של הפליטים למצבם של הפליטים היהודים בשואה, ולטענה כי לישראל יש חובה מוסרית לאפשר את שהייתם בארץ; לעומתם, 59% השיבו כי אין מדובר בפליטים וכי לישראל אין חובה מוסרית לאפשר את שהייתם בה[167].

ארגוני סיוע ותמיכה במסתננים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה ארגונים עוסקים בסיוע לאוכלוסיית המסתננים. חלקם ייעודיים למסתננים מאפריקה כגון א.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים)[168] ו-ARDC (המרכז לקידום פליטים אפריקאים)[169] בעוד אחרים מקדישים עצמם לכלל אוכלוסיית הזרים כגון מוקד סיוע לעובדים זרים. כמו כן קיימים ארגוני סיוע רבים שאינם מוקדשים לאוכלוסיות אלו אך מסייעים להן בדרכים שונות בהם קו לעובד, רופאים לזכויות אדם, אמנסטי אינטרנשיונל והאגודה לזכויות האזרח. ארגוני הסיוע פועלים למען האוכלוסייה שהם מתייחסים אליה כמבקשי מקלט בשלושה מישורים עיקריים; סיוע משפטי, סיוע הומניטרי והעלאת המודעות הציבורית לנושא הפליטים ומבקשי המקלט בישראל. חלק מהארגונים פועלים להכשיר את דעת הקהל לקלוט אוכלוסייה זו בישראל[170].

ארגון מסיל"ה (מוקד סיוע ומידע לקהילה הזרה) פועל מטעם עיריית תל אביב, באמצעות חברת הבת שלה "מוסדות חינוך ושיקום שכונות". מסיל"ה הוקמה בשנת 1999 כיוזמה של עיריית תל אביב במטרה לטפל בקהילת מהגרי העבודה והפליטים וזאת לאחר שלא ניתן מענה לכך מטעם המדינה[171]. כיוון שמסיל"ה הוא חלק מהשלטון המקומי, אנשיו מנועים מנקיטת עמדה מוצהרת בנושאים ציבוריים הקשורים בבעיית העובדים הזרים והמסתננים ברמה המדינית. הארגון מפעיל ספריה ציבורית ותוכניות לימוד והעשרה.

בנוסף לארגוני הסיוע קמה התארגנות אזרחית התומכת במסתננים והיא מרק לוינסקי, יוזמה שקמה בעקבות מותו של יוהנס (יונתן) ברקו, ישראלי ממוצא אתיופי שקפא למוות בגינת לוינסקי בינואר 2012[172]. מרק לוינסקי מאורגן דרך מספר עמודים בפייסבוק ופעולתם העיקרית של מתנדביו היא חלוקה יומית של אוכל לדרי רחוב ולמסתננים, המתרכזים באזור גינת לוינסקי. הם עוסקים גם באספקת בגדים וציוד, מציאת מחסה ועוד.

ב-27 באפריל 2012 הושלכו ארבעה בקבוקי תבערה לעבר דירות של מסתננים בדרום תל אביב. לדירות נגרם נזק קל. בתגובה התקיימה הפגנה של כ-200 אנשים לגינוי האלימות ולתמיכה במסתננים[173].

הקרן החדשה לישראל השקיעה בארגוני סיוע למסתננים כ-130 אלף דולר. בשנת 2018, הודיעה הקרן על גיוס של 50 אלף דולר נוספים לקמפיין ציבורי ולפעולות סנגור וסיוע[174][175].

עצרת מחאה נגד הגירוש בכיכר רבין

בראשית 2018 החל קמפיין נרחב של המתנגדים לגירוש מסתננים. ארגון מסיל"ה של עיריית תל אביב וכן רופאים לזכויות אדם פעלו לגיוס פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים במטרה לסייע בידי מסתננים להימנע מגירוש מסיבות רפואיות[176]. בינואר 2018 חתמו 36 סופרים ומשוררים על גילוי דעת שבו הפצירו בממשלה לבטל את תוכנית גירוש המסתננים[177][178]. נערכו החתמות גם על עצומות דומות של ניצולי שואה, אקדמאים ודיפלומטים בעבר[179] רבנית רפורמית הודיעה בתחילת 2018 על יוזמה לגיוס משפחות מישראל שיהיו מוכנות להחביא מסתננים כדי שלא יגורשו[180].

בפברואר ובמרץ 2018 נערכו הפגנות נגד הגירוש בהשתתפות עשרות אלפי בני אדם, בהם מסתננים, בירושלים, בדרום תל אביב[181] ובכיכר רבין[182].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתוני זרים בישראל, באתר רשות ההגירה, אפריל 2012
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 מספר מסתננים רשומים מרץ 2018, רשות האוכלוסין, ‏26.4.18
  3. ^ מספר מסתננים רשומים, רשות האוכלוסין וההגירה, ‏04/03/2017
  4. ^ ""כלא בישראל עדיף על רואנדה": הפליטים שמצאו מקלט בברלין - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2018. 
  5. ^ ליאור, אילן (15 במאי 2017). "זינוק במספר מבקשי המקלט העוזבים את ישראל לקנדה". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2017. 
  6. ^ מאתר ארגון Human Rights Watch
  7. ^ יהונתן ליס, נתניהו בכנסת: "המסתננים הם בעיה קיומית", באתר הארץ, 16 בינואר 2012
  8. ^ עע"מ 8908/11 נסנט ארגיי אספו נ' משרד הפנים
  9. ^ הראל, ש' (2015), מנגנון המקלט של ישראל: תהליך העברת הטיפול בבקשות המקלט מנציבות האו"ם לפליטים לידי מדינת ישראל, עמ' 61. בתוך: קריצמן-אמיר,ט' (עורכת), לוינסקי פינת אסמרה, היבטים חברתיים ומשפטיים של מדיניות המקלט בישראל. מכון ון-ליר בירושלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד
  10. ^ אמיר אלון, החל הליך הגירוש: "קחו 3,500 דולר ועזבו לרואנדה", באתר ynet, 1 בינואר 2018
  11. ^ דני קושמרו, "הסתננות אקספרס" דרך גבול הדרום: כך מציפים את ישראל מהגרים מאפריקה, באתר mako,‏ 26 בנובמבר 2011
  12. ^ 12.0 12.1 עפרה קלינגר, הגירה מאפריקה לישראל והשפעותיה על הביטחון הלאומי, בתוך: ארנון סופר, "פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה", מרכז המחקר המכללה לביטחון לאומי וקתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, דצמבר 2009, באתר אוניברסיטת חיפה
  13. ^ טיפול במבקשי מקלט (RSD), באתר של רשות האוכלוסין וההגירה
  14. ^ "עד שייאטם לבנו": הליכי מקלט בישראל. דוח באתר מוקד סיוע לעובדים זרים, מרץ 2012
  15. ^ 15.0 15.1 דו"ח רשות האוכלוסין וההגירה 2013
  16. ^ תקציר דו"ח אמנסטי אינטרנשיונל 2012 בעברית
  17. ^ The World Factbook — Central Intelligence Agency, www.cia.gov (באנגלית)
  18. ^ U.S. Department of State, Background Note: Eritrea
  19. ^ Zekre Lebona, The Eritrean Revolution and Its Child Soldiers, 18 August 2010; Human Rights Watch, Service for Life: State Repression and Indefinite Conscription in Eritrea, April 2009
  20. ^ דברי סגן שר החוץ דני איילון, פרוטוקול מס' 65, ועדת העובדים הזרים, 31.10.2010, באתר כנסת פתוחה
  21. ^ "לאחר 20 שנות סכסוך: שלום בין אתיופיה לאריתריאה | ישראל היום". ישראל היום (בעברית). בדיקה אחרונה ב-14 ביולי 2018. 
  22. ^ משה טרדמן, סוגיית ה"פליטים" מדארפור ומאריתריאה - מבט ייחודי מכיסא המתשאל. בתוך: ארנון סופר, "פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה" מרכז המחקר המכללה לביטחון לאומי וקתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, דצמבר 2009, באתר אוניברסיטת חיפה, עמוד 54
  23. ^ 23.0 23.1 שלומית שרביט, שגריר אריתריאה: מאוחר מדי, לא נקבל מגורשים, באתר ynet, 12 בינואר 2011
  24. ^ ד"ר טרישה רדאקר הפנר, מכתב גלוי למדינת ישראל: אריתראים אינם מהגרי עבודה, 3 ביוני 2012, תורגם על ידי אליזבט צורקוב ממוקד הסיוע לעובדים זרים
  25. ^ אריתריאה בספר העובדות העולמי של ה-CIA
  26. ^ דו"ח EASO, בעמ' 31-29
  27. ^ 27.0 27.1 אביה ריש, שוויץ: אריתראים לא יקבלו יותר מעמד פליט, באתר ערוץ 20, 3 בפברואר 2017.
  28. ^ הודעה על פסק בית הדין, 20 ביוני 2017
  29. ^ "Switzerland could send back 3,200 rejected Eritrean asylum seekers". SWI swissinfo.ch (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-20 באפריל 2018. 
  30. ^ "תקדים דרמטי בשווייץ: אין מניעה חוקית להרחיק מסתננים אריתריאים לארצם" (בעברית). בדיקה אחרונה ב-22 ביולי 2018. 
  31. ^ The World Factbook — Central Intelligence Agency, www.cia.gov (באנגלית)
  32. ^ The World Factbook — Central Intelligence Agency, www.cia.gov (באנגלית)
  33. ^ The World Factbook — Central Intelligence Agency, www.cia.gov (באנגלית)
  34. ^ אמיר בוחבוט‏, אוגדונר מצרים: "אלפי מחבלים בסיני - והתופעה גדלה", באתר וואלה! NEWS‏, 18 בספטמבר 2013
  35. ^ בן כספית, כך החריפה בעיית המסתננים והפכה את דרום תל אביב לשטח הפקר, באתר "דה פוסט", 18 במאי 2013
  36. ^ מקור בשגרירות ארצות הברית בקהיר אתר ויקיליקס
  37. ^ בועז ווליניץ‏, דרך הייסורים מאפריקה לישראל: אונס, רעב ומכות, באתר וואלה! NEWS‏, 16 בפברואר 2011
  38. ^ הגיע הזמן להציל את מאות הפליטים המוחזקים במחנות העינויים בסיני, באתר רופאים לזכויות אדם, 30 בנובמבר 2011
  39. ^ Prof. Mirjam van Reisen, Meron Estefanos, Dr. Conny Rijken, Human Trafficking in the Sinai: Refugees between Life and Death, Tilburg University/Europe External Policy Advisors, Brussels, 26 September 2012, page 30
    Joel Millman, Ruthless Kidnapping Rings Reach From Desert Sands to U.S. Cities, NYTimes, March 1, 2013
  40. ^ Human Rights Watch faults Egypt's 'shoot-to-stop' policy
  41. ^ Settlement Services International - Refugee FAQs: What is the difference between a refugee and a migrant
  42. ^ מילון אבן שושן, פליט: "נמלט, בורח, מי שהמליח לברוח ממערכה או מסכנה".
  43. ^ אמנה בדבר מעמדם של פליטים, 1=כתבי אמנה, כרך 3, עמוד 5, מספר כתב אמנה: 65.
  44. ^ UNCHR Asylum Seekers
  45. ^ 45.0 45.1 גלעד צוויק, בג”ץ אישר להרחיק מסתננים מישראל, 5 בדצמבר 2017, באתר מידה
  46. ^ 46.0 46.1 נתוני זרים בישראל, באתר רשות ההגירה, אוקטובר 2015
  47. ^ אמיר בוחבוט‏, פרסום ראשון: הושלמה בניית הגדר בגבול עם מצרים, באתר וואלה! NEWS‏, 31 בדצמבר 2012
  48. ^ בחודש אוקטובר 2012 נרשמו 54 מסתננים מגבול מצרים, באתר רשות האוכלוסין וההגירה
  49. ^ נתוני זרים בישראל יולי 2014
  50. ^ נתוני זרים בישראל, 2017 באתר רשות האוכלוסין וההגירה
  51. ^ שחר אילןמשרד הפנים: 2,000 אריתראים יוכלו לעבוד אם ייצאו מאזור המרכז, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2008
  52. ^ גלעד נתן, ‏נתונים על פשיעה של מסתננים ומבקשי מקלט וכנגד מסתננים ומבקשי מקלט, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, מאי 2011
  53. ^ ליאור, אילן. "בהוראת עיריית פתח תקוה, חברת החשמל החלה לנתק את הזרם לדירות מבקשי מקלט". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-28 בפברואר 2017. 
  54. ^ ליאור, אילן (28 ביולי 2016). "עיריית תל אביב מקימה 46 גנים לילדי זרים, רק בארבעה מתוכם ישולבו גם ישראלים". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-18 במרץ 2017. 
  55. ^ אבישי גרינצייג, אפריקה מחכה להם, באתר ערוץ 7, 9 במרץ 2017
  56. ^ "כך נראים הגנים של מבקשי המקלט". mako. 18 ביולי 2017. בדיקה אחרונה ב-22 ביולי 2017. 
  57. ^ שהיית מסתננים בשכונות דרום תל אביב, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, א' בסיוון תשע"ו, 7 ביוני 2016; מירב שלמה-מלמד דו"ח מיוחד של הכנסת: כעשירית מתושבי חמש השכונות של דרום תל אביב עזבו בשנים האחרונות, 10 ביולי 2016, באתר mynet
  58. ^ חדר החדשות, עסקים בלתי חוקיים בדרום ת"א, באתר YouTube, ‏17 בפברואר 2013
  59. ^ עומרי מדמון, תיעוד: המשטרה פינתה עסק לא חוקי של מסתננים. המסתנן מאיים לפגוע בישראלית, באתר ישראלי פטריוט, 10 ביולי 2013
  60. ^ אלחנן גרונר, הפקרות: מסתננים תקפו תושב ת"א שצילם פאב לא חוקי, באתר הקול היהודי, 5 בפברואר 2013
  61. ^ "אזור התחנה המרכזית בת"א הוא מלכודת מוות אחת גדולה". מקור ראשון (בעברית). 22 בינואר 2018. בדיקה אחרונה ב-22 בינואר 2018. 
  62. ^ אילן ליאור, עיריית תל אביב מבקשת להוריד את הדירוג החברתי־כלכלי שלה: "לא סופרים את הזרים", באתר הארץ, 8 בדצמבר 2016
  63. ^ דו"ח 58ב, האגף לביקורת המדינה
  64. ^ פרוטוקול מס' 65, ועדת העובדים הזרים, 31.10.2010 באתר כנסת פתוחה
  65. ^ נתוני זרים בישראל, רשות האוכלוסין וההגירה, עמוד 4
  66. ^ בג"ץ 6312/10, באתר בית המשפט העליון
  67. ^ אילן ליאור, "אנחנו לא מגרשים, אלא עורכים מבצע החזרה הביתה": הראיון שבו דרעי התעלם מהעובדות, באתר הארץ, 24 בינואר 2018; אילן ליאור, השר דרעי: המדינה השלישית תקלוט את מבקשי המקלט, גם אם יגורשו בכפייה, באתר הארץ, 29 בינואר 2018
  68. ^ גלעד שלמור, ‏תחקיר:כך תיירים הופכים למבקשי מקלט, באתר ‏mako‏‏, ‏6 באוקטובר 2016‏
  69. ^ ערר (י-ם) 14-1010; אמיר אלון, הפליט ה-12: פסק הדין התקדימי שעשוי לעכב את הגירוש, באתר ynet, 15 בפברואר 2018
  70. ^ אבי אשכנזי, "עלייה דרמטית במקרי פשיעה אצל המסתננים", באתר nrg‏, 28 בדצמבר 2012
  71. ^ רועי מנדל, בת ההרוגה לשופט: "תן דוגמה, מנע הרצח הבא", באתר ynet, 12 בספטמבר 2010,
    ורד לוביץ', פליט סודני הואשם ברצח חברו בשל סכסוך כספי, באתר ynet, 4 בפברואר 2010,
    אבי כהן, פליט מאריתראה נרצח בת"א, עובד מסודן נעצר, באתר ynet, 14 בינואר 2010,
    פליט מאריתריאה הואשם ברצח אשתו ההרה בתל אביב, באתר ynet, 29 בנובמבר 2010,
    http://www.iba.org.il/bet/?entity=643644
    , רענן בן-צור, חשד: רצח הסודני בנתניה - בגלל מטען לטלפון, באתר ynet, 30 ביולי 2010
  72. ^ עומרי אפרים, המשטרה: עלייה של 23% בפשיעת הזרים, באתר ynet, 19 במרץ 2012
  73. ^ פרוטוקול הדיון באתר הכנסת, עמ' 23-22
  74. ^ נתנאל כ"ץ, עלייה חדה בגניבת מכשירים סלולאריים, באתר ערוץ 7, 20 בדצמבר 2012
  75. ^ אילן ליאור, יניב קובוביץ, המשטרה בונה מאגר דנ"א למהגרים מאפריקה, באתר הארץ, 2 במאי 2013
  76. ^ על פעילות התחנה ראו: התמודדות המשטרה עם קהילת הזרים ומבקשי המקלט בגוש דן, פרטוקול מישיבת הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים, 19 במרץ 2012
  77. ^ 77.0 77.1 77.2 77.3 זרים שאינם בני הרחקה מישראל, בתוך דוח שנתי 64ג, תשע"ד, באתר מבקר המדינה
  78. ^ nrg מעריב, היועמ"ש אישר הקשחת נוהל להחזרת מסתננים, באתר nrg‏, 3 ביולי 2013
  79. ^ עדי חשמונאי, הקטטה ההמונית בכנס הסודי של השגריר: "עשו פוגרום בקיבוץ", באתר וואלה!, 22 בדצמבר 2013
  80. ^ סוכן משטרתי סמוי הוביל ללכידתם של 65 מסתננים המעורבים בפלילים, באתר הקהילתי של שכונות דרום תל אביב]
  81. ^ "מקור ראשון, "אם מישהו מפחד לצאת, יהיה כוח שייגש אליו"". NRG (בעברית). בדיקה אחרונה ב-5 באוקטובר 2017. 
  82. ^ מפקד תחנת שרת, סנ"צ צחי שרעבי: "מאז נסגרו סהרונים וחולות יש עליה באלימות, בשוד ובתקיפות חמורות", main.knesset.gov.il (בhe-IL)
  83. ^ 83.0 83.1 רון פרידמן, Health Ministry data refutes Yishai's claims that African refugees bring in disease, The Jerusalem Post, 6 בנובמבר 2009
  84. ^ רן רזניק, ‏דו"ח פנימי בבית החולים איכילוב: זינוק במחלות מידבקות בקרב מסתננים מאפריקה, באתר ישראל היום, 23 בפברואר 2012
  85. ^ מיטל יסעור בית־אור, איכילוב: רופאה ו־10 עובדים נדבקו בשחפת, ישראל היום, 22 באוגוסט 2012
  86. ^ ,דן אבןאיכילוב יבודד מהגרים מאפריקה בכניסה לחדר המיון, באתר הארץ, 2 ביולי 2012.
    כרמית ראובן, איכילוב: מהגרי עבודה יבודדו למחלקות נפרדות, באתר ynet, 2 ביולי 2012
  87. ^ דן אבן, רוני לינדר-גנץ, משרד הבריאות ביטל את חובת הסימון של אפריקאים באיכילוב, באתר הארץ, 8 ביולי 2012
  88. ^ זהר מור, איתמר גרוטו ואלכס לבנטל, שחפת ואיידס במהגרי עבודה - הכצעקתה?, הרפואה 151, חוברת 3, מרץ 2012, עמודים 175-177
  89. ^ דן אבןאיכילוב יבודד מהגרים מאפריקה בכניסה לחדר המיון, באתר הארץ, 2 ביולי 2012.
  90. ^ המרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות, "מצב הבריאות בישראל 2010", עמוד 273
  91. ^ ד"ר איתן ישראלי וד"ר אבי וינר, "מחלות זיהומיות במערכת הבריאות - מניעת הדבקה של חולים ושל אנשי סגל", המוסד לבטיחות ולגיהות, עמוד 39
  92. ^ רופאים בכירים מתריעים: עשרות חולים במחלות מידבקות בקרב המסתננים מאפריקה, בארכיון האינטרנט. מקור הדיווח בידיעות אחרונות.
  93. ^ יואב אבן, חדשות ערוץ 2, חדש בישראל: מחלקת שחפת מוגנת, באתר mako, ‏ 8 ביולי 2012
  94. ^ קבלת טיפול רפואי במצב חירום רפואי או סכנה חמורה, באתר כל-זכות
  95. ^ מירי מיכאלי, ליצמן: המסתננים עולים 50 מיליון שקל בשנה, באתר ערוץ עשר, 31 במאי 2012 (במקור, מאתר "nana10")
  96. ^ יואב אבן, שיא בלידות אפריקנים באיכילוב, באתר mako,‏ 20 בדצמבר 2012
  97. ^ אלינור פוקס, אימהות: לא רוצות להיות בחדר עם מסתננים, באתר mako,‏ 19 במרץ 2013
  98. ^ מרפאה פתוחה, עמותת רופאים לזכויות אדם - ישראל
  99. ^ מרפאת פליטים פועלת ביוזמת ההסתדרות הרפואית ומשרד הבריאות בתל אביב – 2012-2008, אתר ההסתדרות הרפואית בישראל
  100. ^ מרפאת פליטים בתחנה המרכזית בת"א, אתר "למען פליטי דרפור"
  101. ^ טלילה נשר, העליון מתח ביקורת חריפה על הפרדת ילדי הזרים במערכת החינוך, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2012
  102. ^ אתר קו לעובד
  103. ^ ‫ברק רביד, רותי סיני, רה"מ הורה להחזיר למצרים מסתננים מיד עם לכידתם, באתר הארץ, 23 במרץ 2008
  104. ^ פליטים ומבקשי מקלט בישראל, תמונת מצב ספטמבר 2008 הפורום לזכויות פליטים
  105. ^ רותי סיניהמדינה מודה: תקלה חמורה בהחזרת 91 אפריקאים למצרים, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2008; אנשיל פפראנשי המילואים התנגדו להחזרה בכוח של מסתננים למצרים - והנוהל הוקפא, באתר הארץ, 22 באפריל 2011
  106. ^ דו"ח מרכז המחקר והמידע ממאי 2010
  107. ^ אילן ליאור, 15 אלף בקשות מקלט תלויות ועומדות - המדינה לא אישרה אף אחת מתחילת השנה, עיתון הארץ, ‏20 ביולי 2016
  108. ^ 108.0 108.1 אמיר בוחבוט‏, הושלמה בניית הגדר בגבול עם מצרים, באתר וואלה! NEWS‏, 31 בדצמבר 2012
  109. ^ ‫אורי בינדר, אהרונוביץ' בגבול מצרים: מאות מסתננים כל חודש, באתר nrg‏, 20 ביולי 2010
    ‫דנה ויילר-פולק, ברק רביד, ראש הממשלה נתניהו אישר: תוקם גדר בגבול עם מצרים בעלות 1.5 מיליארד שקל, באתר הארץ, 10 בינואר 2010
  110. ^ יורי ילון, ‏צניחה במספר המסתננים לישראל, באתר ישראל היום, 31 ביולי 2012
  111. ^ חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ג-2013, ס"ח 2398 מיום 13 ביוני 2013
  112. ^ הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (איסור הוצאה מישראל של כספי מסתנן - הוראת שעה), התשע"ב-2012, ה"ח הממשלה 718 מיום 23 ביולי 2012
  113. ^ אילן ליאור, הכנסת אישרה: מבקשי מקלט יחויבו להפריש 20% משכרם לפיקדון כתמריץ לעזיבת ישראל, באתר הארץ, 3 בינואר 2017
  114. ^ טלי חרותי-סוברשר האוצר מפחית את שיעור ההפרשה לפיקדון מהגרי עבודה, באתר TheMarker‏, 16 ביוני 2017
  115. ^ נתניהו בממשלה: המסתננים לא יגיעו יותר למרכז הארץ, מוטי בסוק, 17 ביוני 2012, אתר themarker
  116. ^ ענת בן-דור, התוכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב, דברים שאפשר לעשות רק כשאף אחד לא רואה, לסה פסה, 28 בספטמבר 2012
  117. ^ עמרי נחמיאס‏, אושר: מסתננים ייכלאו לשנה במתקן כליאה פתוח, באתר וואלה! NEWS‏, 10 בדצמבר 2013;
    חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד-2013, ס"ח 2419 מיום 11 בדצמבר 2013
  118. ^ רענן בן צור, 3 בדיקות נוכחות, מיקום מבודד ותחבורה ציבורית: מתקן המסתננים "הפתוח" נערך, באתר ynet, 10 בדצמבר 2013
  119. ^ דנה ויילר-פולק ועמרי נחמיאס‏, מבקשי המקלט הפגינו מול הכנסת, נאסרה כניסתם, באתר וואלה! NEWS‏, 8 בינואר 2014
    אטילה שומפלבי, שר הפנים סער: "בכי של מסעדנים עם כלים בכיור – לא יקבע את המדיניות של ישראל", באתר ynet, 6 בינואר 2014
  120. ^ מי מארגן, ומהיכן הכסף?, באתר ערוץ 7, 9 בינואר 2014
  121. ^ דנה וילר-פולק‏, אילו ארגונים מסייעים במימון מחאת מבקשי המקלט?, באתר וואלה! NEWS‏, 9 בינואר 2014
  122. ^ גלעד שלמור, מסתנן שבר שביתה - והוכה על ידי חבריו, חדשות ערוץ 2, 9 בינואר 2014
  123. ^ אלון בן דוד, מבעיה מקומית לשאלה לאומית: מאחורי הקלעים של מחאת מבקשי המקלט, באתר ערוץ עשר, 10 בינואר 2014 (במקור, מאתר "nana10")
  124. ^ בג"ץ 7385/13 זרי גבריסלאסי ואח' נ' הכנסת ואח', 22.9.2014
    .אביאל מגנזי ועומרי אפרים, מתקן חולות ייסגר, אסור לכלוא מסתננים לשנה, באתר ynet
  125. ^ מורן אזולאי ועומרי אפרים, חוק המסתננים המרוכך אושר בכנסת, באתר ynet, 8 בדצמבר 2014
  126. ^ בג"ץ 8665/14 טשומה נגה דסטה ואחרים נ' הכנסת ואחרים, ניתן ב-11 באוגוסט 2015
  127. ^ נתוני זרים בישראל, רשות האוכלוסין וההגירה, שנת 2016
  128. ^ יאיר אלטמן, עלות הטיפול במסתננים, ישראל היום, ‏11.07.2017
    נטע משה, ‏אומדן ראשוני של הוצאות ציבוריות על שהיית מסתננים בישראל - מעודכן, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 24 במאי 2017[127]
  129. ^ ברק רביד, דנה ויילר-פולק, חוות דעת רשמית של משרד החוץ: אין מניעה לגרש את אזרחי דרום סודאן, באתר הארץ, 15 במאי 2012
  130. ^ אלדד בק, המגורשים בדרום סודן: חיים חדשים עם אלף אירו, באתר ynet, 18 ביוני 2012
  131. ^ גילי כהן, דנה ויילר-פולק, עוז רוזנברג, בית המשפט התיר גירוש אזרחי דרום סודאן לארצם, באתר הארץ, 7 ביוני 2012
    עת"מ 53765-03-12 א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל ואח' נ' שר הפנים, ניתן ב-7 ביוני 2012
  132. ^ עמרי אפרים ואהובה מאמוס, מבצע ענק: עשרות זרים עצורים באילת ובמרכז, באתר ynet, 11 ביוני 2012
  133. ^ יובל גורן, ארגוני הסיוע: מעל 22 פליטים שגורשו לדרום סודן מתו השנה, nrg, 5/6/2013
  134. ^ תמר ברס, ישראל גירשה 1,500 מבקשי מקלט לדרום סודאן. זה מה שעלה בגורלם, באתר הארץ, 25 בינואר 2018
  135. ^ פרויקט "Come True" באנגלית
  136. ^ אילן ליאור, שיא בעזיבת מבקשי מקלט מאפריקה: 1,705 יצאו מישראל בפברואר, באתר הארץ, 27 בפברואר 2014
  137. ^ ישראל היום - רואנדה בטוחה, אך פליטים אמיתיים יישארו בישראל
  138. ^ אלכסנדרה לוקש וניר (שוקו) כהן, מבקש מקלט הורחק חזרה לסודן: "תישארו בישראל", ynet, 02.01.18
  139. ^ אילן ליאור, מבקשי מקלט שעזבו לרואנדה: גורשנו מיד לאוגנדה ולקחו מאתנו את כל המסמכים, באתר הארץ, 22 במאי 2015
  140. ^ מסתננים רשומים בישראל לא כולל ילדים, רשות האוכלוסין וההגירה, ‏ספטמבר 2017
  141. ^ אמיר אלון, "סכנה אמיתית": זו המדינה שתקלוט את המגורשים, 13.12.17 ynet
  142. ^ יוסי מזרחי, דרך הייסורים של המהגרים מאפריקה, 2 בדצמבר 2017, חדשות ערוץ 2
  143. ^ עתמ (ב"ש) 5126-07-15 א.ג.צ נ' מדינת ישראל משרד הפנים, 8 בנובמבר 2015
  144. ^ עע"מ 8101/15 אלמסגד גריוסוס צגטה נ' שר הפנים, ניתן ב-28 באוגוסט 2017; יונתן יעקבוביץ', הפתרון לתופעת המסתננים: רואנדה ואוגנדה הן מדינות בטוחות לחלוטין, באתר מידה, 11 בינואר 2018
  145. ^ מהגרי עבודה ברואנדה: יותר שכר ואבטלה, www.news1.co.il
  146. ^ עע"מ 8101/15 אלמסגד גריוסוס צגטה נ' שר הפנים, ניתן ב-28 באוגוסט 2017
  147. ^ שפי פז, ‏התרגיל של בג"ץ: התיר להרחיק מסתננים - ופסל את האמצעים, באתר ישראל היום, 28 באוגוסט 2017
  148. ^ ברק רביד, פרסום ראשון: ישראל תשלם לרואנדה 5,000 דולר עבור כל מבקש מקלט שתגרש לשטחה, באתר ערוץ 10, 20 בנובמבר 2017
  149. ^ דנה ירקצי‏, דרעי על גירוש הזרים: "רובם מסתננים; פליטי מלחמה ישארו בארץ", באתר וואלה! NEWS‏, 23 בינואר 2018
  150. ^ אמיר אלון, "עזיבה מרצון" או כליאה ללא הגבלה: התוכנית לגירוש מבקשי המקלט, באתר ynet, 30 בינואר 2018
  151. ^ מיכאל טוכפלד, מנכ"ל רשות ההגירה: "רק רווקים בוגרים יגורשו", באתר מקור ראשון, 26 בינואר 2018
  152. ^ [1]
  153. ^ הבוקר הזה, נשיאת הקרן החדשה לישראל: לא דיברנו עם אף אחד באירופה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 04 באפריל 2018
  154. ^ דנה ויילר פולק, ארצות הברית: ישראל מפרה זכויות של מבקשי מקלט, באתר הארץ, 20 באפריל 2011
  155. ^ עומרי אפרים, דו"ח מחלקת המדינה: נגד ההגדרה "מסתננים", באתר ynet, מאי 2012
  156. ^ אהובה מאמוס, הפליטים רוצים להישאר באילת: "לא כולם סודנים", באתר ynet, 11.7.2010
  157. ^ ‫נועה קושרק, מתווכים בדרום ת"א: לא נשכיר דירות לשב"חים, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2010
  158. ^ פוראת נסאר ותמיר סטיינמן, ‏תושבי כפר מנדא גירשו את הסודנים באלימות, באתר ‏mako‏‏, ‏14 ביוני 2012‏.
  159. ^ רוני סופר, ח"כ כ"ץ: כדור בראש לבדואים שעוזרים למסתננים, באתר ynet, 28 בדצמבר 2010.
  160. ^ גלעד מורג, חולדאי לנתניהו, תושבים מופקרים מול המסתננים, באתר ynet, 4 בדצמבר 2011.
  161. ^ מורן אזולאי ועומרי אפרים, רגב קראה למסתננים סרטן: 'המצב מעודד אלימות', ynet ,24.05.12
  162. ^ נרי ברנר ובועז פיילר, מהומה ועצורים בהפגנה בדרום ת"א: זרים הותקפו, באתר ynet, 23 במאי 2012}; עומרי אפרים, בועז פיילר ונרי ברנר, "צעקו 'לך לסודן' והכו, חשבתי שרוצים להרוג אותי", 24 במאי 2012 ynet
  163. ^ תגובת ראשי יד ושם לגילויי ההסתה והאלימות כנגד מסתנני העבודה, הודעה לעיתונות, 29 במאי 2012;
    בלה קאופמן, על סרטן, גזענות ומה שביניהם, באתר ynet, 29 במאי 2012,
    רויטל חובלסמי מיכאל: ישראל - המדינה הגזענית ביותר בעולם המפותח, באתר הארץ, 26 ביוני 2012.
  164. ^ אור רביד‏, ראש עיריית פ"ת על עובדים זרים: "לא נעים לראות שחורים ששותים בירה", באתר וואלה! NEWS‏, 21 בפברואר 2017,
    אלון חכמון, ‏הפליטים הזרים בפתח תקווה מתכננים מחאה: "זורקים אותנו לרחוב", באתר מעריב השבוע, 7 בפברואר 2017.
  165. ^ מיה איידן, עשרות דירות של מבקשי מקלט בפתח תקווה נותקו מחשמל בהוראת העירייה, באתר ערוץ עשר, 27 בפברואר 2017 (במקור, מאתר "nana10").
  166. ^ אילן ליאור, בית המשפט התיר לעיריית פתח תקוה לנתק דירות של מבקשי מקלט מחשמל ומים, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2017.
  167. ^ יהודה שלזינגר, ‏רוב בציבור: לגרש את המסתננים | ישראל היום, באתר ישראל היום, 30 בינואר 2018 22:43
  168. ^ א.ס.ף אתר הבית
  169. ^ אתר הבית בעברית ARDC
  170. ^ אבי כהן, בארגונים שמסייעים לזרים מאשימים את רשויות המדינה, ישראל היום, ‏9 באוגוסט 2017
  171. ^ עמוד מסיל"ה באתר עיריית תל אביב
  172. ^ עומרי אפרים, הפגינו לזכר חסר בית שקפא: "די לפינוי מאהלים", באתר ynet, 4 בפברואר 2012
  173. ^ ענת שלו ומור שמעוני, בקבוקי תבערה הושלכו לעבר בתי פליטים בתל אביב, וואלה, 27 באפריל 2012
  174. ^ המחנה הליברלי בישראל התעורר באתר הקרן החדשה לישראל
  175. ^ גלעד צוויק, הקרן החדשה מגייסת מעל 600 אלף שקלים למנוע הוצאת המסתננים, באתר מידה, 3 בפברואר 2018
  176. ^ גלעד צוויק, עיריית ת”א נגד הממשלה: גורמים רשמיים מנסים לסכל הרחקת מסתננים, באתר מידה, 29 בינואר 2018
  177. ^ אלעד זרט ואלישע בן קימון, זעקת הסופרים נגד גירוש הפליטים: "אסור שמדינת ישראל תחולל אסון הומניטרי", באתר ynet, 18 בינואר 2018
  178. ^ בכירי הסופרים בארץ נגד הגירוש: "ההיסטוריה שלנו כעם מתהפכת בקבר", באתר ‏mako‏‏, ‏18 בינואר 2018‏
  179. ^ אמיר אלון, מאות אקדמאים: "עשו את הדבר הנכון. עצרו את הגירוש", באתר ynet, 20 בינואר 2018
    אמיר אלון, ניצולי שואה לנתניהו: "איך ממשלה יהודית מגרשת פליטים למוות?", באתר ynet, 25 בינואר 2018
    איתמר אייכנר, דיפלומטים נגד גירוש מבקשי המקלט: "אסור לנו לשתוק", באתר ynet, 27 בינואר 2018
  180. ^ שני ליטמן, יוזמה פרטית: משפחות יסתירו פליטים שמועמדים לגירוש, הארץ, 17.01.2018
  181. ^ מורג, אמיר אלון וגלעד (24 בפברואר 2018). "מבקש מקלט מול 20 אלף מפגינים: "בזכותכם יש לי אמון בלב היהודי"". Ynet. בדיקה אחרונה ב-6 באפריל 2018. 
  182. ^ "החדשות - כ-25 אלף בת"א: "לעצור את הגירוש"". mako. 24 במרץ 2018. בדיקה אחרונה ב-6 באפריל 2018. 
  183. ^ ורד לי, מלה נרדפת: פליטים, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2015