פרודרומוס פאפאוואסיליו

פרודרומוס פאפאוואסיליו
Papavassiliou Prodromos Christou

פרודרומוס פאפאואסיליו, 2000
לידה	12 במאי 1919 לימניה, קפריסין
פטירה	22 בדצמבר 2006 (בגיל 87) לימסול קפריסין
שם לידה	פּרוֹדְרוֹמוֹס כְּרִיסְטוֹ פַּאפַּאוַאסִילְיו
מדינה	קפריסין
מקום מגורים	פמגוסטה, לימסול
ידוע בשל	סיוע לאנשי ההעפלה ולמגורשים לקפריסין
עיסוק	סוכן אוניות ואיש ציבור
השקפה דתית	יווני אורתודוקסי
בת זוג	ללה פאפאואסיליו
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	עיטור לוחמי המדינה אות יקיר הכרמל קונסול כבוד של ישראל בקפריסין
חתימה	פאפא

פּרוֹדְרוֹמוֹס כְריסְטוֹ פַּאפַּאוואסִילְיו (12 במאי 1919 – 22 בדצמבר 2006) היה קפריסאי-יווני שסייע לאנשי ההעפלה ולפליטי השואה שהוחזקו במחנות בקפריסין. נעשה סוכן של חברת צים והיה ידיד אישי של רבים מאנשי ההעפלה, חיל הים וצי הסוחר הישראלי.

הקשר של הקפריסאי הפעלתן עם היישוב היהודי בארץ ישראל החל בשנת 1945, כאשר שירת בחטיבה הקפריסאית, בצבא הבריטי, במצרים. התהדק בימי מאבק ההעפלה העצמאות. בראשית ימי המדינה נעשה סוכן של צים. הקשר נמשך עם בנו ממשיכו לאחר מותו.

ילדות ומשפחה

פאפא נולד ב-15 במאי 1919, וגדל בכפר לימניה, צפונית-מערבית לפמגוסטה. אביו כריסטוס ואימו פרסקבו פאפַּאוואסִילְיו. פרודרומוס היה הבן החמישי במשפחה, שהיו בה שתי בנות וארבעה בנים. הם חיו חיי כפר. בני המשפחה גידלו בשדותיהם, בין השאר, דגנים, ירקות שונים, צאן שסיפק חלב ומוצריו, ותרנגולות. המשפחה לא הייתה עשירה, אולם חיה בנוחות וברווחה.

המורה בכפר שכנע את אביו של פרודרומוס לשלוח את הבן לבית-ספר תיכון בפמגוסטה. הדברים התארגנו במסגרת משפחתית: אחיה של האם, שגר בפמגוסטה, "אימץ" את פרודרומוס; הוא התגורר בביתו במשך שנות הלימודים בבית הספר התיכון המסחרי, והמשפחה דאגה לספק מוצרי מזון מן הכפר. פאפא למד שם מ-1932 עד 1937. דגש מרכזי הושם בבית הספר על לימוד אנגלית, שהיוותה מפתח לקבלת משרה טובה הן במגזר הממשלתי והן הפרטי.

פעילות ציבורית ומסחרית

פאפא נעשה חבר בוועד התלמידים ואחר כך גזבר הוועד. התלמידים הוציאו לאור עיתון משלהם. בשנות בית הספר החלה מעורבותו בפעילות ציבורית וחברתית, שבה המשיך לאורך כל השנים. כאן החלו להתגבש גם השקפותיו שלפיהם פעל כל חייו. המרכזיים שבהם: שיפור מצבם של בני מעמד העובדים, והשאיפה לזכות בעצמאות קפריסין.

עם תום לימודיו, ב־1937, היה אחד ממייסדיה של תנועת האיגודים המקצועיים בקפריסין, שהייתה עדיין לא חוקית בעיני השלטון הקולוניאלי הבריטי. הוא נבחר לגזבר אחד האיגודים המקצועיים, ואחר כך לנציג כלל האיגודים המקצועיים באזור פמגוסטה, שהתארגנו על מנת להגיש עצומה לשלטונות הבריטיים, ובה בקשה להתיר את פעילותם של האיגודים.

טענתם הייתה שאיגודים אלה חוקיים ופעילים בבריטניה, ואין הגיון לאסור זאת במושבה בריטית בה חלים, מרבית חוקי הממלכה. פנייתם נשאה פרי עם שליחתו של מומחה בריטי נודע לדיני עבודה, ג'ורג' הול, שפעל בשיתוף האיגודים והשלטון המקומי לניסוח חוק האיגודים המקצועיים של קפריסין. ב-1938 כבר נרשמו רוב האיגודים המקצועיים בקפריסין באופן חוקי.

במקביל לפעילות הזאת החל פאפא, עם סיום לימודיו, לעבוד בסוכנות המסחרית הגדולה ביותר בפמגוסטה, "האחים גאלאנוס". החברה שלטה אז בכ־60% מסחר החוץ של קפריסין, בעיקר ביבוא. העבודה בסוכנות העניקה לפאפא ניסיון מסחרי רב. הוא התבלט בכשרונותיו והתקדם במהירות, והפך תוך שנים אחדות לבעל תפקיד בכיר בחברה.

ב־1941, כשמלחמת העולם השנייה כבר השתוללה באירופה, נוסדה בקפריסין מפלגת AKEL – מפלגת הפועלים הדמוקרטית. הייתה זו מפלגה בעלת אוריינטציה סוציאל-דמוקרטית מובהקת, ופאפא מצא שם באופן טבעי את מקומו. ב-1942, והוא בן 23 בלבד, קיבל פניה מהנציב הבריטי בקפריסין, בראון, שביקש ממנו להיות נציג "מעמד הפועלים" בגוף חדש שהוקם בקפריסין על ידי הבריטים – "המועצה המייעצת". פאפאוואסיליו דחה את ההצעה במילים אלה: ”אני מרגיש שאני צעיר מדי לתפקיד כה חשוב. אם אתה חושב שיש משקל לדעותי, אני סבור שעל בריטניה לתת עצמאות לקפריסין עם תום המלחמה.”

פנייתו של הנציב מעידה על כך שלמרות גילו הצעיר היה פאפא הכתובת לפניותיהם של רבים ולטיפול בבעיות מתחומים שונים, בעיקר בעניין יחסי עבודה. אחת הפונות אליו הייתה גברת בשם אידה פרשיץ, בעלת פרדס גדול באזור פמגוסטה. הייתה זו אחת הפגישות הראשונות של פאפא עם חברי הקהילה היהודית המקומית הקטנה של קפריסין. היא פנתה אליו, כנציג האיגודים המקצועיים, בתלונה על התנהגותם של פועליה. גב' פרשיץ עשתה עליו רושם רב, מספר פאפא, בין השאר כיוון שלבשה מכנסיים – תופעה בלתי מוכרת באותם ימים. הוא נסע עימה לפרדס, ושם דיבר אל הפועלים בלהט ובכוח שכנוע רב, והסביר להם כי על מנת להשיג זכויות ותנאים – עליהם קודם כל למלא את מחויבותם לעבודה.

ב-1943 נערכו בחירות מוניציפליות, בהן נבחר פאפא לחבר מועצת העיר של פמגוסטה.

פעילות צבאית

זמן קצר אחר כך החליטה הוועדה של מפלגת AKEL שעל חברי המפלגה להתגייס לצבא הבריטי על מנת לסייע למאמץ המלחמתי. מיד לאחר מכן התייצב פאפא על מנת להתגייס לצבא הבריטי. "עוד רבים מבני גילי התגייסו", הוא מספר; "כולנו היינו אנטי-פשיסטים". הם התנדבו לצבא מתוך תחושת שליחות עמוקה. כ-700 איש התנדבו ביום אחד.

לאחר תקופת אימונים קצרה הוצב פאפאוואסיליו במצרים, ביחידה שהשתייכה לחיל ההנדסה המלכותי, ועסקה בין השאר בהפעלת נחתות שנשאו כוחות צבא וציוד מהים לחוף. קודם פאפא לדרגת סרג'נט.

בסמוך לבסיס בו שירת היה מחנות צבא שבהם שרתו חיילים יהודים מארץ ישראל. כאן החל הקשר של פאפא עם היהודים ועם ישראל. הוא היה אומר: "במדים כולם שווים". הוא פגש חיילים יהודים מארץ ישראל, צעירים בני גילו, ועם כמה מהם יצר ידידות קרובה.

קשר לעיר חיפה

ב־25 בדצמבר, ערב חג המולד של 1945, יצא פאפאוואסיליו לחופשה מבסיסו בפורט-פואד. לא היו טיסות לקפריסין, והאונייה היחידה לקפריסין באותו יום הייתה ה"אאולו" שנועדה להפליג מחיפה. פאפאוואסיליו יצא ברכבת לחיפה. הוא היה עם ידיד מן הצבא, ג'ונתן גוטיסמן, ויחד החליטו לנצל כמה שעות פנויות לטיול בעיר. את הביקור הראשון הזה תאר, 50 שנה אחר כך, בדייקנות צלולה, בנאום שנשא בעת שקיבל את אות "יקיר הכרמל". חיפה מצאה חן בעיניו ובעיני ידידו, סיפר, אבל הכרמל כבש את לבם. הם טיילו ברחוב פנורמה: "מזג האוויר היה טוב. הנוף היה מדהים. העצים, הצפורים, הבתים, הכבישים, הים, הנמל, האניות, הצבעים הרבים, יצרו תמונה בלתי נשכחת, פנורמה אמיתית. מצב רוחנו היה מצוין. חשנו מאושרים מאד. רצינו לשוחח עם האנשים, לחלוק את החוויה עם אחרים. אבל עוברי אורח לא פנו אלינו. הם נראו קודרים ושקועים במחשבות. הוצאתי את פנקסי מכיסי וכתבתי: האנשים האלה אינם מחייכים". רק מאוחר יותר, הוא אומר, הבין את הסיבה. זוועות מלחמת העולם השנייה והשואה באירופה הטילו את צילם הכבד על הכול. התובנה הזאת ליוותה אותו בכל השנים של קשריו ופעילותו לצד היהודים ומדינת ישראל.

כניסה לעסקים

במאי 1946, לאחר שהשתחרר מהצבא הבריטי, החליט פאפא שלא לשוב למשרתו הקודמת, בסוכנות האחים גאלאנוס. בשיתוף כמה חברים הקים את "הסוכנות הכללית של פמגוסטה", שכעבור זמן עברה לבעלותו המלאה.

המצב בקפריסין, עם תום מלחמת העולם השנייה, היה מתוח: כמה מחבריו של פאפא נכלאו בשל הפגנות בלתי חוקיות, שנעשו במחאה על התבטאויות בריטיות לגבי עתידה של קפריסין. אולם כל הפעילויות נגד השלטון הבריטי נעשו, באותו שלב, בדרכים לא אלימות. פאפא היה עסוק בעיקר בביסוס העסק ובעבודה המסחרית.

פעילות למען העצורים

באוגוסט 1946 נכנס אל משרדו של פאפאוואסיליו ג'נטלמן שלא הכיר. האיש היה צ'ארלס פסמן, מנהל כללי של הג'וינט, הארגון הפילנתרופי היהודי-אמריקאי הגדול. ”חברים בארץ-ישראל מסרו לי את שמך, אני רוצה לספר לך סוד” – אמר האיש. פאפא נדהם, אבל מיהר לומר: ”בבקשה, אתה יכול לבטוח בי.” הוא סיפר לפאפאוואסיליו, במילים קצרות על התוכנית האנגלית להביא לקפריסין יהודים שניסו להעפיל לארץ-ישראל בדרכים בלתי לגליות – מידע שטרם פורסם ונודע לארגון ממקורות חשאיים.

פאפאוואסיליו סירב להאמין: ”לחמנו עם הבריטים כדי לשחרר את היהודים מהמחנות הנאציים; וכעת יבנו מחנות בקפריסין? זה בלתי אפשרי!” אבל פסמן התעקש. הוא אמר שיש לו מידע חסוי, אמין ובדוק, ולבסוף שאל את פאפא מה דעתו, והאם יש לו הצעות לפעולה. לימים סיפר ליוסי מלמן מ"הארץ" ”כי הרעיון שבמולדתי יוקמו מחנות מוקפים גדר תיל לפליטים יהודים ששרדו את גדר התיל הנאצית שיגע אותי.”

פאפא הציע להתארגן למחאות ובמישור המעשי לרשום את הג'וינט כארגון פילנתרופי מוכר. הדבר יאפשר לפתוח משרדים מקומיים, להעסיק עובדים – בהם רופאים ואחיות – במחנות, יעניק פטור על פי חוק ממסי יבוא, ויאפשר להביא לקפריסין ציוד ואספקה חיוניים.

היה לו ידיד מן הצבא הבריטי, ג'ורג' בואלר, שהיה עיתונאי ב"דיילי הראלד", שופרה של מפלגת הלייבור, שהייתה אז בשלטון. ביוזמתו של אותו ידיד, הפך פאפאוואסיליו, בנוסף לשאר פעילויותיו, לכתב המקומי של העיתון בקפריסין. הוא העביר לעיתון ידיעה מנוסחת בדרמטיות, ובה פרטים על התוכנית הבריטית להביא פליטים לקפריסין, ועל התנגדות הקפריסאים ליישומה. עוד לפני שפורסמה הידיעה, העביר אותה העיתון למשרד החוץ הבריטי. כבר באותו לילה, בחצות, קיבל צ'ארלס פסמן שיחת טלפון מהמושל הבריטי בקפריסין. הוא הוזמן לארוחת ערב כדי "לדון בבקשתו". התוצאה: כל הבקשות לגבי הג'וינט – אושרו. ואם לא די בכך, שלח ה"הראלד" לפאפאוואסיליו 10 לירות שטרלינג, שכר-סופרים תמורת הידיעה שהעביר. כך ניתנה לג'וינט האפשרות להתארגן ולספק לפליטים את כל שהבריטים לא יכלו, או לא רצו לספק.

הקפריסאים התנגדו למהלך הבריטי מסיבות שונות: כמות אדירה של אנשים שתגיע לפתע לאי קטן ודל אוכלוסין כקפריסין. היו שטענו שקפריסין עשויה לשלם את מחיר הסכסוך היהודי-ערבי-בריטי. אחרים התנגדו להקמת המחנות מסיבות אנושיות פשוטות, כמו אלה שביטא באופן הברור ביותר פאפאוואסיליו: אין לכלוא שוב במחנות את פליטי המחנות הנאציים.

קפריסאים רבים, ששאפו לעצמאות ושחרור מהשלטון הבריטי, הבינו כי להם ולציונות אויב משותף – בריטניה הקולוניאלית. עיתונאי קפריסאי בשם ש. גובלניאן כתב באוגוסט 1946: ”מה שלא עשו הבריטים ב-75 שנות הכיבוש שלהם, הצליחו לעשות כמה אלפי יהודים במשך מספר חדשים: הם העלו את האי על מפת העולם.”

בקפריסין פעלה המחתרת EOKA, שביצעה מדי פעם פעולות חבלה נגד השלטון הבריטי. אנשי הפלמ"ח במחנות יצרו עמם קשר, ונערכו פגישות אחדות שבהן נידונו אפשרויות שונות של שיתוף פעולה במאבק בבריטים. אף על פי שלפגישות אלה לא היה יבול מעשי, נתגלתה בהם קירבה אידאולוגית ואחידות דעים.

בנאום שנשא בישראל בשנת 1996, באחד האירועים לציון יובל למחנות, אמר פאפאוואסיליו: ”אנו נלחמנו למען החרות. לא היתה זו רק מטרתנו, אלא מטרה אוניברסלית. אני גאה בכך שהעם הקפריסאי התנגד פה אחד לתוכנית הבריטית להקים מחנות על אדמתנו, לשים מאחורי גדרות תיל את שרידי מחנות הריכוז האיומים של אירופה. היתה לי הזכות, יחד עם רבים מכם, ללחום בצבא הבריטי למען מטרה אחת: חיסול הפשיזם-נאציזם. ניצחנו במלחמה הזאת, לא כדי לראות את שרידי אותם מחנות, הנותרים מן המליונים שמתו, מושמים שוב במחנות על אדמת קפריסין.”

רשמית, הפך פאפאוואסיליו לסוכן הג'וינט והסוכנות היהודית בקפריסין, וניהל את כל המגעים עם השלטונות הבריטיים והאחראים על מחנות הגרוש. קשריו עם אנשי הסוכנות היהודית והמוסד לעליה ב' הלכו והתהדקו. 'פאפא' היה היוצא מן הכלל: הוא היה "משלנו".

במישור היומיומי היה יחסם של הקפריסאים למעפילים אוהד וחם. ותחושת הגאווה של פאפא על היחס הזה מובנת ומוצדקת. בראשית ימי המחנות התרחש אירוע טראגי בו נורו למוות שני נערים שניסו להימלט מן המחנות. תושבי פמגוסטה, ובראשם מועצת העיר, יצאו להפגנה והבעת מחאה חריפה כנגד המושל והיחס של השלטונות כלפי העצורים. הם ניסחו זאת במילים: ”איננו רוצים שדם אחינו היהודים ישפך על אדמת קפריסין.”

פאפא כנציג הג'וינט התערב ככל יכולתו לטובת העצורים. כולל סיוע בהברחה לישראל. בעת חיסול המחנות התגלה חוסר של כ-1,500 איש מול הרשימות. פאפא אמר לו, ברצינות רבה, שהוא מדבר בשם הסוכנות היהודית, ושֹהם מחזיקים את הבריטים אחראים לכל האנשים הנעדרים. לאחר זמן מה הציע הסבר, ומוצא מן הבעיה: הקצבת המזון הייתה זעומה, אמר לקולינס, כך שייתכן שבוצע רישום מזויף של אנשים לא-קיימים, כדי לקבל מנת מזון כפולה.

על פעילותו של פאפא סיפר אברהם זילברברג: ”בפמגוסטה היה יווני בשם פאפאואסיליו – איש צעיר עם לב חם ונשמה טובה. היו לו קשרים טובים עם יהודי ארץ-ישראל שבמחנות. רק אחרי פרוק המחנות למדתי על טבעם האמיתי של הקשרים שיצר עם פעילי ההגנה. הוא סייע בהברחת נשק למחנות, הפעלת רדיו מחתרתי, בהספקת חומרי גלם, משלוח מכתבים סודיים באמצעות נהגי משאיות זבל, ואפילו עסק בעזרה לאלה שנמלטו מן המחנה דרך התעלות שנחפרו בחשאי. נוצרה כימיה בינינו: הוא הגיב בחיוב לבקשותי ותמיד שמח לסייע בכל נושא.”

הפאנים

האניות "פאן יורק" ו"פאן קרסנט" היו אניות המעפילים הגדולות ביותר, וסיפורן דומה לסיפורה של "אקסודוס" מבחינת ההד הציבורי הבינלאומי שעורר. הבאתם של יותר מ-15,000 מעפילים על סיפונן היה המורכב והגדול שבמבצעי "עליה ב' ", והוא נערך בתקופה הקריטית ביותר במאבק על הקמת המדינה. שתי אניות הבננה הישנות על מטענן האנושי הובלו לקפריסין. האניות הגיעו לפמגוסטה, בעקבות הסכם פשרה בין הבריטים ואנשי האניות, הורדו המעפילים למחנות, והאניות עצמן נעצרו על ידי השלטונות. הן עגנו במפרץ בוגאז שליד פמגוסטה, וחששם הגדול של הבריטים היה שיעשה בהן שימוש להבאת מעפילים נוספים.

עם הגעתן נוצר ערוץ תקשורת חשאי בין אנשי ההגנה שבמחנות המעצר באי לבין מפקדי האניות מטעם ההגנה, שנותרו עליהן בעת שעגנו בקפריסין. שני רבי-החובלים, גד הילב מה"פאן יורק" ואייק אהרונוביץ' מה"פאן קרסנט", סירבו לוותר על האניות. הם היו משוכנעים כי אניות אלה ישרתו בקרוב צרכים דחופים של המאבק הלאומי, ולכן חובה לשמור אותן במצב תקין, כשירות לשייט ומוכנות להפלגה בהתראה מיידית. הם ניהלו משא ומתן קשוח עם הבריטים וזכו להבטחה רשמית בכתב כי הצוות יישאר על האניות ולא יגעו בו לרעה. הם קיבלו גם אישור לחופש תנועה בלתי מוגבל באי. השניים ירדו לחוף ונסעו לפמגוסטה פגשו לראשונה בפאפא.

"נוצר קליק מיידי", מספר גד הילב. פאפא שמע את סיפורם של "קפטיין ג'יי" ו"קפטן אייק", כפי שכונו אז, ונתן בהם אמון מוחלט. בו במקום קיבל על עצמו את תפקיד סוכן האניות, ולקח על עצמו לדאוג לכל צרכיהן ולטפל בעניינן מול הרשויות. והצרכים היו מרובים, עד לרמה של הוצאות אישיות וקניית ירקות בשוק. התפתחה ידידות קרובה בין החבורה הקטנה. בשלב מסוים נסעו שני הקפטנים ללרנקה, שם עגנה האניה "קדמה" של צים; בשעה שהתרווחו בבית-הקפה על החוף, עצר לידם רכב של רשויות המכס והם נעצרו בחשד להברחה או פעילות מחתרתית. טענותיהם כי הם רבי-חובלים נתקלו בחוסר אמון ולגלוג: שני צעירים, כמעט נערים, בבגדים בלויים – איש לא היה מוכן להאמין שהללו הם קברניטים של אניות. שוב היה זה פאפאוואסיליו, שהגיע, עם מנהל נמל לימסול, לזהות אותם, לנזוף באנשי הרשות המקומיים ולשחררם מהכלא.

ביום הכרזת המדינה החליטו גד הילב ואייק אהרונוביץ' לקיים טקס של הנפת דגל הלאום על תורן שתי האניות. ב-14 במאי נערך טקס הנפת הדגל על ה"פאנים". היו שם אנשי המוסד לעלייה ב', נציג הג'וינט מוריס טאוב, הרב שיינבאום מהסוכנות היהודית, גב' אידה פרשיץ שהייתה יו"ר הקהילה היהודית הקטנה אך הפעילה של קפריסין – והיו שם גם פרודרומוס פאפאוואסיליו ורעייתו, ללה. כולם שרו את התקווה, ובכו מהתרגשות. עוצמת הרגש לא פגה עם השנים.

האניות שהו בקפריסין קרוב לשבעה חודשים, ובסופו של דבר שוחררו, וזכו לשמות חדשים, ברוח אותם הימים – "קוממיות" ו"עצמאות". כעת כבר היו רשומות כאניותיה של חברת השיט הישראלית – "צים". שהפכה לאחראית על תפעולן של אניות המעפילים הכשירות לשיט.

פעילות מסחרית

לאחר קום המדינה הסוכנות של פאפאוואסיליו שגשגה והפעילות המסחרית גדלה בהדרגה. נמשך הקשר לישראל. שתילי העצים הקפריסאים שנשלחו ונשתלו ביערות הקרן הקיימת לישראל. השר לוי אשכול שלח אז נציג לחפש בקפריסין בצלים, שישמשו בסיס לגידולים לשוק המקומי. פאפאוואסיליו סייע באיתור ומשלוח ה"בצלצלים".

היצוא הקפריסאי לישראל בראשית הדרך כלל תוצרת חקלאית כמו תפוחי-אדמה, עדשים, שעועית – ואפילו חמורים ופרדות. בשנים הראשונות כמעט לא היה יבוא. אניות הנוסעים הראשונות של צים פקדו גם הן בקביעות את האי. הקשרים המתפתחים הללו יצרו את האמירה לפיה ”קפריסין היא הנמל השלישי של מדינת ישראל.”

ביוזמת ד"ר נפתלי וידרא מצים פנה פאפא לנציג הקונפרנס של חברות ספנות בריטיות שיצרפו את צים לקונפרנס וקיבל תשובה שלילית. החלה תחרות פאפא פנה ליצואנים הקפריסאים וצים זכתה בהובלות רבות מקפריסין. המשיך ועבד מול מנהלי הנמלים וסייע לאוניות צים.

התעוזה העסקית של פאפאוואסיליו, הניסיון הרב וההכרות המעמיקה עם כל הגורמים החשובים בקפריסין, הביאו להצלחות של "צים", ולשגשוגה והתפתחותה של הסוכנות שלו, אשר בשנת 1951 קיבלה את השם "שֹהם קפריסין". חברת "שֹהם" הוקמה בישראל כסוכנות של "צים". פאפאוואיסיליו אימץ את השם לסוכנות שלו. "שֹהם" קפריסין הוקמה ב-1951, וירשה את מקומה של הסוכנות הכללית של פמגוסטה. פתחה משרדים גם בלימסול ובניקוסייה, אבל עיקר הפעילות התרכזה בפמגוסטה, הנמל המודרני הגדול היחיד באי באותה עת. הצמיחה הגדולה של צים בשנות ה-50 וה-60 הקבילה לצמיחה ולהתפתחות של "שהם קפריסין". אניות צים פקדו את קפריסין בקביעות ובתכיפות. התפתחה גם תיירות עממית מישראל לאי.

חוג מכריו הישראליים של פאפאוואסיליו התרחב באותם ימים. הוא ערך ביקורים רבים בארץ. בליווי ידיד ישראלי, האגרונום עמיחי קרול, באו לבקר, ללא הודעה מראש, את דוד בן-גוריון בביתו בשדה בוקר. הוא נזכר אז באירוע מעניין מן העבר: ב-1948, בעיצומם של קרבות מלחמת העצמאות, קיבלו נציגי ההגנה בקפריסין בקשה יוצאת דופן. בן-גוריון – ראש הממשלה ושר הביטחון – חיפש ספר של הפילוסוף היווני אוריפידס, במקור היווני. הם התקשו להשיג עותק ופנו לפאפא, שהשיג את הספר המבוקש. בן-גוריון הודה לו במכתב אישי.

הוא פגש גם ידידים חדשים. אחד מהם היה יהודה רתם, לימים מנכ"ל צים, שהפך לחבר קרוב. רתם היה אז מנהל אגף הדייג. בשנות החמישים היה צי הדייג הישראלי, שהורכב בחלקו מספינות הדייג של הקיבוצים הימיים, נוהג לצאת להפלגות דייג במזרח הים התיכון וליד חופי טורקיה. היחס הטורקי לדייג הישראלי לא היה אוהד, ובמקרים של מזג אויר גרוע העדיפו הספינות למצוא מחסה בנמל פמגוסטה. פאפאוואסיליו, שהיה הסוכן, תפקד גם כמארח הדואג לכל מחסורם של הדייגים.

פעילות ציבורית

פאפא העריך מאוד את הזיכרון ההיסטורי של העם היהודי, ותמך במפעלי הנצחה שונים שנערכו בישראל וגם בקפריסין לתקופה ההרואית של טרם קום המדינה. אירוע חשוב כזה התרחש ב-1968, כאשר הועברו שרידיהם של 163 יהודים שנפטרו בתקופת המחנות בקפריסין מבית העלמין בקפריסין לחיפה. הרב הצבאי הראשי דאז, שלמה גורן, היה אחראי על המבצע. פאפאוואסיליו הוזמן רשמית לטקס, בו נכחו גולדה מאיר, טוביה ארזי, שגריר ישראל בקפריסין, ורבים אחרים.

פעילותו הציבורית של פאפאוואסיליו המשיכה לצד ניהול העסקים. לאחר מלחמת העולם חל שינוי באופיה של מפלגת AKEL שפאפאוואסיליו היה ממיסדיה, ובאוגוסט 1948 הוא פרש מן המפלגה. הוא חש שהגורמים החדשים במפלגה אינם מייצגים עוד כראוי את דעותיו והאידאולוגיה שלו, ושזהו הצעד הנכון לעשותו. פאפאוואסיליו מצידו עשה רבות לטפח ולבנות את הקשרים בין שתי המדינות, בעיקר בתפקידו כיו"ר אגודת הידידות ישראל-קפריסין. אפילו כאשר העמדה הקפריסאית הרשמית צידדה בעמדות הערבים והגוש המזרחי בסכסוך הישראלי-ערבי. פאפאוואסיליו לא היסס לטעון באוזני אנשי הממשל, כולל הארכיבישוף מקריוס, כי עמדתם מוטעית.

”עלינו להפריד בין בני אדם למדינות וממשלות. ממשלות באות והולכות. אנשים נשארים. תנודות פוליטיות כאלה ואחרות, קצרות טווח במהותן, אסור שיפגעו במרקם יחסים אנושי טוב וחם מהסוג שנארג בין תושבי קפריסין לתושבי ישראל.” דבריו של פאפאוואסיליו עשו את שלהם התפיסה הזאת חלחלה גם לעמדה הקפריסאית הממשלתית הרשמית. אפילו בשיאה של תקופת בידוד מדיני של ישראל, לאחר מלחמת יום הכיפורים, לא הצטרפה קפריסין לגוש שניתק יחסיו והפגין עוינות לישראל. העובדה שכיום קיימים יחסים מצוינים וידידותיים ביותר בין קפריסין לישראל, מהווה ראייה לכך כי הקו שבו תמך פאפאוואסיליו לאורך כל השנים הוא הנכון.

פאפא העדיף לתחום את פעילותו בעיקר בנושאים חברתיים וכלכליים. מאז שנות ה-40 היה פאפא חבר מועצת העיר פמגוסטה. במהלך השנים כיהן כסגן ראש העיר וגם כראש העיר, גם כאן בא לידי ביטוי הקשר עם ישראל כאשר ביקרה ב-1968 מועצת העיר פמגוסטה בחיפה, ביוזמת אבא חושי, ראש עיריית חיפה דאז, ובסיוע חברת צים. חיפה ופמגוסטה הוכרזו ערים תאומות. אנשים טכניים מעיריית חיפה סייעו לעיריית פמגוסטה בתכנון מערכת הביוב העירונית.

במהלך השנים שימש פאפאוואסיליו במגוון רחב של תפקידים ציבוריים – חבר מועצת המנהלים של חברת השידור הקפריסאית, ובחברת הטלקומוניקציה הקפריסאית. הוא היה יו"ר הארגון הקפריסאי לפיתוח הקרקע – ארגון שיעודו חלוקת קרקעות במחירים נמוכים לציבור, חבר מועצת המנהלים של הצלב האדום המקומי, ועוד.

הכיבוש הטורקי

המתיחות בקפריסין הגיעה לשיא ב-1974, והמלחמה פרצה באותה שנה. כשהחלו הקרבות שהה פאפא עם ללה רעייתו בלונדון. בני משפחתו היו בפמגוסטה. התחבורה לאי, באוויר ובים, נותקה. השתרר מצב קשה של אי ודאות. נסיונותיו של פאפא להגיע בדרכים שונות לקפריסין עלו בתוהו. מצור ימי הוטל על קפריסין על ידי הצבא הטורקי.

ידידיו הישראלים של פאפא עקבו בדאגה אחר המתרחש. הם הציעו לו, ראשית מעשה, לבוא לישראל – להיות קרוב יותר למוקד האירועים ובקרב ידידים. את בתו וחתנו הבריחו מפמגוסטה. כשעלה פאפא על מטוס "אל-על" בלונדון התברר לו שהוא נוסע בתנאי VIP. בינתיים התארגנה בישראל, באורח ספונטני לחלוטין, רשת סיוע התנדבותית. פאפא רצה, יותר מכל, להגיע בהקדם לקפריסין, אולם על האי הוטל מצור ימי ואווירי ולא הייתה כל דרך מוסדרת להגיע לשם. חבריו נערכו למבצע שהיה בו משהו מאווירת המחתרת. יהודה רתם פנה לרב-חובל דוד מיימון, שפעל עוד בעלייה ב' אך את פאפאוואסיליו פגש רק מאוחר יותר במסגרת עבודתו בצים. מיימון מספר שכאשר פנה לאנשים בבקשה להצטרף לצוות – זכה להיענות מיידית, ללא היסוס.

ספינת הדיג "גלים" של הקבוץ המאוחד נבחרה לשמש כ"פורצת המצור". צוות המתנדבים הפעיל אותה, וכאשר נותקו החבלים עמדו פאפא וללה על הירכתיים, שטופי דמעות, ונופפו לשלום לנשארים על המזח. "גלים" הפליגה כבר פעמים רבות לקפריסין, אולם לא בנסיבות כאלה. כאמור, הספינה יצאה לדרכה ואת המסע מחיפה לחוף הקפריסאי עשתה בלילה. עם שחר הגיעו בשלום ללרנקה, שנראתה באותם ימים קשים כ'עיר רפאים'. פאפא אומר שאת המחווה הזאת לא ישכח לעולם: הוא עדיין נושא בארנקו את רשימת אנשי הצוות של "גלים": דוד מיימון מעין חרוד, נתן הכהן מדפנה, נסים כהן ממעגן מיכאל, אלון אונגר וגלעד אמיר משדות-ים. לפני שנכנסו לנמל עוד ביקש פאפא להניף דגל ישראלי גדול על התורן, בעת שספינת צי בריטית ניגשה לבדוק אותם.

התארגנות בלימסול

פאפאוואסיליו עוד הספיק לחזור לביתו בפמגוסטה. כששהה שם לקח על עצמו, בתוקף תפקידו הציבורי, ניהול מגעים עם כוחות האו"ם וטיפול בבעיות מקומיות שונות. הוא ביקר בבית החולים המקומי ונתן הנחיות לסגל; הוא פעל בניסיון להחזיר, למרות הכל, את נמל פמגוסטה לפעילות. והוא ביקר גם בביתו; כל אותה עת עדיין האמין שמצב המלחמה הוא זמני ושבקרוב יחזרו הדברים לקדמותם. כשיצא מפמגוסטה, היה בטוח שישוב אליה תוך כמה ימים. "הטעות הגדולה שלי", הוא אומר היום, "הייתה שלא לקחתי באותו ביקור אחרון את רשימותי וניירותי, בהם מכתבים מבן-גוריון". למעשה, לא לקח עמו דבר. "מעולם לא דמיינתי שמישהו יכול להישאר הרחק מביתו נגד רצונו". אולם המציאות טפחה על פניו. פאפא חווה כעת על בשרו את הווית הפליט. "זו תחושה נוראה", הוא אומר. אבל אפילו כאשר הוא מספר על מה שהיה, אולי, הניסיון הקשה ביותר בחייו, הוא מקפיד לציין כי שוב חש הזדהות והבנה עמוקה יותר עם מצבם של פליטים יהודיים.

פאפא התיישב בלימסול, והחל בתהליך של שיקום החיים ומערך העסקים. עבודה רבה חיכתה להם, בעיקר במתן סיוע לאלה שנותרו בחוסר כל. גולי פמגוסטה שמרו על מערך ארגוני שפאפאוואסיליו הוא אחד ממנהיגיו. הוא מונה לאחראי על הטיפול והשיקום של הפליטים הקפריסאיים. ניסיונו העשיר – כולל הטיפול בפליטים היהודיים עמד לו גם כאן. אחת ההחלטות המרכזיות של הגולים מפמגוסטה הייתה לשמור את כל החברות והמוסדות המוניצפליים פעילים. המטרה – שמירה על הזהות. קבוצות ספורט שמרו על שמן, וכן מפעלים תרבותיים, אגודות רופאים, עו"דים, אגודים ספנותים וכדומה. הגולים קיבלו מן הממשל בנין בו מתרכזות הפעילויות. נערכות בחירות ופעילויות שונות. פאפאוואסיליו מונה לראש העיר של פמגוסטה בגולה. כ-60,000 גולי פמגוסטה מפוזרים כיום בעיקר בערים לימסול, לרנקה, ניקוסיה ופאפוס. רבים הגרו לארצות אחרות.

סוכנות שֹהם התאוששה במהירות יחסית מן הקשיים של המלחמה. תחום הספנות, הבינלאומי במהותו, הסוכנויות של שֹהם בערים אחרות באי, יצרו תשתית שסייעה לחברה לחזור במהירות יחסית לעסקים ולמקומה הבכיר בסחר החוץ של קפריסין. חברת "צים" החלה לפקוד בקביעות את נמל לימסול. אחת ההתפתחויות החשובות הייתה הכללת קפריסין ברשת הצימית, כאשר זו נערכה מחדש עם הקמת שרות המכולות של "צים". הדבר סייע להגדלת סחר החוץ הקפריסאי באופן ניכר. הקשר עם "צים" וישראל צמח והתחזק.

לעובדה זו הייתה גם תוצאה קשה: מחבלים פלסטינים שראו בעין רעה את הקשרים עם ישראל איימו על פאפאוואסיליו והסוכנות, ואף מימשו את האיום בהתקפה שנערכה על בנין הסוכנות, בה נזרקה פצצה ומספר עובדים נפצעו. ביוזמת הנהלת צים הגיעו הפצועים לישראל ונבדקו וטופלו המרכז הרפואי רמב"ם. הפיגוע לא הרתיע את פאפא ולא הסיט אותו מעמדותיו, שאותן ביטא תמיד בגלוי הלב ובישירות המאפיינות אותו.

פאפא לא איבד את התקווה והאופטימיות ביחס לסכסוך בקפריסין. העובדה שהוא יווני קפריסאי גאה, שנושל מביתו בפמגוסטה על ידי הטורקים, אינה משנה את השקפתו היסודית, לפיה ניתן לחזור וליצור אמון ושלום בין הקפריסאים הטורקים והיוונים ולחזור לקפריסין מאוחדת.

כיבודים והנצחה

בשנת 1995 קיבל פאפאוואסיליו את "אות יקיר הכרמל" מאוניברסיטת חיפה.

בשנת 1998 העניק לו נשיא המדינה עזר ויצמן תואר קונסול כבוד.

”הוא אופטימיסט ללא תקנה”, אמר עליו יהודה רתם. ”ראיית העולם הזאת, המשלבת תקווה ואופטימיות רעננה, לצד הבנה מעמיקה ומפוכחת של המציאות, הייתה חלק מהקסם שלו בעיני רבים. מכיריו יודעים להוקיר את מה שמסמלת דמותו של פרודרומוס פאפאואסיליו. הם מעריכים את פעולותיו למען הפליטים בימי המחנות, ואף נותנים לכך ביטוי רשמי בטקסים ותארים. הם מחשיבים את פעילותו למען קידום יחסי ישראל קפריסין, ומכבדים מרחוק את פעילותו הציבורית העניפה בתוך קפריסין. אבל הרבה מעבר לכל אלה הם אהבו את פאפא האדם, אדם אנושי, חם ומלא רגש, בעל עקרונות הומניים נאצלים שעמדו במבחנים הקשים ביותר.”

ב-30 באפריל 2018 בהחלטת ראש העיר יונה יהב נקרא כיכר בחוף הים בחיפה "כיכר פאפא" על שמו של פאפאוואסיליו.

• 
  יונה יהב ראש העיר חיפה גוזר את הסרט בעת הקדשת כיכר פאפא, אפריל 2018
• 
  מצבה על כיכר פאפא בבת גלים, חיפה
• 
  שלט רחוב על כיכר פאפא בבת גלים, חיפה
• 
  לוח הסבר באנגלית על כיכר פאפא בחיפה
• 
  לוח הסבר בעברית על כיכר פאפא בחיפה

משפחה

באוגוסט 1947, נערכו ארוסיו של פאפאוואסיליו לאשתו לעתיד, לֶלָה. הם נישאו ב-23 בינואר 1949, וללה לוותה אותו ועמדה לצדו במהלך התקופה הדרמטית של המחנות, ובכל השנים שלאחר מכן. היו לו שני ילדים: בן שנולד באוקטובר 1949, ובת שנולדה במאי 1951.

גלריה

• 
  פאפא (שלישי מימין) עם אנשי הפלי"ם במחנה המעצר בקפריסין
• 
  פאפה ואשתו ללה מתקבלים אצל שמעון פרס
• 
  יהודה רתם מארח את ידידו פאפאוואסיליו בישראל

ראו גם

• מחנות המעצר בקפריסין

לקריאה נוספת

• דוד שערי גירוש קפריסין: 1946–1949, ההעפלה, המחנות וחברת המעפילים, הוצאת הספרייה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, 1981.
• שמשון בובר, "הימיה" – אסופת סיפורים על שנות חיינו היפות ביותר בפלוגה הימית של הפועל, דפוס אפעל, 2004. ומתוכו דברי פפאפאוואסיליו, עמ' 39–41.
• אבנר שץ, "פאפא", בטאון צים, מס' 75, אפריל 2007.
• שמשון בובר, אל מול רוח איתן – פאפאואסיליו, הוצאת בשביל החיים, 2008, עמ' 116–117.

קישורים חיצוניים

• אריק וייס, השגריר שלנו בקפריסין, מעריב nrg,‏ 28 בדצמבר 2006
• זהבית, פרידה מידיד ישראל - פרודרומוס פאפאוסיליו, באתר עמותת חיל הים, ינואר 2007
• בכירי הספנות הקדישו כיכר בעיר חיפה לזכר פאפאווסיליו, מערכת Port to Port,‏ 2 באפריל 2018
• סמי גולד, קפריסין, חסיד אומות העולם, פרודרומוס פאפאוואסיליו השגריר הקפריסאי שלנו בקפריסין, הבלוג של סמי גולד, 22 בדצמבר 2020
• אורי דרומי, פטריוט קפריסאי וציוני / אחרי מותו, באתר מחנה המעפילים עתלית
• גד הילב, פאפאואסיליו ואוניות הפאנים, באתר מחנה המעפילים עתלית
• נעמי יצהר, סרט ראיון עם פאפאואסיליו בנתיבי ההעפלה, באתר מחנה המעפילים עתלית
• מחנות המעצר בקפריסין, באתר הפלי"ם
• תמונות מאלבומו של פאפאואסיליו, באתר מחנה המעפילים עתלית