פריץ פרנק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פריץ פרנק בנערותו

פריץ פרנק (אוגוסט 1873, ירושלים - 8 בספטמבר 1968, וייסנברג, גרמניה) היה הרפתקן וחוקר טבע גרמני שפעל בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי, ואשר שמו נקשר למיתוסים שונים הקשורים לריגול במהלך מלחמת העולם הראשונה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריץ פרנק נולד בארץ ישראל[1] למשפחה טמפלרית מכובדת. אביו החורג קארל הפר היה ה'בירגמייסטר' (ראש הכפר) של המושבה הגרמנית וילהלמה, ואמו הייתה בעלת בית מרזח במושבה[2]. פרנק השתלם בנגרות ובסיתות, ובבגרותו גר במושבה הגרמנית וילהלמה. הוא הרבה לסייר בארץ, כחוקר טבע וכארכאולוג.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, יחד עם גרמנים נוספים בני המושבות הגרמניות בארץ ישראל, נסע פרנק לחלב והתייצב בפני הקונסול הגרמני שם על מנת להתנדב לשרת בצבא הטורקי-גרמני. בגלל גילו המתקדם, 40, הוא לא גויס לצבא הסדיר, אך הקולונל הגרמני קרס פון קרסנשטיין השתמש בידע הנרחב שלו של האזור, ושלח אותו לסייר במדבר סיני ולאסוף מודיעין על תוואי השטח ומקורות המים. על פי ראיון שנתן פרנק לשבועון הנאצי "Die Fuhrer", הוא אף השתתף במסע ההתקפה הטורקי הראשון על תעלת סואץ. לאחר כישלון המתקפה נשאר פרנק מוצב במדבר סיני, והמשיך לערוך סיורים, שמטרתם הייתה בין היתר הטרדת הכוחות הבריטיים והנחת מוקשים בתעלת סואץ. על פי פרנק הוא אף הצליח במקרה אחד להגיע עד התעלה ולהניח בה מוקש שהביא לטיבוע אונייה.

עם תחילת ההתקדמות הבריטית לעבר סיני, ובמיוחד לאחר הניצחון הטורקי הגדול בקרב קטיה, נפוצו בקרב הצבא הבריטי שמועות על מרגל או מרגלים גרמנים נועזים אשר התחזו לקצינים בריטים בכירים ופעלו בעורף הכוחות הבריטים. כך למשל, לאחר כישלון המתקפה הבריטית השנייה על עזה, סופר על מרגל גרמני שהתחזה לקצין בריטי והוליך חלק מהכוחות הבריטים הנסוגים היישר לכיוון העמדות הטורקיות. מעשיות אלו נקשרו לשמו של פרנק, ויצרו לו תדמית של מרגל גרמני נועז, 'הלורנס של הטורקים'. בין היתר מספר ריצ'רד מיינרצהגן בזכרונותיו שעם מינויו לקצין מודיעין באזור הגיעו אליו שמועות ספורות על מרגל בשם פרנק, והוא באופן מכוון העצים את השמועות והפיץ מזכרים שקריים על פעולותיו ומעלליו של מרגל זה. מטרת תרגיל הדיסאינפורמציה הזה הייתה להגביר את הערנות של החיילים הבריטיים להסתננויות של מרגלים, ושמטרה זאת הושגה במלואה. יגאל שפי, במאמרו "המרגל שלא היה", מציין שלמרות שמיינרצהגן כותב במפורש שהמעשיות על פרנק היו מפוברקות, מיינרצהגן מוסיף בהמשך ספרו לתאר את מעלליו של פרנק, ואף מספר שפרנק ניסה כביכול להתנקש בחייו גם לאחר שהמלחמה הסתיימה. ככל הנראה אין בסיפורים אלו ממש, מכיוון שעל פי הגנרל הגרמני קרס פון קרסנשטיין, פרנק לא היה דובר אנגלית.

בקיץ 1915, בעיצומה של המלחמה, הותקפה ארץ ישראל על ידי ארבה. תושבי המושבה הגרמנית, בעזרתו של פריץ פרנק, רכשו כמויות גדולות של חיטה בירדן. החיטה אוכסנה במרתף בבית שמידט ובטחנת הקמח שבבית פרנק, וממנה הוכן לחם שחולק בהקצבה לתושבי המושבה.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נסיגת הכוחות הטורקיים מארץ ישראל עזב פרנק לגרמניה, ורק בשנת 1927 הוא הורשה על ידי הבריטים לחזור לארץ ישראל. עם שובו לארץ הוא עבד כמהנדס במושבה הטמפלרית שרונה וגם היה שותף לעבודות שיפוץ המכון האוונגליסטי במתחם אוגוסטה ויקטוריה בירושלים לאחר רעידת האדמה של שנת 1927. מנהל המכון האוונגליסטי שכר את פרנק לבצע סקר של אזור הערבה, סקר שבוצע בשנים 1932-1933. סקר זה נחשב לאחד הסקרים המקיפים הראשונים של אזור ים המלח והערבה, ורק מעיין אחד בולט בחסרונו בסקר, הוא עין גדי, שמן הסתם היה מוכר היטב לפרנק שהתגורר במקום.

בין השנים 1929-1932 התגורר פרנק בעין גדי, ועסק בגידולים חקלאיים שכללו עגבניות, חצילים ומלפפונים. לפי פרנק, בתקופה זו הוא היה האדם היחיד שהתגורר באזור. הוא מתואר כאדם בעל לחיים אדומות וזקן לבן אשר היה מתהלך בלווית כלב וחמוש בשני אקדחים. בבעלותו הייתה סירת מנוע קטנה שבה נהג לסייר בים המלח. זאב וילנאי מתאר את פרנק כשונא יהודים, ואולם הוא לא היה חבר במפלגה הנאצית בארץ ישראל.

בשנת 1936, בגיל 62, התחתן פרנק, וגר עם אשתו על הר הזיתים עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, עת נעצרו הוא ומשפחתו, יחד עם כל התושבים הגרמנים בארץ ישראל. לאחר המלחמה, בשנת 1948, הוגלו לגרמניה.

דמותו של פרנק וסיפור התיישבותו בעין גדי מתואר בספרו של אהוד בן עזר "אנשי סדום".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במקורות רבים כתוב בטעות שהוא נולד במושבה הגרמנית וילהלמה, ואולם וילהלמה נוסדה רק ב-1902, כאשר פרנק היה בן 29. ככל הנראה הוא נולד במושבה הגרמנית בירושלים.
  2. ^ ע"פ 'אנשי סדום-הסיפור האמיתי'.