פרנסואה-נואל באבף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנסואה-נואל באבף
Gracchus Babeuf
François-Noël Babeuf.jpg
לידה 23 בנובמבר 1760
סן-קנטן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 במאי 1797 (בגיל 36)
ואנדום, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע עיתונאי, סופר, ארכיונאי, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אתאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מארי-אן באבף עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Gracchus BabeufSignature.jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרנסואה-נואל (גרקיס) באבף (בצרפתית: François Noël (Gracchus) Babeuf, ‏ 23 בנובמבר 1760 - 27 במאי 1797) היה מהפכן, פוליטיקאי ועיתונאי צרפתי, מייסד ה"באבוביזם", זרם בקצה השמאלי של הזירה הפוליטית בימי המהפכה הצרפתית, שבישר את הקומוניזם ואת האנרכיזם. עיתונו Le tribun du peuple (טריבון העם) שאף להגן על העניים ולעורר התקוממות עממית נגד שלטון הדירקטוריון. באבף דגל בדמוקרטיה, בשוויון ובביטול הרכוש הפרטי. על אף ניסיונות ידידיו היעקובינים להצילו, הוצא להורג בגיליוטינה בואנדום בגין תפקידו ב"קנוניית השווים". את הכינוי "גרקכוס" קיבל באבף בגלל תדמיתו כ"טריבון העם" בדומה לאחים גרקכוס מתולדות רומא העתיקה. אף-על-פי שהמושגים "אנרכיסט" ו"קומוניסט" לא היו עדיין ידועים בימיו, הם שימשו לתיאור רעיונותיו בפי הוגים מאוחרים יותר. המילה "קומוניזם" הייתה בשימוש לראשונה באנגלית על ידי גודווין בארמבי שיחה בני שיח שאותם תיאר כ"חסידיו של באבף". באבף נקרא "המהפכן הקומוניסט הראשון".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באבף נולד בשנת 1760 בפרוכיית סנט-מיקז (סן קנטן) כבנם של קלוד באבף, פקיד בחוות החקלאיות של המלך, ושל מרי קתרין אנשרל. הוא עבד כפועל בבניית תעלת פיקרדיה. בגיל 17 נכנס כחניך אצל נוטריון "פאודיסט" בפליקסקור. בעבודה זו התמחה באבף במשפט הפאודלי. ב-1781 בגיל 21 התחיל לעבוד בזכות עצמו ברואה, במחוז סום כמודד וכמנהל ספרי נכסים של אחוזות (commissaire à terrier). ב-13 בנובמבר 1782 בגיל 22 התחתן באבף בדאמרי, סום, עם מארי אן ויקטואר לאנגלה (1840-1757), משרתת לשעבר, בת של סוחר כלי בית ועבודה מאמיין. בהשפעת ספריו של ז'אן-ז'אק רוסו, תוך התבוננות בתנאי החיים הקשים של רוב האוכלוסייה, פיתח באבף תאוריות לטובת השוויון ושיתוף האדמות. ב-1788 הוא התחיל לערוך את "רישום הקרקעות התמידי" שהוצא לאור ב-1789. כמו כן תמך באבף בביטול העבדות.

התחלת המהפכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1789 השתתף באבף בעריכת מחברת קובלנות של תושבי היישוב רואה במחוז סום. אחרי כישלון ה"קדסטר הנצחי" שלו, בהתחלת המהפכה הצרפתית, הפך באבף לעיתונאי. הוא חילק את זמנו בין רואה לפריז. החל מספטמבר 1789 היה לכתב העיתון "קורייה דה ל'ארופ" (Courier de l' Europe) שהופיע בלונדון נאבק במיסים העקיפים, ארגן עצומות ואספות. בגין פעילותו והדיה הואשם בהמרדה.[1] ב-19 במאי 1790 נעצר ונשלח לכלא. שוחרר ביולי בלחץ המהפכן ז'אן-פול מארה . ב-14 ביולי 1790 נכח באבף בחגיגות הפדרציה. באותה תקופה עזב את הדת. (ב-1793

נצרות וחירות אינן מתיישבות ביחד

ביולי 1790 הוציא באבף לאור עיתון חדש שלא צבר יותר משלושה גליונות. "ז'ורנל הקונפדרציה" (Le Journal de la Confédération'

נמסר כי תאי הצינוק האפלים, הקברות האלה לאנשים חיים שבזעקותינו הצודקות הצלחנו לשחרר מהם את אחינו לנשק, שוב מתמלאים יום יום בהמוני קרבנות אחרים עדיין מואשמים בפשע המפורסם של חילול שם האומה. אמצעי הזהירות הקפדניים ביותר וסודיות בלתי מנוצחת מאפשרים העברת כל קמצוץ של מידע לגבי האחרונים, ומכאן אין כל קושי לבצע בהם זוועות, להחזיקם בבורות הרצחניים האלה

אוקטובר 1790 הוציא עיתון עצמי בשם "הכתב הפיקרדי" ( Le Correspondant picard), עיתון מהפכני רדיקלי, שבו מחה נגד המס הצנזיטרי שהונהג אחרי הבחירות ב-1791. אחרי כמה חדשים אולץ העיתון להפסיק להופיע, אולם באבף המשיך להתגייס לצידם של האיכרים והפועלים הפיקרדים. ב-23 במרץ 1791 הוא נחבר לנציב לחיפוש הנכסים המשותפים של העיר רואה. בחוברת שפרסם ביולי 1791 כתב שהרכוש הפאודלי הוא

פרי של נישול ואלימות.

.[2] באותה שנה קרא קריאה פומבית להשכנת הרפובליקה.

באוגוסט 1792 נבחר באבף לאספה הבוחרת של המחוז סום.[3] בהמשך התמנה לאחראי על מנהל המחוז במונדידייה, סום. אולם אחרי שנפתחה נגדו חקירה פלילית נאלץ להמלט לפריז בפברואר 1793. [4]

הרפובליקה המונטניארדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגיעו לעיר הבירה, חידש באבף את קשר עם הסופר סילבן מרשאל וצידד ביעקובינים נגד הז'ירונדינים. במאי 1793 התקבל לוועדת הרווחה של פריז. במסגרתה תמך בדרישות הסנקילוטים, והעז לחשוף את "ברית הרעב החדשה" שאורגנה על ידי פייר לואי מנואל, הפרקליט הכללי של עיריית פריז (קומונת פריז, 1792), מה שמשך אליו אש. בעקבות הפרשה שהבריחה אותו ממונדידייה, נאסר באבף מ-14 בנבומבר 1793 (24 ברימר שנת II) עד 18 ביולי 1794 (30 מסידור שנת II). בסופו של דבר זוכה בעיר לאון, שבה כיהן פייר-שארל פוטופה בתפקיד פרקליט כללי "סינדיק". עשרה ימים אחרי שחרורו מהכלא, ב-27 ביולי (9 תרמידור) התחוללה הפיכה שהדיחה את רובספייר ואת המונטניארדים שאותם אהד. באבף מתח בקורת על מעשי הטרור של המונטיארדים:

אייני מסכים עם חלק זה בשיטתם

. אבל ראה בהם חלק ברצף, וביקש לעבור מ"השיוון המוצהר" לשוויון במעשים" -השוויון המושלם שאליו הוא שאף. הציג את רובספייר כ"מקסימיליין הממחסל", אותו ואת האפיגון שלו, ז'אן-בטיסט קארייר, כמתכנני תוכנית לרצח העם. (פופוליציד).

[5]

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באבף נישא ב-1782 למארי אן ויטואר לסית לאנגלה (1840-1757). לזוג נולדו 5 ילדים:

  • קתרין-אדלאיד-סופי שמתה בגיל 4
  • אמיל או רובר באבף (יליד 1785)
  • קתרין אדלאיד-סופי II שמתה בגיל 7 ב-1795
  • ז'אן-בטיסט-קלוד, מכונה קאמי באבף (1815-1790) שאושפז כ"משוגע" בגיל 18 והתאבד בגיל 25 על ידי קפיצה מדירתו ומקום עבודתו בקומה ד של בניין, בו עבד אצל תכשיטן
  • קאיוס גרקכוס (1814-1797) שנהרג על ידי כדור תועה בעת המלחמה בפולשים לצרפת ב-1814

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באבף יצר דוקטרינה פוליטית - ה"באבוביזם" שנתנה השראה למהפכני שנות ה-1830 ושל שנות ה-1840 שנקראו "נאו-באבוביסטים" שנאבקו בצרפת ובבלגיה למען השוויון והתוו אידאולוגיה טרום-סוציאליסטית אוטופית פרידריך אנגלס וקרל מרקס ראו בבאבף מבשר של הקומוניזם וב"קנוניית השווים" את ההתארגנות הקומוניסטית הפעילה הראשונה. רוזה לוקסמבורג ראתה בו חלוץ ההתקוממויות המהפכניות של הפרולטריון. ההיסטוריון אלבר מטייה גינה את התנהגותו של באבף בזמן נפילתו של רובספייר אך ראה בו ממשיך דרכו של רובספייר. ז'ורז' לפוור, ויקטור דאליו ואחרים העריכו את מקוריותה של ההגות הקומוניסטית של באבף.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ronan Y. Chalmin, La République populicide : relire Du Système de dépopulation de G. Babeuf Dix-huitième siècle, Paris, La Découverte, no 43, 2011, p. 447-468 (ISBN 978-2-70716-942-6, DOI 10.3917/dhs.043.0447,
  • Jean-Marc Schiappa, Gracchus Babeuf pour le bonheur commun, Paris, Spartacus, coll. « Spartacus. Série B » (no 190), 2015, (ISBN 979-10-94106-13-6,

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנסואה-נואל באבף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Schiappa 2015 עמ' 44
  2. ^ Schiappa 2015 עמ' 48-49
  3. ^ Schiappa 2015 עמ' 54
  4. ^ Schiappa 2015 עמ' 56-57
  5. ^ Chalmin 2011 עמ' 450, 463
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.