פרנק האריס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנק האריס

פרנק האריס (14 בפברואר 1856 - 27 באוגוסט 1931) היה סופר, מחזאי, ביוגרף, עיתונאי, עורך עיתון, עורך דין, יליד אירלנד. הוא נחשב לחברו הקרוב של אוסקר ויילד ויצירותיו החשובות והמשפיעות ביותר (שתורגמו גם לעברית) הן הביוגרפיה שכתב על אוסקר ויילד: חיי אוסקר ויילד, והאוטוביוגרפיה חיי ואהבותיי (ספר זה נאסר לפרסום במדינות רבות בגלל התיאורים המיניים המפורטים המצויים בו). הוא נחשב לדמות צבעונית מרכזית, אך שנויה במחלוקת בעולם הספרות, את יצירותיו החשובות הוא פרסם בערוב ימיו כשכבר היה אזרח אמריקאי.

מהלך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנק האריס (ג'יימס תומאס האריס) נולד ב-1856 במחוז גולוויי באירלנד. הוריו היו ולשים, ואביו היה קצין בצי הבריטי. ילדותו עברה עליו ללא אמו שמתה בשלב מוקדם בחייו, ואביו התקשה לגדלו. האריס נשלח לאנגליה לבית ספר שהוא גם פנימייה, אותה תיאר הסופר בזיכרונותיו כמקום אשר גרם לו סבל ובו נחשף לחינוך הכולל מלקות ויחסי מין הומוסקסואליים כחלק מניצול יחסי מרות.

בשנת 1869 הוא היגר לבדו מאירלנד ללא הסכמת אביו, אל ארצות הברית. הסיבה שבחר דווקא בה הייתה שהיא נחשבה "לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". בעוד אירלנד מולדתו ובעיקר אנגליה בה התחנך העיקו עליו. כנער החל לעבוד כפועל קשה יום, הוא עבד כפועל בהנחת היסודות לגשר ברוקלין, כמצחצח נעליים, כפקיד במלון, ולבסוף כבוקר. במסגרת עבודה זו הוא החל להתעשר, בעיקר בזכות מיומנות הברחת הבקר שרכש, שאפשרה לו להבריח בקר בדרך לא חוקית לארצות הברית, בעיקר לשיקגו שהתפרסמה בבתי המטבחיים ותעשיית הבשר המשגשגת שבה. אך לבסוף בעקבות מאורעות הקשורים בתעשיית הבשר בשיקגו הוא איבד את רוב הממון שצבר כמבריח בקר.

במשך כל תקופת ילדותו באירלנד ונערותו בארצות הברית, קרא האריס ספרים ולמד לעתים באופן עצמאי. לאחר כישלונו כמבריח בקר הוא התקבל ללימודי משפטים באוניברסיטת קנזס, סיים את לימודיו והיה לעורך דין מן המניין. במהרה זנח את קריירת המשפטים לטובת קריירה של עיתונאי, במלחמת רוסיה טורקיה, הוא שימש ככתב של כמה עיתונים אמריקאים. בשנת 1878 הוא נשא את אשתו הראשונה פלורנס רות אדמס, שנפטרה שנה אחר-כך. בשנים הללו כבר יצא שם להאריס כרודף נשים וטיפוס חלקלק, והיו טענות שהאריס נשא את פלורנס אדמס רק בגלל עושרה הרב, כמו כן האשימו את האריס שבמהלך מלחמת רוסיה טורקיה, הוא סיקר את המלחמה מבית בושת באודסה ולא מהחזית כמו שהיה מחויב. האריס הכחיש את הטענות, וטען שבמהלך כל המלחמה התלווה אל הגנרל הרוסי מיכאיל סקובלב.

בשנת 1880 הגיע האריס אל לונדון והחל לעבוד כסגן עורך בעיתון איבנינג ניוז (Evening News), במהרה הוא התקדם לתפקיד העורך הראשי של העיתון ובניהולו העיתון החל לשגשג, באותן שנים ניסה האריס את כוחו בפוליטיקה וניסה להיבחר לפרלמנט הבריטי ונכשל. אחר כך רכש באמצעות הלוואה את השבועון הספרותי הבריטי סטרדיי רוויו (Saturday Review). הוא החליף את צוות הכותבים של העיתון וגייס במקומם כותבים חדשים שהיו גם חבריו: ג'ורג' ברנרד שו, תומאס הרדי ורודיארד קיפלינג. ידידים נוספים של האריס היו וולט וויטמן ותומאס קרלייל. באותם ימים היה האריס מוכר בבוהמה הלונדונית. הוא היה חברו הטוב של אוסקר ויילד, שניהם נחשבו לאישים אשר הפכו את שנינות השיחה לאמנות. האריס היה בין הבודדים אשר תמכו באוסקר ויילד בתקופת משפטו.

בין השנים 1908 ל-1931 כתב האריס סיפורים קצרים, מחזות, רומנים, ומסות ביוגרפיות על שקספיר, אוסקר ויילד וברנרד שו. בשנת 1923 הוא פרסם את הכרך הראשון של האוטוביוגרפיה שלו: חיי ואהבותיי, ועד יום מותו הוא פרסם שלושה כרכים נוספים. הכרך החמישי פורסם זמן קצר לאחר מותו. עם צאת הכרך הראשון לאור בשנת 1923 הוגשו מספר רב של תביעות משפטיות נגד האריס, בעיקר באשמת פגיעה במוסר. ברנרד שו הנהיג מספר אנשי עט ואמנים שיצאו לעזרתו של האריס, והתביעות בוטלו. ההליכים המשפטיים, הולידו תחושה של כעס ומרירות אצל האריס ופגעו במעמדו החברתי.

לאחר מותו הוא זכה לתשבחות מסופרים אשר ראו בו לוחם כנגד הצביעות הוויקטוריאנית. עם התפתחות הקולנוע במהלך המאה ה-20 אף הופקו מספר סרטי קולנוע על פי יצירותיו ודמותו גולמה על ידי שחקנים ידועי שם כדוגמת ג'ק למון

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיי ואהבותיי. עברית: חיים לב. הוצאת כתבי מחברים נודעים, תל אביב 1960
  • חיי אוסקר ויילד, הוצאת אסטרולוג 1999

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיי ואהבותי, (הכרך הראשון של המדורה העברית הכוללת גם מבוא על האריס שנכתב על ידי מתרגמי הספר, והקדמה שנכתבה על ידי האריס עצמו)