ג'וזף הוטון טיילור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'וזף הוטון טיילור

ג'וזף הוטון טיילוראנגלית: Joseph Hooton Taylor. Jr; נולד ב-29 במרץ 1941) הוא אסטרופיזיקאי ורדיו-אסטרונום אמריקאי אשר זכה בשנת 1993 יחד עם ראסל אלן הולס בפרס נובל לפיזיקה על גילוי פולסר בינארי.[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וזף טיילור נולד בפילדלפיה שבפנסילבניה, הבן השני מתוך שישה לג'וזף הוטון טיילור וסילביה אוונס טיילור. כאשר טיילור היה בן 7 הם עברו לחווה המשפחתית שנמצאת במחוז סינמינסון  בניו ג'רזי.[2]

כבר בילדותו הראה טיילור חיבה למדע, לדוגמה הצבת אנטנות גדולות ומסתובבות של חובבות הרדיו על גג החווה ביחד עם אחיו האל.[2] בעזרת אנטנות אלו הם בנו פרויקטים שהם הובילו לתדהמת ההורים והסובבים אותם כמו הטיית ארובה מלבנים. בשנות לימודיו הוא ואחיו מילאו את הקומה השלישית במשדרים ומקלטים של חובבות הרדיו. אחיו והוא עברו התנסויות רבות, הם למדו הרבה דברים עקב ניסוי, טעייה ולמידה עצמית. טיילור גדל בבית פתוח ואוהב, שבו הדלת אף פעם לא הייתה נעולה.[2]

הוא התחנך במוסדות של אגודת הידידים (קווייקרים), בבית הספר הפרטי Moorestown Friends School  ובמכללת Haveford בפנסילבניה.[2] בבית הספר מתמטיקה הייתה אהבתו הראשונה ודווקא שם לא התעוררה תשוקתו למדעים כגון פיזיקה וכימיה ובמקום זאת הוא עסק רבות בספורט.[2] בשנתו האחרונה בבית הספר פרויקט הצטיינות בפיזיקה אפשר לו לשלב ידע מעשי באלקטרוניקה בתדר הרדיו יחד עם התעוררות הערכה לחקירה מדעית, ובניית רדיו-טלסקופ עובד.[2]

העבודה האקדמית שלו במחלקות האסטרונומיה, פיזיקה ומתמטיקה שימושית באוניברסיטת הרווארד הייתה העבודה הקשה ביותר שהוא זוכר, לפחות בשנתו הראשונה שם. אך המנטור שלו, אלן מקסוול, עזר לו רבות ונתן לו את המרחב והתמיכה שהוא היה צריך כך שבסופו של דבר הוא נהנה מהעבודה על מחקרו ברדיו –אסטרונומיה. בשנת 1968 טיילור קיבל את הדוקטורט שלו באסטרונומיה באוניברסיטת הרווארד.[2]

הוא לימד באוניברסיטת מסצ'וסטס-אמהרסט משנת 1969 עד שנת 1981 ולאחר מכן הצטרף לסגל ההוראה באוניברסיטת פרינסטון, שם הוא הפך לפרופסור לפיזיקה ואסטרונומיה ע"ש ג'יימס מקדונלד בשנת 1986.[1]

גילוי הפולסר הבינארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיילור וראסל אלן הולס ערכו את מחקרם זוכה הפרסים כאשר טיילור היה פרופסור באמהרסט והולס היה סטודנט לתואר שני אשר למד אצלו.[1] מחקרם נערך בשנת 1974 והם השתמשו ברדיו-טלסקופ הגדול במצפה הכוכבים ארסיבו, פוארטו ריקו.[1] הגילוי שלהם, של הפולסר הבינארי הראשון, סיפק מבחן חסר תקדים של התאוריה של אלברט איינשטיין על גרביטציה.[1]

טיילור זכה בפרס וולף בשנת 1992, תגליתו שעליה זכה בפרס תרמה לרדיו אסטרונומיה ולתורת היחסות הפרטית.[3]

טיילור והולס גילו את הדוגמה הראשונה לרדיו פולסר במסלול כוכבי מתלווה בלתי נראה. רדיו פולסרים מסתובבים, ממגנטים, כוכבי נייטרונים שמתפקדים כמו שעונים מדויקים מאוד.[3]

זה היה ברור מיד כי מערכת זו יכולה לשמש לביצוע בדיקות חדשות של תורת היחסות הכללית.[3] בעקבות כך, הוא פיתח את הטכניקות הניסיוניות ההכרחיות לבדיקת זמני ההגעה של פולסים חלשים  ברמת דיוק קיצונית. בשלוש מתוך ארבע הבדיקות של מערכת השמש של תורת היחסות, כלומר נקיפה של מסלול הפולסר הובחנו במהרה הסטה לאדום גרביטציונית (התהליך שבו קרינה אלקטרומגנטית שמקורה ממקור שהוא בשדה הכבידה מצטמצם בתדירות, או הוסט לאדום, כאשר נצפו באזור של שדה כבידה חלש יותר) והשהיית זמן יחסותית במערכת זו ושומשו לפענוח של גושי כוכבים לא מוכרים.[3]

כתוצאה מכך התאפשר חיזוי כמותי של שיעור ההפסד של אנרגיה מסלולית באמצעות הפליטה של קרינה גרביטציונית, מבחן ברמה גבוהה של תורת היחסות הכללית, ומהווה עד כה כראיות הניסיוניות היחידות לגלי כבידה.[3]

תחזית זו אומתה ברמת דיוק גבוהה, יחד עם השגיאה שנותרה שמיוחסת לחלוטין לחוסר הודאות של המיקום והתאוצה של המערכת בתוך הגלקסיה.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'וזף הוטון טיילור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]